זוטות

בשעת צהריים,  ליד בית הספר,  סמוך לגדר   –  חתול אוכל בחיפזון ממה שפיזרו בשבילו מאכילי החתולים.  זנבו פרוש במלואו על המדרכה מאחוריו,  עד שאני חוששת שהעוברים ושבים ידרכו עליו בטעות.  החתול כל כך שקוע באכילה,  שאינו שם לב.

שתי עוברות ושבות,  אמא וילדה קטנה,  הולכות על המדרכה לפניי,  מתקרבות אליו.  הן נזהרות ולא דורכות עליו,  ואני נושמת לרווחה.  אני הולכת יותר מהר מהן,  והנה אני משיגה אותן.  הן לא מכאן:  אני שומעת אותן מדברות בשפה שאני לא מבינה.  הילדה לובשת שמלה כחולה נחמדה,  שערה שחור וחלק ומבהיק,  גזור ישר.  האמא מחליקה על ראש הילדה,  הילדה מספרת משהו.  כשאני עוקפת אותן מימין אני מסתכלת שמאלה ולמטה כדי לראות את פני הילדה,  כי אני סקרנית.  אבל אני רואה רק ריסים שחורים ארוכים,  כמו גגונים/סוככים של חלונות,  והפנים הקטנים מסתתרים מאחוריהם.

כלומר,  לא באמת מסתתרים,  אבל לא הספקתי לראות כלום מלבדם,  וכבר המשכתי ללכת,  ולא היה לי נעים לפנות לאחור ולהציץ,  למרות שאני סקרנית.