הכי מבסוטה שבעולם

אז עכשיו הגיעו התמונות.  מהחתונה.  כמה וכמה מאות.  ובמקום לעשות את מה שאני צריכה,  אני יושבת ומדפדפת ביניהן ומורידה מהן למחשב שלי כהנה וכהנה,  ושולחת לבני משפחה תמונות שבהן הם מככבים,  ושוקלת מה לבחור בשביל לשים בפייסבוק,  אם ירשו לי (ואם אדע איך:  מימיי לא שמתי תמונה בפייסבוק).

הכלה,  כמובן,  יפהפייה,  כבר סיפרתי על זה,  ולא אשבע מלספר.  וכולם נראים נחמדים ומפרגנים ושמחים.  את רובם אני בכלל לא מכירה,  כי המשפחה שלנו קטנה יחסית והייתה מיעוט בין כל המשתתפים.  אז אני גם מנסה לזווג זיווגים בין הלא-מוכרים ולנחש מי שייך למי בכל תמונה:  מי הבעל ומי האישה ומי הילדים ומי הנכדים,  ומי חברים ללימודים,  וכו' וכו'.  בקיצור,  אנשים סקרנים כמוני אינם משתעממים לעולם.

וישנן התמונות הקטנות האלה שגונבות את ההצגה:  הסלסילה של השושבינה הקטנה;  העציצים על השולחנות שכללו הזמנה 'לקחת אותם הביתה' (ולא ראיתי בזמן אמת,  טיפשה שכמותי);  זרי השיבולים בכל מקום (הקטנה שארגנה אותם הביאה לי  ברוב תושייתה כמה מהם בעצמה.  כי הרי עליי אי אפשר היה לסמוך שאשים לב אליהם).

וגם צילומי הצלמים.  ראש המשפחה סיפר לי שצלמים אוהבים במיוחד לצלם צלמים אחרים מצלמים.  נשכרו שם שירותיה של צלמת נחמדה ומוכשרת,  והיה מישהו שבא לעבוד אתה,  והייתה עוד מישהי שצילמה את הצילומים המהירים האלה בפולרויד (ושאותה בכלל לא ראיתי.  אבל, באמת,  אני כמעט לא ראיתי כלום). בנוסף היה חבר של ראש המשפחה שהסריט את החופה,  והצלמים ה'רשמיים' נהנו לצלם גם אותו וגם את ראש המשפחה שלא התאפק וצילם קצת גם הוא.  ויש שם תמונה אחת של שניהם שקועים בהתייעצות צַלָּמִית ליד החצובה,  והיא פשוט נהדרת.

וישנה השושבינה:  קרובת משפחה זעירה של החתן,  שהלבישו לה (ברוח חג השבועות וברוח החתונה) שמלונת לבנה ונעליים לבנות,  והייתה לה סלסילה לבנה עם עלים לבנים בתוכה,  ותפקידה היה לפזר את העלים לפני הזוג בדרכו לחופה.  אלא שבאמצע הדרך נבהלה פתאום מכל הקהל הגדול ונמלכה בדעתה והתיישבה על החול,  והיה צורך שאמה תישא אותה על כפיים בדרך לחופה ותעזור לה בפיזור העלים.

אחר כך,  בזמן הריקודים,  הלבישו לה שמלה אחרת וציידו אותה במוצץ ורוחה שבה אליה,  שאז הפליאה מאוד לרקוד,  והצלמים צילמו אותה מכל זווית,  כי פשוט אי אפשר היה שלא.  וישנה התמונה הזאת שלה,  קצת מטושטשת,  אולי בכוונה,  שבה היא פורשת את ידיה לצדדים בהבעה של שביעות רצון מוחלטת,  והלב יוצא אליה ואל כפות ידיה הקטנטנות המופנות כלפי מעלה.
הכי מבסוטה שבעולם.

