ובבוקרו של היום השבעים ותשעה

זה. (מִשל Shozo Ozaki).

הוא מנמנם,  החתולון.  לא יודעת מה מדבר אליי יותר:  ההצטנפות המרוכזת הזאת,  או העין העצומה,  או האַפּוֹן,  או כף הרגל הקטנה המקופלת ליד הלחי,  או האוזניים שנשארות זקופות גם בזמן הנמנום,  שלא יפספסו משהו.
שינה קשובה.

11 מחשבות על “ובבוקרו של היום השבעים ותשעה

  1. אני אוהבת את הרישום המינימלי שנראה כאילו עשוי ברשלנות ובחיפזון אבל למעשה מדויק ומכיל בדיוק מה שנחוץ.

    אהבתי

  2. הוא לגמרי מבין את החתולים – מבחוץ וכנראה גם מבפנים, כמו שכתבה מניפה. שינה קשובה. מאד אופייני לחתולים. וזה דווקא הזכיר לי את השינה של החתולה שלי ל', הצעירה מביניהם. כשהיא ישנה, היא כמו מרמיטה. מעולפת. אין עם מי לדבר. כנראה מרגישה מאד מאד מאד בטוחה….ומצד שני אולי לא מספיק סקרנית???

    אהבתי

    • מזכיר לי את השיר 'היא' של לאה גולדברג, שבו היא הופכת את הפסוק הידוע 'אני ישנה ולבי ער' ל-'לבי ישן ואני ישנה'. המשפטים האלה, מסתבר, מתאימים (במקובץ) לכל סוגי החתולים.

      Liked by 1 person

  3. זה נראה כאילו הוא הניח כתמי הצבע בחן את התוצאה לבדוק מה זה מזכיר לו ואחר כך הוסיף את קו המתאר שהתלבש לו בול.

    אהבתי

סגור לתגובות.