ובבוקרו של היום השבעים ותשעה

זה. (מִשל Shozo Ozaki).

הוא מנמנם,  החתולון.  לא יודעת מה מדבר אליי יותר:  ההצטנפות המרוכזת הזאת,  או העין העצומה,  או האַפּוֹן,  או כף הרגל הקטנה המקופלת ליד הלחי,  או האוזניים שנשארות זקופות גם בזמן הנמנום,  שלא יפספסו משהו.
שינה קשובה.

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “ובבוקרו של היום השבעים ותשעה

  1. הוא לגמרי מבין את החתולים – מבחוץ וכנראה גם מבפנים, כמו שכתבה מניפה. שינה קשובה. מאד אופייני לחתולים. וזה דווקא הזכיר לי את השינה של החתולה שלי ל', הצעירה מביניהם. כשהיא ישנה, היא כמו מרמיטה. מעולפת. אין עם מי לדבר. כנראה מרגישה מאד מאד מאד בטוחה….ומצד שני אולי לא מספיק סקרנית???

    אהבתי

    • מזכיר לי את השיר 'היא' של לאה גולדברג, שבו היא הופכת את הפסוק הידוע 'אני ישנה ולבי ער' ל-'לבי ישן ואני ישנה'. המשפטים האלה, מסתבר, מתאימים (במקובץ) לכל סוגי החתולים.

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s