רציתי לכתוב על הסטטוסים והמאמרים המרושעים (כן, יש גם כאלה) שנכתבים עכשיו על שמעון פרס שהלך לעולמו: אלה שמוצגים כשירות לציבור, אבל נועדו בעיקר (כך נדמה) להוכיח שמחבריהם מתוחכמים ומקוריים יותר מן ההמון הפשוט (ההוא שיודע שאין מדברים סרה במתים). רציתי להגיד שאין שום דבר מקורי ברשעות, משום שהיא עתיקה כמו הגבעות.
אבל אז שמעתי שחברי כנסת מובילים מן "הרשימה המשותפת" הודיעו שלא ישתתפו בטקס הלוויה, ואז נגמר לי החשק לכתוב על הרשעות. כי נזכרתי שיש עוד תופעה אחת שעתיקה כמו הגבעות: הטיפשות.
אשר לשמעון פרס עצמו – לא, הוא לא היה מושלם, ומן הסתם עשה גם הרבה טעויות. אבל נאמנים עליי דברי אבי ששינן לי בילדותי, חזור ושנן: רק מי שלא עושה, לא טועה.
ועכשיו, מֵשֶּתַּמָּה עשייתו, יגיע אל מנוחתו הנכונה. אמן.
בלוגיעדה 
רבות עוד ידובר על עשייתו
אהבתיאהבתי
מן הסתם.
אהבתיאהבתי
יש לי חבר פייסבוק שמאלני קיצוני שכותב פוסטים קצרצרים ומרושעים בדיוק כמו אלה שאת מדברת עליהם. חשבתי לבקש ממנו שיחכה רגע, שיתן לגופה הזדמנות להתקרר, להקבר, משהו. אבל אז החלטתי שזה לא שווה את הויכוח האידאולוגי חסר הטעם שהוא ינסה לדחוף אותי לתוכו.
אז ויתרתי. שינבחו הכלבים והשיירה תעבור.
אהבתיLiked by 1 person
מסכימה עם מסקנתך.
אהבתיאהבתי
על דברים שכאלה ראוי לצטט את איינשטיין על היקום והטפשות האנושית האינסופיים. כמו שאמרה פועה, השיירה תעבור.
אהבתיLiked by 1 person
א-פרופו הטיפשות, אני תמיד נזכרת באיזו הערה שנאמרה כלאחר יד בסרט שלצערי שכחתי מה היה, על כך שאלוהים כנראה אוהב מטומטמים, שאם לא כן לא היה בורא כל כך הרבה מהם.
אהבתיLiked by 1 person
מילא טיפשות, על זה עוד אפשר לסלוח אבל על רשעות גם אם היא עתיקה וללא ספק עוד תימשך גם אחרינו, על כך אין סליחה.
וברוח הדברים, היה חבל שלא נוצל המומנטום ולא הזכירו בנאומים (פרט לאובמה) את אבו מאזן. הוא עשה מהלך אמיץ וזו היתה הזדמנות פז למנף אותו.
אהבתיאהבתי
זה בהחלט היה אמיץ, אבל ייתכן שהיה מקום להיזהר שלא לחבקו בפרהסיה חיבוק (דוב) גדול מדי: גם כך הוא סופג ביקורת מאוד קשה בצד שלו על כך שהחליט להשתתף. המנופים האמיתיים, אני רוצה לקוות, פועלים מתחת לפני השטח.
אהבתיLiked by 1 person
רשעות וטפשות יש לח"כים כמו שיש לאנשים מהישוב. ואלה היו ויהיו ואין מי שמחוסן מהם. גם לא אני מן הסתם…
אהבתיאהבתי
כמובן, לא רק ח"כים. אבל ראיתי אתמול בערב את ההסבר-לכאורה שאיימן עודה נתן להחלטת המפלגה שלו, וזה היה ממש מביך.
אהבתיאהבתי
רק רציתי לשאול: האם לדעתך ה"פסטיבל סביב מותו של פרס" לא היה קצת מוגזם?
