בערוץ הראשון החדש של 'כאן' מקרינים כל ערב בשעה אחת עשרה פרק בסדרה הדנית Borgen . מדובר בדרמה פוליטית משובחת שיש שמשווים אותה ל'בית הקלפים', אף כי היא שונה ממנה במידה רבה. מה שמושך את לבי במיוחד (אבל לא רק) הוא כצפוי הלשון הדנית השולטת בה. אני מתה על דנית. היא מזכירה לי את הילדים ההם שלימדתי לפני המון שנים, יותר משלושים: הם ידעו אנגלית ודנית, ואני עזרתי להם בשיעורי הבית שלהם בעברית ובתנ"ך, ועל הדרך הם לימדו אותי כמה מילים דניות וניסו ללא הצלחה לתקן את המבטא שלי. הדנית דומה מאוד לאנגלית ולגרמנית, אבל המבטא החמוד של הדנים מערבל הכול עד כדי כך שקשה לזהות זאת.
Borgen פירושו 'הטירה', וכך מכונה לפעמים הארמון העתיק בקופנהאגן שבו יושבים כיום – תחת אותו גג – הפרלמנט, הממשלה ובית המשפט העליון. הדנים כנראה הבינו מזמן שזה סידור מצוין: באופן הזה הפרלמנט והממשלה אינם יכולים להרשות לעצמם לשלוח דִי-נַיינִים לעלות על (ולהרוס את) בית המשפט, משום שאם יעשו זאת ייאלצו בעצמם לעבוד בהמשך בתוך אוהלים.
כשראינו את הפרק הראשון אמרתי לראש המשפחה שקומפלקס הבניינים שם נראה לי מוכר. היינו בקופנהאגן בירח הדבש שלנו, אבל זה היה כל כך מזמן שבקושי אפשר לזכור משהו. בכל זאת זכרתי שהיינו מחוץ לאיזה ארמון ממשלי-מלכותי, ששם בדיוק צילמו באותה עת פרסומת למשהו. גם זכרתי שבזמן שאני התבוננתי אז בתנועות המנוסות והמקצועיות של הדוגמן האלגנטי, בחן ראש המשפחה בהערצה את המצלמות שבהן השתמשו (הָאסֶלבּלַד! הו!)
בקיצור, זכרתי שמן הארמון ההוא פונים שמאלה והולכים והולכים לאורך הנהר (או לשון הים?) עד שמגיעים לבת הים הקטנה. כשהזכרתי לראש המשפחה הוא חשב שאני הוזה, אבל היום, בניגוד לימי ירח הדבש שלנו, יש מפות-גוגל, ובדקתי: חיפשתי את בורגן בקופנהאגן, מצאתי במפה, פניתי שמאלה וצפונה, לאורך הנהר, והלכתי עם עכבר-שמאלי לחוץ עוד ועוד עד שהגעתי אליה: Den lille Havfrue – בת הים הקטנה שבטיילת ה-Langelinie . כמו שזכרתי. איך היא יושבת שם, על סלע בתוך המים הרדודים, סמוך לחוף, ולא אכפת לה כל התיירים שהלכו את כל הדרך לראותה: היא לא מתבוננת בהם, ופניה היפים והעצובים פונים מן הסתם גם היום החוצה, אל הים הפתוח ואל חלומותיה האבודים.
אני מוצאת שאני צופה יותר בערוץ "כאן" ממה שצפיתי בערוץ הראשון.
היתה איזו תכנית על משוררים ששמרתי לי במחשב במועדפים, מסתבר שלא ניתן לצפות בפרקים שלה כיוון שהיא שודרה בערוץ הראשון ולכן גם במחשב זה אבוד.
למרבה הפליאה זכיתי לראות בערוץ "כאן" בדיוק בפרק שרציתי (על זלדה) ונרגעתי, הסתבר לי ששום דבר לא השתנה לעת עתה ואותן תוכניות משודרות.
אהבתיאהבתי
גם אני ראיתי את הפרק על זלדה, יותר מפעם אחת, והוא מאוד יפה בעיניי.
יש כמה שינויים, אבל בינתיים נראה שאינם מאוד מהותיים. וכמובן, מתרגלים לכל דבר.
