ויהי בהמשך

קרה מה שתמיד קורה:  הבטחתי לעצמי הבטחה גדולה,  הכרזתי עליה קבל עם ובלוג  –  ואז הלכתי והֵפַרתי אותה.

כשקראתי לאחרונה שוב את אל תיגע בזמיר וכתבתי עליו הרבה (ראו בתגית),  נודע לי שהרפר לי,  שכתבה אותו,  חיברה בשבילו גם ספר המשך.  ככלל,  ספר המשך זה לא רעיון כל כך טוב, וגלומות בתוכו הרבה אופציות של אכזבה   –  אבל המיוחד בספר ההמשך הזה (ניצב כל הלילות  =  Go Set a Watchman) הוא שהיא כתבה אותו לפני  אל תיגע בזמיר.  בעצם,  אל תיגע בזמיר היה מעין שכתוב ותיקון של כתב היד של ניצב כל הלילות,  וזה האחרון (הראשון!) נכתב ונגנז לפני יותר מחמישים שנה,  ויצא לאור רק לאחרונה כ'ספר המשך'.

היות ששמעתי שאטיקוס פינץ' של ספר ההמשך הוא הרבה פחות סימפטי ממה שהיה באל תיגע בזמיר,  הכרזתי שלא אקרא אותו:  חבל לי לקלקל את דמותו היפה שכבר נחרתה לטובה בזכרוני.  שהרי יש חלומות שמכאיב להתפכח מהם.

אבל אז ראיתי פתאום  את הספר החדש-ישן,  ניצב כל הלילות,  בדוכן ספרים בתחנה המרכזית בירושלים,  כשהייתה לי חצי שעה להרוג עד שיגיע האוטובוס הישיר שלי,  ומיד הבנתי שהעניין אבוד.  הסתובבתי כה וכה מסביב לדוכן,  ניסיתי להתאפק ולא הצלחתי,  ושקלתי גם את ההצעה של 2 ב-99  –   אבל לא היה שם משהו נוסף שרציתי,  וזכרתי שהמבצע המשתלם ביותר הוא זה שבו לא קונים שום דבר נוסף שאינו נחוץ.  אז הלכתי לקופה עם הספר האחד הזה שרציתי ושילמתי עבורו  ועליתי לרציף בקומה ג' והתיישבתי שם על ספסל ושקעתי בקריאה.  אפילו בפקק הנצחי של סחרוב-מבשרת קראתי קצת.

בעצם היה עדיף לקנות את המקור האנגלי,  אבל לא מצאתי אותו.  התנחמתי בכך שההוצאה העברית הוסיפה גם פתח דבר מפרי עטה של ד"ר סוניה וינר,  לתועלת הקוראים שאינם מצויים בהיסטוריה האמריקנית.  ושם קראתי,  לתדהמתי,  שאחרי מלחמת האזרחים בארה"ב,  "דווקא המפלגה הרפובליקנית היא שנשאה את דגל זכויות האזרח",  ואילו הקו-קלוקס-קלאן היה "הזרוע המבצעת (והבלתי חוקית) של המפלגה הדמוקרטית," שבכלל "ניהלה מאבק לשמירה על 'העליונות הלבנה' " (עמודים 8 – 9).   עולם הפוך.

אני זוכרת שמשהו מזה התגנב גם לתוך חלף עם הרוח כשקראתי אותו אי אז (אשלי וילקס בקו-קלוקס-קלאן!),  אבל הפעם נדהמתי באמת.  איכשהו,  כשחושבים על דונלד טראמפ,  זה לא מסתדר טוב בראש.  תזכורת קטנה לעובדה שלא תמיד טוב לחלק את הכול לקבוצות ברורות ונפרדות:  שהרי הכול מעורבב.

[הערה לא קשורה לחבריי בישראבלוג:  התקלה המפורסמת הגיעה גם אליי:  לא מצליחה להגיע לדפי העריכה,  ובכלל זה לרשימת הקבועים שלי,  ולא יכולה להגיב בשום מקום ברחבי ישרא.  אני יכולה לקרוא אתכם (בתנאי שאני רואה שעדכנתם),  אבל לא יכולה להשמיע שום דעה בשום עניין.  שזה,  אולי,  דווקא לטובה 🙂

עריכה מאוחרת:  ישרא חזר פתאום,  הידד!  האתר הזה הוא באמת קצת כמו עוף החול.  אז הערתי שלעיל מבוטלת.]

