אופטימיות זהירה

קוראת את המורָה של מיכל בן נפתלי,  ולא מסתדרת אתו.  חשבתי שמאוד אתחבר אליו,  בגלל אופיי המורתי,  וכו'.  אבל לא.

הספר זכה להערכה רבה וקיבל גם את פרס ספיר לשנת 2016.  הסופרת היא (גם)  פילוסופית,  ואולי זה הדבר שמכביד עליי כל כך:  שזה ספר פילוסופי,  ואני,  קשה לי עם פילוסופיה.  יש שם פסקאות שמשתרעות על פני יותר משני עמודים,  ויש משפטים ארוכים ומפותלים שצריך לקרוא שוב ושוב כדי להבין,  וגם אז אני לא תמיד מבינה.  זה כמו לחזור ולטפס בעמל רב לפסגה (של משפט מפותל),  לרדת ממנה כל עוד רוחי בי,  והופ  –  צריך לטפס שוב.  ולא כל כך יש הפוגות. אני לא מבינה למה צריך לכתוב ככה,  אבל כנראה אני לא מספיק עמוקה.

ובכל זאת  –  אני מוצאת שם גם דברים יפים.  כמו למשל הטיעון שהשימוש המיותר במילים 'שואה' ו'נאצים' לא קורה משום שעל ידי כך קוראים לדברים בשמם, אלא משום שאנשים לא יודעים לקרוא לדברים רבים בשמם הנכון (עמוד 72).  החריפות של הקביעה הזאת מצאה חן בעיניי. או למשל משב הרוח הבא,  של אופטימיות זהירה,  לחלוטין בלתי צפויה:

"אחרי ככלות הכול החיים ניצחו,  החיים תמיד מנצחים את הקטסטרופות הגדולות,  ואף שאיננו חושבים כך כל הזמן,  ולפעמים שוקעים בפסימיות מלנכולית,  יש בסופו של דבר יותר חיים ממוות" (עמוד 102).

ואם כבר מדברים על אופטימיות זהירה:  אתמול נבחר אבי גבאי לראשות מפלגת העבודה.  האמת שדי שמחתי,  כי בחודשים האחרונים כבר התחלתי לחשוש שממש לא יהיה לי בעד מי להצביע בבחירות הכלליות הבאות.  כי ממרצ נדמה שאפילו זהבה גלאון לא מרוצה,  שלא לדבר עליי,  ולהצביע לעוד קדנציה של הרצוג לא נראה לי שבא בחשבון.  וגם את עמיר פרץ כבר ניסינו ולא היה משהו.  גבאי לפחות עונה לעניין כששואלים אותו, בלי פראזות ובלי הצגות של שריף ובלי טריקים שאולי יעצו לו יועצי תדמית.  אולי הוא יצליח לאחד כוחות ולעמוד בראש גוף אופוזיציוני שיהיה משמעותי. להרבה יותר מזה אני לא מעיזה לקוות.

די נדהמתי לראות איך בערוץ אחת של 'כאן' דיברו בו אתמול סרה  –  כולל גאולה אבן,  שהיא בדרך כלל מגישה מקצועית ביותר.  ראש המשפחה אמר לי,  אל תשכחי שהיא אשתו של מישהו.  לא שכחתי,  אבל בכל זאת.  מוזר ביותר ושקוף ולא נעים.

נחכה ונראה.  הצרה עם תחזיות היא מה שתמיד ידענו:  שאפשר לדעת אם יש בהן ממש רק אחרי שהן מתגשמות (או לא).  רק אחרי שכבר יהיה מאוחר מדי.

אז עכשיו אחזור להווה.  המבחנים שיש לבדוק מחכים לי,  והם לא חושבים להתאדות.

מודעות פרסומת

21 מחשבות על “אופטימיות זהירה

  1. אוי, המבחנים 😦
    לא לגמרי מתלהבת מאבי גבאי, כי בדבר אחד פרץ קלע בול: הוא מנהל ולא מנהיג. אבל לפחות אדם אינטליגנטי מאוד, וזה כבר מציב אותו ברמה אחרת מרוב הפוליטיקאים הקיימים.
    יפה לך שאת משתדלת לצלוח את מסלול המכשולים שהציבה בפנייך מיכל בן נפתלי, זה אומר הרבה עלייך, ולא כל כך הרבה על הספר. מצד שני (הנה, גם אני משתמשת בניסוח הזה), אם פה ושם יש הברקות שמסתתרות בפסגות או במורדות, אולי זה בכל זאת שווה.

    אהבתי

  2. אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר? (הכוונה אם לא הבנת באיזה הקשר, שאת טוענת שאולי אינך כל כך עמוקה)
    הספר מאתגר ואם יש בו ניצוצות כדאי להשקיע בו, אולי תידלק האש.
    ובעניין עמיר, אולי לדור שלנו הוא מסתדר טוב יותר בפאזל, בכל מקרה רוחות חדשות מנשות במפלגת העבודה והתחושה המלווה אותי עכשיו היא בהחלט של אופטימיות.