בחג הקרוב אמוּר לבוא אלינו לביקור חבר שלי, "חובב פרס" ידוע. הו, איך שאנחנו הולכים להתלכלך עליו, על שִמוֹן היקר…
גם אם זה מזכה אותנו בתואר "כלבים" (אלו מהשיירה העוברת), או בתואר "מטומטמים" (אלו מאיינשטיין), או סתם בתואר "רשעים": אנחנו מאלו, שזוכרים את עלילות פרס בזמן אמיתי, לא מסיכומים לאחר מותו. אין ספק, לאיש עומדות גם זכוּיות רבות. אבל היו גם צדדים כה אפלים באישיותו ובמעשיו. ואנחנו שמענו וראינו – ואנחנו לא שוכחים.
לגבי הח"כים מהרשימה הערבית: זה מביך, רק למי שמתעקש שלא לראות את המציאוּת כמו שהיא. וכן, היא לא תמיד נעימה, המציאות. מה לעשות.
אהבתיאהבתי
פסטיבלים הם תמיד מוגזמים, נעמי שמר כבר הגדירה את זה היטב.
אף אחד לא קרא לאף אחד כלב, ולא מומלץ לפרש ניבים באופן מילולי, כי מעצם הגדרתם הם מטפוריים.
היות שגם אני, כמו חלקים נרחבים בעם ישראל, לא נולדתי אתמול, גם אני כמובן זוכרת גם את הדברים הרעים. אני פשוט מאמינה שכפי שגם כתבת, עומדות לאיש גם זכויות רבות, בעיקר בעשורים היותר מאוחרים של חייו. זכותך 'להתלכלך עליו' בכיף, זה לא ענייני. אני רק ציינתי, ומציינת שוב, שהפצת התובנות האלה באיצטלה של שירות לציבור הנבער-מדעת-כביכול היא אכן רשעות (בין היתר).
לגבי ראיית המציאות: מאלף מאוד להתבונן בתגובות של רבים בציבור הערבי בארץ למעשה החלם של המפלגה האמורה. נראה שרבים שם מזועזעים מן העניין לא פחות מן הציבור היהודי, וזה אומר לא מעט על המידה שבה מפלגות ומדינאים משקפים (או לא משקפים) את דעת הציבורים שלהם.
אהבתיאהבתי
אני חושב, שצריך להבין את הקונסטלציה הכללית. בשנים האחרונות, לאחר שפרס הפך לחביב התקשורת – כמו גם חביב הקהל – הפירסומים סביבו היו מאד מגמתיים. אני מעוניין להביא שתי דוגמאות, לא בכדי ללכלך עליו – אלא כדי להסביר איך העסק, לדעתי, עובד:
1. כנראה שסוניה ממש התגרשה משמעון. סימוכין? איזכורים שוליים, שמיד נעלמו, כמו "אם מישהו היה זקוק לאישור נוסף למשבר בין נשיא המדינה שמעון פרס לרעייתו סוניה, הוא יכול למצוא אותו בכניסה לדירת המשפחה בבניין הדירות בשכונת נווה אביבים בצפון תל אביב: על תיבת הדואר ועל לוח האינטרקום מופיע השם "סוניה גל" שהוא כפי הנראה עיברות של שם הנעורים שלה גלמן, ללא כל אזכור של שם המשפחה "פרס".". (הידיעה משנת 2009.)
סוניה לא היתה חוזרת, כך, לשם נעוריה, אלמלא ממש התגרשה משמעון. איזכורים בתקשורת על הגירושים? ממה שידוע לי, רק מפי עו"ד שפטל, עם הפה הגדול שלו.
2. תקציב בית הנשיא: הנושא הוזכר, בעיקר בעיתונות הכלכלית – ומהר מאד נעלם מהעין הציבורית. הנה, כאן:
"בשבעת החודשים הראשונים של 2014 שבהם כיהן עדיין שמעון פרס כנשיא, הוציא בית הנשיא 11.49 מיליון שקל, ב-5 החודשים של ריבלין הוציא המשכן רק 2.9 מיליון שקל"
וגם כאן: "תקציב הביצוע של המשכן זינק מ-24.7 מיליון שקל בשנת 2007 ל-56 מיליון שקל בשנת 2014".
