המסך יורד

לקראת שמונה  התכוננו לצפות כמדי ערב בחדשות 'מבט' של הערוץ הראשון.  אנחנו מהמעטים שעוד שומרים לו אמונים,  כי אין לנו סבלנות לפרסומות של הערוצים המתחרים.  ואז,  בהפתעה גמורה,  נודע לנו פתאום שהערב היה השידור האחרון.  וגרוע מזה,  שעובדי המהדורה קיבלו הודעה על כך פחות משעתיים לפני פתיחתה:  אפילו לא נתנו להם הזדמנות לערוך משדר פרידה ראוי אחרי כמעט 50 שנות שידור.  או,  כפי שאמרה מיכל רבינוביץ:  קברו אותה קבורת חמור.

אני יודעת שההתנגדות לשידורים של הערוץ הזה היא כמעט מקיר לקיר,  כולל מאנשים שכמעט אף פעם לא צופים בו (אבל איך הם יודעים אם אינם צופים,  זה הדבר שלא הצלחתי לברר).  אבל הוא ליווה אותי לאורך שנים רבות כל כך, מילדותי הרחוקה מאוד ועד הערב,   שלמדתי להוקיר את מה שיש בו.  עשרות שנים צפיתי  ב-'מבט' כמעט כל ערב,  ב-'ערב חדש' כמה פעמים בשבוע,  ב-'יומן שישי' כמעט כל שבוע.  ובתכניות 'תעודה' ובסדרות הטובות,  כולל אלה של השנה האחרונה ('והארץ הייתה תוהו ובוהו',  אם להזכיר אחת מהן).  ולאחרונה גם באורי לוי וכינרת בראשי כל יום שישי אחר הצהריים וב-929 בשלוש וחצי.  צפיתי בערוץ הזה בדיווחים מכל המלחמות שהיו כאן מאז שהוקם,  ועל כל הדברים הרעים יותר והרעים פחות שקרו.  ובטקסי הדלקת המשואות מהר הרצל,  עוד בשחור לבן,  כשצל הדגלנים שיחק על המרצפות בין צעדיהם המתואמים. ובאירוויזיונים הראשונים,  כשעוד התעניינתי בהם.  ובסרטים המצוירים שחיבבתי כל כך, ובתכניות לבתי הספר. אי-אז ראיתי אפילו את השידור הראשון בהחלט של גאולה אבן.  ראיתי גם את שרון וכסלר בתחזית הראשונה שלה.   ואהבתי לחזור הביתה בערבי קיץ ולשמוע בדרך,  ברחוב, מכל חלון פתוח ומכל מרפסת,  את הצלילים המוכרים של הפתיח ל-'מבט לחדשות', כשכולם עוד צפו רק בו.

ועוד לא אמרתי דבר על רשת א ורשת ב ורק"ע וקול המוזיקה.  להם עוד נותרו כנראה כמה ימים,  אם כי אף אחד לא מסביר בדיוק.  איזו ועדה תחליט על זה מן הסתם הלילה או מחר.  חַאפ-לַאפ,  ככה קראה לזה אמא שלי,  וזה בדיוק מה שזה.   ואני חושבת על כל מחדלי הממשלה הנוכחית,  בכל התחומים של החיים,  האמיתיים יותר או פחות:  על  ההתנהגות המבישה  ועל כל ההבטחות שהופרו,  ועל הבורות ועל הזיגזוגים ועל הזלזול ועל דברי הרהב המיותרים ועל השתיקות דווקא כשהיה צריך לדבר,  ועל ההתנהלות המחפירה  בכל מה שקשור ברשות השידור ובתאגיד החדש.  ונראה לי שאם הממשלה הזאת לא נפלה עד הערב (והייתה צריכה ליפול כבר מזמן)  –  היה מגיע לה ליפול הלילה, לפני שתזרח שוב השמש מחר.

למרות שנתנו להם פחות משעתיים להתכונן,  הצליחו עובדי ערוץ אחת להוציא מתחת ידם מהדורת חדשות  אחרונה שלא תישכח במהרה.  אני,  לפחות,  לא אשכח.  על שלושה דברים חשבתי כל זמן השידור:  על איך שהם יחסרו לי;  ועל הוראת הבימוי Exeunt (=הם עוזבים/יוצאים)  במחזות של שקספיר שלמדתי אי אז;  וגם על הקישור הבא,  לפרידה:

כאן.

מודעות פרסומת

32 מחשבות על “המסך יורד

    • וכעת אני קוראת דעות שונות , הגיוניות ומחושבות ( אחת אצלי בפייסבוק) , אבל התחושה של הרוב עצבות , תסכול וגעגועים וכמובן הדרך בה נעשו הדברים .

