לא בדיוק ככתוב

בדיוק ביום העצמאות של ארה"ב השלמתי היום את קריאת ניצב כל הלילות.  זה קשור ליום ההולדת הנ"ל משום שצריך איזו שהיא ידיעה די מעמיקה בהיסטוריה האמריקאית כדי להבין את הספר לאשורו.  והיה לי לא פשוט מן הבחינה הזאת,  כי הידע ההיסטורי שלי הוא לא משהו. אבל ההקדמה והערות השוליים עזרו לי.

בהתחלה היה נדמה לי שהספר הוצא מן התנור לפני שנאפה כהלכה,  אבל בסופו של דבר נראה לי שהיה שווה (מאוד) לקרוא אותו,  אפילו בתרגומו העברי (התרגום נראה לי באמת בסדר,  ונעשה בידי מיכל אלפון)  –   ואני שמחה שהתגברתי על חששותיי מפני הקריאה על אודות הקלקולים הכבדים שחלו באופיו הנערץ של אטיקוס פינץ'.

לא פעם אני מופתעת להיווכח איך ביקורות על ספרים נתפסות באיזה חלק לא מהותי של הסיפור ועושות ממנו מטעמים  (אבל המממ,  מחשבה טורדנית:  אולי זה בדיוק הפגם גם בביקורות שלי?). כי להציג את הספר כתיאור הידרדרותו של אטיקוס פינץ' אל מחוזות הגזענות השפלה  –  זה פספוס גדול ועצוב.

יותר משזה הסיפור של אטיקוס פינץ',  זה הסיפור של בתו ג'יין-לואיז (התנצלותי על הספויילרים,  אני משתדלת לא לחטוא בהם יתר על המידה)    –  מי שהייתה סקאוט השובבה והנבונה באל תיגע בזמיר,  ומי שגדלה בינתיים,  אבל לא גדלה מספיק,  ולכן צריכה לגדול עוד במרחב שבין העמוד הראשון של הספר לבין עמודו האחרון, ואף להתרגל  "לראות את הדברים כמו שהם,  לא רק כמו שהם צריכים להיות" (עמוד 243).

ומי שגונב את ההצגה הוא הדוד ג'ק,  אחיו הצעיר של אטיקוס פינץ',  שמסביר את העניין כולו בחלקו האחרון של הספר,  ושנתברך בראייה מעמיקה,  בשכל טוב ובחכמת חיים בכמויות מרשימות ביותר (גם אם סגנונו תמוה במקצת).

להרפר לי היה כנראה הרגל לתת לגיבוריה להסביר את הכותרות של ספריה.  חבל לפספס את ההסברים האלה.  היא הניחה בזמנו לסקאוט להסביר מיהו הזמיר שאין לגעת בו.  ובספר הנוכחי,  הדוד ג'ק הוא שמגלה מיהו השומר הניצב כל הלילות:
"לכל אדם יש אי,  ג'יין לואיז,  לכל אדם יש צופה שניצב על משמרתו,  והצופה הזה הוא המצפון האישי.  אין בעולמנו מצפון קולקטיבי" (עמוד 264).
ואני מתרגמת את זה לעצמי כך:  כל אחד צריך לחשוב תמיד בראש שלו ובמילים שלו,  ולא בראש ובמילים של מישהו אחר.   ואם רואים את זה כך,  אפשר אולי גם להבין את אטיקוס פינץ',  את סיבותיו,  ואפילו את טעויותיו   –  ולהימנע מלהתגולל עליו בכינויי גנאי צדקניים.

אבל אפילו אם מתגוללים עליו בכינויי גנאי צדקניים  –  זה לא כל כך משנה.  שהרי הוא כבר השיב על כך בעצמו,  בעמוד 276:
"אני מוכן שיקראו לי בכל שם שרוצים כל עוד זה לא נכון."

*

[ועוד משהו קטן שכתבתי על הספר בבלוגיעדתי המשרבטת   –  כאן.]

מודעות פרסומת

20 מחשבות על “לא בדיוק ככתוב

  1. ועכשיו אני גם חושבת שהמשמעות המילולית של השם סקאוט היא 'צופה'. והרי כפי שכתבת, השם המקורי של הספר באנגלית לקוח מישעיה כא 6: לֵךְ הַעֲמֵד הַמְצַפֶּה, אֲשֶׁר יִרְאֶה יַגִּיד. וזה מה שעושה הדוד בספר הראשון, וזו המשמעות של 'לראות את הדברים כמו שהם, ולא כמו שהם צריכים להיות'. אשר יראה יגיד.

    אהבתי

    • לא חשבתי על משמעות השם סקאוט, אבל נראה לי שאת צודקת מאוד. הברקה! למרות שסקאוט לא רואה כל כך טוב בספר השני…
      למה התכוונת במה שהדוד עשה בספר הראשון?

      ועכשיו שאני חושבת על זה – נורא מבלבל העניין הזה של ספר ראשון ושני בהקשר הזה. לא ברור מי הוא מי.

