חירפון

אני עוד זוכרת במעומעם שאמרו פעם על אריאל שרון,  שמי שלא רצה אותו בתור שר ביטחון,  עוד יקבל אותו בתור ראש ממשלה. משהו כזה.  וזה התגשם.  נזכרתי בזה אתמול על רקע הידיעות על המינוי הצפוי של ליברמן לשר ביטחון.

על ליברמן כתבתי הרבה כבר בבלוג הקודם.  גם בבלוג הזה יש תווית מיוחדת בשבילו בענן התגיות. תמיד חשבתי שהוא לא מבין כלום בדיפלומטיה,  ולא תפסתי איך ייתכן שאדם כמוהו מכהן כשר חוץ.  אבל אתמול התברר שיש אפשרויות-מינוי הרבה  יותר גרועות.   אני אמנם לא ממעריצותיו של יעלון,  אבל בלתי נתפס בעיניי שנתניהו מרחיק מתפקיד שר הביטחון דווקא את מי שגילה אחריות ואיפוק במלחמה האחרונה ואחריה (בדרך כלל),  וממנה במקומו את מי שכבר הוכיח שאין בו אף אחת מן התכונות הנ"ל.

קראתי באיזה מקום שליברמן טוען שההתנגדות לו נובעת מהיותו רוסי.  אני יודעת שנורא מקובל לבוסס בשיח הפריבילגיות והעדתיות,  אבל נדמה לי שהוא מחפש כאן את המטבע מתחת לפנס הלא נכון: הפנס הנכון קשור אולי באיומים שלו להפציץ את אסואן (הייתכן שאני זוכרת נכון?),  ובעוד כמה התנסחויות מהסוג הזה.

בדיונים העוסקים בשמועות על שרה נתניהו ובחישתה בעניינינו אני תמיד טוענת שגם אם הכול נכון,  זו עדיין אשמת ראש הממשלה.  וגם בעניין המינוי הזה אני אומרת את אותו הדבר:  ליברמן לא מתאים להיות שר ביטחון,  אבל מי שאשם במינויו זה נתניהו,  ורק הוא.

וחוץ מזה, אולי בלי קשר: אחרי מה שמפלגת העבודה,  יהא שמה אשר יהיה,  עוללה בשבוע האחרון,  כבר לא נשאר לי בכלל עבור מי להצביע. אפשר להתחרפן.

18 מחשבות על “חירפון

  1. לא ברור מה יותר: מחרפן או משעשע. אני רואה עקביות בלתי מפתיעה במעשיו של נתניהו: הוא בוחר למנות את האדם הכי לא מתאים לתפקיד באופן עקבי. אולי כי הוא בעיקר חושש שמי מהשרים אשכרה יצליח בתפקידו, וחס וחלילה יאפיל עליו וייתפס כמועמד לראשות המפלגה או הממשלה.
    קיסינג'ר אמר פעם שאין בישראל מדיניות חוץ ממדיניות פנים מפלגתית. בוז'י וגם ביבי מוכיחים כמה הוא צדק.
    ואל דאגה: עד הבחירות הבאות (מי נביא וידע? חודשיים? שנתיים?) יימצאו משיחים ראויים חדשים.

    אהבתי

    • לאמיר אורן (נדמה לי שזה הוא) יש איזו תיאוריה מעניינת בקשר למניעים של נתניהו, בקרוב יתברר אולי אם הוא צודק. וזה היה יכול להיות משעשע, לולא הייתי זוכרת שמי שמשלם את החשבון בסופו של דבר זה אנחנו – וחשבון בטחוני הוא מוחשי, מיידי ומכאיב יותר מחשבון דיפלומטי, למשל.

      אהבתי

  2. גם אני נזכרתי באריק שרון באותו הקשר. כשכבר חשבנו שלא יכול להיות יותר גרוע למדנו שבהחלט אפשר להיות יותר גרוע.

    אהבתי

  3. מסתבר שתמיד יכול להיות יותר גרוע. גם כשחשבתי שהמצב בכי רע, מסתבר לי שאולי יום קודם היה הרבה יותר טוב.

    אהבתי

  4. בימים האחרונים אני צוחקת ובוכה בו זמנית. צוחקת מרמות האבסורד שראש ממשלתנו בפרט ומדינתנו בכלל מסוגלים להגיע אליו, ובוכה כי מצבנו באמת הולך ומתדרדר גם כשחשבנו שאי אפשר יותר גרוע!
    מה שמדהים הוא שיעלון, שבפועל הוא הרבה יותר ימני מביבי, יצא שקול ומתון וליברלי…..מה שגורם לי להבין בפעם המי יודע כמה שזו לאו דווקא הימניות שמפריעה לי בממשלות האחרונות…..לפחות לא רק הימניות. מדהים כל פעם מחדש.

    אהבתי

  5. העם רצה ימין, הרי קיבל ימין למהדרין – שיתענג.
    וליברמן כבר הוכיח – כלב נובח מזיל ריר עם שיניים מתנדנדות אינו נושך.
    ומפלגת העבודה – מפלגה אוכלת יושביה. מסכים איתך שבבחירות הבאות כבר אין לי למי לבחור.

    אהבתי

    • אני כל הזמן רוצה לקוות שעד שיהיו בחירות מישהו שם יתעשת וכמה מפלגות לא-ימניות יתאחדו וירוצו יחד. כי כמו שזה עכשיו, אין להן סיכוי.

      אהבתי

סגור לתגובות.