      אהבתי

  1. כתבת היטב. למרות שלי אישית אין טלוויזיה, וגם כשגדלתי לא היתה להורי, נדמה לי שזו אכן גם שאלה של מה עושים וגם של איך. בשתיהן ההתנהלות היתה מבישה.

    אהבתי

  2. אוי, חלם חלם אבל בניגוד לעיירה היהודית האגדית – כאן זה לא בתום לב וטפשות, זה סוג של רשעות. את צודקת בכל מה שכתבת. וגם התחברתי לנוסטלגיה, למרות שכבר שנים שהערוץ הזה כלל לא משחק תפקיד אצלנו. אגב חברה שלי שעבדה בטלוויזיה ברוממה בשנות השבעים סיפרה שהשעון הזה היה שקוע בריצפה, עם מצלמה מעליו….

    אהבתי

    • תמיד אהבתי את השעון הזה. כמובן היום לא יעלה על הדעת, וכו' – אם יש לך שלושים שניות מיותרות, אפשר לדחוס לתוכן לפחות שתי פרסומות (או 'תשדירי שרות'). אבל אני אהבתי את הימים שבהם אנשים יכלו לחכות בשקט מול שעון שמתקתק במשך שלושים שניות תמימות.

      Liked by 1 person

  3. גם אני אהבתי הערוץ הראשון וכשבערוצים האחרים שמו דברים שלא הייתה לי סבלנות אליהם תמיד חזרתח לערוץ הראשון. קשה לי לתאר את החיים בלעדיו. ידעתי שז יקרה אבל לא ממש הפנמתי…
    אסתי

    אהבתי

  4. אני זוכר את ההיסטוריה של הערוץ הזה לא פחות ממך. אכן, היו זמנים.
    יחד עם זאת, אני זוכר גם דברים אחרים: אני זוכר ערוץ שניסו – וכנראה גם הצליחו – לשלוט בו פוליטית. אני זוכר מנכ"ל פוליטי כמו טומי לפיד. אני זוכר ועדים של טכנאים, של במאים, של מפיקים, של השד יודע מי. אני זוכר שנים, שבהן צלמים סירבו לצלם במצלמות של צבע כי רצו תוספת תשלום (אינני מדבר על ימי ה"מחיקון" וה"אנטי מחיקון", זה סיפור אחר). אני זוכר תשלומים מנופחים לאנשים שלא עשו הרבה. אני זוכר הרבה מדי עובדים על פחות מדי תוצרת. אני זוכר את הרדיפה של אגף הגבייה אחר עם ישראל. אני זוכר, שחלק מהאגרה של ה"טסט" לאוטו היא לרשות השידור.
    יצא, שגם אני ראיתי לאחרונה פיסות מ"מבט" בגלל הפירסומות בערוצים האחרים. מהדורות שמתחילות בדקה לשמונה – ובשמונה וחמישה הן כבר "יוצאות להפסקה"… ואז גם אני יוצא להפסקה מהן – ועובר לערוץ הראשון. לטעמי – אין מה להשוות. "מבט", עם כל ההיסטוריה המפוארת שלו – לא הגיע לקרסוליים של מהדורות החדשות בערוץ 2 ובערוץ 10.
    הרייטינג האפסי של ערוץ 1 מעיד על כך היטב. ולמרות שיש גם חרא של תוכניות ושעשועים עם רייטינג גבוה – כלומר, רייטינג איננו חזות הכל – בכל זאת יש לו משמעות. לגבי ה"איך הם יודעים, אם הם לא צופים?" – לא צריך לאכול חרא כדי לדעת שזה חרא.
    רשות השידור היתה צריכה להיסגר מזמן, לפני שנים רבות.
    היא הגיעה מקרטעת עד לקו הסיום הנוכחי. צריך היה לבצע בה המתת חסד כבר מזמן.
    עוד שתי נקודות:
    1. על חלק נכבד מעובדי הרשות לא צריך לרחם. הם ימצאו עצמם כעובדי התאגיד החדש. בין אם בגלל כישוריהם – בין אם בגלל דילים פוליטיים בשיתוף ההסתדרות.
    2. מצער, שכל העניין הזה קורה בגלל בנימין נתניהו. עצם העובדה, שהוא מעורב כל כך בתהליך – מבשרת רק רע. מבשרת רע למדינה, לדמוקרטיה, לתחום התקשורת. זה רע, בגלל כל התהליך, לא בגלל שסגרו את "רשות השידור". וכן, אפשר היה לעשות את זה יותר יפה, יותר מסודר, יותר מתוכנן, יותר מכבד. אבל פני השלטון כפני הכלב, ופסָה הבושה מן הארץ. חאפ-לאפ זו השיטה.
    השיטה של ממשלה שראוי לה שתיפול – ועוד יותר ראוי, שלא היתה קמה מלכתחילה.

