שט ירח

במוצאי השבת היה ירח כמו בסיפורי הילדים:  גדול מאוד ועגול מאוד (ט"ו באלול) ונמוך וצהוב למדי בתוך השמיים הכחולים-שחורים.  בזמן הנסיעה באיילון-צפון היה נדמה שגם הוא נוסע צפונה,  מימיני,  כשהעצים מתחתיו נחפזים דרומה.  ואז,  בפנייה מזרחה,  הוא הופיע פתאום ממש ממול,  עם עיניים ואף (כלומר,  כאילו).  זה כל הזמן הזכיר לי איזה ספר ילדים,  וחיטטתי הבוקר קצת בגוגל ומצאתי: ויהי ערב שכתבה פניה ברגשטיין על פי אנדרסן ("בשמי ערב כחולים / בשמי ערב צלולים / שט ירח עגול ובהיר. / חרש, חרש טייל / ודומם הסתכל / ביער,  פרדס ובניר.")

בדיוק כזה,  ובדיוק ככה.

*

וחוץ מזה:

בשבת קראתי במבזק ב-YNET שהסופר הקנדי קינסלה נפטר.  לא ידעתי עליו כלום (אפילו את שמו הפרטי אני לא יודעת),  אבל  היה כתוב שם שהסרט 'שדה החלומות' (עם קווין קוסטנר) היה מבוסס על ספר שקינסלה כתב.  זה היה סרט נהדר.  לכאורה על בייסבול,  אבל בעצם בכלל לא.  הוא היה על הורים וילדיהם,  ועל זה ש'אם תבנה אותו,  הם יבואו'.

והם באו.

*

איכשהו יצא שהתחלתי שוב לאפות עוגות.  הסוד הידוע הוא שאני לא כל כך אוהבת עוגות ולא מתעניינת בהן,  ולכן לא אוהבת לאפות אותן.  ועוד סוד ידוע הוא שאפיית עוגות זה כימיה שדורשת דייקנות מרובה במדידת המרכיבים ובהוספתם בסדר הנכון.  וזה בניגוד גמור לבישול רגיל,  שבו מערבבים ובודקים וטועמים ומוסיפים ומתקנים ומשפרים לכל אורך הדרך.  באפייה,  עד שכבר אפשר סוף סוף לטעום,  זה די אבוד:  אם לא הצליח,  אי אפשר לתקן.  לא שקילקלתי הרבה עוגות  –  אבל הן גם לא יצאו מי יודע מה.

העוגות הראשונות שאפיתי היו כשעברתי לגור לבד,  עוד לפני שהתחתנתי.  קניתי שקית של עלית ('עוגת עלית את אפית',  למי שזוכר את הפרסומת ההיא) ופעלתי על פי ההוראות.  יצא אכיל.  לא זוכרת מה 'אביר החלומות' (למי שזוכר) אמר,  אבל הייתי גאה בהיותי 'גם יפה וגם אופה' (למי שזוכר),  אף שמימיי לא הייתי לא זה ולא זה.  אחר כך הבנתי שאם  צריך להוסיף ביצים ולערבב וללכלך מאתיים קערות,  עדיף כבר לאפות 'על אמת',  לא משקית של עלית.  לחתונה קיבלתי בין השאר גם ספר אפייה (הו,  המתנות השוות של פעם.  היום יש רק צ'קים,  וזה נראה לי כל כך מבאס),  והתחלתי ללמוד מתוכו. לימי ההולדת של הילדים אפיתי להם עוגות מן הספר. עוגות שיש ועוגות שוקולד עם קרם ומזרה-סוכריות לקישוט.  יצאו בסדר.  הילד,  באבירותו הטבעית,  אמר שהן לא פחות טעימות מהעוגות עם הצורות המיוחדות (ארנבות,  רכבות,  דובונים) ששאר האמהות ידעו לאפות.   אבל מאז שהילדים גדלו,  הזנחתי את האפייה,  ובדרך כלל אני מניחה לראש המשפחה לקנות בקונדיטוריית-צמרת עוגה לארוחת שישי בערב,  ומתרכזת בבישולים של המנות שלפני הקינוח.

