אובדן הכלח

מאז שכתבתי בפוסט הקודם (אתמול) על הסקנדלים של השבוע שעבר, נולד אמש סקנדל חדש (בתכנית 'עובדה' של אילנה דיין),  והפוסט של אתמול התיישן לגמרי.  כמה צדקה נעמי שמר כשאמרה שאין כאן רגע דל. וכמה קשה לפעמים להבדיל בין סקנדל לפסטיבל.

גולת הכותרת של התכנית 'עובדה' אתמול בערב (שעסקה בנפלאות התפקוד של נתניהו) הייתה מכתב התגובה הארוך שנתניהו כתב למערכת,  ושאותו הקריאה אילנה דיין במהלך התכנית,  אולי משום שכותבו הביע בתחילתו ספק אם היא תעז לעשות זאת.  אז היא העזה.  קולה רעד קצת,  ולא מחמת הפחד,  כך נראה לי.  אבל היא הצליחה להתאפק ולא להגיב,  ורק חתמה את ההקראה במילים:  'לא נגענו'.

בדיוק בסופ"ש האחרון התפרסם בהארץ ריאיון ארוך עם אילנה דיין,  שבו הואשמה קשות מן הכיוון המנוגד לנתניהו.  אני חשבתי שהיא עמדה היטב במתקפות הריאיון ההוא,  אבל בפייסבוק ראיתי שמישהו אפיין אותה בעקבותיו כ'קרנפית צמרת'.  אולי  הוגדרה כך משום שסירבה לראות בכל המתנחלים פושעים,  ואולי משום העוול-כביכול  שגרמה לארגוני השמאל (בפרשת תעאיוש),  ואולי בשל חטא כבד אחר מן הסוג הזה,  כבר שכחתי מה זה היה.  בכל מקרה,  המכתב של אתמול בערב היה מתקפה מן הכיוון השני. מעניין מה חושבים עליה עכשיו מי שקראו לה קרנפית.  לא משנה.

תמצית של מסקנותיי:
* מבהיל לחשוב שאלה הדברים שבהם מתעסק ראש הממשלה של מדינת ישראל.  המכתב שכתב (או אישר) במו ידיו מלמד עליו יותר מכל תחקיר,  אמיתי או שקרי. ראש ממשלה רציני אינו אמור לעסוק בהתכתשויות עם עיתונאים, אפילו אם מדובר לתחושתו בתחקירים שקריים לחלוטין.
* אם כל כך הרבה אנשים מכל כך הרבה קצוות זועמים על אילנה דיין,  יש להניח שהיא עושה גם משהו בסדר.
* הלילה יתחילו לזרום לתקשורת פרטים ראשונים על תוצאות הבחירות בארה"ב,  וכולנו נעבור,  בחן ובשמחה,  לסקנדל/פסטיבל הבא. שיהיה בכיף!

מודעות פרסומת

20 מחשבות על “אובדן הכלח

    • המכתב הזה הוא בלתי נתפס בעיניי, לא פחות. אני לא יודעת אם זה טירלול או פרנויה או מחסור באינטליגנציה חברתית או זלזול מוחלט באינטליגנציה של הישראלים – אבל זה נראה רע מאוד.

      אהבתי

  1. הוא היה חייב לענות
    אם לא היה עונה לא הייתה משודרת הכתבה
    מי שרוצה לצאת נגד ראש הממשלה בעניין הזה ימצא את המילים שמתאימות לו, ומי שרוצה ימצא את המילים המתאימות להיות בעדו, זה רק מתבטא באיזה חרוז בשרשרת אתה בוחר לענוד
    – אילנה דיין ניפחה את עצמה לממדים כאלה שעוד מעט ותתפוצץ, צריך לעשות תחקיר על התחקיר שלה

    אהבתי

    • לא רואה למה הוא חייב לענות, לא מכירה חוק כזה – ולו היה נמנע השידור של הכתבה, זה היה בוודאי משמח אותו.

