קולות של אחד בספטמבר

חשבתי שאתעורר בבוקר לקולות הדקים והנרגשים האלה של אחד בספטמבר,  שיעלו מחדר המדרגות ומן החניה ומחצרות הבניינים הסמוכים:  הילדים של היום הראשון והילדים של הפעם הראשונה וההורים שהם חגיגיים ושמחים למרות שהם ממהרים,  כי הפעם הראשונה,  וכו'.  וחשבתי שאחר כך אכתוב כמה כיף לשמוע את זה,  למרות שאצלי כבר הילדים מאוד גדלו ולא לומדים בשום מקום,  והייתי גם אומרת משהו על געגועים וזה.

אבל  –  אתמול היה יום ארוך וקשה (משהו עם הדוּד והאינסטלציה והחשמל סביבו),  ובלילה כבר הייתי כל כך עייפה שנרדמתי כמו שק תפוחי אדמה,  והבוקר התעוררתי ברבע לתשע (נו,  בכל זאת,  חופש [שלי] עדיין),  ומסביב היה איזה שקט מוזר,  והתברר לי שפספסתי את קולות האחד בספטמבר ושכל הילדים כבר יצאו לדרכם.

יכולתי לדבר במקום זה על דברי המפכ"ל ולתהות (שוב,  ושוב,  זה לא משתנה) על איך שאנשים אינם מהססים לקטול  ברעש גדול על סמך מידע חלקי,  ואיך כמעט אף אחד  לא שמע ולא קרא את דבריו המלאים וגם לא חשוב לו לברר,  מה שלא מנע מן הסערה התורנית להתעורר.  אחר כך יגידו שוב שנתניהו מסית ציבור אחד נגד משנהו,  ולא ישימו לב שהציבורים מסיתים את עצמם לבד.

אבל,  באמת,  זה כבר מייגע  –  כמה פעמים אפשר להלין על אותו דבר עצמו.  אני לא יודעת אם הדרישה העיקשת שלי לבדוק את העובדות לפני שמדברים נובעת מהאופי שלי או מהמקצוע שלי,  אבל אני בטוחה שהיא לא פופולרית.

אז שיהיה.  את קולות הילדים הנרגשים פספסתי הבוקר.  אולי בשנה הבאה.  בכל מקרה,  שתהיה שנת הלימודים שלהם שמחה ורגועה ומועילה.

מודעות פרסומת

24 מחשבות על “קולות של אחד בספטמבר

  1. אני לא שמעתי את קולות הילדים המרגשים כי אני יוצא ב4 בבוקר מהבית אבל השמענו קול בקבוצות המשפחה לטובת כל הילדים הקטנים והגדולים שלוזרים לחבוש את ספסל הלימודים מגן ועד יב'. מה שבעיקר מטריד זה שנגמרה הקייטנה ומהיום תיהיה מלחמה על החניה ליד הבית,החופד אין בעיה אבל כשבית הספר מאחורי ביתי מתעורר צרות החניה חוזרות.

    אהבתי

  2. ולי היתה הבוקר שמחת הגן בבית, כשהבנות התארגנו ליציאה לגן החדש בפעם הראשונה. לא מבינה את הקטע של ההסתגלות ההדרגתית (היום הן שם שעתיים, ומחר שלוש, ורק ביום ראשון הן יום שלם), אבל היה כיף לראות את ההתרגשות.

    אהבתי

    • אני מניחה שלילדים בשנת הגן הראשונה שלהם קשה בהתחלה עם ימים שלמים, אז הם עושים את זה בהדרגה. בין כך ובין כך אנחנו נכנסים עכשיו לסוף השבוע. בהצלחה לקטנות!