לא רק שהתקשורת העלימה ידיעות שליליות בנוגע לנשיא פרס, היא נתנה ביטוי מופרז לכל מסר שפרס ניסה להעביר. כמו ברכת פרס בעיתון, בדפי הכותרת, ממש מתחת לברכת נשיא המדינה הטרי, ריבלין. ראית ברכות של נשיאי עבר נוספים, מצורפים לברכת הנשיא המכהן? כך, למשל, הראו אותו וציטטו אותו ממלמל לאחר כל אירוע בריאותי משמעותי, ש"תיקנו אותו, ועכשיו יוכל לשוב לעבודה ביתר מרץ". קשיש בן 92, שנעזר כבר במטפל זר. ולאיזה עבודה בדיוק יש לו לשוב? אבל היה לו חשוב להעביר את המסר, שהוא עובד למען העם. זה לא שפרס הוא היחיד. בדברי ההספד של ביבי, צוטט שאמר שהוא זוכר שפרס סיפר לו, שאחת הפעמים הבודדות שבהן פרס בכה היתה כשהמדובר היה ב… יוני נתניהו. וכך יוצא שביבי מאדיר את שם אחיו ומשפחתו, בדיבור שאמור להיות על פרס. השבוע יש, ב"ידיעות אחרונות", ה"עיתון לאנשים הפשוטים", כתבה שלמה במוסף, על האופן שבו משפחת נתניהו מנסה לנָכס לעצמה את תהילת "מבצע אנטבה" באמצעות יוני נתניהו, ומנסה לגָמד את תפקידו של הרמטכ"ל דן שומרון, שהיה אז מפקד המבצע.
יש תמונה כללית יותר, שאנחנו מצליחים לראות רק קרעים ממנה, לפרקי זמן חטופים.
אהבתיאהבתי
היות שאף אחד משני הדברים שמנית לא מאוד הפתיע אותי, יש להניח ששמעתי עליהם כבר קודם. תקציב בית הנשיא הוא אכן עניין חשוב, בניגוד לחיי הנישואים שלו (ושל אחרים), שבכלל לא ברור לי למה חובה לדווח עליהם. אם כך ואם אחרת, מה שחשוב בעניינו הוא שהוא היה נשיא אהוב ומוערך בארץ ובחו"ל, ושבאמת היה לו חזון בכל הנוגע לחשיבות (כולל החשיבות הביטחונית) של השגת הסכם שלום באזור שלנו. כולם יודעים שהיו לו גם חסרונות, ואפילו ציינתי זאת בפוסט. מי שעדיין חש שהוא חייב להגיש כשירות לציבור מידע שלילי/עלום נוסף – יכול, מבחינתי לפחות, לחכות שבוע. אבל שיעשו כרצונם, הם בין כך ובין כך לא שואלים לדעתי.
אהבתיLiked by 1 person
אפתח תגובה חדשה, שהמקום לא יהפוך צר מדי:
בשבועות האחרונים הצטבר הפרס ב"דאבל לוטו" לכדי 56 מיליון שקלים. כמו תקציב בית הנשיא ב – 2014. אם מפעל הפיס מסוגל לשלם סכום כזה – אין ספק שמדינת ישראל יכולה לעמוד בסכום כזה. החשיבות איננה בכסף כשלעצמו, זה כסף קטן. החשיבות היא במה הכסף הזה מלמד אותנו: מה הצרכים, הרצונות, התאוות של קשיש בן למעלה מ -90, שמתגורר ערירי במשכן. במרדפו אחר הכבוד והכיבוד הוא היה זקוק לסכום הזה. על חשבוננו. וקיבל, בוודאי שקיבל.
