על טלאים ועל מעיין הנעורים

(עם הרבה קפיצות מעניין לעניין)

בימים האחרונים יצא לי לחשוב כמה פעמים על הטלאי הצהוב.  הטריגר היה העובדה שאני קוראת את היומן של הלן בר,  שאותו כתבה בפריז בשנים 1942  –  1944,  עד ששולחה אל מותה.  בין השאר היא מתארת בו את שאלת הטלאי הצהוב מזווית שלא הכרתי  –  למשל השאלה אם זו פחדנות לענוד אותו,  או שזו פחדנות לסרב לעשות כך.

וזה הזכיר לי את הסיפור על מלך דנמרק.  אני לא יודעת אם זה סיפור אמיתי,  אבל הוא מוצג ככזה בספר  אקסודוס (נדמה לי ששם קראתי את זה) :  כשהגרמנים כבשו את דנמרק ופרסמו צו התובע מן היהודים להתהלך עם טלאי צהוב,  יצא מלך דנמרק למחרת בבוקר לטייל ברחובות קופנהאגן כשהוא עונד את הטלאי על בגדו.  רבים מן הדנים הנוצרים עשו כמוהו,  וכך רוקנו את הצו הגרמני מתוכנו.

או שקרה כך או שלא,  אינני יודעת.  אבל השיטה הנזכרת טובה בעיניי.  וזה מתקשר לי עם מצעד הגאווה.

מי שמכיר אותי יודע שאין סיכוי שבעולם שאערוך השוואות בין השואה לבין הומופוביה,  ולא אכפת לי מה יגידו הציניקנים של האסור/מותר/חובה להשוות.  לא מַשְוָה ודי:  יש דברים שלא מתאימים לשום מגירה.  אבל כן מהרהרת בדרך שבה יכולים אנשים הגונים לנהוג נוכח התעמרות אטומת-לב בקבוצה שלא עוללה לאיש שום רע. ובהקשר הזה,  הדרך הדנית הנ"ל  מצאה חן בעיניי.  ולכן גם נכון בעיניי שיבואו רבים-רבים להשתתף היום במצעד הגאווה בירושלים,  בלי שום קשר להעדפותיהם המיניות.  גם בשביל להביע תמיכה,  אבל גם בשביל לבלבל את חורשי המזימות.  כשיהיו שם רבים וטובים מכל הסוגים,  זה יקשה על חורצי הלשון לדעת במי אפשר להשתלח ולדבר סרה ובמי לא. זה קצת כמו ה-'כולנו שרלי הבדו',  אפילו אם אנחנו לא.  ושיעבור בשלום,  אמן.

עכשיו כמובן צריכה להופיע כאן הצהרה שלי על כך שגם אני  אשתתף.  אז האמת  –  לבושתי  –  שלא,  מסיבות שונות.  בין היתר משום שירושלים רחוקה,  ואני עייפתי וזקנתי.  ובעיקר זקנתי משום שהיום  –  בדיוק היום  –   הוא יום הולדתי השישים,  וחצי הדרך אל מאה ועשרים זו הזדמנות טובה לעשות לעצמי הנחות.

אם כי אני מוסיפה לחשוב שאולי עדיף לי בכלל לחגוג את יום הולדתי על פי התאריך העברי,  שיוצא השנה בעוד חודש (כמעט).  ובכלל אני  לא זוכרת אפילו פעם אחת שבה התאריך העברי יצא לפני הלועזי. אז לפי התאריך העברי אני עוד יחסית צעירה (נניח),  וזה הרי אמור להיות עדיף.

וכך גיליתי,  לגמרי לתומי,  את הסוד של מעין הנעורים.  מי היה מעלה בדעתו שזה כל כך פשוט.

