קסם

האמת,  לא ממש פוסט על קסם (רק טיפה).  אלא בעיקר על ההרהור שלאחרונה אני עסוקה בעניינים שאין להם מקום בבלוג (ולא בהכרח ולא רק עניינים רעים),  ולכן רוב הפוסטים,  כשהם כבר סוף-סוף מתפרסמים,  יוצאים קצרים למדי ובלתי אינפורמטיביים בעליל.  וגם על ענייני אקטואליה כבר מייגע לכתוב,  כי בכל פעם שאני כותבת משהו שאינו יושב היטב בקצה,  אלא מעז להתבונן גם בזה וגם בזה, גוערים בי שזה יותר מדי באמצע.  כלומר,  כמובן,  לא במילים אלה,  אבל בכל זאת.  אז גם על זה כבר לא מתחשק לכתוב.  ובכלל לפעמים אני מוצאת שהמילים מעיקות ושטוב לי בלעדיהן.

כל זה לא כל כך נורא,  הרי לא מוכרחים לכתוב בבלוג כל הזמן.  אבל אחרי יותר מעשר וחצי שנים בלוגוספריות,  כבר התרגלתי שכמעט כל מה שאני כותבת במחברת נכנס לבלוג. כפועל יוצא מזה,  מסתבר שמה שלא ייכנס לבלוג גם לא ייכתב במחברת.  שזה די חבל.  אז לפני כמה ימים,  פחות או יותר לרגל תחילת 2017,  החלטתי החלטה אמיצה לכתוב במחברת ויהי מה.  לאמור,
!Dear Notebook,  here I come
הרבה לא יצא מזה,  חוץ מהפוסט הסתמי הנוכחי,  אבל צריך לשמוח במה שיש.

אז גם אספר (שהרי מוכרחים להגיע לקסם) שלפני כמה ימים ראיתי בפייסבוק צילום של מישהי שאני מכירה שמטיילת במזרח הרחוק,  ובצילום היא נראית רוכנת ליד ילדים קטנים מקומיים ומראה להם משהו על מסך הסמרטפון שלה.  אולי היא צילמה אותם קודם ואז הראתה להם את התוצרים,  ואולי משהו אחר.  יש שם שלושה ילדים פצפונים,  כולל ילדונת עם זנב-סוס זעיר  (מאלה שנטועים בצידי הקודקוד), ועוד ילד אחד קצת יותר גדול.  הקטנים,  כדרך הקטנים,  גונבים את ההצגה,  ולמרות שפניהם מורכנות אל הסמרטפון ואין רואים את תוויהן,  זה לגמרי ברור מתוך עמידתם המרוכזת והמסוקרנת שהם מחייכים.

שזה הקסם,  ההוא מהכותרת.

מודעות פרסומת

20 מחשבות על “קסם

  1. כיף לי לקרוא את הקסם שלך! ובכלל לא חסרה לי האקטואליה…
    וחבל שאין פה סמיילים לעטר…
    אסתי

    אהבתי

  2. הקסם – שפת גוף!

    כמוני כמוך חש לאחרונה לגבי כתיבה אישית ובוודאי לגבי ענייני אקטואליה – לגבי האחרון כנאמר חבל"ז.
    הנה דווקא ישנם אירועים אישיים שהם טובים למדי אך הטיפול בהם מעיק. אני כבר חוכך בדעתי מזה שבועיים אם 'להתאמץ' ולכתוב את כל זה בצורה ברורה מצד אחד ומתומצתת מספיק מצד שני כדי שלא לאבד את הקוראים באמצע. פוסט כזה יכול לעזור מאוד ללא מעט אנשים, אך יש לי הרגשה שדווקא הם אינם קוראים בבלוג. אז בינתיים אני חוכך בדעתי ודוחה בכל יום את הכתיבה למחר…
    בשנות הבלוגיה שלי התרשמתי מתובנה סטטיסטית מסוימת – בחודש אוגוסט ובחודש ינואר חלה ירידה משמעותית במספר הקוראים/מגיבים מחד וכן ירידה בחדוות הכתיבה מאידך – מעשה ביצה ותרנגולת?