      אהבתי

      • רק מה שאת כתבת עליו (לא קראתי את הספר): "מי שגונב את ההצגה הוא הדוד ג'ק, אחיו הצעיר של אטיקוס פינץ', שמסביר את העניין כולו בחלקו האחרון של הספר, ושנתברך בראייה מעמיקה, בשכל טוב ובחכמת חיים בכמויות מרשימות ביותר". וגם "הדוד ג'ק הוא שמגלה מיהו השומר הניצב כל הלילות". עדיף היה לכתוב אומר ולא עושה, כמובן.

        אהבתי

        • אה! עכשיו הבנתי. קודם לא הבנתי שאת מתייחסת ל'ניצב כל הלילות', חשבתי שאת מתכוונת ל'אל תיגע בזמיר '(הוא מופיע גם שם, אם כי בתפקיד יותר קטן).

          אהבתי

  2. "לראות את הדברים כמו שהם, לא רק כמו שהם צריכים להיות" – מומלץ לכל אחד מאיתנו. תמיד.
    שמחה שהתאכזבת לטובה גם מהספר וגם מאטיקוס עצמו ולא הסתמכת על הביקורת ובפועל השתמשת (כתמיד, עד כמה שהספקתי להכיר אותך) במצפן האישי שלך.
    אני כל כך אוהבת לשמוע את הזווית שלך על ספרים וסרטים (ומסתבר שגם אם לא קראתי – עדיין מרגישה שתרמת לי במשהו. תודה

    אהבתי

  3. אהבתי שכל אחד צריך לחשוב במילים שלו. אנחנו חושבים במילים ואם נדע להתעלם מהסטראוטיפים ומהביטויים הנדושים ונחשוב לעצמנו אז זה יהיה במילים שלנו.

    אהבתי

  4. "כל אחד צריך לחשוב תמיד בראש שלו ובמילים שלו"?
    זה נשמע נחמד, אבל אני לא יודע עד כמה זה ישים.
    כמה מ"המילים שלך" נִטעו במוחך ע"י ספרים שקראת, סרטים שראית, מאמרים בעיתון "הארץ", דברים שפוליטיקאים אמרו והחלטת לאמץ אל ליבך, אפילו דעות שהושמעו ע"י אנשים שאת מעריכה (בני משפחה, חברים, מרצים, עמיתים לעבודה, וכו'.)
    לחשוב בראש שלנו זה תמיד מומלץ – אבל המילים לא תמיד באמת שלנו…
    זה לא שאנחנו כאלו מקוריים וממציאים כל יום את הגלגל מחדש.

    אהבתי

    • כן, ברור שאנחנו מושפעים ממה שנאמר סביבנו, לפעמים אפילו בלי שנשים לב לכך. ובכל זאת נראה לי שווה להתאמץ לא לחזור סתם על סיסמאות של אחרים, ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו. לא צריך להמציא את הגלגל מחדש – רק שאם אין לנו מה לחדש, אפשר גם לא להגיד כלום, זו אופציה מכובדת.

      בהקשר של הספר – וכפי שכתבתי גם בפוסט הקודם – לפטור את העניין באמירות אופנתיות על גברים לבנים פריבילגיים נראה לי מיותר. הספרים של הרפר לי הם רציניים ומעמיקים – מגיע להם טיפול יותר רציני.

      אהבתי

  5. למרות שלא קראתי אף אחד מהספרים שהזכרת, משתמע מהפוסט שהרווחת שלוש פעמים מהקריאה – למדת על ההיסטוריה של ארה"ב / נהנית מהספר / הגעת לתובנות מעניינות.
    נראה שהסבלנות בקריאת הספר משתלמת.

    אהבתי

  6. אוקיי, שכנעת אותי סופית – אני קונה את הספר השני 🙂

    לראות דברים כמו שהם באמת זה משהו שמדבר אלי מאד.

    "כינויי גנאי צדקניים" זה ביטוי מצויין. עצוב לי רק שיש בו צורך, אבל כן, זו תופעה קיימת, ואם אי פעם אני מצליחה לשכוח שאנשים עושים את זה, כל מה שאני צריכה לעשות זה לקפוץ לביקור קצר בטוויטר.

    (דרך אגב, השם של סקאוט הוא לא ג'יין-לואיז אלא ג'ין-לואיז. Jean ולא Jane.)

    אהבתי

    • בעניין השם – צודקת! לא יודעת למה כל השנים חשבתי שזה ג'יין. ודווקא בתרגום העברי של הספר החדש זה כתוב כמו שצריך: ג'ין, בדקתי עכשיו.

      בעניין הצדקנות – חייבים לציין שבדיעבד מתברר שאטיקוס, בספר החדש, הוא באמת לא לגמרי טלית שכולה תכלת. אבל הביקורת עליו – גם מצד בתו – מופרזת.

      Liked by 1 person

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s