לאחרונה הייתי צריכה להביא עוגה לאיזה מקום,  ונזכרתי בעוגת הלימון של הבלוגרית נ*גה מישראבלוג (אבל אין לי קישור ישיר למתכון): עוגה קטנה ופשוטה וטעימה להפליא,  שהלימון מעדן בה בהצלחה את המתיקות העוגתית.  אז חזרתי לאפות.  ראש המשפחה אהב.  אפיתי שוב.  גיוונתי לעוגת שוקולד עם אגוזים וקוואקר (נשבעת).  לדעתי היא לא משהו,  אבל ראש המשפחה אהב וביקש שאעשה אותה שוב.  וכך חזרתי להיות יפה ואופה (מדי פעם).

ועדיין עוגות אינן כוס התה שלי.  אולי משום שהן הכי טעימות עם כוס תה,  ומי יכול לשתות תה במזג האוויר הלח הזה.  אפילו אני לא.

*

עוד סימן בדוק של סתיו: קולות העלים היבשים המתגלגלים ברוח על המדרכות –

מודעות פרסומת

28 מחשבות על “שט ירח

  1. אני לא יודע לבשל או לאפות – אבל לאכול אני יודע ממש טוב. 🙂
    יש ספרי בישול רבים. ישנים וגם חדשים. לאישתי קופסת קרטון ובה כרטיסיות רבות, ובכל דף קרטון כזה יש מתכון. והעוגה נקראת על שם בעלת המתכון, נגיד "עוגה עדה". אבל מעבר לכל המתכונים, יצאו בזמן האחרון (לפני שנתיים-שלוש) שלושה ספרי אפיה ממש שווים. יופי של מתכונים – ויופי של עוגות.
    1. "מיקי שמו – המיטב"
    2. "אם לסבתא היה מיקסר" – קרין גורן
    3. ספר, שאני לא בטוח שאני זוכר שאישתי אפתה משהו ממנו – אני פחות חובב עוגות שמרים – אבל נראה אחלה ספר, בז'אנר מאד מוגדר: "אופים שמרים" – גלית והנס ברטלה.

    לגבי שני הספרים הראשונים: בכל פעם שיש אירוע חגיגי, כזה שאישתי מוכנה לתת לי לבחור את העוגה שתוגש בו – אני בוחר בעוגה מתוך השניים האלה. יוצאות עוגות מדהימות. יופי של ספרים, גם בלי קשר למתכונים. פשוט ספרים יפים ומושקעים.

    אהבתי

    • ועוד משהו קטן: הוא לא "סתם" מת.

      "יוצר "שדה החלומות" שם קץ לחייו בהמתת חסד"
      "הסופר הקנדי ו. פ. קינסלה, מחבר הרומן "ג'ו חסר הנעל" שעליו מבוסס הסרט עטור השבחים "שדה החלומות", שם אתמול (ו') קץ לחייו בהמתת חסד בבית חולים בקולומביה הבריטית. הוא היה בן 81 במותו."

      בעינָיי זה חשוב.

      אהבתי

      • עדה! אני מזמינה עוגת לימון כזו לאחד השעורים הבאים שלנו.
        איזה פוסט יפה. הירח- הספר של פניה ברגשטיין אחד האהובים עלי בעולם, בעיקר בזכות ציור הירח. והוא באמת היה כזה. נסעתי ממושב ינוב הביתה. שמתי וויז. התחיל להחשיך וקשה לי בדמדומים. שמתי את משקפי הלילה שלי ופתאום ראיתי אותו, צהוב עגול כמו גבינה הולנדית מעל השדות הכחולים. זה היה כל כך מנחם, אחרי טיול בפרדס מלא אבק יתושים וחום שעשינו עם הכלבים. יצאתי מהוויז כדי לצלם את הירח. מהמכונית. לא מומלץ כמובן. אבל הפיוטית שבי בערה. צילמתי ואז התבלבלתי והגעתי למושב אחר עם דרך ללא מוצא. אבל הירח.
        אז גם אני לא יודעת לאפות אבל כשאתן באות תמיד בא לי לעשות עוגה. אני חושבת שזו לא עוגה באמת אלא סוג של אהבה.
        להתראות מחר…