    אהבתי

    • מסכימה מאוד בעניין 'פסה הבושה'. בשאר לשאר, מסכימה פחות. אני ממש לא בטוחה שזה היה ערוץ שנשלט פוליטית. הוא ממש לא היה שופר של הממשלה. בדיוק בגלל זה תהיתי 'איך הם יודעים': אם לא צופים במשהו, איך אפשר לדעת? אני שמעתי בערוץ הזה ביקורות די נוקבות על הממשלה, ומי שלא שמע אותן – אולי פשוט לא צפה. ואשר לאגרה – הרי אינך יכול להאשים בבעיותיה את העיתונאים שעבדו ברשות השידור. ערוץ שאינו מסחרי צריך את תמיכת המדינה. כשהיא אינה עושים זאת, ממציאים פטנטים (מרגיזים) של אגרה.

      אהבתי

    • אני חושבת שהתשובה היא בזיפזופ לערוץ הראשון בזמן הפרסומת . יש תיאבון גדול למישהו במסחריים , מצפון לא משהו וניסיון לבלוע הכל. , ולא משנה באיזה מחיר . גם למדידת הרייטינג יש לי ספק גדול אם הוא מדויק , מי מודד ? עבור צי נעשו המדידות , מישהו בדק ? גם חוסר הלויאלחות של הערוצים המסחריים למה שקרה לערוץ הראשון מעורר תהיה

      אהבתי

      • אוגניה, אני מסכים איתך בשני העניינים שהעלית.
        1. כמות הפרסומות בערוצים המסחריים בלתי נסבלת. לא רק שיש "פרסומות" – יש גם "תשדירי חסות" שהם פרסומות קצרות יותר וגם פרומואים של הזכייניות – שהן פרסומות לתוכניות עתידיות. פעם עוד הקפידו על משך הזמן שהוקצה לפרסומות, משהו כמו עשר דקות בשעה. היום? כל הסכרים נפרצו. הפתרון? להקליט בממיר, לצפות אח"כ – מה שמאפשר לדלג על הפרסומות בזריזות. זה לא כל כך עובד במקרים מסוימים של מהדורת חדשות או של משחק כדורגל.
        2. גם אני לא מאמין לנתוני הרייטינג. באופן אישי, ברור לי, שמשהו קורה בשעת הפרסומות: מעבר לערוץ אחר, השתקת הקול, הליכה לשירותים, ביקור במטבח, בדיקת "מה חדש?" בסמארטפון. מטומטמים המפרסמים, שמשלמים עבור פרסומות לפי נתוני הרייטינג לפי שיטת המדידה הנוכחית, שלא שונתה משך שנים רבות. אבל מה אכפת להם? ברוב המקרים – התשלום לא יוצא מהכיס האישי של מי שמחליט לפרסם…

        אהבתי

  5. לא אהבתי את הדרך שבה זה נעשה, אבל הסגירה של הערוץ היתה צריכה לקרות מזמן.
    העם הצביע ברגליים, או בשלט. אני אגיד לך למה לא טרחתי לבדוק את איכות התוכניות בערוץ הראשון:
    קודם כל נסיון גרוע עם תוכניות קודמות. ובנוסף תוכניות שבדרך כלל לא התחילו בזמן. כמעט תמיד הקדימו או איחרו את הזמן שבו היו אמורות להתחיל. סוג של תחושת זלזול מתמיד בצופים שהלך לאורך כל הדרך, החל מתכנים שכבר לא היו רלוונטים, דרך האגרה המעצבנת לערוץ שכבר לא היה רלוונטי עבור הרוב וכלה ועדים וביד על השלטר.

    אבל הדרך, היתה מכוערת במיוחד. אין לי שום ויכוח על זה.

    אהבתי

    • לא זוכרת תכניות שלא התחילו בזמן: הם דייקו לא פחות מערוצים אחרים (לפחות בשנים האחרונות). לא הרגשתי שמזלזלים בי, והתכנים היו לגמרי רלוונטיים בעיניי. אבל אולי זו שאלה של גיל. אני העדפתי רבות ממשבצות השידור שלהם על אלה של הערוצים האחרים (אם כי צפיתי לא פעם גם באחרים).