באותו האופן של "הפוך, גוטה, הפוך!" אני מגיב על "בניגוד לחיי הנישואים שלו (ושל אחרים), שבכלל לא ברור לי למה חובה לדווח עליהם". הסתכלי סביבך: השמות הכי חמים שמצויים באמתחתו של דונאלד טראמפ, ממש נשק יום הדין, הם: ג'ניפר פלאוורס ומוניקה לוינסקי…
אם היכולת של שרה נתניהו להתערב בנעשה בלישכת ראש הממשלה – כמו שהיא כנראה מתערבת – אם היכולת שלה לנגוש בעובדים – כמו שקבע בית הדין לעבודה – אם היכולות האלה הן פרי הסכם בינה לבין ביבי, בעקבות הרומן שלו עם רות בר ופרשת "הקלטת הלוהטת" – אז אנחנו בהחלט צריכים לדעת מזה. ובכלל, את יכולה ללמוד הרבה על המנהיג מסיטואציות כאלה. מהאופן שבו ביבי רץ לאולפן להתוודות על הרומן, ועד לאופן שבו ביל קלינטון היישיר מבטו למצלמה ושיקר למיליוני אמריקאים. הכל אישי, הכל חשוב לנו לדעת. לאחרונה התפרסם שנועה, ביתו הבכורה של ביבי, ילדה לו נכדה חדשה, שלישית במספר. מישהו בתקשורת פָּלט, ששלושה חודשים אחרי הלידה, ביבי עדיין לא מצא את הזמן לבקר את נכדתו החדשה. אבל בשר ישראל כץ, שניסה להגביל את כוחו של ביבי במרכז הליכוד, ביבי טיפל כבר למחרת היום. אני דווקא למד מזה הרבה על ראש הממשלה שלנו וסדר העדיפויות שלו, וגם על יחסי הכוחות בין משפחתו הישנה למשפחתו החדשה. כמו שנאמר, עדה: "הכל אישי".
ורק כדי להיות לגמרי ברור: בכל רגע נתון, אני מעדיף את שמעון פרס על פני בנימין נתניהו.
אה, ועוד משהו: שנה טובה! 🙂
אהבתיאהבתי
ברור שהכול (גם) אישי. השאלה היא איזה חלק מן האישי הזה צריך להיות גלוי לכולם, ויותר מזה – באיזו מידה יש זכות ותועלת בהפצת מידע שאי אפשר להוכיח את נכונותו. בכל הנוגע לנתניהו, נראה לי שאני יודעת עליו מספיק בתחום הלא-אישי כדי לקבוע שהוא ראש ממשלה גרוע. חבל שיש מי שחושבים שמטרות פוליטיות תושגנה ביתר קלות על ידי הפצת שמועות 'אישיות' – וחבל אפילו יותר לחשוב שהם אולי אפילו צודקים.
כך או כך – שתהיה שנה מצוינת!
אהבתיאהבתי
שמעון פרס היה בלווית יאסר ערפאת? אמיל חביבי? טאופיק טובי?
אהבתיאהבתי
שמעון פרס לא היה אזרח פלסטיני ולא חבר בפרלמנט הפלסטיני. אני לא יודעת מאילו הלוויות הוא נמנע מלהשתתף, אולי משום שהוא לא הכריז על החרמתו אותן ולא הפך את הימנעותו מלהשתתף בהן למניפסט פוליטי. מעולם לא הייתי חסידה של חרמות משום סוג, אבל החרמה של לוויה נראית לי באמת שיא האינפנטיליות, שלא לדבר על ההתקטננות הזאת: 'הוא לא היה בהלוויה X, אז אני אחרים את ההלוויה שלו'. וזה בלי להתייחס אפילו לנזק שזה גורם. על חלק מהנזק אפשר לקרוא במאמר הזה:
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.3085972
אף שהכותרת שלו לא לעניין.
אהבתיאהבתי
גם אמיל חביבי ותאופיק טובי לא היו אזרחים פלסטינים אלא ישראלים.
אהבתיאהבתי
אז? זה הופך את זה למתקטנן פחות?
למען הסר ספק – מצדי הם יכולים להשתתף או לא להשתתף בכל אירוע שהם רוצים/לא רוצים. אבל אם הם מחרימים בקולי קולות, שיקחו בחשבון שזה גורם נזק. מפלגה שחרטה על דגלה את הסיסמה 'עתיד משותף לכולם' ולא מסוגלת למצוא ולו סיבה אחת להשתתף בלוויה של פרס, מכל האנשים (כמו שגם לא יכלה להגיע להסכם עודפים עם מרצ, מכל המפלגות) – אני לא יודעת עם מי היא חושבת לנהל עתיד משותף.
אהבתיאהבתי
אין רע מהצירוף של רשעות פלוס טיפשות. כבר אמר ישעיהו ליבוביץ.
אהבתיאהבתי
במקרה של הפוסט הזה הן נבעו משני גורמים שונים (יש רשעים, ויש טפשים), אבל אני מסכימה אתך ועם ליבוביץ שהתמהיל של שתי התכונות הוא די נפיץ.
אהבתיאהבתי