קל להגיד

פורסם בתאריך על ידי

לפני כמה ימים,  כשחזרתי בערב מסידורים,  ראיתי ברחוב איש אחד,  לא צעיר,  נועל את דלת החנות שלו כדי ללכת הביתה בסוף יום העבודה.  ראיתי שהוא עורך מין טקס כפייתי כזה של בדיקת הדלת, כדי לוודא שהיא נעולה,  והטקס,  כרגיל במצבים כאלה,  חזר על עצמו שוב ושוב.  רחמיי נכמרו עליו. אני כל כך מכירה את זה,  וכל כך יודעת שהטקס לא יעזור.  בסופו של דבר,  כשהוא הלך משם,  ידעתי שהוא עוד לא בטוח שאכן נעול.

יש מי שאומרים שטיפול תרופתי עוזר לדברים כאלה.  ויש שחושבים שזה תלוי במשמעת עצמית. אבל אני חושבת שזה בעיקר עניין של שליטה,  ובמיוחד של ויתור עליה.  כלומר,  היכולת להגיד: השתדלתי לנעול,  ואם לא הצלחתי  –  זה כבר לא בשליטתי.

אבל,  כנרמז בכותרת   –
Easier said than done   –
ומי כמוני יודע.

21 מחשבות על “קל להגיד”

  2. מה שמאד נפלא (בכוונה אני משתמשת המילה נפלא) בסיטואציה המטרידה הזו של טקסיות זה היכולת להסתכל על זה ולכתוב כמו שאת כותבת. קחי עוד מצבים כאלה וכתבי. הצורך לשלוט אולי לא ייעלם אבל הכתיבה תקל ותרומם. ומה אנחנו רוצים יותר מלהתרומם? וכן, כן, לך במיוחד קל להגיד (לכתוב)

    אהבתי

  3. אני עם איריסיה: הכתיבה על זה עוזרת לומר את מה שצריך, שעשית ככל יכולתך (זו הכתובת המועדפת עלי על המצבה שלי: עשתה ככל יכולתה).

    אהבתי

  4. OCD ממלאת דפים רבים בספרי פסיכיאטריה.
    והזכרת לי שכנה שיצאה מביתה ושבה על עקבותיה ברחוב, אינספור פעמים.
    וכבר מזמן אני חושד שיש לנו טלפתיה, כי מזה ימים אני חושב להקדיש פוסט לתופעה האנושית הזו..

    אהבתי

  6. זה קשור לחרדה לא נשלטת ולא מבוקרת, אני לא חושבת שאפשר לצפות מאדם שיצליח להשתלט על ההפרעה הטורדנית הקשה בכוחות עצמו, בכוח הרצון בלבד.
    יש אנשים שרוחצים ידיים כמעט עד קילוף העור, אם היו יכולים לשלוט בזה, בוודאי לא היו רוצים לפצוע את עצמם.

    אהבתי

  7. הפרעה מסוג זה נשלטת בעזרת תרופות.
    אבל כמו במקרה של חוסר וודאות ושכחה אם כיבינו,נעלנו, וכו' קראתי היכן שהוא שזה מאד עוזר להגיד בקול: כיביתי את הכיריים, או נעלתי את הדלת ואיך שהוא זה מחלחל ומונע מאיתנו לתהות אם אכן עשינו את הפעולה.

    אהבתי

  8. לא תמיד הכל כה נחרץ.
    אנחנו – אישתי ואני – בטח בודקים את הדלתות יותר פעמים מהנחוץ, לפני שאנו עולים לקומה העליונה.
    הניסיון לימד אותי, שגם כשאני בטוח שהדלתות נעולות – יש מקרים שהן לא נעולות.
    נגיד, אם אישתי יצאה לחצר האחורית ולא נעלה בשובה – כשאני בכלל לא מודע לאירוע.
    מצד שני, כשאנחנו כבר למעלה, בקומה העליונה – אינני חושב, אפילו לא לרגע, "אולי השארנו דלת לא נעולה".