      אהבתי

  6. הייתי עסוקה ושמעתי את קולה השבור של גאולה, לרגע לא הבנתי אם אוזני מוליכות אותי שולל ושאלתי את בעלי מה קורה לה, האם היא בוכה? הרי תמיד היא כל כך ממלכתית וקולה יציב, שום חדשה לא תצליח להזיז שריר בפניה, עד שזה הגיע לפתחה וממש רחמתי עליה.
    למרות שאני יודעת על כל הכשלים בניהול הערוץ, מאבקי הכח ועוד ועוד, זה עדיין כואב
    תמיד כשפרק מסתיים יש לי צביטה בלב ובשבילי הערוץ הראשון היה המקום שבו קבלתי בחגים, תכניות עם אופי חגיגי ולא כמו בערוצים האחרים,שבהם הוקרנו תכניות לעוסות ושידורים חוזרים של השידורים החוזרים.

    אהבתי

  7. אני מסכים לגמרי עם תגובתו של קוץ וגם אוסיף שלא הייתי מצופי הערוץ בשנים האחרונות לבד מכמה גיחות על תוכניות ששמעתי מראש כמו הסדרה המצויינת על חנוך לוין שבה צפיתי לאחרונה,ליבי עם עובדי הערוץ אבל הפינאלה לא הייתה לרוחי וכתבתי פוסט על זה

    אהבתי

    • אקרא בהמשך.

      אני לא לגמרי עם קוץ, ואני גם חושבת שחבל ששוכחים שרשות השידור זה לא רק ערוץ 1. היום נודע לי שברשת ב' המצוינת שידרו היום רק שירים. גם אותה מחסלים. זה נורא בעיניי.

      אהבתי

  8. אני כבר לא מצפה לשום הגיון ורגישות מהממשלה הזו והעומד בראשה.
    יהי זכרם של ערוץ 1, רשת ב' וקול ישראל ברוך.
    אפילו בארה"ב עם עשרות ערוצים מסחריים יש ערוץ ציבורי!

    אהבתי

    • טוב, גם התאגיד מתוכנן להיות ערוץ ציבורי. וייתכן שלא יהיה שונה בהרבה ממה שהיה. רק לא ברור למה היה צריך להרוס הכול ולהתחיל מחדש, במקום לתקן את מה שהיה, ועוד לשגע לכולם את השכל במשך שלוש שנים.
      ואמן.

      אהבתי

      • מדוע? בשל הצורך לשליטה ממשלתית על התכנים דרך שליטה על המגישים.
        ולדעתי – התאגיד יהיה המסמר האחרון בארון המתים של השידור הציבורי החופשי והדמוקרטי.

        אהבתי

  9. כל כך היטבת לתאר את מה שגם אני חשה
    היזכרת גם חלק מהאין סוף פנינים של רשות. השידור
    זה לא רק הפרסומות שמפריעות אילו גם ההתלהמויות של הערוצים המסחריים והניסיון שאותי התיש לגמרי , להפעיל עלי רגשנות . הם הףכו למסחטה רגשית מניפולטיבית מתישה שמזלזלת באינטליגנציה של הציבור
    גם אותי הרגיז איך יורדים על הערוץ הראשון מצד 1 ומצד שני גונבים מהם תוכניות . הראשונה שעולה על דעתי כרגע זו התוכנית של פרנס על המוסיקה הימתיכונית

    אהבתי

    • בעיניי מוזר שמבקרים אותו בחריפות מי שמודים בגלוי שהם כבר הרבה זמן לא צופים בו. זה מגוחך: אם הם לא צופים, איך הם יודעים? לפי מה שהיה שם לפני עשרים שנה? אם לא מכירים, לא חייבים להביע דעה בכל מחיר. התגובה 'לא מכיר, לא יודע' הרבה יותר מתאימה במקרה כזה.

      אהבתי

  10. נו, אז מתי הפוסט שלך עם התרשמויות מהתאגיד?
    בשנה האחרונה לערוץ 1 היו תוכניות מצוינות אך ברובן לצערי לא הספקתי לצפות…. חלקה של הטלוויזיה בחיי פוחת משנה לשנה.

    אהבתי

    • לאט לאט, תני לי עוד איזה 49 שנים (:
      אבל ברצינות, עוד מוקדם להגיד. כללית נראה לי בסדר ודי דומה למה שהיה, עם הרבה פנים מוכרות מהערוץ הקודם – אבל קראתי כל כך הרבה ביקורות מתלוננות ומגנות, שנבוכותי מעט.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s