אהבתיאהבתי
נפלא! תמיד חשבתי שדנמרק זו הארץ האידאלית לגור בה. ואני מאד אוהבת סרטים וסדרות דנים. ובת הים ההיא, כתבתי עליה פעם פוסט. צריכה לחפש. כתבת נהדר עדה. את מובילה מנקודה לנקודה כמו גוגל של הנפש. הנפש שלך במקרה הזה…
אהבתיאהבתי
תודה רבה (:
מקווה שתמצאי את הפוסט ההוא ותתני קישור.
אהבתיאהבתי
שמחה לשמוע שמקרינים ב"כאן" את BORGEN. ראיתי שלוש עונות כשעוד היה לי YES, אני באמת רוצה לבדוק אם יש בינתיים עוד (שאוכל לצפות דרך קודי). זו סדרה מצוינת, והשחקנית נהדרת. ראיתי אותה אחר כך בסדרות נוספות דוברות אנגלית – למשל WESTWORLD, אבל הכי אהבתי אותה ב-BORGEN. תיהני.
אגב אני מקשיבה לרשת ב' ו-88 FM ובעיקר קול המוסיקה ובאמת שההמשכיות נראית טבעית ביותר….
אהבתיאהבתי
על 88 החדש שמעתי המון תלונות, אבל אין לי דרך לשפוט, כי לא ממש הכרתי את התחנה הזאת. גם אני מתרשמת שברדיו אפשר למצוא בגדול את כל מה שהיה קודם, ואני שמחה שכך.
אהבתיLiked by 1 person
לפני הרבה שנים כשהיינו בדנמרק הלכנו כמובן לראות את בתולת הים והיא נראתה לי כל כך קטנה ושונה ממה שצפיתי…
אסתי
אהבתיאהבתי
ראיתי את בת הים הקטנה פעם אחת בחיי, לפני כארבעים שנים.
אין לי ספק, שזה אחד הפסלים הכי OVER-RATED . פסל קטנטן ובלתי מרשים בעליל, שלא ברור לי כיצד הפך לסמל. כבוּר-יחסִי בעולם האמנות, בכל זאת ברור לי, שיש יצירות שזכו סתם כך לתהילת העולם שלהן. כך, למשל, ה"מונה ליזה". המונים דוהרים ברחבי הלובר כשמטרתם לראות את ה"מונה ליזה". מאחורי זכוכית עבה תלוי לו ציור קטן ובלתי מרשים. בנמל בקופנהגן ניצב לו פסל קטן וסתמי. יקומו המבינים באמנות ויגידו עלי "מה הוא מבין?". יכול להיות, שהם צודקים. אבל גם יכול להיות, שאני זה שצועק "המלך עירום". ובכלל, אני מאמין שאינני בודד בתחושותָי אלה.
אהבתיאהבתי
לא ראיתי את המונה ליזה, אבל נדמה לי שאחד הדברים המרשימים בה הוא שלא חשוב באיזו זווית אתה עומד מולה, תמיד נדמה שהיא מתבוננת בך. זה מוסיף למסתורין שלה.
בת הים הקטנה היא עניין אחר – זה לא פסל איכותי במיוחד, אבל הוא קשור בסיפור ילדים מוכר, ויש בדמות של גיבורת הסיפור ההוא משהו טרגי ונוגע מאוד ללב. אני חושבת שמי שעשה את הפסל העביר יפה את התחושה הזאת. נוסף לכך היא התפרסמה שלא בטובתה גם בגלל שכל מיני אנרכיסטים ומתקני עולם למיניהם פגעו בה כמה פעמים – שפכו עליה צבע, כרתו את ראשה (הרבה לפני דאעש!) וכדומה.
אני מרגישה כלפיה חיבה וחמלה, עד היום. אולי זה בזכות אנדרסן ולא בזכות הפסָל, אבל זה לא כל כך משנה בעצם.
אהבתיאהבתי
יש כאן איזה עניין קטן של הביצה והתרנגולת:
אנרכיסטים לא היו פוגעים בבת הים הקטנה – אלמלא היתה כבר סמל.
יש כל מיני פסלים (ויצירות אמנות אחרות), שהופכים לסמל של עיר. ללא שום צידוק, לטעמי. "הילד המשתין" בבריסל הוא גם פסל כזה. אינני מבין כיצד פסל כזה הופך לסמל של עיר. אבל עם עוּבדות – אני נוטה שלא להתווכח.