    כנראה לאחר שהתרגלנו לכתוב יומן אישי ולשתף בבלוג – כנראה קשה להמשיך לכתוב ליומן (מחברת) כך סתם ללא שיתוף.

    אהבתי

    • אני לא ידעת בנוגע לעונות השנה, אבל יש תקופות של עייפות חומר – גם אצל הכותבים וגם אצל הקוראים. ובאמת יש לפעמים עניינים שאינם מתאימים לשיתוף בבלוג. נקווה לתקופה טובה יותר בפברואר (:

      אהבתי

  3. ואני חושבת שכל פוסט שלך הוא קסם. את קוסמת אמיתית, כי בפיסקה אחת קצרה תיארת צילום וגם צילום של צילום ולרגע אחד הפכתי גם אני לילדה קטנה שמתבוננת במסך ומחייכת.

    אהבתי

  4. הקסם העיקרי בכתיבה שלך הוא שאת מתחילה כמו איאה, קצת נוגה ופסימית, ומסיימת עם האופטימיות של פו הדוב או עם שמחת החיים של כריסטוף רובין הילד. ואם להשתמש בדימוי מסיפור אחר, כמו הברון מינכהאוזן את שולפת את עצמך בשערות ראשך וסוסך תחתיך מהמים וממשיכה לדהור.

    אהבתי

  5. לא אכפת לי שלא תכתבי על אקטואליה, את יודעת כבר מה עמדתי לגבי זה, אבל טוב שאת כותבת, גם אם מעט.
    יש לך כשרון להישבות בקסם של הילדים, ככל הנראה שזו הרגישות הגבוהה שלך לקטנטנים הללו.

    אהבתי

  6. היום כמעט כותבים, הרבה יותר מתמיד, כבר יש הרבה פחות הרהורים לפני פרסום הכתיבה, אז אולי גם את יכולה לשחרר קצת יותר 🙂 ומה שתיארת הוא אכן קסם.

    אהבתי

  7. פינגבק: אז הנה הן | בלוגיעדה

  8. מזדהה עם התחושה הזאת, של בלוגרית שיש לה דברים בראש/בלב שלא מתאימים לבלוגיזציה – ושמחה בשבילך שיש לך מחברת שאת יכולה לחלק אתה את הדברים האלה 🙂

    מצד שני – מאד מקווה שלא תתני לאנשים להוציא לך את החשק מכתיבת הדברים ש"יותר מדי באמצע"! כי יש יותר מדי קולות שצועקים את הדיעות הקיצוניות והרבה פחות מדי קולות של אמצע שפוי.

    (וגם כשאת כותבת קצר זה שווה קריאה!)

    אהבתי

  9. וואו, ממה אתחיל?
    הקסם – באמת נשמע קסום. הילדים שמסתופפים סביב הסמארטפון ומתבוננים במשהו….
    גם לנו בטיול קסמו הילדים המקומיים, ובני השבטים…באחד הפוסטים אעלה קצת תמונות.

    לגבי אירועים שלא בא לך לכתוב עליהם בבלוג…
    מכירה את ההתלבטות הזאת, מה לתעד בבלוג (מבחינתי, למרות השיתוף וקהל הקוראים, אני עדיין מחשיבה את הבלוג ליומן שלי ובוחרת מה לתעד לעצמי) – ומה לא. לפעמים זה באמת סתם עניין של חשק: לא בא לי, כן בא לי.
    לפעמים שיקולים אחרים. אני כמובן רוצה לשמוע הכל עלייך, על חייך, על תחושותייך ומחשבותייך וגם איורייך ושירייך – אבל מכבדת את הרצון שלך לגלות טפח ולכסות טפחיים 😊

    כיוון שהרצון לכתוב בוער בך – מעודדת אותך לכתוב לפחות למחברת.

    מה שכן חבל – הוא לא לכתוב על מה שמעניין או מטריד אותך בענייני אקטואליה רק בגלל איך שיגיבו או מה יגידו. זה לא עניינו של אף אחד אם את קיצונית מדי או מתונה מדי. לא הייתי נותנת לזה לעצור בעדי….(לו הייתי כותבת על ענייני אקטואליה 😜)

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s