במלון שבו הזמין לנו ראש המשפחה חדר ללילה, אמרו לו בטלפון בעת ההזמנה שהחדרים מיועדים 'לאמנים ולאנשי רוח'. ראש המשפחה ענה מה שענה, בסבלנותו המרגיעה האופיינית, וקיבל את החדר המבוקש. אחר כך סיפר לי בגיחוך על השיחה. אמרתי לו שמזל שהוא זה שעשה את ההזמנה ולא אני. כי אני מן הסתם הייתי נותנת (ברשעות-מה) לשקט להשתרר לרגע לכל אורך הקו, ואז הייתי שואלת, כאילו-בדאגה:
– רגע, זה אומר שהחדר לא מתאים לאנשים כמוני?
ואז הייתי מקשיבה בסבלנות להתפתלויות של התשובה.
לא יפה מצדי לגרום לאנשים להתפתל, אבל נו, בחייכם. אני לא אמנית, ולא ברור אם אני אשת רוח או לא (דוקטורט במדעי הרוח נחשב?), אבל אני בדרך כלל מתנהגת די בסדר.
עובדה: בדיעבד מסתבר שהתנהגתי שם באופן סביר בהחלט.
באמת.
בלוגיעדה 
אני מוחה, את אמנית.
אבל הפלצנות, הו הפלצנות, , אני קצת מצטערת שלא גרמת להם להתפתל.
אהבתיאהבתי
גם אני השתעשעתי ברעיון לתת להם להתפתל קצת, אבל בסוף ויתרתי על זה.
אהבתיאהבתי
את אמנית מילים וראש המשפחה,נו הוא ראש המשפחה וככזה הוא אומן דגול 🙂
אהבתיאהבתי
ראש המשפחה יסכים אתך בהחלט: לתחושתו, להיות מסוגל להסתדר אתי ועם כל שגעונותיי – זו אמנות (:
אהבתיאהבתי
מגעילנות ופלצנות לשמה. זה היה נחמד שם?
אהבתיאהבתי
קצר אבל נחמד, שקט ונעים, למרות הכול.
אהבתיאהבתי
מאד יצירתי מצדם, ללא ספק החדר מתאים להם . הם אנשי רוח כי הם עושים הרבה מאד רוח ומאד אמנותיים כי לחשוב את אמירה כזו, רק אמן יכול.
היית צריכה להוכיח להם שאת גם אמנית וגם אשת רוח ומשאירה להם בלון נפוח כתשלום.
אהבתיאהבתי
עד שהגעתי לשם כבר לא כעסתי, רק נשארתי משועשעת וחיפשתי כל הזמן יסודות אמנותיים באישיותי.
אהבתיאהבתי
מתבקש גילוי מלא, איפה ומי, אבל אני מניחה שיש לך את הסיבות שלך להשאיר את הפרטים הללו מחוץ לתחום. אני הייתי מבררת היכן מחלקים תעודות מיוחדות של 'אמנים ואנשי רוח', ומי מחליט, שרת התרבות, למשל? 🙂
אהבתיאהבתי
יש לי הרגשה ששרת התרבות לא הייתה מתקבלת שם. ואני אפילו לא יודעת להגיד אם זה טוב או רע.
אשר לגילוי המלא – זה כבר קשור לאופן הכתיבה בבלוג הזה: אין לי עניין לעשות שיימינג, זה לא הסגנון שלי. רק להאיר בפנס קטן על פינה שהיא קצת חשוכה מדי מבחינתי.
אהבתיאהבתי
יש לך בלוג
את כותבת שירים
את מאיירת איורים
זאת אמנות
וחבל שלא אמרת להם מה שחשבת לומר…
(היה כנס באותו היום של אמנים ואנשי רוח ידועים?)
אהבתיאהבתי
באותו יום נדמה לי שלא היה כנס, אבל תכופות יש להם, ואז אני מניחה שלא נשארים להם חדרים פנויים לאנשים כמוני.
ותודה על האמון שאת נותנת בי .
אהבתיאהבתי
וואו. אני ממש לא יודעת איך אני הייתי מגיבה – אני חושבת שהייתי נכנסת להלם. זה פשוט כל כך מוזר… בלתי נתפס…
אהבתיאהבתי
תראי, בעצם זה לא כל כך מוזר. הם מנהלים מלון קטן ושקט, ומעוניינים לשמר את אופיו הזה. עד כאן אני יכולה להבין אותם. השאלה היא איך עושים את זה, ואיכשהו הם בחרו בדרך הכי פחות ראויה לטעמי. אחרי הכול, יש להם אתר אינטרנט. אנשים מגיעים למספר הטלפון שלהם דרכו. ובאתר יש תיאור של מה שיש במלון וגם די ברור מה אין בו. כך שמי שכבר טורח להתקשר יודע מראש מה הוא עומד לקבל ומה לא יימָצא שם.
