תשעים ותשע

נו,  אי אפשר לדלג על ההזדמנות לכתוב כותרת כזאת. איזה מספר.

  1.  מאת הימים הפוליאניים מסתיימים מחר.  אני אסכם אותם מחר,  או בהמשך השבוע,  אבל כבר עכשיו אני יכולה להגיד שלא הייתי מי-יודע-מה מוצלחת בתיעודם.   עצלות וזה.  והגירוד באצבעות לתעד כל יום, ולו רק למגירה, עבר לי די מהר,  לבושתי.
  2. העט הסגול שלי,  שעשה לי וַיִּבְרַח ונעלם לפני כשבוע,  שב והפציע.  מסתבר ששכחתי אותו בתוך מחברת הטלפונים שלי,  והבוקר,  כשחיפשתי איזה מספר,  מצאתי אותו שם.  שמחה גדולה.
  3. תמו החגים,  תמו הבישולים.  עכשיו שקט עד ראש השנה.   יש בזה גם משהו מנחם.  ממחר אני חוזרת גם לשיעורי הציור.  לא שיש פחות עבודה  –   העבודה היא חיינו  –   אבל היא חוזרת להתפזרות נורמלית יותר על פני השבוע.  מקווה שאספיק הכול.
  4. רשמית,  גם האביב נגמר,  או כמעט.  שזה טוב,  כי האביב הישראלי מכיל יותר מדי שינויים תזזיתיים ומכות אובך מכדי שאוכל להחשיבו כעונה נעימה.  עכשיו סתם יהיה חם כל הזמן.
  5. הגעתי לאיזה מודוס ויוונדי עם עצמי באיזה עניין שהציק לי.  החלטתי לא להחליט,  והוקל לי,  לפחות בינתיים.  להלכה זו ההחלטה הכי גרועה שיכולה להיות,  אבל מאז שאני קוראת אצל אמפיארטי (מותר להוסיף קישור?  מותר,  הרשו לי.  הנה. ) על ה'שהייה' בתחושה וכו',  אני פתאום ערה יותר לכך שלא תמיד חיים בתוך פתרון,  אלא,  לפעמים,  בתוך הדרך אליו.
  6. לסיום,  חייבת קצת תלונות:  אחרי שהגלו את בני ציפר מטורו הקבוע בהארץ,  הציבו שם במקומו מישהי אחרת שזוכה,  כמדומה,  להצלחה רבה.  ביום שישי האחרון היא נדרשה שם לסוגיית שיער-החזה של נתניהו,  המבצבץ מבעד למפתח חולצתו.  זה היה כתוב בטעם כל כך רע (לדעתי),  שתהיתי מדוע חושב שם מישהו שזה שיפור לעומת בני ציפר (שגם על חוסר עידונו אפשר לומר דבר אחד או שניים).  אבל אחרי שראיתי באיזו חדווה זה שותף בפייסבוק,  אמרתי לעצמי,  חַבִּיבְּתִי,  זמנך עבר.  ִּלעולם לא תביני.  תרדי מזה ודי.
מודעות פרסומת

17 מחשבות על “תשעים ותשע

  1. ראשית כבוד על ההתמדה גם אם היא לא ממש הייתה יום יומית כמו גוליאנה למשל או אמא של אורי,אבל מכיון שזו את ואת זו את,סולחים לך מראש:-)
    ותראי מה זה איך בעקשות השקטה שלך את ממשיכה לכתוב כאן ואנחנו באים אבל זה הודות לעובדה שאת מקשרת דרך הפייסבוק אחרת לא הייתי יודע.מחר או מתי שתכתבי את פוסט ה100 נבוא לברך על המוגמר.