מודעות פרסומת

30 מחשבות על “ויהי בהמשך

  1. ממש מעצבנת התקלה המתמשכת / מתחלפת בישראבלוג. אחי שחוויתי אותה אצלי כמה ימים היא עברה אלייך (וגם אל נ*גה)

    גם אני מעדיפה לקרוא מקור אנגלי במקום תרגום אבל לא תמיד מתאפשר.
    מאד מענינת פיסת המידע אודות ההתחלפויות בין הרפובליקנים לדמוקרטים….

    אהבתי

    • זה מאוד הפתיע אותי. אני זוכרת שכבר כשקראתי בנעוריי את 'חלף עם הרוח' ראיתי שיש שם אנשים טובים שבכל זאת נאבקו בשחורים בדרום. זה לא הסתדר לי אז (וגם עכשיו לא כל כך), אבל זה אחד הדברים שגרמו לי לחשוב, גם אז, ששום דבר אינו חד וחלק.

      אהבתי

      • אנשים לא מפסיקים להפתיע אותי, גם לטובה וגם לרעה. אני מנסה לדמיין מה עבר לאנשים בראש שהם הטיפו לזכויות אדם וחופש אבל המשיכו להעסיק עבדים. איך אפשר לדבר על דמוקרטיה ותקומה וחופש – ולהיות גזען בגלל צבע או מוצא או דת או …לא יודעת מה. יש אנשים שזה מסתדר להם, הסתירה הזאת. לא יאומן

        אהבתי

        • אבל – זה מזכיר לי שטבעונים אומרים לפעמים שאי אפשר לצדד בזכויות נשים/פליטים/ פלסטינים /מחקי את המיותר כל עוד אנחנו ממשיכים לאכול חיות. כלומר, שגם 'סוגנות' (נדמה לי שכך קוראים לזה היום) היא סוג של אי-צדק משווע.

          בשורה התחתונה, הדברים האלה הם תלויי תרבות, ותרבות היא דבר שמשתנה באיטיות מרובה. מי שנולד לתוך עולם שבו עבדות הייתה מקובלת, היה צריך לעשות דרך ארוכה מאוד כדי להכיר בכך שהיא דבר שאינו בא בחשבון בחברה צודקת. וגם אנחנו עוד נגיע אולי למסקנות כאלה ואחרות בעניין אכילת חיות…

          אהבתי

    • תודה.
      אכן, וגם מלחיץ, בעיקר משום שאין מידע ברור ואי אפשר לדעת אם זה בטיפול או לא.
      לשמחתי זה כבר לא כל כך משנה לי, אבל חבל לי שאני לא יכולה להיכנס לדפי תגובות של חברים ותיקים שלי.

      אהבתי

  2. יפה לך שהצלחת להתגבר על הפיתוי ויצאת כשרק הספר שרצית בידייך.
    אמנם הפיתוי יחסית קטן, כי תכלס זה עדיין יקר 2 ספרים ב99.ש"ח. . ספר שמחירו היה 29 ש"ח עולה בשבוע הספר 49.5 ש"ח וזה ממש מכעיס אותי.
    יש לי הזדמנות לרכוש ב- 15 ש"ח לספר, כחברה במועדון "יחד בשבילך". של ההסתדרות, נראה כמה זמן אחזיק מעמד.

    אהבתי

    • רגע, אבל לפי מה את יודעת שמחירו היה 29? בתנאים רגילים אני לא נתקלת בספרים במחיר כזה.

      האמת שאני משתדלת לא לקנות הרבה ספרים – כי כבר אין מקום, והרי לא את כולם רוצים לחזור ולקרוא, ולא כולם ספרים כל כך טובים, וחוץ מזה, ובעיקר, אני חובבת ספריות. אבל כל שנה בשבוע הספר אני מתפתה וקונה קצת.