        אהבתי

        • איריסיה, אני דווקא מתרשמת שאת מאוד יודעת לאפות. את אפילו ממציאה מתכונים, שזו דרגה שאליה אין לי סיכוי להגיע בעצמי (אולי בבישול כן, אבל בטח לא באפיית עוגות).
          להתראות, ותודה (:

          אהבתי

      • לא מכירה את הספרים שהזכרת, אבל מכירה את המחברים (מהטלוויזיה). ספרי אפייה שמדייקים בהוראות הם ברכה. גם הספר הוותיק שלי (עוגות לכל עת של נירה שויאר) הוא מוצלח ומדויק מאוד, אם כי הוא עוד שייך לימים שבהם השתמשו במרגרינה ולא בחמאה.
        אשר לקינסלה – ראיתי שכך נכתב, וזה אכן חשוב, אם כי לא בהכרח לסרט שנעשה על פי ספרו.

        אהבתי

  2. בשביל זה "נולדו" העוגות הבחושות, לא מלכלכים הרבה כלים וההצלחה מובטחת,
    יש לי כל כך הרבה סיפורים על אפיה, הדלקת אותי.
    לרוב אני מדפדפת בין המתכונים ששמרתי אחרי שניסיתי אותם אבל אחרי שעה ארוכה ובחירת אין סוף עוגות פוטנציאליות מגלה שכבר מאוחר ואולי עדיף לא לאפות. 🙂
    ספרים שאני מקבלת של מיקי וקרין ואוטמזגין, אני מעבירה הלאה, אין לי מקום בשבילם ובשביל זה יש אינטנרט
    כשאני אופה, אני בעיקר חושבת על הניקיון שלאחר האפיה וזה מייאש אותי, חוץ מזה אני כל כך ביקורתית שתמיד אני חושבת שיכולתי לאפות טוב יותר. ולמרות שצריך לדייק בכמויות, אני מפחיתה סוכר בלי להניד עפעף, במיוחד אם מדובר במתכונים של קרין גורן.
    יש עוגת פיסטוק ירוקה ומגניבה שאני מפנטזת עליה וכל פעם שרוצה לאפות אותה, מגלה שחסר לי מרכיב אחר.
    אולי נאפה עוגת ירח עם חיוך ובטעם לימון.

    אהבתי

  3. ושאבא נשק לה אוהב וסולח, נשק לה גם הירח.

    כל כך אהבתי את הספר הזה שאני יודעת אותו בעל פה עד היום, וכמובן שכל ירח עגול ובהיר מזכיר לי את הילדה הבודדה שרק רצתה לשחק עם בני הכנף…

    עוגות אני מאד אוהבת ותמיד הצטיינתי באפיית עוגות בניגוד לבישול. אני אוהבת לאפות עוגות מסוגים שונים, וכבר אינני נזקקת למתכונים ופשוט שופכת מרכיבים שונים לקערה לפי מה שיש ולפי מה שיש בדמיון.
    לאחרונה אני אופה פחות כי אני חוששת מתאוות הזלילה שלי שאין לה גבול כשמדובר בעוגות. עכשיו כשבאים אורחים אני אופה עוגות עם מוצרי חלב שאינני יכולה לאכול, ואז אני מסתפקת בהרחת העוגות…..

