שקיעה ורודה בהרי ירושלים (ביציאה מן העיר, על כביש מספר אחת, בואכה מוצא ומבשרת): אור ורוד, היפה באורות. על פסגת ההר ממול, לקראת מערב: העצים (ברושים ועוד) משחירים בתוך הרקע הוורדרד. ובזגוגיות הבתים המרוחקים, השרויים כבר באפור, בוערות מדורות כתומות: את השמש שהדליקה אותן כבר אין רואים, כי ההרים מסתירים, אבל הזגוגיות מסגירות.
מודעות פרסומת
כתבת פרוזה
נשמע( נקרא) כמו שיר
כל כך יפה !
אהבתיאהבתי
נראה לי שאינך זקוקה למצלמה כי התאור שלך חי וצבעוני ומרגש יותר מכל צילום.
אסתי
אהבתיאהבתי
המדורות הכתומות האלה משמחות, לא כמו לשונות האש שיצרו אנטי נגד כל מילה שמזכירה בעירה המותירה אדמה חרוכה.
אהבתיאהבתי
מקסים
אהבתיאהבתי
זו באמת שירה….. ההוד והיופי שראית השתקפו יפה מתוך הכתוב – ממש ציירת כאן תמונה מרהיבה
ההרים מסתירים אבל הזגוגיות מסגירות……מקסים!
תודה
אהבתיאהבתי
מילים שמנציחות את הרגע החמקמק הזה, כמו שפרירית מאובנת באגל ענבר 🙂
אהבתיאהבתי
השקיעות בחורף… אין יפות מהן.
אהבתיאהבתי
תודה לכולכם – איריסיה וגד השדה, נ*גה ואסתי, שלי ורותי, אמפיארטי ומניפה ופועה. שימחתם/ן אותי.
אהבתיאהבתי