      הממדים של אילנה דיין לא רלוונטיים. מה שרלוונטי הוא זה: התקשורת אמורה לבקר את הממשלה – אבל הממשלה לא אמורה לבקר את התקשורת, אלא למשול. כפי שאילנה דיין הגדירה את זה אתמול בגלי צהל, אין כאן סימטריה. הם לא משחקים באותו מגרש. זה לא ש'היא אמרה עליי דברים גועליים אז אני אגיד עליה דברים גועליים בחזרה'.

      אם הכתבה נראית לו לא לעניין, יש לו כמה אופציות: הוא יכול להתעלם; הוא יכול לתבוע תביעת דיבה; הוא יכול להגיב באופן ענייני ולהוכיח שמדובר בשקרים. כמובן, הוא יכול להגיב גם כפי שהגיב, אין חוק נגד זה – אבל התגובה שלו, ממה שהתרשמתי, הביכה אפילו את המחנה שלו, משום שלא הייתה עניינית ולא התמודדה עם שום טענה שהועלתה בתחקיר – אלא ירתה לכל הכיוונים. לדעתי, ראש ממשלה רציני לא אמור להתבטא באופן הזה. זכותו, כמובן – אבל זכותי להסיק את המסקנות המתבקשות.

      אגב, כדי להקיף את העניין מכל צדדיו, הייתי ממליצה לצפות בתחקיר (שבניגוד לנרמז, לא עסק בהכפשות קטנוניות של שרה נתניהו – ולא ענייני בקבוקים ותספורת), לקרוא את הריאיון בהארץ שאליו קישרתי, ולשמוע את הריאיון בגלי צהל. הכול זמין ברשת ומקושר לעייפה גם בפייסבוק.

      אהבתי

      • עיתונאי שעושה תחקיר עיתונאי חייב להביא את תגובת מושא התחקיר : 9. ( למטה) "חובה תמידית לקבל את תגובת האישיות או הגורם נשוא הכתבה." מאדhttp://www.journalist.org.il/%D7%AA%D7%97%D7%A7%D7%99%D7%A8-%D7%A2%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%99/
        או לחילופין בכתבת תחקיר יש להימנע מלהשתמש במשפט: " עד לסגירת הגיליון, לא התקבלה תגובה".
        "הצד האמור סרב או מסרב להגיב" – יכול להוות בהחלט משפט סיום.
        וראי גם שאר הסעיפים. חשוב מאד,
        ואני לעומת זאת לא הייתי רוצה לראות את ראש הממשלה מתעסק בבתי משפט ודיבה ומבזבז על כל את זמנו, ואני בטוחה שאיש לא, די שביזבזה את זמנו על התגובה
        ולמה שלא יגיב? אם לא היה מגיב היו אומרים אפילו לא הגיב. כששונאים מישהו כל מה שיעשה לא יתקבל

        אהבתי

        • העובדה שהתחקיר חייב לאפשר לו להגיב אין פירושה שהוא חייב להגיב: הוא לא חייב לתחקירנים שום דבר.

          נראה לי שאפשר להסכים לא להסכים: את רואה את תגובתו כראויה, אני לא רואה אותה ככזאת. משום שכפי שכתבתי למעלה, בעוד שתפקיד התקשורת לבקר את הממשלה, לממשלה אין תפקיד לבקר את התקשורת. אבל אם הוא רוצה לבקר ולהתכתש – בבקשה. אין חוק שאוסר זאת.

          אהבתי

  2. אם כולם, מכל הכיוונים, כועסים עליך, כנראה שעשית משהו בסדר – משפט שאהוב על עיתונאים מסוימים.
    אבל נראה לי שגם הם היו מעדיפים שיכעסו עליהם קצת פחות, וימחאו להם כפיים קצת יותר.

    אהבתי

    • ודאי. אבל תמיד יהיה מי שלא יאהב את מה שהם כותבים/אומרים, וכשהם לא שייכים בצורה ברורה לאיזה שהוא מחנה, יש מצב שיכעסו עליהם משני הכיוונים. ודווקא עליהם אני סומכת קצת יותר.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s