שבעים

עשרה שבועות של פוליאנה  –  זה מספר הרבה יותר מכובד ממספר הימים שטרחתי להתייחס אליה בפועל.  אבל ככה זה אצל עצלנים.  בימים האחרונים השלל שלי דל,  הנה מה שליקטתי:

ביום ה-65 הלכנו לקנות מתנה לתינוק חדש-חדש.  ראינו בחנות גם בגדים בשביל תינוקות-בנות,  שתמיד גונבים את ההצגה.  הם חמודים שאפשר למות:  העליוניות הזעירות האלה שמלבישים אותן מעל לחיתול, כמין חולצה או גופיה,   ושנראות כמו שמלות ממש,  אבל מיניאטוריות.  אני התמוגגתי שם,  ורק שלולית נשארה ממני.

*

ביום ה-67,  יום העצמאות,  יצאתי לפני הצהריים לרחוב כדי להשליך עיתונים במתקן המיועד לכך  –  ואז חלפו מעל לראשי,  בגובה נמוך מאוד ובקול רעם אדיר,  שלושה הליקופטרים צבאיים ענקיים.  הם היו כל כך קרובים שראיתי בבירור את כל הנורות המנצנצות בגחונם,  ואני מניחה שגם הטייסים,  אם הציצו מחלונם,  יכלו לראות איזו גברת תמהונית עם שקית מיחזור כתומה בידה,  צופה בהם מלמטה בהשתאות.
וככה היה לי מטס פרטי משלי ליום העצמאות,  ולגמרי קל"ב.

*

והיום,  ביום ה-70,  נפל שרב כבד על הארץ.  מזג אוויר כזה מתקשר אצלי אוטומטית לאחרית הימים.  כי באמת,  אם זה יימשך ככה,  נגיע למצב ההתחלתי של הסרט Interstellar (הנה חזרתי אליו שנית).  ומי מבטיח לנו שגיבורי הסרט יוכלו למציאות הקשה גם בגרסתה האמיתית.

נדמה לי שהיום אפילו פוליאנה הייתה מקטרת,  אבל בסופו של דבר הייתה מסיקה,  כמוני,  שהעובדה שמחרתיים צפויה הקלה משמעותית בשרב היא סיבה לשמחה אמיתית.

מודעות פרסומת

14 מחשבות על “שבעים

  1. כל פוסט פוליאנה שלך הוא פנינה. התמוגגתי מתיאור בגדי התינוקות. גם אני מתה על תינוקות.והשרב אכן קשה אבל גם לו יהיה סוף ויש בזה משהו שובר שגרה.שמצדיק האטה של קצב החיים ואת זה אני כמעט מחבבת.

    אהבתי

  2. הו כן, השרב תמיד מזכיר לי את פתחו של הגהינום..
    מה שכן בגללך חשבתי על פוליאנה והצלחתי למצוא בו טוב- הכביסה שאני תולה בחוץ מתייבשת תוך שעתיים שלוש 🙂

    אהבתי

  3. נו די עדה, אם אשה בת 72 ילדה תינוק, גם את יכולה 🙂 רק מהתיאור נמסתי. (שימי לב, לא דחקתי בך לדרוש נכדים) כשאני קונה בגדים לנכדי אני הולכת כמו מכושפת בחנות ונוגעת בכל פריט ומתלהבת. יש חנות אחת של אי.פי.קי שאני מאד אוהבת כי כל בגד מעוצב ליגה.
    אין לי אף מילה טובה על השרב, שיסלח לי ולא רק הכביסה מתייבשת, גם אני שתולה אותה מתייבשת.

    אהבתי

  4. חג שבועות כפול. בשרב הזה שמחתי להיות בחדר ממוזג. קצת כמו כשקר ונעים להתכרבל מול האח, כך הרגשתי כשנכנסתי לחדר שלי באוניברסיטה ומשב קריר ונעים עטף אותי וצינן את העור הלוהט. השמחה שבחכמה האנושית להתחכם לתנאי הטבע הקיצוני.

    אהבתי

  5. כשבתי היתה בהריון עם חכמוד ועדיין לא ידעתי שזה יהיה בן, העין שלי כל הזמן תפסה בגדים לתינוקות בנות……בינתיים גם נשמותק נולד, ונותר לי רק לקוות שמתישהו בני (או היא – כי היא חושבת להמשיך לילד שלישי באיזשהו שלב) יביאו לי גם נכדה 😏
    שלושת המסוקים האלה באמת טסו מזרחה יותר משאר כלי הטיס במטס, וגם אנחנו ראינו אותם. פינטזתי לי שאולי האחיין שלנו (שמתחתן בסוף החודש) הוא אחד הטייסים….
    השרב ההוא היה בלתי נסבל (ומחרתיים צפוי עוד אחד כמותו)……..כל הזמן ניחמתי את עצמי שלפחות האוויר יבש, אבל אפילו לפוליאנה זו היתה נחמה פורתא.

    אהבתי

  6. שמחה בשבילך שהשרב חלף עבר לו!

    ומאד מזדהה עם ההתמוגגות מבגדי תינוקות. לא מזמן היה לי העונג ללכת לקנות מתנה לחברה בהריון, ממש נמרחתי שם מכל הבגדים הקטנטנים והחמודים, הגרביים הפצפונות, כובעים מיניאטוריים, וכן, שמלות! שמלות לתינוקות שזה עתה נולדו! ממש נפלא! הקושי היה לבחור מבין כל הדברים האלה…

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s