על הקטילה, בערך

בחמישי בערב עברנו על הרשימה המוצעת של 'בתים מבפנים' בתל אביב וסימנו לנו כמה מקומות שנרצה לבקר בהם בשבת.  בשישי בבוקר הופיע בהארץ מאמר שקטל קשות גם את הבתים ובעליהם וגם את מבקריהם,  וכינה את הפרויקט כולו 'מימונה של אשכנזים'.  אני כבר לא זוכרת על מה בדיוק יצא קצפה של הכותבת (אבל כן זוכרת שהיה שם משהו על פריבילגיות,  שזו מילה אופנתית שתמיד כדאי לאוורר בכל מיני הקשרים)  –   משום שבאמצע המאמר עייפתי ממנו והפסקתי לקרוא.  מכל מקום החלטנו שנלך בכל זאת,  גם כי היינו סקרנים לראות,  וגם כי מזה שנים רבות יש לנו נטייה לעשות 'דווקא' לביקורות קטלניות.

בשבת בצהריים נסענו לתל אביב והלכנו לכמה מן הנקודות המוצעות לביקור,  אבל בכל מקום היה תור ענקי ביותר ולא היו לנו זמן וסבלנות להישאר ולחכות,  מה גם שמן הים נשבה רוח כמעט מקפיאה וכל שערותיי ברחו מן הקליפס שכלא אותן ועפו לכל עבר.   אם כי אין הצדקה לתלונות על הקור,  שהרי בקרוב לא נזכור בכלל מה פירוש המילה הזאת:  קשים החיים בקיץ הישראלי,  במיוחד בתל אביב, ויש לברך על התמהמהותו,  אף שאין לי ספק כי בוא יבוא.

קצת חבל לי שפספסנו את הדירה במרומי בניין ברחוב הרברט סמואל,  או הירקון,  שכחתי כבר,  כי מה יכול להיות רע במרפסת גבוהה המשקיפה אל הים (חוץ מהרוח.  אבל נו,  היה לי סוודר).  אבל בסוף התנחמנו ב'צלמניה' שברחוב טשרניחובסקי (אף היא חלק מפרויקט הבתים מבפנים),  שהציעה  –  לצפייה ולמכירה  –  צילומי שחור-לבן מתל אביב של פעם.  רבים מהם הזכירו לי נשכחות,  ואחרים סתם היו יפים,  ולא מאוד פריבילגיים.

זה היה היום ה-83 של פוליאנה (היום הוא היום ה-84),  ועד עכשיו לא ברור לי אם הנ"ל הוא דיווח עצוב או שמח:  כי בסך הכול היה נחמד,  אבל חבל לי שניסינו להרגיז את עיתון הארץ ולא הצלחנו.

מודעות פרסומת

16 מחשבות על “על הקטילה, בערך

  1. אני בטוחה שעוד יהיו הזדמנויות רבות ל'הרגיז' את העיתון לאנשים חושבים 🙂
    וכל יזמה בעיני לפעילות שפותחת בתים ולא סוגרת ברוכה.

    אהבתי

  2. יש סיורים שצריך להרשם מראש. נרשמתי לסיור באזור שליד שדה דוב בנושא הבנייה העתידית המתוכננת שם. היה מאלף. בשנה שעברה או בזו לפניה היינו בסמטאות התת קרקעיות מתחת לדיזנגוף סנטר. מאד מעניין.
    ראיתי את כותרת המאמר בהארץ ובכלל לא בא לי לקרוא…

    אהבתי

  3. עדה, הרעיון של בתים מבפנים נורא בעיני. אלו בתים שאנשים גרים בהם? אני מאד לא תרבותית ולא הייתי מודעת שיש דברים כאלה כל הזמן. מילא סיורים בבתים של אלו שעברו מן העולם ויש איזה ערך הסטורי למקום בו חיו. ענין של שימור. נניח כמו הבית של מונה בצרפת. אבל בית של מבקר ספרותי חי למשל שעשה מהבית שלו מוזיאון למבקרים בורגניים חטטניים. ..אוף זה כל כך דוחה.

    אהבתי

    • בפרויקט הזה משתתפים יותר ממאה אתרים, חלקם דירות שגרים בהן, חלקם לא – למשל הצלמניה שהזכרתי, או מפעל לייצור אריחים מצוירים, או האתרים שנזכרו בתגובה שמעלייך.

      זה לא כל הזמן – זה סופ"ש אחד בשנה: חמישי, שישי, שבת. כבר נגמר. יש מי שפותחים את דלתותיהם בכל אחד משלושת הימים, ויש כאלה שרק באחד מהם. בכל מקרה זה בשעות מוגדרות מראש (נניח, משתים עשרה עד חמש).