    אהבתי

    • אם את יכולה לאפות עוגות לפי הדמיון – אשרייך.
      נזכרתי שחיים כהן אומר בתכניות הבישול שלו שהוא מוסיף מרכיבים 'לפי היד': ככה אמא שלו לימדה אותו.

      אהבתי

  4. ראש המשפחה פיצח את השיטה – פירגון, והרבה. כך 'מגדלים' בני זוג מבשלים או אופים. וגם אני זוכרת פירגונים של הילדים לעוגות די פשוטות, אבל כשקצת גדלו ביקשו ליומולדת עוגה מהקונדיטוריה, מהמקרר, ולא כזו עם שכבות וטעם של מרגרינה, אלא מהמושקעות האלה של הגבינה או השוקולד, או תערובת של שניהם שפורסים למשולשים מקצועיים וקשה להפסיק לאכול.
    רוצים מתכון של עוגת הלימון.
    והירח הרשים גם אותי במוצאי שבת. באמת ירח של ממש, צהוב וקרוב, ולא ניאוני ומרוחק.

    אהבתי

    • אני אבקש מנ*גה, אולי היא זוכרת באיזה פוסט היא כתבה על זה ותיתן לנו קישור. אם לא, אוסיף בהמשך, אבל אני מזהירה שאני ממש לא מומחית בתחום ועלולה לפספס במרכיב או שניים (:

      אהבתי

  5. ראשית, תודה, עדה שהזכרת את שמי בנושא העוגה שאכן קלה להכנה והשדרוג שלך נשמע מעניין וטעים ! אני אוהבת לאפות ואוהבת לאכול עוגות, לאחרונה ממעטת להכין ( מאחר ויש פחות אנשים בבית) .ספרי בישול ואפיה היום לדעתי קונים פחות , הכל נמצא באינטרנט . למרות ש"קורץ" לי ספר בישול שראיתי פרסומו ברשת המזכיר את הבית :געהאקטע לעבער (כבד קצוץ)- פנינה מילוא
    הירח לפי צילומים שראיתי בפייסבוק היה בגוון אדמדם , וגם אני ראיתי תווי פנים כפי שתארת . בעניין הספר 'ויהי ערב' אני מצרפת קישור. בקרתי בתצוגת הציורים המקוריים של הספר והסיפור מאחריהם מעניין .
    https://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=1&cad=rja&uact=8&ved=0ahUKEwiotfi_05nPAhUCOxQKHQ3HAkoQFggaMAA&url=https%3A%2F%2Fhe.wikipedia.org%2Fwiki%2F%25D7%2595%25D7%2599%25D7%2594%25D7%2599_%25D7%25A2%25D7%25A8%25D7%2591&usg=AFQjCNGRKOec1jshmG1Py2RY35VDlfkV0Q&sig2=CmTBiCB7MsXy8pc1HYBa0A

    אהבתי

    • התודה לך, נ*גה – וכפי שאת רואה, יש דרישה למתכון. את יכולה לתת קישור לפוסט שבו כתבת על זה?
      ורק לדייק – לא שידרגתי. אחרי שאפיתי אותה כמה פעמים, פשוט ניסיתי מתכון אחר (של שוקולד וכל השאר, מתוך ספר אפייה), בלי קשר לעוגת הלימון.

      אהבתי

      • להגיע לפוסט ההוא זה כמו לחפש מחט בערמת שחת , רשימת הפוסטים ארוכה -אבל מצאתי אצלי : עוגת לימון
        מצרכים:
        100 גרם חמאה מומסת
        3/4 כוס סוכר
        קליפה מגורדת מ 2 לימונים
        מיץ מלימון אחד
        1 כפית תמצית וניל
        2 ביצים
        כוס קמח רגיל
        הכנה:
        מחממים תנור לחום 180.
        משמנים תבנית אינגליש קייק. ממיסים חמאה
        ומניחים לה להצטנן.
        מערבבים בקערה סוכר וקליפת לימון עד שהתערובת
        אחידה. מוסיפים מיץ לימון, תמצית וניל, ביצים, קמח
        וחמאה מומסת.
        מעבירים לתבנית ואופים 30 – 25 דקות, או עד
        שקיסם הננעץ במרכז יוצא יבש.
        (ואני משערת שזאת העוגה)