אהבתיאהבתי
היא באמת קטנה למדי. לי היה מוזר שאי אפשר לראות את פניה (אלא אם כן חולצים נעליים ונכנסים למים ומסתובבים סביבה) – אבל בעצם זה די הגיוני.
אהבתיאהבתי
גוגל מפס לגמרי מאפשר לך לטייל עם העכבר, ואם הוא אלחוטי אפילו לא צריך רצועה. יש משהו משמח נורא בזיהוי מקום מוכר בתוכנית טלויזיה בדיונית.
אהבתיאהבתי
לטייל עם העכבר בלי רצועה 🙂
אהבתיאהבתי
לא הצלחתי לצפות בערוץ החדש יותר ממה שהצלחתי לצפות בערוץ הישן, אבל אני לא יכולה להגיד שנתתי לו הרבה סיכוי. בנתיים לא הצלחתי להתחבר.
אהבתיאהבתי
לאט לאט, לא בוער. עכשיו שסוף סוף פתחו אותו, נראה לי שהוא יישאר הרבה זמן.
אהבתיאהבתי
אני אישית לא אוהב את הדנים וגם לא את השפה.
אולי זה משום שלא נעימה לי חברת המדענים הדנים בכנסים הבינלאומיים.
אהבתיאהבתי
אני לא מכירה מספיק דנים בשביל לחוות דעה, אבל שפות אפשר לאהוב בלי קשר לדובריהן. זה עניין של צלילים ואינטונציה ומקצב וכו', וכמובן – של טעם.
אהבתיאהבתי
נו גם אני הייתי בדנמרק,פעמיים באותו טיול אגב,בלילה הראשון בקופנהגן גנבו לנו כסף מצלמות (לא הסלבלדט לשמחתי) ופספורט של הבחור שנסעתי איתו,מכיון שנימים היו ימים אחרים נתקענו בדנמרק כמעט שבועיים עד שהפספורט החדש של החבר הגיע,למזלנו,הבחור שנסעתי איתו הכיר שנה קודם בנאפל זוג דני והתיידד איתם,גם במרחק 40 השנה שעברו מ1977 אני זוכר את שמם:מארק ומאיי בריט,עברנו לגור אצלם מחוץ לקופנהגן באיזו חווה נחמדה והם לקחו אותנו לסיורים בכל אתרי התיירות של קופנהגן כולל בת הים הקטנה וכריסטיאניה שהייתה מקום שאז היה אפשר לעשן חופשי:-)
אחכ נסעתי לנורבגיה וחזרתי לאסוף את החבר מקופנהגן שבוע אחכ. את מארק ארחנו בארץ אחרי שנתיים ועם מאי בריט נותק הקשר
אהבתיאהבתי
העיקר שראיתם את בת הים הקטנה 🙂
אהבתיאהבתי
מאד יפה כתבת , במיוחד הקטע של הירח דבש .
לדעתי יש משהו מושך בדניה וזה מנסיון אישי , בקולקטיבי הסיפור עם המלך והטלאי הצהוב מחמם לי את הלב כל פעם שאני נזכרת בו
באישי טיילתי בדניה בצעירותי , עם מכרים והיה לי אפילו מחזר דני שכתב לי מכתבים
הוא היה גוי ואני לא ידעתי איך 'לאכול' את זה . מי שהכיר לי אותו זו חברה ובן זוגה הדני , שהיה יהודי דתי , אבל בדניה הלך בלי כיפה כדי לא להביך , זה היה כ כ יפה בעיני , שמידי פעם אני נזכרת בזה בהקשרים של היום ורוצה לדבר על זה
הסיפורים של אנדרסן כ כ עצובים
אם הסדרה לא היתה משודרת כ כ מאוחר הייתי צופה בה , אבל אני צריכה לאגור כוחות לקטנטנים
אהבתיאהבתי
תודה. אכן, כשחושבים על זה, נדמה שהדנים כאומה אף פעם לא היו מעורבים בשום מעשה נבלה – ואת זה הרי אי אפשר להגיד על הרבה אומות.
ואת צודקת, הקטנטנים יותר חשובים (:
אהבתיאהבתי