נוסף לזה, ההנחה שאמנים ואנשי רוח תמיד מתנהגים 'בסדר', ואילו בעלי שאר המקצועות עלולים שלא להתנהג כך – היא כל כך מרגיזה (וכל כך לא עומדת במבחן המציאות), שלא יכולתי להישאר אדישה.
אהבתיאהבתי
זאת אומרת שהם רוצים לשמר אופי של מלון קטן ושקט, ולדעתם אמנים ואנשי רוח הם האורחים היחידים שמתאימים לאופי הזה? מוזר ומרגיז וכמו שאת אומרת זה לא עומד במבחן המציאות.
אהבתיאהבתי
פילוסופיה מעשית על פלצנות. uכנאמר בביטוי, לא יודע אם לצחוק או לבכות.
לאור תפוסת המלונות הנמוכה כיום ובמיוחד לעונה זו – אני בטוח הייתי מזמין במלון אחר.
אהבתיאהבתי
על התפוסה הנמוכה במלונות לא חשבתי, אבל כן, יש בזה משהו. אבל המלון הזה מאוד התאים לנו מבחינה לוגיסטית, כך שדבקנו בו. הייתה בזה מצידנו גם איזו התרסה שקטה שהיא די לטעמי ('הנה, תראו, לא אמנים ובכל זאת בסדר'). ובסך הכול, מלבד שיחת הטלפון שלא השתתפתי בה, היה בסדר גמור – וראש המשפחה התברך במנות גדושות של סבלנות משועשעת, כך שהוא לא לקח ללב בכלל. להפך: לדעתו אני מגזימה.
אהבתיאהבתי
פלצנות מהסוג הרדוד ביותר, חייבת לומר. מעניין איך התרשמתם מהאוכלוסיה ששהתה בפועל במלון…. איך נראים (ונשמעים) במציאות אמנים ואנשי רוח?
אהבתיאהבתי
לא יודעת, היו שם מעט מאוד אנשים… ביניהם אחותי, שהיא באמת אמנית (:
אהבתיLiked by 1 person
יש קטע כזה בסוף השטן ומוסקבה, כשקורובייב ובהמות מנסים להכנס לבית הסופרים, לשתות בירה. ואזרחית חיוורת דורשת מהם תעודות סופר. וקורובייב מתחיל להתווכח ולשאול אותה האם גם מדוסטוייבסקי היתה מבקשת תעודה. והיא אומרת שהוא לא דוסטובייסקי. ולשאלה איך היא יודעת היא עונה בהיסוס מסוים שדוסטוייבסקי מת. ובהמות מוחה בלהט כי דוסטוייבסקי הוא בן אלמוות! טוב, אני סתם הורסת את זה פה. שם זה מצחיק מאד.
אהבתיאהבתי
זה באמת מצחיק (:
ונראה לי שגם בתקרית שעליה כתבתי עדיף להתבונן בחיוך, זה עדיף על התרגזות.
אהבתיאהבתי
אותי זה הצחיק. מעניין אותי איזה אנשים הכריזו על עצמם שהם אנשי רוח. מדוע הם חשבו שהם כאלה. מעניין מה גורם לאדם לחשוב כך על עצמו…
אהבתיאהבתי
זו הייתי אני אסתי. הרוח גרמה לי לשכוח לציין😊
אהבתיאהבתי
כן, יש בזה ללא ספק יסוד מצחיק, וחבל להתעלם ממנו ולבזבז אנרגיות על התרגזות… ובכל זאת התרגזתי (קצת).
אהבתיאהבתי
חחח ניתקלת באנשי מסיבת התה לא של אליס ועל זה הגשש היו אומרים סנובים באילת כבר הייתם.:-))
אהבתיאהבתי
אכן, עדיף לצחוק על זה (:
אהבתיאהבתי
אותי הצחיקה התגובה עם הציטוט מהשטן במוסקבה. מאוד אהבתי את הספר אבל אני כבר לא זוכרת כלום. אותי לא היו מקבלים שם, כי בשום צורה אני לא אומנית או אשת רוח. גם אני הייתי מתעצבנת, אני חושבת. כל הכבוד לראש המשפחה!
אהבתיאהבתי
בעניינים האלה הוא באמת מצוין: לא נותן לעצמו להתרגז על ענייני כבוד. לאמור: שיהיו בריאים כולם (:
אהבתיאהבתי
מצחיקולה
אהבתיאהבתי
כזאת אנוכי 🙂
אהבתיאהבתי