האיש הרע שבסיפור

אל קלקוליו המובטחים של אטיקוס פינץ' ב-ניצב כל הלילות (שעליו סיפרתי כאן) טרם הגעתי,  ולכן לעת עתה אינני יודעת עד כמה איום ונורא הוא נהיה,  אם כי מן הסתם יתברר לי בקרוב.   בינתיים אני ניזונה מן ההקדמה לספר.  מחברת ההקדמה טוענת שבעצם אין הבדל מהותי בין הופעותיו של אטיקוס פינץ' בשני הספרים,  שכן הוא היה גזען למדי כבר ב-אל תיגע בזמיר,  אף שלא שמנו לב לכך בזמנו.   הוכחה לזאת היא מוצאת בעובדה שהוא משלים בקלות יחסית עם אי הצדק שהוא רואה סביבו (אף שהוא נאבק בו)  –  מה שמוכיח,  לדעתה,  שהוא "סלחני לגילויי גזענות",  וזה איננו עולה בקנה אחד עם "דרכו של אדם המחויב לשינוי עקרוני."

היות שאת אל תיגע בזמיר דווקא כן קראתי,  ואפילו בעיון,  אני מתקוממת על פסק הדין החריף הזה נגד גיבור הספר.  זה מזכיר לי איך התקוממתי בזמנו על מאמר שקראתי בהיותי סטודנטית  –  מאמר שטען שדארסי ב-גאווה ודעה קדומה הוא מנוול ושג'יין אוסטן נכשלה באפיון דמותו   –  ואיך יצאתי להגנתו בעבודה פרו-סמינריונית שהגשתי למורת רוחו של מדריך הקורס.

איך שלא יהיה,  לי נדמה שאטיקוס פינץ' של אל תיגע בזמיר, שרואה נכוחה את המצב מסביבו,  יודע יפה כמה קשה לשנות את דעותיהם של בני אדם וכמה זמן אורכים שינויים מן הסוג הזה.  יותר משהוא סלחני,  הוא פשוט ריאליסט. וזאת בניגוד לכמה לוחמי צדק מחויבים שאני מכירה כיום,  הסבורים שצווחנות-לפרקים בפייסבוק היא התרופה לכל תחלואי החברה,  והיא זו שתשפר מיידית את מצב היקום.  לו היו ערים למידת הריב והמדון שהם מעוררים  –  שלא לדבר על הזלזול וההתנשאות   שהם מפגינים  –  יתכן שהיו חושבים פעמיים.  אבל יש להניח שאינם ערים.

על אטיקוס פינץ' "החדש",  זה שעוד לא קראתי,  אומרת מחברת ההקדמה שהוא "גבר לבן פריווילגי".  ייתכן מאוד שהיא צודקת,  אבל אני מודה שבכל פעם שאני נתקלת במילים הללו,  אני מרגישה נמלים זוחלות בתוך עמוד השדרה שלי,  וחוששת פן יתחילו תמרות עשן לבצבץ מתוך אוזניי.  שהרי כולנו חכמים,  כולנו נבונים,  כולנו יודעים את התורה,  כמעט כולנו למדנו באוניברסיטה ורבים מאתנו אפילו דוקטורים ופרופסורים,  אבל דומה שלא לימדו אותנו שם להגיד משהו מקורי במילים משלנו,  ועל כן אנו נוטים לחזור כתוכים על סיסמאות שטבעו אחרים.   וזה משגע אותי.  אם כי כנראה רק אותי.  לא משנה.

בדבר אחד אני מסכימה עם הכתוב בהקדמה: קטעי הזכרונות בספר החדש-ישן הם אכן קסומים.  גם ב-אל תיגע בזמיר יש קסם רב בתיאור הילדים,  שיחותיהם,  מריבותיהם ומשחקיהם,  ושם הוא נובע אולי גם מן העובדה שהוא מסופר דרך עיניה של ילדה בת שמונה.  ב-ניצב כל הלילות הזכרונות הם מפרי עטה של הסופרת היודעת-כל,  ולמרבה ההפתעה אין זה פוגם בחִנָּם,  להפך.

אגב,  שם הספר (שהוא שם יפה וראוי מאוד) לקוח מישעיהו כ"א:  השם האנגלי המקורי מפסוק 6 ("לֵך הַעֲמֵד הַמְּצַפֶּה אשר יִראה יגיד"),   והשם העברי מפסוק 8 ("על מִצְפֶּה אדוניי אנוכי עומד יומם,  ועל משמרתי אנוכי ניצב כל הלילות").  שניהם מסתדרים לי יפה עם 929,  אם כי לא בשבוע הנכון.  אבל מי סופר.