מודעות פרסומת

30 מחשבות על “הכי מבסוטה שבעולם

  1. נראה שגם את הכי מפסוטה בעולם…והתיאורים שלך מלבבים וכיפיים.
    נזכרתי בחתונה של הבן הגדול שלי. התנדבתי לערוך להם אלבום. לקחתי את הצילומים והדפסתי בכל מיני גדלים והשתדלתי לערוך בצורה הכי מעניינת. בסופו של דבר מרוב שראיתי את התמונות של החברים והחברות שלא הכרתי קודם, כבר הכרתי אחרי…
    אסתי

    אהבתי

  2. כשהבת שלי התחתנה – אימי הקשישה עדיין היתה בין החיים. היה צורך לדאוג להגעה שלה, מלווה במטפלת שלה. המטפלת היתה אישה ישראלית, לגמרי לא צעירה – שבאה רק לכמה שעות ביום והיו לה גם שלל עיסוקים נוספים. היה צורך לתאם שעה, שבה המטפלת תוכל להגיע אלינו ולנסוע עם אימי לחתונה. והיה צורך לארגן מכונית שתוכל להסיע את אימי הקשישה כשהיא יושבת בכסא גלגלים בתוך האוטו. "נכונית" קוראים למכוניות האלה. גם אירגנו שמירה לבית שלנו, בן של אחד השכנים שבא לשהות בביתנו בעוד כולנו בחתונה. זוג חברים שלנו, שחיתן את אחת מבנותיו, חזרו מהחתונה וגילו שביתם נפרץ ונבזז. ה"שומר" שלנו יכול היה להגיע רק משעה מסוימת ואילך.
    אני חיכיתי למטפלת, להסעה, לשמירה. גם נסעתי עם אימי והמטפלת באותה הסעה. אישתי? אישתי נסעה בנפרד, מוקדם יותר, באוטו שלה.
    כשאנחנו הגענו למקום האירוע, התברר שהצילומים של המשפחה הקרובה ביותר כבר צוּלמו. בלעדָי ובלעדי אמא שלי, שהכלה היתה נכדתה היחידה. מצד שני, אימי היתה גם הסבתא היחידה של ביתי שנותרה בחיים. שני הסבים והסבתא השנייה כבר נפטרו. אגב, הצילומים הללו לא הושלמו מאוחר יותר – ולא הושלמו מעולם.
    גם בהמשך החתונה לא זכתה אימי ליחס מועדף. כמעט אין צילומים שלה. הזוג הצעיר גם ויתר על הסיבוב המסורתי של צילומים עם האורחים כשהם יושבים ליד השולחנות. לכן יש מעט תמונות של המשפחה המורחבת ושל החברים שלנו.
    אנחנו לא התערבנו בנושא, לא דרשנו דרישות מהצלמים או מהזוג הצעיר, לא הוצאנו הנחיות. בכלל, מיעטנו להתערב. קיבלנו את הקביעה, שהחתונה היא של הזוג הצעיר – ותפקידנו בעיקר לשלם…
    גם לא התערבנו בבחירת המוזיקה. גם לא מָחינו על עוצמתה, שהיתה מוגזמת לטעמנו.

    אז מה כן יש? יש צילומים רבים של החברים של הזוג הצעיר. המון תמונות מרחבת הריקודים. המון תמונות של הזוג הצעיר עצמו. מתוך מאות (או אלפי) התמונות – הזוג הצעיר גם בחר את התמונות לאלבום המודפס. ושוב, מי לגמרי מככב? נכון, ניחשת: הזוג הצעיר עצמו…