        אהבתי

  6. ואני מוסיפה שוב בקשר לספר: ויהי ערב – בויקיפדיה יש מספק קישורים לנושא.היתה התרגשות מאוד גדולה כאשר גילו את האיורים של המאיירת המקורית אילזה קנטור-דאוס, ומשום מה הספר פורסם בהתחלה עם איורים של מאייר אחר.

    Liked by 1 person

  7. רק רציתי לתרנגולת
    לתת נשיקה בכרבולת
    זה משם ?
    – גם צעירתי אוהבת לאפות ולא אוהבת עוגות, אצלה זה בגלל הביצים, כשהייתה קטנה הייתה אומרת ש'שורף לה בלשון'

    אהבתי

  8. רק על הירח עוד לא הגבתי לך – גם אני שמתי לב אליו, וכבר בששי י"ג שבו היתה לנו אזכרה לחמותי (אגב שבת היה י"ד אלול)…..
    ירח מלא מרשים במיוחד (זוכרת זריחה של אחד כזה בנואיבה….אי אז כשלא היה צריך דרכון כדי לנסוע לסיני) אבל אני אוהבת דווקא את היומיים-שלושה שלפני או אחרי כשהוא "נגוס". מזכיר לי את אחד הדייטים הראשונים שלי ושל T, ושיר שהוא כתב בעקבות זה (והוא לא הרבה לכתוב שירים אפילו אז)….ואת "מי אכל את הירח" מזרעים של מסטיק….

    אהבתי

    • למען הדיוק, שבת היה י"ד באלול אבל מוצאי שבת היה כבר ט"ו, כי היום בלוח העברי מתחיל עם שקיעת החמה. אבל אני מסכימה אתך שבימים שמסביב הירח גם היה מאוד יפה, וזה שהוא 'נגוס' לא מפריע (:

      Liked by 1 person

  9. ויהי ערב הוא אחד מספרי הילדים האהובים עלי ביותר אם לא האהוב שבהם. ואחד משניים שלושה שאני יודעת לדקלם על פה ונהנית מהדקלום בכל פעם כאילו היה פעם ראשונה.

    עוגות זה כייף, התפיחה המרשימה, הטעם המופלא , אבל גם אצלי זה עניין של תקופות. יש שנים שלמות שאני לא נוגעת בתבנית ותקופות ארוכות שאני אופה בלי סוף

    אהבתי

  10. פינגבק: שנת הלימון | בלוגיעדה

  11. משובב נפש איך שכתבת על אפיית עוגות 🙂

    אני דווקא להיפך: לא אופה עוגות כי אני אוהבת עוגות יותר מדי, והכרס שלי גדולה מספיק בלי זה 🙂

    (העוגות היחידות שלמדתי לאפות בהצלחה הן שתי עוגות פסח מספר בישול של קלודיה רודן (למיטב זכרוני הגירסה העברית נקראה "מטעמי המזרח") – אחת עוגת שוקולד ואחת עוגת תפוזים. הן פשוט נפלאות. נפלאות. כל מי שטעם הסכים שהן נפלאות. ובכלל המתכונים שלה נהדרים – היא נותנת הוראות כל כך טובות שאפילו אני לא מצליחה להרוס. היא לגמרי לא מניחה שהקורא יודע משהו על בישול/אפייה. הכל מפורט, שלב שלב.

    (ועכשיו יש לי חשק עז לעוגה. שוקולד עם אגוזים וקווקר נשמע מצויין.) (אבל מה שיש לי בבית כרגע זו עוגת דבש של אוסם, שקניתי לרגל ראש השנה ורק אתמול סוף סוף התחלנו אותה.)

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s