    אהבתי

  2. גם אני מאוד מחבבת את המספר 99, אפילו יותר ממאה. שלמות של 'כמעט', יש בזה יופי. ואני מתחברת גם לעיפרון שאבד ונמצא. אין כמו אבידה ששבה ונמצאה כדי לחייך. גורם לך להעריך יותר דברים שלקחת כמובנים מאליהם.
    ואמפי מאוד תורמת לכולנו. אמרתי לה את זה ישירות. היא משפיעה טוב בכל כך הרבה דרכים 🙂

    אהבתי

  3. מתאים לי : תמיד חיים בתוך פתרון, אלא, לפעמים, בתוך הדרך אליו…
    אבל לפעמים הדרך כל כך ארוכה !
    ובכל זאת כל הכבוד להמשך תיעוד הימים והנסיון למצוא דברים טובים והגעה ל-100 !!

    אהבתי

  4. יאללה איך עברו לי מהר הימים, ככה זה כשלא אני צריכה לכתוב 🙂
    למרות שלא כתבת בכל יום, היו ימים שכתבת על מספר דברים טובים, לכן בחשבון פשוט זה יוצא כאילו שעמדת במשימה כנדרש.
    לא שמחה שהאביב נגמר, אתמול ושלשום היו ימים נוחים שהלוואי ויהיו כאלה בקיץ,

    אהבתי

    • בשישי בערב היינו מוזמנים לאיזה מקום וישבנו שם על המרפסת בקומה שנייה וקפאתי מקור. תענוג נדיר. ואכן, זה לא יקרה עכשיו עד לסתיו. מצד שני, יש סיכוי שגם אובך לא יהיה, אז אולי זה מתקזז.
      ותודה שאת מוצאת את נקודות האור המקזזות את עצלותי (:

      אהבתי

  5. 1. בכל זאת תיעדת מאד יפה והצלחת למצוא דברים חיוביים בתוך כל האיכס – מסירה את הכובע!
    2. אני כל כך אוהבת כשדברים שהלכו לאיבוד מופיעים באורח בלתי צפוי. (בדרך כלל כשמחפשים משהו אחר)
    3. 👍
    4. זה מעניין כי החום ששורר כרגע לא מרגיש לי קיצי ולח – זה עדיין מרגיש כמו חמסין של אביב.
    5. חיבוק חיבוק ועוד חיבוק. בטח שמותר לשים קישור 💓 ככל שיותר אנשים יְתַרְגְּלוּ להסכים לשהות עם מה שעובר עליהם ולא לנסות מיד לברוח לתגובה, לפתרון, להחלטה…..כך ייקל עליהם להתמודד זה בהמשך.
    6. לסיום – את יודעת שאני לא קוראת עיתונים, ואני מתעדכנת בשטויות שכאלה רק בזכותך – באמת שאין לי מושג למה עיתונאי(ת) מכובד(ד) נדרש להתעסק עם נושא כזה – עוד סיבה מצוינת להפסיק לקרוא עיתונים ובטח ובטח פייסבוק. אני מאד מאד בררנית במי ובמי שאני קוראת בפייסבוק. נזהרת כמה שפחות לזהם את המוח….

    ולסיכום שלי של 100 ימי הפוליאנה שלך: כל הכבוד לך עדה, אני מאד נהניתי מהפרויקט הזה שלך (ושל ג'וליאנה, עקבתי באדיקות גם אחריה) כמו שאני נהנית לקרוא אצלך תמיד. ממתינה להמשך…

    אהבתי

  6. מותר להגיד מזל טוב?
    כתבת יותר משאת כותבת בדרך כלל וכתב פוסטים מקסימים, משמחים וענוגים אבל עם נימה מפוכחת.נהניתי לקרוא אותך (גם לפני הפרויקט וגם אחריו). את הבאת מעצמך. כתבת ברצף סביר מאד, לגמרי מימשת את מהות הפרויקט והצלחת לשמח. אז לגמרי עמדת בפרויקט.
    1. גם אני שמחה כשאני מוצאת עטים מסוימים.בפרט בעבודה. שם הם נעלמים כל הזמן.
    2. החום הורג אותי. מתגעגעת לימים הקרירים באביב.
    3. 5 מעולה! הלוואי עלי.
    4. בדרך כלל אוהבת את הכתיבה של ליסה פרץ (שערות החזה של נתניהו) אבל הפעם האחרונה באמת לא הייתה משהו. לפעמים היא מצחיקה אותי.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s