לא מה שחשבתי

מן הון להון נפל לידיי ספרה המוזר במקצת של קיאַרָה גַמבֶּרַלֶה,  האורות בבתים של אחרים (תרגום מאיטלקית:  יערית טאובר).  לא היה לי קל אתו,  כי לקח לי הרבה זמן להבין מה קורה בו.  אבל בהדרגה מצאתי בו לא מעט יופי,  והמחברת שלי התחילה להתמלא בציטוטים ממנו.

למשל,  על איך שגם ילדים צריכים 'לשחרר' את ההורים שלהם:
"ההורים עושים מה שהם יכולים…  גם כשנראה שזה הפוך לגמרי.  הבעיה היא שבשעה שהם אמהות ואבות,  הם לא מפסיקים להיות גם בני אדם.  בגלל זה הם טועים,  באופן בלתי נמנע. …אבל במוקדם או במאוחר צריך לסלוח להם. …המחילה האפשרית היחידה שאנחנו יכולים להעניק לאמהות ולאבות שלנו היא לשחרר,  ברגע מסוים.  אם ההורים צריכים לתת לילדים את החופש הזה [לטעות],  אותו הדבר צריכים הילדים לעשות עם ההורים. …נפסיק לחכות שההורים שלנו ישתנו,  ונחליט שנשתנה אנחנו"  (עמודים 322 – 323).

או למשל,  מה שיותר רלוונטי לחיים שלי עכשיו  –  על איך שאמא צריכה להיות:
"אם אמא נשארת אמא [ולא 'נהפכת להיות חברה מהכיתה']… היא לא צריכה לדעת עלייך [כלומר,  על בתה] הכול כדי לעשות,  מתוך חוש טבעי,  את התנועה הנכונה.  היא עושה את זה וזהו.  שלווה וטלפתית" (עמוד 240).

המממ.  לא צריכה לדעת על ילדיה הכול כדי לעשות את מה שצריך,  ואם תדע הכול היא כמו חברה מהכיתה ולא כמו אמא.  חומר למחשבה,  במיוחד בשבילי (לא,  עדיף שלא אפרט).

וככה יוצא שהספר הזה,  שהוא סיפור התבגרותה של ילדה יתומה,  עוסק בעצם בשאלה הנצחית ונטולת הפתרון של יחסי הורים וילדים;  ושלמרות היותו זרוע כולו מסתורין ואי-בהירות (עד שחשבתי לזנוח אותו באמצע כי לא הבנתי מי נגד מי),  הוא מסתיים לבסוף באופן הכי ברור שאפשר.  ובעיקר מתברר שיש בו לא מעט קטעים יפים וחכמים ששווה לשמור  ולזכור.  בקיצור,  לגמרי לא מה שחשבתי.

מודעות פרסומת

21 מחשבות על “לא מה שחשבתי

  1. הכי אוהבת ספרים שאפשר להעתיק מהם ציטטות. זה מזכיר לי את תקופת הנעורים שלי. העתקתי דפים כאילו אין מחר ובטח הם שמורים היכן שהוא במחסן שלנו.

    אהבתי

  2. לשחרר בכלל זו עצה טובה. גם בין הורים לילדים ולהיפך. כל כך הרבה אבנים קשורות לנו לקרסוליים, ואת כל המשא הזה אנחנו סוחבים איתנו באשר נלך. לשחרר ולאפשר. כן.

    אהבתי

  3. קראתי מזמן , אפילו המלצתי במועדון קריאה , אני זוכרת שהיא היתה ילדה ששמרו בסוד את משפחתה , גם היא לא ידעה וכביכול הייתה לה הזדמנות לבחור אבל אף מדפחנ לא הייתה מושלמת
    רעיון נחמד
    תודה שהיזכרת לי

    אהבתי

  4. תובנות חכמות ונכונות ביחסיי הורים וילדים.
    השאלה היא האם היה מקום לכתיבת הספר לשם תובנות אלה