      אהבתי

  3. מצטערת שפספסת את הקולות המתוקים האלה. פעם מזמן מזמן עוד לפני שהיו לי ילדים משלי, גרנו ליד גן ילדים. הייתי קמה מוקדם ונוסעת לבסיס (הייתי בקבע) וחוזרת כאשר הגן כבר שוב היה סגור, אבל אם במקרה הייתי בחופש או חולה….הייתי שומעת את הקולות המתוקים האלה כאשר יצאו לחצר….אין על קולות של ילדים!
    לגבי דברי המפכ"ל – אני יכולה רק לומר לך שממה שאני בדקתי (כמוך – אני מעדיפה לבדוק דברים) אין לי מושג על אילו מחקרים הוא דיבר, ויפה היה עושה לו לפחות נקב באחד המקורות שלו, לפחות לצורך מראית עין של מהימנות, אני קראתי מחקרים בדיוק הפוכים! וחוץ מזה: אחרי כל כך הרבה שנים מדוע הוא מרשה לעצמו לקרוא לקהילה האתיופית "מהגרים"? מדוע אינו קורא לעלייה הרוסית (שנות השבעים, שנות התשעים) או לעלייה הארגנטינאית (שנות השמונים) או לכל עם ישראל בעצם – מהגרים ? אני אגיד לך למה. כי הם שחורים. בואי נקרא לילד בשמו. הם שחורים וזה לא בא כאן לאף אחד טוב בעינים. הם שחורים ואוטומטית חשודים. אוי לבושה

    אהבתי

    • את המחקרים דווקא לא בדקתי, ואין לי הרבה הבנה בסוציולוגיה, אם כי לא נראה לי ש'מהגרים' היא מילת גנאי, ויש להניח שמחקרים מחו"ל אכן משתמשים דווקא במילה הזאת, משום שהמונח 'עולים' הוא בשימוש רק בישראל. בגדול, כמעט כולנו מהגרים, או ילדי מהגרים, או נכדיהם.

      מה שכן ניסיתי לברר הוא מה באמת האיש אמר. כותרות העיתונים אמנם דיווחו על המילה 'הגירה' ועל המילה 'טבעי', שלפחות השנייה מביניהן משקפת ניסוח אומלל, אבל לא דיווחו מה עוד נאמר שם. הבן שלי כיתת את רגליו אתמול באינטרנט עד שהעלה בחכתו סרטון של פחות משתי דקות שבו מתועדים חלק מן הדברים. בין השאר מתועד שם שהמפכ"ל הודה שהראייה 'הטבעית' של מהגרים כעבריינים היא רעה חולה (ניסוח שלי, לא שלו), שהיא גורמת לשיטור יתר ולמעצרים מיותרים, שהמשטרה התעוררה להבין זאת מאוחר מדי, ושתפקידה עכשיו הוא לשקוד על תיקון המצב הזה שהיא עצמה אשמה בו. איך קרה שהחלק הזה של הדברים לא הובא בכל הכותרות המתלהמות – זה באמת נשגב מבינתי.

      למען הסדר הטוב רק אציין שאתמול כבר היו כמה 'אושיות פייסבוק' שהתייחסו לחלק האבוד של הנאום, ושהעניין (ברוח זו) גם נדון בהרחבה בערב אצל לונדון וקירשנבאום – אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

      Liked by 1 person

  4. שני עניינים:
    1. לא רחוק מאיתנו יש גן ילדים. ולא, אני ממש לא אוהב את הקולות העולים מִן הגן.
    2. באיחור מה, לפוסט הקודם:
    מה שביילין אמר היה מפתיע – אבל נכון. אמנם כל התגובות אצלך טענו ש"איזה גועל נפש ואפשר היה להמתין" – אבל מה לעשות שזו האמת, וביילין היה היחיד שמצא את העוז לומר אותה?
    בעיניי, זה עצוב שתחת הקודים החברתיים הנוכחיים – אסור לומר את האמת מרגע שהאדם מת. כאילו מה, מותו שינה את המציאות? פואד היה עסקן פוליטי כוחני, שלא היסס לקחת שוחד. מטייקונים, כמו ממובארק. מה שתרם לחברה – תרם. אף אחד לא לוקח זאת ממנו. אבל מה שפָּשע – פשע. והמערכת כולה מיסמסה את משפטו ופשוט חיכתה למותו – להוציאו זכאי משפטית. אז זהו, הצליח להם. זה עדיין לא הופך אותו לקדוש…
    בכלל, כל מותו של פואד עטוף בצביעוּת מתחסדת. הבן מפחד לחזור מחו"ל, פן ייחקר ע"י המשטרה. כלומר, האבא דגוּל מרבבה – אבל הבן פוחד לחזור והוא יודע למה. ה"אלמנה השבורה", דולי, שנטשה את פואד כבר לפני שנים – עומדת בלוויה בפנים קפואות, כששפתיה משוחות באודם טרי, וממלמלת ביטויים של צביעות.
    והיחיד שאומר את האמת – ביילין – הוא המגעיל.
    להמתין שבוע? מדוע? משהו ישתנה עוד שבוע?
    – אה, כבוד ונימוסים. וצביעוּת. בעיקר צביעות.