אז לסיכום  –  על מה שקרה לאטיקוס פינץ' במרוצת השנים אצטרך לקרוא בהמשך,  כשאגיע לשם.  בעוונותיי אני מתקדמת לאט,  וגם אין לי זמן:  שנת הלימודים אמנם הסתיימה,  אבל עכשיו שולטים בכיפה המבחנים,  שאותם יש לחבר ואחר כך לבדוק,  ואז לשבץ אותם בציונים הסופיים שאותם יש לחשב,  ירחם השם,  והוא לא מרחם אף פעם.

מודעות פרסומת

15 מחשבות על “האיש הרע שבסיפור

  1. אני חושד/שת שמה שמזחיל נמלים בעמוד השדרה שלך ומייצר עשן שמחפש לו מוצא דרך האוזניים איננו שזו סיסמה שטבעו אחרים, אלא השימוש בסיסמה הספציפית הזו (ויש מן הסתם עוד דומות לה שגוררות תגובות דומות. אבל לא כל הסיסמאות והקלישאות באשר הן). 'גבר לבן פריווילגי' אכן מעורר גם בי אי נוחות, כי הוא לא אומר שום דבר ענייני וגם 'מאשים' את הגבר המסכן במשהו שאין לו שליטה עליו. הרי לא בחר להיוולד גבר לבן, ודאי לא פריווילגי. משמע, לא משנה מה תעשה אתה אשם. וזה באמת מרתיח.

    אהבתי

    • האמת שאני לא חסידה של סיסמאות בכלל, ומה שמרגיז בהקשר הזה אפילו יותר הוא כששופטים תקופה מסוימת על פי הערכים של ימינו. יחסית למה שהשתולל סביבו, אטיקוס פינץ', לפחות ב'אל תיגע בזמיר', היה מתקדם מאוד בדעותיו. והרי גם נוח היה איש צדיק תמים רק בדורותיו.

      ובעניין האשמה, יש לזה עוד טוויסט מפעים: אם אתה מסכים עם ההאשמה, משמע שהמאשים כמובן צודק ואתה אשם כקין. ואם אינך מסכים – גם זו הוכחה לצדקתו, שהרי חוסר הסכמה הוא סימפטום מוכר של אותה אשמה עצמה. מזה כבר אי אפשר לצאת, לא חשוב איך נסובב את זה.

      אהבתי

  2. מרתק אותי "לקרוא" ספרים דרך העינים וההתרשמות שלך. ואת יודעת, נראה לי שהייתי קוראת את ההקדמה אחרי קריאת הספר (למרות שזו הקדמה ומן הראוי לקרוא אותה תחילה) רק כדי שהיא לא "תקלקל" לי את חווית הקריאה. בעוונותי אפילו ל"אל תגע בזמיר" עוד לא הגעתי.
    גם אני לא אוהבת סיסמאות, בטח לא כאלה שמתיימרות להגדיר קבוצה שלמה של אנשים דרך מוצאם, צבעם או המקריות שלתוכה נולדו.

    אהבתי

    • את הקדמה הזאת דווקא כדאי לקרוא בהתחלה, כי היא נותנת כמה פרטים חשובים על הרקע ההיסטורי, כאלה שחשוב לדעת אותם בזמן הקריאה. אני לא מאוד מוטרדת מהאפשרות שזה יקלקל את חווית הקריאה – בין כך ובין כך אני לא מתחייבת להסכים עם כל מה שאני קוראת בהקדמה (:

      Liked by 1 person

  3. באמת אין זמן לכלום בתקופת המבחנים, רק ביום של המבחן, אחריו אני מרשה לעצמי לעשות דברים שאין זמן בשום הזדמנות אחרת.
    אבל עוד מעט גם זה יעבור 🙂

    אהבתי

  4. ."..אבל דומה שלא לימדו אותנו שם להגיד משהו מקורי במילים משלנו, ועל כן אנו נוטים לחזור כתוכים על סיסמאות שטבעו אחרים. וזה משגע אותי. אם כי כנראה רק אותי."
    זה הזכיר לי את כל מסיבות הסיום/פרידה בתקופה זו שבשנה. הברכות וליקוקי התחת. כל פעם אני מגחכת (לעיתים גם בקול) כשאני שומעת את אותן המילים רק בסדר שונה ע"י כל אחד מהנואמים. אם אין לך מילים משלך, עדיף שתשתוק.

    אהבתי

  5. אבל אסור לבדוק בחינות! 🙂

    כמעט ולא זוכרת את אל תגע בזמיר רק שמאוד אהבתי, מאוד מאוד, ועכשיו אני חוששת מלקרוא prequial or sequal. אהבת או לא אהבת?

    אהבתי

    • תלוי איפה. אצלנו מותר (וצריך) לבדוק, אבל לא מוסרים ציונים. מסכנים הסטודנטים. שביתות ועיצומים זה קצת כמו תפיסת בני ערובה.

      מאוד מבינה את החשש מקריאת ההמשך, גם אני היססתי. בינתיים אני באמצע הספר, עם התרשמויות די מעורבות. אכתוב כשאגיע לסופו.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s