    אהבתי

  5. שתי המלצות:
    1. "זרים מושלמים" הוא סרט איטלקי חדש, שכבר עזב את בתי הקולנוע והגיע ל – VOD של YES.
    כל הסרט הוא חכם ומצליף. יש בו גם קטע על יחסם של זוג הורים לבִּיתם המתבגרת (זה מה שעורר אצלי את האסוציאציה). לא רק שהיחס שלהם שונה במהותו – מעניין גם לראות, דווקא מי מהם מתנהג באיזה אופן. לא אפרט, כי אז זה יהיה "ספוילר".
    2. אם את אוהבת סרטי מדע בידיוני קשים להבנה (וזה הרושם שלי) – הנה הגיע סִדרה עבורך. קשה להבנה, באמת ובתמים – ובכוונה תחילה. אני רק באמצע הסדרה. קוראים לה "לגיון", היא לגמרי מופרעת, לגמרי גורמת לרעשים גם בעיניים וגם באוזניים. לטעמי, גם ממש איכותית – למרות שצריך סבלנות. בממיר YES הקרוב לטלוויזיה שלך.

    אהבתי

  6. אני חושת שתובנה השניה מתאימה בעיקר לדור של ההורים היום שקצת איבדו את הסמכות ההורית ואת תפקידם כהורים. די התחלחלתי כשאחותי אמרה לבת שלה בת הארבע – אני כועסת עלייך, אני לא חברה שלך.
    זה היה לפני כמה שנים, אחרי שנרגע הרוחות ונשארנו רגע לבד, אמרתי לה – אבל את באמת לא חברה שלה ולא צריכה להיות, את אמא שלה. אחרי שנתיים היא אמרה לי שזו היתה ההערה הכי מאירה שהיא קיבלה אי פעם.

    אהבתי

  7. בזכותך הולכת ומתארכת רשימת הספרים שאני מתכננת לקרוא. תודה רבה 🙇
    תובנות יפות ציטטת כאן וחשובות מעין כמוהן. הורים הם בני אדם, וככאלה עושים טעויות, וברוב המקרים לא בכוונה, וילדים (ביחוד כאלה שכבר בגרו) יזכו בהרבה שקט ושלווה נפשיים אם ישכילו לשחרר סוף סוף….
    ובהחלט הורים הם הורים – הם לא חברים, הם גם לא רס"רים בצבא – ותפקידם לאהוב, לחנך, לשים גבולות וגם להקשיב, לחמול, להכיל……..

    אהבתי

  8. איזה יופי של תובנות, לשחרר את ההורים… תודה שקראת לי לכאן. כל כך נכון מה שהיא כותבת, שהורים הם גם בני אדם ולכן טועים. אני כל הזמן טועה. זה בטוח. מעניין גם מה שכתבת על חברות ואמהות. כנראה אנחנו שכנות ברגש ובנפש. 🙂
    אני רוצה להוסיף – שלא תמיד אנחנו יודעים לעשות את הדבר הנכון באינטואיציה אמהית מושלמת, בין אם אנחנו חברות ובין אם אמהות, כי אנחנו בנות אדם, וכנראה גם זה בסדר. אף אחד לא יכול לתת לאף אחד את כל האהבה והבטחון שהוא צריך, לא הורים לילדים, לא ילדים להורים ולא בני זוג. אבל יש רגעים שכן, צריך לשמוח בהם ולזכור אותם ולשחרר את הרגעים שלא.

    אהבתי

  9. אני חושבת שלילדים יןתר קשה לשחרר מאשר להורים. בשביל ההורים ילד זה דבר מאד חשוב אבל בשביל ילדים הורה זה תנאי להשרדות…
    וזו הייתה דעתה של אסתי

    אהבתי

  10. כן, אני חושבת שחלק מתהליך ההתבגרות כולל הכרה בזה שההורים שלנו הם בסך הכל בני אדם והם לפעמים טועים.

    אבל אני לא קונה את הרעיון שאמא לא יכולה להפוך, בשלב מסויים כשהבת מספיק בוגרת, לחברה טובה. בילדות כן, לאמא יש תפקיד שהיא צריכה למלא, אבל שמעתי נשים בוגרות מדברות על אמא כחברה שהן יוצאות אתה לקניות או קפה בכיף, ואני שמחה בשבילן. (עם אמא שלי זה לא היה ככה, אבל היא גם לא תיפקדה מי יודע מה בתור אמא.)

    אהבתי

    • זה טוב אם היא יכולה להיות גם חברה בנסיבות מסוימות, אבל לא תמיד זה אפשרי, הכרחי או רצוי. וזה מזכיר לי בעצב את השלב (המאוחר) שבו אמהות הופכות לפעמים להיות הבנות.

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s