    אהבתי

    • אני לא יודעת אם שמת לב, אבל לא התייחסתי בפוסט ההוא בכלל לשאלה אם מה שביילין אמר נכון או לא, ולא במקרה: זה בכלל לא העניין. גם לא נכון שאי אפשר להגיד את האמת על אדם אחרי מותו – אפשר בהחלט, ואף אומרים לעתים תכופות. מה שכתבתי בפוסט הוא שאפשר לחכות שבוע, ואני מוסיפה לומר זאת, גם אם לדעתך זאת צביעות. ונימוסים, אגב, אינם מילת גנאי. לא בעיניי.

      אהבתי

  5. כפי שאת יודעת אני גרה בסמוך לבי"ס והבוקר בדרכי לעבודה פגשתי מאד מוקדם בבוקר קבוצת ילדות בשער, ממתינות לשומר שיסרוק את החצר ויאפשר להן להיכנס.
    נורא רציתי לברך אותן אך הן נראו לי נבוכות מדי. התלבושת החדשה (חולצות ורודות וגרביונים לבנים צחים כשלג, כיאה לבי"ס דתי) אז חלפתי על פניהן תוהה איך היו מגיבות, לו הייתי מברכת ומצטערת שלא עשיתי כך אבל מיד כדי לשפר את הרגשתי הרמתי טלפון לנכדים ושוב ברכתי לשנה פוריה טובה ומוצלחת.

    אהבתי

  6. את קולות הילדים לא שמעתי ( ביה"ס דיי סמוך לביתי, אבל שומעים רק את צלצול -ליתר נכון- מנגינת הפעמון מידי פעם .
    קמתי יחסית מוקדם אולי בגלל קולות אחד בספטמבר אצלי בלב 🙂

    אהבתי

  7. אולי הם היו שקועיםם באייפונים
    משום מה לא חשתי באיזו התרגשות, אבל חששתי לצאת לרחוב כשהם עם החשמליים שלהם אכן השתלטו על רוחב הרחוב. באמת, מה מלמדים בביה"ס ? בשביל מה בי"ס אם זה מה שמקבלים בסוף
    טוב אני ממורמרת מהעניין

    אהבתי

    • עד כדי כך? האמת שלא הייתי ממליצה לבטל את בית הספר, למרות כל מגרעותיו. והילדים שעליהם כתבתי צעירים מכדי לנסוע באופניים חשמליים (וטוב שכך).

      אהבתי

  8. פעם גרנו מול בית ספר ומול גן ילדים (ממרפסת המטבח) וגם הילדים למדו שם. וההתרגשות שלהם הייתה שלנו. כיום הילדים גדלו אנחנו מרוחקים יותר מבתי ספר וגנים, ולצערנו קול המואזין כבר גובר על צלצול בית הספר, המצויים שניהם באותו הרדיוס.

    אהבתי

  9. משעשע אותי שאני קוראת את הפוסט הזה בדיוק ביום שבו כאן הילדים חזרו לבית הספר. אז אם הייתי ערה בבוקר הייתי שומעת את "קולות האחד בספטמבר" כאילו 🙂 במקום זה שמעתי את הקולות של הילדים החוזרים מבית ספר אחה"צ, ואמרתי לעצמי שהנה, חוזרים לשיגרה. סימני סתיו 🙂

    (בעניין השני אני לא מעודכנת אבל מאד מסכימה אתך בעקרון – אנשים רצים הרבה יותר מדי מהר לקטול מישהו בלי לברר עובדות.)

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s