מודעות פרסומת

23 מחשבות על “על טלאים ועל מעיין הנעורים

  1. גם אני לא משווה לשואה כמובן (מכירה את חוק גודווין?) אבל נזכרתי בשיר של מרטין נימלר,
    לא הרמתי את קולי:
    בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
    אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
    ואז הם לקחו את היהודים,
    ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
    ואז הם לקחו את חברי האיגודים המקצועיים,
    ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר איגוד מקצועי,
    ואז הם לקחו את הקתולים,
    ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
    ואז הם לקחו אותי,
    אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני.

    Liked by 1 person

    • וברכות, כמובן. אני חושבת שמחצית החיים זה זמן טוב להרהור פנימי וחיצוני, לא פחות מכל זמן אחר (וכאן אני מצרפת עציץ רקפות וירטואלי, אבל רקפות בר ורודות ועדינות. מקווה שישמח אותך).

      אהבתי

      • מכירה, גם את גודווין וגם את נימלר. הדנים, אגב, עשו הרבה יותר מלהרים את קולם – הם הבריחו את כל היהודים שלהם לשבדיה. אבל המחאה השקטה הזאת שעליה סיפרתי יפה בעיניי דווקא בגלל שהיא כביכול בלי קול – ואף על פי כן היא נשמעת היטב.

        ותודה רבה – גם על הברכות וגם על הרקפות 🙂

        אהבתי

  2. כשקראתי את הכותרת חשבתי שאת מתכוונת לטלאים כריבוי של המילה טלה, וכבר דמיינתי לעצמי הרבה טלאים לבנבנים וצמריריים. אני חושבת שבמובן מסויים ומצמרר יש קשר בין הדימוי שעלה לי בראש לבין מה שכתבת בפוסט…
    ואני מסכימה. אילו הייתי יכולה הייתי מתחילה meme בסגנון #גם-אני-מצעד-הגאווה-בירושלים.

    וכמובן – מזל טוב ושפע ברכות ואיחולים ליום הולדתך!

    אהבתי

  3. ראשית מזל טוב ליום ההולדת.
    ואוו עכשיו אני מרגישה זקנה.
    אהבתי את ההקשרים שעשית וכמוך אני חושבת שהיה נכון להצטרף למצעד. אבל כיוון שאנחנו מתגוררות באותה עיר וכיוון שאני "קצת" מבוגרת ממך, זכיתי גם לפטור 🙂

    אהבתי

  4. מזל טוב עדה, אני במקומך הייתי חוגגת מהיום ועד לתאריך העברי כולל 🎂
    לגמרי מתחברת לרעיון הזה שהעלית כאן בפוסט – וחושבת שהסיפור על מלך דנמרק אמיתי .
    יותר מדי אנחנו שומעים לאחרונה (וזה ממש נשמע כאילו חזרנו אחורה בזמן במקום להתקדם) על אנשים שחושבים שאפשר "להתגבר" על הומוסקסואליות או לחילופין "להיות מושפע מהומוסקסואלים" וזה מקומם ממש.
    רצוי שכמה שיותר אנשים ישתתפו באמת כדי לטשטש את הקווים בין מי ששייך לקהילה הלהט"בים ומי שפשוט מבינים שהם חלק בלתי נפרד מכלל הקהילה.

    אהבתי

    • תודה רבה, ואני אחשוב על זה 🙂

      תעלומה בעיניי, העניין הזה: הביטחון של אנשים שהם יודעים הכול ויכולים לתת עצות לפתרון של כל בעיה. ואני מבינה שההתנגשות עם חוקי התורה מביכה את המאמינים, אבל הרי ספקות הם מצבנו הטבעי בחיים. אז יש התנגשויות, ויש דרכים יצירתיות להתגבר עליהן. והרי אפילו תורת היחסות ותיאורייית הקוונטים לא מסתדרות זו עם זו, ובכל זאת היקום ממשיך להתקיים.
      בקיצור, שיחיו ויתנו כבר לחיות.
      ואהבתי את הניסוח שלך על 'טשטוש הקווים'. זה בדיוק זה.

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s