התפכחויות

חידוש מסורת ישנה:  הליכת ערב-קיץ בפארק העירוני.  המסלולים שופצו מאז שהייתי שם לאחרונה:  הם חלקים ונטולי סדקים,  מקפיצים היטב את סוליות הקרוקס שלי (בושה,  למה לא נעלי התעמלות?).  במיוחד חביב עליי הקטע ההוא שעובר ליד מה שהחלטתי שהם קני סוף באפיק הריק של האיילון (סתם החלטתי שזה מה שזה,  לא בטוח בכלל שאני צודקת),  ששם שולטים הצרצרים.  ומשם לגשר העץ,  גם הוא מעל אפיק (?) יבש של האיילון (?);  לידו הפנס ההוא שכבר כתבתי עליו פעם,  שתמיד כשאני עוברת לידו הוא כָּבֶה,  בגלל   –  אולי   –   גלי חשמל (?) כלשהם שאני משדרת.  אז לא:  החליפו בו את הנורה,  ועכשיו הוא דולק כל העת,  לא ממצמץ ולא מגמגם,  אפילו לא כשאני חולפת מתחתיו.  לא משדרת שום גלים.  איזו אכזבה.

וגם זה,  מהקטע שליד פסי הרכבת,  מתחת לירח של ארבעה בחודש.  עניין של פרספקטיבה:

בְּרֹאשׁ אַנְטֶנָה סֶלוּלָרִית
שֻׁפַּד יָרֵחַ.

אַךְ לֹא –
מִקֵּץ דַּקּוֹת סְפוּרוֹת שֶׁל הֲלִיכָה
כְּבָר מִתְבָּרֶרֶת הַטָּעוּת:
חָפְשִׁי הוּא צָף
מִמַּעַל,  הַרְחֵק
מִשִּׁפּוּדוֹ  –
יָרֵחַ מְנַצֵּחַ

מודעות פרסומת

27 מחשבות על “התפכחויות

  1. לגמרי ירח מנצח 💓
    יש פנס כזה מהבהב ברחוב קלישר, כשאני חוזרת מהקפוארה עם הנכדים (בחורף, כשמחשיך מוקדם) היו לנו הרבה תיאוריות וסיפורים על ההבהוב שלו….עד שעון הקיץ שהביא אותנו דרך שם באור שמש מלא. נראה לי בשנה הבאה בתי תרשום את נשמותק לחוג אחר….אבל אם נעבור שוב דרך שם אוכל לבדוק אם גם אותו תיקנו.
    לגבי קרוקס – אני מאד אוהבת קרוקס אבל לא את הקלאסי אלא סוג של כפכף (לא אצבע) הולכת עם זה כל הקיץ. יש לי כמה זוגות ושמתי לב שהם נשחקים עם הזמן, בחדש יחסית (משנה שעברה) יש הרבה יותר תמיכה ובלימת זעזועים מאשר בישנים….ובכל מקרה להליכות בפארק באמת באמת עדיף נעל ספורט!!!!! שמרי על הבריאות שלך עדה (בעיקר הגב וכף הרגל כמובן)!!!

    אהבתי

  2. העיקר לצאת וללכת ברגל !
    כל הכבוד למתמידים !
    ( "השיפוד" שלך הזכיר ל שצִלמתי את השמש השוקעת כביכול מעל שמשיה בים ומישהי כתבה לי שהצלחתי "לשפד את השמש 🙂 )

    אהבתי

  3. כשכתבת שהתאכזבת שהפנס תקין, ושוב לא כבר כשאת עוברת בגלל גלים שאת כביכול משדרת לו חשבתי שדווקא כשדברים מתקלקלים קצת, מגמגמים, אנחנו מפתחים אליהם רגשות. כי אם הוא תקין את לא קשורה אליו. אם הוא מקולקל אפשר להשפיע, להדליק או לכבות באמצעים כאלה ואחרים. ברגע שיש קלקול יש גם קשר.

    אהבתי

    • יש בזה משהו. היו לי בעיקר רגשות גאווה, כי חשבתי שאני יודעת לכבות פנסים (גם שעונים אני מקלקלת באמצעות השראה בלבד). אבל עכשיו התפכחתי…

      אהבתי

    • קראתי את התיאוריה הזו בספר של מייקל מרשל. הוא התייחס שם למכוניות שפעם דרשו יחס אישי, היכרות מעמיקה ושמות חיבה כיוון שנטו להתקלקל ואנחנו נטינו להשפיע עליהן תחינות תפילות ותקוות.

      אהבתי

  4. כמו מניפה – האם לכל הרוחות, אוף, אנחנו צריכות להתקשר רק למקולקל? למה למה לתקין, ליפה, לנשגב??? אני מזדהה מאוד עם התחושה הזו. אבל נדמה לי שכדאי לי לשחרר אותה לדרכה.
    עדה יקרה. את פשוט הסתנכרנת לפנס. הגלים זורמים באותו קצב….חיבור ליקום….מתי נלך יחד? איך היה החום?

    אהבתי

  5. איזה יופי לראות את הירח מהמשופד מבעד לעיניך, ואחר כך לגלות שהוא צף לו הרבה מעל השיפוד. (אולי השיפוד הזה עשה גלים לפנס המקולקל…)
    ובכל אופן, הליכותיך נעמו לי 🙂

    אהבתי

    • אם זאת חגית שעליה אני חושבת: חשבתי עלייך בזמן ההליכה, ועל החצבים שלך. בדקתי בפארק במקום שבו היו חצבים בשנה שעברה – ועדיין אין סימן.
      תודה (:

      אהבתי

  6. גרמת לי לצחוק בקול, "…לא משדרת גלים" איזו אכזבה עכשיו את כבר לא מהווה איום לאורי גלר 🙂
    בעיריית הרצליה לא שוקטים על השמרים, אל תשכחי שראש העיר הגיע מתחום שיפור פני העיר, ככל הנראה זה עדיין מקבל אצלו תשומת לב מיוחדת.

    אהבתי

  7. והאמת היא שדווקא הירח מפעיל גלים עלינו (גאות ושפל). הוא חופשי, ובמסלול התרחקות מאיתנו ואז… כדור הארץ יהפוך מאוד תזזיתי בסיבובו. הסוף.
    בינתיים, אפשר ליהנות מרומנטיקה של אורות ירח ופנסים.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s