ושוב היא

עולם כמנהגו נוהג.  הרקפות הירושלמיות תמיד מאחרות.  בשבוע שעבר עוד בדקתי (בפעם האלף) בפינת הרחוב של הרקפת הבודדת   –  ועדיין לא כלום.  היו שם כל מיני עלעלים של כל מיני עשבים,  פזורים בין מחטי-אורן שנשרו,  אבל שום רקפת.

ואז אתמול,  בבת אחת,  פתאום   –  הַמְרָאָה:  ראשוני העלים הירוקים.  עדיין לא פרושים כהלכה,  ומזכירים קצת מטריות סגורות שאינן בשימוש,  אבל זה כבר ללא ספק הם.

היא עוד מחכה שם,  הרקפונת,  מתחת לאדמה,  בתוך הפקעת שלה.  מתמהמהת, אבל בוא תבוא. לבדה,  כתמיד,  ובזמנה החופשי.

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “ושוב היא

    • כן, כמובן, אני מכירה. שם באמת יש יותר אקשן. אבל מאוד נקשרתי לההיא הבודדה שבפינת הרחוב. בלי שום תמיכה ושום חברים – וכל שנה היא חוזרת, למרות הכול.

      אהבתי

  1. איזה כיף לחכות למשהו שיודעים שיגיע, אבל אף פעם לא יכולים להיות בטוחים ויש שמחה וכיף כשהרגע הזה מגיע.
    אסתי

    Liked by 1 person

  2. מרגישה שאני ממתינה איתך בהתרגשות ובקוצר רוח לרגע המרגש הזה בו היא תרים את ראשה הוורדרד היפהפה בגאווה…
    אצלנו T החליט לשתול רקפות בשפע בגינה עוד לפני שנסענו, ומראן מלבב מאד………….

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s