      אהבתי

  3. אשמח לשמוע את רשמייך מהספר. קשה לי עם ספרים ש'רוכבים' על הצלחת ספר אחר, ונדמה לי שהרפר לי היתה בעיקר סופרת של ספר אחד, אמנם מצוין. טוב להיות מופתעים מפעם לפעם. זה עושה טוב לבעוט במוסכמות ולנער אותן.

    אהבתי

  4. מעניין! גם אני לא ידעתי על הקטע הזה בהיסטוריה של ארה"ב (לא שאני יודעת המון על ההיסטוריה של ארה"ב).

    וגם אני לא מזמן נתקלתי בספר הזה וכמעט קניתי אותו בכל זאת. אני חושבת שאולי כדאי, כי זה נשמע יותר ריאליסטי. כי באמת כל אדם הוא תערובת של טוב ורע, אף אחד לא מושלם.

    אהבתי

    • למרות הכרזותיי המוקדמות, השתכנעתי שכדאי לי לקרוא בעיון. אטיקוס בספר החדש-ישן הזה קודם לאטיקוס שבאל תיגע בזמיר. שווה להיווכח איך היא ראתה אותו במקור.

      אהבתי

  5. 2 ב – 99? בוודאי שכדאי יותר מספר בודד!
    ולא רק מבחינת ההיבט הכספי, שגם בו אינני מזלזל כלל וכלל.
    כשקונים ספר, בעצם קונים סוג של חתול בשק. למרות שֵם הסופר, למרות היכרות עם ספריו הקודמים, למרות ביקורות והמלצות. בסוף, זה אנחנו מול הספר. או שהספר מוצא חן בעיננו – או שלא. ותמיד יש הפתעות.
    תתכן אכזבה מהספר שאותו רצינו לקרוא – אבל יתכן גם עונג מהספר השני, שקנינו רק כי היה מבצע של 2 ב 99.
    את פשוט מגדילה, מבחינה סטטיסטית, את הסיכוי שתקני ספר שימצא חן בעינייך. לטעמי, זה שווה עוד כמה שקלים.

    אהבתי

    • ראשית, אני לא אוהבת את האופן שבו מפתים אנשים לקנות יותר ממה שהם תכננו ויותר ממה שנחוץ להם – בכל תחום.
      שנית, ספר אחד עולה משמעותית פחות מ-99. (בשבוע הספר יש הנחה גם על ספרים בודדים, רק לא מפרסמים אותה בראש חוצות).
      שלישית, קניתי ספר שמעניין אותי מאוד לקרוא, גם אם הוא לא טוב. זה נושא שמעסיק את מחשבותיי וחשוב לי לקרוא אותו. ואני אכן קוראת – ונהנית.
      רביעית, לחוששים מחתול בשק – יש ספריות, שבהן אפשר לשאול את הספרים ולהחליף אותם באחרים אם לא אוהבים אותם. חבל שזה לא יותר פופולארי אצלנו. אפשר בהחלט לקרוא וליהנות מספר גם בלי להיות בעליו. לדעתי לא אמור להיות קשר הדוק כל כך בין קריאה לבין צרכנות.

      אהבתי

      • כאחד, שהבית שלו הוא מחסן אחד גדול – אני מקדם בברכה פיתויים. יש מוצרים רבים, שאנחנו קונים רק במבצע. לדוגמה, אנחנו אף פעם לא רָצים לקנות נייר טואלט/ שמפו/ סבון/ מברשות שיניים/ וכו' – כי נגמר. קונים כשיש מבצע, ולא קונים מעט. אותו כנ"ל לגבי אוכל עמיד. אז פיתויים זה בסדר מבחינתי – ולא כי אני מתפתה, אלא כי ככה אני קונה. חוץ מזה, שזה ממש לא נורא בעיניי להתפתות פה ושם. בטח לא נורא, אם מדובר בפיתוי לעוד ספר או עוד דיסק.

        העיקרון הצרכני שלי אומר, שאני משתדל לקנות את המוצרים שאני רוצה – בד"כ מוצרים באיכות טובה – במחיר הכי נמוך האפשרי. בקנייה בחנויות, לא באינטרנט, ובנוחות (ב"סופרפארם" ולא בשוק). זה מכתיב קנייה במבצעים. לעומת זאת, מוצר שאין עליו מבצעים (ויש כאלו רבים), או מוצר שאני רוצה עכשיו ומיד – אני משלם את המחיר שמבקשים, בלי למצמץ.