    כן, ניתן לומר שצילומי החתונה של בִּיתי השאירו אותי עם טעם חמוץ בפי. 😦

    אהבתי

    • את עניייני הליווי וההסעה של הסבתא אני מכירה היטב. אצלנו בטעות היא גם הגיעה למקום אחר, והיה צריך למהר ולשלוף אותה משם ולהסיעה לאן שצריך, והייתה התרוצצות נרגשת – וגם מעייפת מאוד בשבילה. אבל מעבר לזה לא היו בעיות כמו שאתה מתאר, בעיקר משום שהסבתא מלכתחילה לא כל כך רצתה להצטלם (אבל צולמה לא מעט למרות זאת). הצלמת הסבירה לנו מראש שאם אנחנו רוצים שתצולם תמונה מסוימת, שנגיד לה. מסתבר שזה הנוהל:
      זה לא נחשב דרישה, אלא בקשה (: אנחנו לא כל כך ביקשנו, אבל זה בגלל שאנחנו (בעיקר אני) מעופפים גמורים. לו היינו מבקשים, הייתה מצלמת אותנו עם מי שאנחנו רוצים, בכל עת שנרצה. וגם בלי בקשותינו יצא בסדר.

      גם אנחנו לא התערבנו, וזה בעיניי הדבר הנכון: זו חגיגה של בני הזוג, ועל פיהם יישק דבר. גם אצלנו יש המון-המון תמונות מרחבת הריקודים, אבל הן כל כך מלאות חיים ושמחה, שאי אפשר להתבונן בהן בחמיצות. אני שמחה להיווכח, גם בתמונות, שבאמת הייתה שם שמחה אמיתית: כשמרימים פרויקט כל כך יקר ומסובך, טוב להיווכח שרבים כל כך נהנו בו.

      אהבתי

      • אני בדיוק ההיפך מ"מעופף". כדי לא להתערב נדרשתי להחלטה מוּדעת. מכיוון שאני יודע לצלם היטב, ניהלתי דיון ביני לבין עצמי בדבר ההיגיון הטמון בלקיחת מצלמה משלי לחתונה. בסופו של דבר – לא לקחתי. גם לא ביקשתי שום צילומים מיוחדים של אנשים "חשובים". לטעמי, צילומי החתונה הם גם סוג של תיעוד היסטורי, משפחתי ואישי – לא רק תיעוד השמחה על רחבת הריקודים. כשאנחנו התבוננו בצילומי החתונה שלנו, שנים רבות אחרֵי, נדהמנו מכמות המתים שהביטו אלינו בפנים מחייכות.

        בניגוד לעצות של אחרים, שמהללים את התמונות במחשב – אני בהחלט בעד התיעוד הפיזי. בעד אלבום תמונות, כמו של פעם. בנוסף – לא במקום. יש לנו את התמונות במחשב, יש לנו אותן צרובות על דיסקים פיזיים. ויש גם אלבום. לפני זמן לא רב, כשעשינו סדר, זרקתי לפח דיסקטים מגנטיים של פעם. לאף מחשב אין היום כונן דיסקטים, שמאפשר לקרוא אותם. אין לדעת מה יעלה בגורל הדיסקים הצרובים, בגורל הקבצים על ה"עננים" השונים. אלבום תמונות פיזי הוא משהו מוחשי, נגיש, וגם אינו סובל מהתיישנות טכנולוגית.

        עניין אחרון: למרות מה שכתבתי, אני חושב שהחתונה של הבת שלי היתה מאד מוצלחת. אמנם סטנדרטית למדי וחפה מגימיקים. ובכל זאת, העניינים התנהלו כראוי, היתה שמחה רבה – וביתי קרנה מאושר, כמו שלא ראינו אותה קורנת מעולם. באמת. חוץ מהעובדה שהיא אישה יפה והיתה כלה מקסימה – האור והאושר פשוט קרנו ממנה. מעולם לא ראיתי אותה קורנת כך. לא לפנֵי, גם לא אחרי יום החתונה.
        רק העניין הזה של הצילומים…

        אהבתי

        • אני מניחה שיהיה גם אלבום. סומכת בעניין הזה גם על הזוג הצעיר וגם על האיש שלי, שהוא מאוד בעניינים ולגמרי ער לדברים האלה ואוהב לעסוק בזה. ומסכימה אתך שיש כאן גם תיעוד משפחתי-היסטורי.