    אהבתי

  9. לבי איתו ואיתך עדה. אצלנו במשפחה זו תופעה נפוצה, חלק יותר חמור וחלק פחות, וכל אחד מאיתנו מתמודד עם זה בדרכים אחרות. גם על נכדיי זה לא פוסח בעיקר כי גם מהצד של חתני זה מגיע 😩
    לפי מה שבתי הפסיכולוגית הקלינית אומרת – יש בעיקרון (פרט לדרגות חומרה שונות) שני סוגים שונים של OCD: הראשון שמפריע לאדם עצמו והשני שמרגיע את האדם ומפריע לסביבה. מישהו קרוב ואהוב במשפחתי לוקה בזה השני, וזה באמת מקשה על הסביבה ועוד יותר קשה לנו כשאנחנו מבינים שהוא מסרב בכל תוקף לטפל בזה. גם כשבתו הראתה תסמינים לקראת המעבר לחטיבת הביניים (OCD שכלל גם חרדות) והיא הלכה לטיפול (קצר מועד מעולה בהמלצת בתי, וכיון שתפסו את זה בזמן זה גם היה מאד מועיל ומיטיב) והמטפלת שדיברה עם ההורים אמרה שמן הראוי שהוא יטפל גם בעצמו, ולו רק כדי להוות דוגמא לבתו – הוא סירב.
    כיון שגם לי יש (מעט מאד) תסמינים, אבל אני מאד מודעת, אני עושה כמיטב יכולתי בעיקר לא לתת לזה להפריע לסובבים אותי. אצלי זה ממש בקטנה – איך לסדר את הכלים במדיח, בארונות וכו. לפעמים שוטפת כלים אחרי שבעלי כבר שוטף אותם (לכאורה 😉) וכדומה. לא נותנת לדברים להמשיך להטריד אותי אחרי…..כן, כנראה שאצלי זה ממש ממש מוחלש אבל אני מאד מזדהה ומבינה ללבך ונראה לי שבאמת ניתן לנשום עמוק וללמוד לחיות עם זה, אבל גם בהחלט לא מילה גסה לנסות לטפל בזה. כדורים זה למי שזה ממש מנהל לו את החיים ומפריע לו בצורה תמידית ויום יומית בשיגרת חייו, ובמקרה כזה אני ממש ממליצה….
    (כמו בסרט הזה )
    https://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=1&cad=rja&uact=8&ved=0ahUKEwjDg-isoIDPAhXQSxoKHeErBdMQFggcMAA&url=http%3A%2F%2Fwww.imdb.com%2Ftitle%2Ftt0119822%2F&usg=AFQjCNGANOXtrV7C7Seul0LdU10cf_YXSw&sig2=WL22f6V_zCnq9B17pmOUjw

    Liked by 1 person

    • תודה על ההסבר. אני חושבת שאני מקרה לא מאוד חמור, פרט לעובדה שאני לא ממש מצליחה להשתכנע בקלות שנעלתי דלתות או סגרתי את הגז, ונצרכת לפעמים לתמיכתם של עדים אמינים (משהו מסוג: 'אתה עד שנעלתי את הדלת').

      זה סרט נהדר – בשבוע האחרון ראיתי אותו שוב. הוא לקח שם סוף סוף תרופות, וטוב עשה.

      אשר לשטיפת כלים שחופפו בשטיפה הראשונה – אני אמנם מכירה את זה היטב, אבל לא רואה את זה כהפרעה כפייתית 🙂

      Liked by 1 person

  10. כשזה חמור זה יכול להיות מאד קשה, ומאד מקשה על חיי היומיום. אני מכירה מישהו שסובל מ-OCD רציני.

    (לי היתה פעם בעייה של התנהגות כפייתית אבל תודה לאל זה נעלם אחרי שהתפללו בשבילי. כן, אני יודעת שזה נשמע הזוי, אבל זה מה שקרה אצלי.) (ולא, ממש לא מנסה לומר שזה תמיד יעבוד. רק שישוע כן יכול, ולפעמים כן מרפא אנשים, והוא ריפא אותי.)

    אהבתי

סגור לתגובות.