    אהבתי

    • לא יודעת, כשאני קוראת את כל השבחים שכתבו על הספר ושומעת על הפרס שקיבל, אני מתחילה לתהות: אולי הבעיה אצלי?

      מצחיק אותי שאמרו עכשיו בדיון באולפן החדשות בטלוויזיה שגבאי הוא בחירה של הצעירים. הדור החדש. כבר נורא מזמן לא חשבתי על עצמי כדור צעיר (:

      אהבתי

  3. 1. גם אני צָפיתי אמש במשדר של "כאן". מצד אחד, דרמה ב"העבודה". מצד שני, ערוץ 10 וערוץ 2 המשיכו במשדרים הרגילים, כאילו כלום לא קורה. אני חייב להודות, שלא שמעתי דיבורי סרה מצד גאולה אבן – אבל אולי היו: לא הייתי צמוד למקלט לכל אורך המשדר. אני חושב, שהיא לגמרי מודעת לכך שהיא "אישתו של מישהו" – ולכן נוקטת ותנקוט משנה זהירות בעניין.
    2. גם אני שמחתי שאבי גבאי נבחר. עד עתה הייתי משוכנע שאצביע עבור יאיר לפיד – ועכשיו כבר אינני בטוח. אם שניהם ישכילו להתאחד לפני הבחירות – הם יכולים לחסוך להרבה אנשים הרבה התלבטויות. לדעתי, גם להגדיל את כוחם. אבל יש בעיות אגו: לעיתים, פוליטיקאים מסכימים לעשות זאת רק כשהם כבר מביאים כנדוניה לא-כלום ושום-דבר, דוגמת ציפי לבני… לקראת הבחירות תהיה מהומה נוספת, יתכן שגם "ביטחוניסטים" מדופלמים ינסו לקפוץ על העגלה: יעלון/ ברק/ מופז – ואולי אפילו גבי אשכנזי. גם דבר כזה יכול להפיח רוח חיים במפרשים המדולדלים של מפלגת "העבודה".
    3. בסופו של דבר, יש הרבה יותר מוות מחיים. כל כך הרבה יותר בני אדם מתו לאורך הדורות מאשר אלו שחיים כאן כרגע. זה רק נדמה לנו שיש יותר חיים – כי אנחנו, ובכן, חיים כרגע.
    4. האופטימיות, אכן מוטב לה שתהיה זהירה. כל כך הרבה תקוות שנמוגו היו לנו. כל כך הרבה אישים וגם מפלגות, שקיווינו שיעשו משהו טוב לבוחריהן: ד"ש ויגאל ידין, "יש" וטומי לפיד, "מפלגת המרכז" עם ליפקין-שחק, אפילו מפלגת הגמלאים עם רפי איתן. אף אחד לא עשה כלום, אפילו למען הסקטור הצר שבחר בהם (נניח, גמלאים. ראי כמה עלוב מצבם כיום). רק סקטור אחד עשה, עושה, ויעשה כמיטב יכולתו: החרדים. גפני וליצמן, הנציגים הנוכחיים נצמדים לעטיני השלטון ויונקים ללא שובע. גם דרעי – המכלוף החדש והפושע הישן – יונק היטב. גם המתנחלים למדו את העבודה. לכן, את צודקת: האופטימיות לגבי גבאי – מוטב לה שתהיה זהירה. מאד זהירה.

    אהבתי

    • 2. לו היו מוותרים קצת על האגו, היו יכולים לאחד את כל הכוחות המתנגדים לנתניהו (והם לא מעטים). אבל אני מניחה, לפחות על סמך ניסיון העבר, שהם יעדיפו להמשיך איש איש לנפשו, ואחר כך ליילל שאין תקווה. קצרה ידי מלהושיע ):

      3. כן, יש יותר מתים מחיים. אבל רובם עתיקי יומין עד כדי כך, שהם כבר לא לגמרי רלוונטיים.

      4. מסכימה לגמרי: אופטימיות זה טוב, אבל בזהירות.

      אהבתי

  4. אני שמח שגבאי נבחר אבל אני לא ממהר להצהיר שאצביע לעבודה,בואי נראה את ההתנהלות שלו ומה יעשה עד הבחירות ולפי זה אחליט.
    לא קראתי את ספרה של בן נפתלי,אבל הכרתי אותה כילדה וכבר אז היא היא הייתה טיפוס מאוד מוזר. אני לא מתפלא שכתבה ספר שמצד אחד זכה בפרס ומצד שני כנראה מתי מעט מסוגלים לצלוח אותו

    אהבתי

    • כן, בינתיים אין בחירות, אז לא בוער להחליט. ובכל זאת נתקפתי באי שקט בגלל המחשבה שהייתה לי בחודשים האחרונים, שפשוט אין לי למי להצביע. עכשיו מצבי השתפר (:

      אהבתי

  5. אני לא יודעת כלום על גבאי, איך אדע אם לשמוח בו? אני שמחה שלא פרץ, כי אותו אני כבר מכירה קצת.