          אשר לבת הקורנת – אני חושבת שאני מבינה בדיוק למה אתה מתכוון. גם אצלנו היה ככה, לגמרי (:

          אהבתי

  3. יפה לכם! כדאי להוריד למחשב כמה שיותר תמונות שמוצאות חן בעיניך,כי אם יסודרו באלבום הוא ידחף למקום כלשהו ולעולם לא תפתחי אותו.
    שוב מזל טוב

    אהבתי

  4. כל כך יפה בעיני לראות את האירוע גם דרך העיניים של השושבינה הקטנה…..
    וברור שאת מצליחה לראות בתמונות דברים שכלל לא שמת לב אליהם במהלך האירוע. זה כל כך מרגש ומבלבל תוך כדי…..
    ובאמת טוב שראש המשפחה שומר במחשב תמונות, כי מה שהזוג הצעיר יבחר עבור האלבום זה טוב ויפה אבל לא תמיד מספיק ולא תמיד תואם את מה שאתם רוצים לשמור.
    אהבתי נורא שאת חושבת שכלתך יפה כל כך. איכשהו זה חימם את לבי.
    שוב המון המון מזל טוב

    אהבתי

  5. נהדר לקרוא את השמחה שלך, נראה שזו סיבה מספיק טובה לחרוג להתנגדותי למוסד החתונות ולהסכים לפעמים הוא ממש רעיון טוב. משמח ומרגש לשמוע את השמחה וההרגשות שלך, שנשמעות היטב ואת ההנאה השלמה שלך מההתבוננות בתמונות.
    רק בשמחות! 🙂

    אהבתי

  6. אוי, הידיים הקטנות האלה תמיד מהלכות עליך קסם.
    אני בעד אלבום כזה שאפשר לדפדף ולהעלות זיכרונות בצוותא. למרות שיש לנו תמונות רבות מספור במחשב, אני מקפידה להדפיס את היפות ביותר.
    השבוע למשל נדרשנו בעבודה להביא תמונות ילדות שלנו, תוך כדי חיפוש מתעכבים על תמונות שכלל לא זכרתי שצולמו, נזכרתי ברגעים מקסימים ובחנתי את עצמי בזכוכית מגדלת(מטאפורית כמובן) כדי לראות מה השתנה? ראיתי איזו תספורת הולמת אותי יותר ולבסוף העליתי בחכתי רק 2 תמונות ילדות, כי הורי נהגו לצלם ולשלוח לבני המשפחה, כך שבעצם אם אני רוצה תמונה מהילדות אני צריכה לחפש אצל הדודים 🙂

    אהבתי

  7. איזה.תיאור יפה , גם אני לא הייתי 'שם' אבל היתה שמחה ודייני
    ויש תמחונות שאפילו איני זוכרת שהצטלמתי
    והמשפחה הקטנה שמתגייסת בשמחה לכל אירוע
    והקטנה נראית כבר ככלה בפוטנציה

    אהבתי

  8. התמונות שבחרת והעלית לפייסבוק אכן יפות מאוד. נראה שהיה אירוע משמח ומרגש.
    בחתונה של אחותי, היה לי תפקיד להתלוות לצלם בתחילת הערב ולהראות לו כמה אורחים שהם קרובי משפחה או חברים טובים שחשוב שיהיו תמונות שלהם (לפי מה שאחותי ביקשה) – מעבר למעגל המשפחה הראשונה.

    אהבתי

    • תודה 🙂
      אני כמובן לא חשבתי על שום התארגנות מראש בעניין הצילומים, כי הייתי מעופפת לגמרי. אבל הקטנה שלי מאוד מאורגנת, ייתכן שהיא חשבה גם על זה והטילה את התפקיד הזה על מישהו אחר (או שעשתה זאת בעצמה).

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s