גבורות*

שני נספחים מימים קודמים (תכנית הלוואה וחיסכון,  כמו ששלי קוראת לזה):

האחד,  שבירושלים,  קרוב לשוק,  ראינו סלסילה גדולה ובה עשרות שופרות שהוצעו למכירה.  דבר כזה לא ראיתי מימיי.
אבל לא קנינו.

והשני,  שבגלל בעיות רטיבות באחד הארונות אצלנו,  הכרזתי על מבצע סדר וניקיון בתוכו:  פיניתי,  ניקיתי,  סידרתי,  איווררתי,  זרקתי את מחצית תכולתו,  ועוד כיוצא באלה.  בתחתית הערימה מצאתי מטרייה ישנה של הקטנה:  צהובה,  עם ציורים גדולים של טוויטי (הציפור ההיא החמודה,  הצהובה,  תכולת העיניים,  עם הריסים הארוכים).  טוויטי היה (הייתה?) להיט גדול בביתנו בשכבר הימים,  עד שהקטנה גדלה קצת,  והמטרייה נזנחה בארון.

והיא מצוינת.  יחסית גדולה,  ולגמרי חזקה,  לא מן הסוג המתקפל ומתפורר בכל משב רוח.  חשבתי להשתמש בה בעצמי בחורף הבא.  אני יכולה לדמיין לעצמי מה התלמידים שלי יגידו על מורתם המתהלכת עם מטריית-טוויטי צהובה.  אבל בעניין הזה אני תמיד אומרת להם,  לא משנה מה תעשו,  התלמידים שלכם בין כך ובין כך יצחקו עליכם.  אז לפחות תעשו מה שבא לכם.

(*היום השמונים,  אתמול)