    מאחלת לך היעלמות מהירה של מבחנים משולחנך 🙂

    אהבתי

  6. למיכל בן נפתלי בעיקר חשוב שידעו שהיא יודעת, פחות שידעו מה היא יודעת. יש לה סוג התנסחות שחושב את השפה כדרך ליצירת פילוסופיה. לי קשה איתה.
    לגבי אבי גבאי: מישהו באמת מאמין שאפשר להוריד את הימין מהשלטון? העם ימני, אין מה לעשות. רק קטסטרופה גדולה יכולה להוציא אותו מזה.

    אהבתי

    • זה זרם מוכר בפילוסופיה? שבירת השפה כמטפורה של המציאות השבורה, משהו כזה? אותי זה משגע. אתה קורא משפט של חצי עמוד, ואחרי שאתה מתחיל סוף סוף להבין מי נגד מי, אתה מגלה שהוא אפילו לא בנוי נכון מבחינה תחבירית. תחביר בעיניי זה לא אופציה שאפשר לוותר עליה אם מתחשק, אלא ההיגיון של השפה. ושפה יכולה להישאר הגיונית אפילו כשהמציאות איננה כזו. אבל אני כנראה מפספסת כאן משהו מאוד עמוק 😦

      אני תוהה מה עושה עורך לשוני במצב כזה: זורם עם זה? תולש את שערות ראשו מרוב ייאוש?

      בינתיים אסתפק בהקמת אופוזיציה משמעותית ומלוכדת (גם זה פרויקט לא מאוד פשוט, בהתחשב בנפשות הפועלות). אחר כך נראה. הבעיה בינתיים, בעיניי, איננה 'העם', אלא ההנהגה: כושלת, מושחתת, ובעיקר לא חכמה.

      אהבתי

  7. לפעמים את ממש מרגישה שהסופר עסוק בקנקן ולא במה שיש בתוכו…..זה מאד מקשה על הקריאה, וכל הכבוד לך שאת צולחת את זה בינתיים וגם מצליחה למצוא דברים שאת אוהבת.
    אשר לפוליטיקה – אני מכירה את גבאי בגלגולו הקדם-פוליטי ולא נראה לי שאני מאמינה למילה שהוא אומר. מצד שני אני לא ממש מאמינה למילה שאף אחד אחר אומר אצלנו בפוליטיקה. אז אולי מה שבאמת חשוב הפעם זה לנסות להחליף את ביבי ואת הממשלה הנוכחית….
    נעקוב אחר ההתנהלות שלו ושל כל המפלגה הזאת עד לבחירות ואז אולי אדע להחליט

    אהבתי

  8. אם את אומרת שהתחביר בספר בעיתי נראה לי שאת יודעת מה את אומרת ואין לי כל חשק לקרוא , אני שונאת התחכמויות יתר . הייתה לי מרצה תאמנות שהפשיטה הדברים בשבילי ואמרה שאם לא מבינים מה כתוב כנראה הכותה לא הבין מה כתב , ומאז חיי קלים יותר
    בקשר לגבאי הוא ענף שנתלים עליו , אבל הוא לא מנהיג כי הוא ל
    טרם הנהיג אלא הוצנח כמו שאמרת , יועצי תדמית , והכי מרגיז זו הרכיבה על העדתיות . פויה . הוא צריך עכשיו להתחיל את ההנהגה ואני מאחלת לו הצלחה . גם לנו , מגיע לנו קצת איכות ושקט מקרבות התרנגולים המניפולטיביות שרק מרחיקות אותנו מהתקשורת

    אהבתי

  9. אף פעם לא אהבתי פילוסופיה של 'משפטים גרמניים'. אותי קונה פילוסופיה פשוטה של משפטים לוגיים קצרים. את השאר מחבר המוח.
    וכן, החיים מנצחים כי המתים מתים.
    לבי איתך בענין הבחינות. ברוך שפטרני מעונשם של אלה, למרות שעזר כשעברתי לשיטת הבחינות האמריקאיות – השקעה של 15 שעות בממוצע לחבר שאלון טוב ואת השאר עושה המחשב.

    אהבתי

    • בכלל נראה לי שמתי שהוא בעתיד כל הבחינות יהיו מקוונות ואמריקאיות. זה הולך ומתפשט. מצד שני, מאוד קשה לחבר מבחן אמריקאי שהוא ממש טוב.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s