        לגבי סיפריות – התהליך שלי הפוך:
        שנים רבות מאד קראתי ספרים מספריות. גם בימי ילדותי ונעורי, וגם בזמנים מתקדמים יותר. כשהבת שלי – שמתקרבת לגיל 30 – היתה ילדה קטנה, נהגנו ללכת לסיפריה – ולשאול 10 ספרים במכה אחת. שניים לי, שניים לאישתי, ועוד שישה לילדה, שהיתה בולעת את ספרי הילדים הדקיקים בשלוּק אחד.
        אבל אז נמאס לי. נמאס לי, מכך שיש המון ספרים שאף אחד לא מעוניין לקרוא – ומעט מדי עותקים של רבי המכר. נמאס לי לחכות בתור לספר שיתפנה ויחזור לספריה. והגעתי למסקנה, שאני מספיק זקן – ויכול להרשות לעצמי לקנות ספרים. מאז, לא נהייתי צעיר יותר, והחלטָתי בעינה עומדת. גם אם קורה, שאני קונה ספר, שאינו מוצא חן בעיניי. אני לא מקונן על כך בכל מקרה – אבל אם זה במבצע של "ארבעה במאה", זה מקל על העניין… 🙂

        אהבתי

        • אני מחבבת מאוד ספריות ובדרך כלל לא אכפת לחכות להגעת הספרים החדשים – יש מספיק ספרים ישנים שלא קראתי. אבל זה בסדר גמור גם לקנות – בתנאי שיש לך מספיק מדפים, ובתנאי שאתה אוהב לנקות אבק (:

          אהבתי

    • תראי כאן:
      https://en.wikipedia.org/wiki/Gone_with_the_Wind

      זה נזכר ב-Plot Summary, Part IV. הגברים – וןאשלי וילקס ביניהם) נוקמים על תקיפתה של אשה לבנה (סקארלט), ואשלי וילקס הוא אחד מהם. הוא אף נפצע ב'פעולה'. רט באטלר מציל אותם מידי השלטונות היאנקיים תודות לעלילה שהוא טווה כאילו הגברים (השיכורים כביכול) היו אתו בבית זונות. אני זוכרת שהיה מעורב בזה הרהור דרומי משועשע-למחצה על כך שהיאנקים היו מוכנים לקבל ביקור בבית זונות אבל לא הגנה על כבוד אשה. קראתי שכשעשו את הסרט, החליטו להשמיט את האזכור של הקו-קלוקס-קלאן, למרות שהם נזכרים מפורשות בספר. כל העניין קשה לבליעה, למרות שמרגרט מיטשל הצליחה להציג זאת באופן הגיוני ומתקבל על הדעת, ואפילו, עד כמה שקשה להאמין, מעורר הזדהות.

      אהבתי

    • .בעניין ההרהור שהזכרתי – לא דייקתי. הנה ההרהור המדויק, מפי רט באטלר:
      "היאנקים מוזרים הם מבחינה זאת. לא יעלה על דעתם שנשים בעלות – משלח יד כשלהן [=של הנשים בבית הזונות] מסוגלות לנאמנות לוהטת או לפטריוטיות. היאנקים לא היו מאמינים לדברתה של אף גבירה מהוגנת באטלנטה באשר למקום הימצאם של הגברים שהיו אמורים להיות באסיפה הלילה, אבל יאמינו לדברתן של – נשים קלות דעת."

      אהבתי

  6. במסגרת המאמצים לברוא עולם טוב יותר אחרי מלח ע 2, נשמטה אינפורמציה רבה על העבר, ואני חושבת שהיגיע הזמן להיכנס למבוכי המידע, ורוצה להתחיל עם ג'פרסון הנראה לי מעניין מכו-לם.
    בקשר לזה שלא יכולת להיכנס לתגובות אצלינו אני מוחה על ויתורך מרצון על תגובותיך, אני לא מוותרת עליהן כהוא זה

    אהבתי

  7. פינגבק: האיש הרע שבסיפור | בלוגיעדה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s