      לא כל סקרנות היא חטטנות. לא מדובר בהצצה אסורה דרך חרכי התריס, אלא במי שפותח את שעריו מרצונו החופשי. אני מניחה שאם יש חדר בביתו שהוא לא מעוניין שיראו, הוא יכול לנעול אותו בפני המבקרים.

      תל אביב עוברת בשנים האחרונות הליך מסיבי של שיקום מבנים ישנים ומתפוררים. התוצאה מאוד יפה לעין, גם אם יקרה מאוד בשביל הכיס האישי שלי. אני מניחה שרבים סקרנים לראות גם איך זה נראה מבפנים. אני לא מוצאת בזה פסול.

      אהבתי

  4. אני לא מצליחה להבין את האנשים שרוצים שאנשים זרים יכנסו אליהם הביתה ויסתכלו להם על הרהיטים, הקירות, הפריטים הכי אינטימים של החיים.
    יש בחיפה מפעל דומה של תערוכות אומנות (כולל מכירה של פריטים, כמובן) בחצרות ובתים פרטיים. הלכתי פעם אחת ודי הזדעזעתי מהגסות שבה אנשים הרשו לעצמם להדחק ולגעת בדברים בתוך בתים של אנשים שפתחו את ביתם.
    לא כולם כמובן, אבל מספיק שיהיו כמה כאלה בודדים.

    אהבתי

  5. באסה שלא הצלחתם להרגיז את העיתון 😜 ושהיתה רוח (קשה לי עם רוח…) ושלא נכנסתם כמעט לאף דירה….אבל אני מבינה שבכל זאת נהניתם אז כן – זה לגמרי שייך לפוליאנה 😊

    אהבתי

  6. זו שנה רביעית שאני מתלבטת אם להשתתף בפרויקט של מכירה בחצר, שזה אמנם שונה אך גם דומה. כי מי שמשתתף בו מזמין את האנשים לביתו/חצרו/ כניסה לביתו, לרכוש פריטים חדשים וישנים במחיר אפסי.
    המחשבה שאנשים יבואו ויסתובבו לי בחצר והטרחה סביב הוצאת הפריטים סידורם והחזרתם (כי הסיכוי למכור ולהרוויח הוא אפסי ויש לי תיקים חדשים שלא יביישו חנות לתיקים, תמונות וכלים חדשים) מלאה אותי. (אמא'לה איזה משפט ארוך יצא לי)
    ובכל זאת הייתי בפרדס חנה לפני כשלוש שנים בבתים פתוחים ונהניתי, אך הייתי נבוכה שהסתובבתי להם בבית ויצאתי בידיים ריקות, כי המטרה היתה לספוג קצת קולטורה אבל לא לרכוש.
    לכן אני אמביוולנטית לגבי הנושא, מי שפותח את דלתו, יבושם לו ויבושם לאלה שמנצלים את ההזדמנות.

    אהבתי

    • אני חושבת שבדירות שרצינו לראות (ולא הצלחנו) לא היו מכירות. זה היה רק לצפייה והתרשמות. בצלמניה מכרו, אבל זו לא דירה.

      כנראה שלא לכולם מפריע שמסתובבים להם בבית. אולי יש להם אחר כך צוות של אנשים שמנקים ומסדרים להם הכול בחזרה.

      אהבתי

  7. גם אני בקרתי כמו שלי (בתגובה הקודמת) בפרדס חנה לפני שנים. זאת טרחה רבה לאנשים שפותחים את ביתם, אבל הם מעוניינים למכור. נכון שהרבה רק מסתכלים ומתבוננים , אבל אני משערת שרווח כלשהו יש, אחרת לא היו חוזרים על זה כל שנה נדמה לי. בסה"כ אני רואה זאת כיוזמה מבורכת . לקחת צעיף לסיור ? מקוה שלא היה לך יותר מידי קר.

    אהבתי

    • אני חושבת שבדירות בתל אביב לא מכרו כלום, אלא אם כן פספסתי משהו: זה היה רק לצורך צפייה והתרשמות. אולי הם גאים בעיצוב שלהם ורוצים להתהדר בו.

      לקחתי סוודר קטן (:

      אהבתי

  8. אז מסתבר שהתורים אינם מתרשמים מהביקורת של הארץ ומניסיון לעורר את השד העדתי בכל הזדמנות.
    פרוייקט בתים פתוחים קיים גם בירושלים. בתים יפיפיים. לי היה קשה לפתוח את הבית שלי ולו רק בשל הצורך בניקוי תכוף של חדרי השירותים (קריצה).

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s