סופעונה

כמה הערות מפה ומשם:  ליותר מזה אין כוח במזג האוויר הנתון:

הכותרת היא wishful thinking.  לא ממש סוף הקיץ.  אם כי מתחיל להתענן,  וצבע האור משתנה,  כמו תמיד בסביבות מחצית אוגוסט.  אני בולשת אחר הסימנים האלה בערגה,  וכשאני לא מוצאת,  אני ממציאה את חלקם.
*
נחמות בודדות של עונה מהבילה:   קוביות קרח;  אבטיחים;  מאווררים (אפילו יותר מן המזגן,  שאליו אני עדיין מתייחסת בחשדנות).  גיליתי,  להוותי,  שלמען שלוות הנפש אני חייבת המיה של מאוורר ורמז של תנועת-אוויר,  אחרת אני מתחרפנת. שורש מעניין למילה 'מתחרפנת',  בעיקר בקיץ.
*
החופש שלי,  אם בכלל,  מתחיל היום.  די מאוחר בהתחשב בעובדה ששנת הלימודים הסתיימה לפני חודש וחצי.  היו כל מיני דדליינים ותביעות ביורוקרטיות שהוציאו אותי מדעתי. אני לא יכולה לסבול את זה כשמִנהָלה משתלטת על עבודה שהיא לא מבינה בה כלום. בצר לי כמעט איימתי להתפטר,  לא פחות.  לא כאולטימטום,  שזה ממש לא הסטייל שלי,  אלא יותר כהכנת  מפלט.  בסוף הספקתי הכול בזמן,  באיכות סבירה,  טיפה לפני פקיעת הדדליין,  מה שהפתיע אפילו אותי.
*
א-פרופו הנ"ל,  אמא שלי תמיד הייתה אומרת לי,  בילדותי:  קודם את חוזרת מבית הספר ובוכה שעתיים על כמה שיש לך הרבה שיעורי-בית.  אחר כך את מתיישבת להכין אותם וגומרת הכול בזמן.  לא היה עדיף לוותר על השלב הראשון?  זה היה חוסך הרבה זמן וכוח! תשובתי:  בעולם אידיאלי  –  כן,  כמובן.  אבל בהתחשב במגבלותיי שאין להן שיעור  –  לא.  בטח לא בקיץ.
*
טלפון מאחותי שמעבר לים,  אתמול בערב.  מן הון להון הגענו לדיון המתבקש על הסיכויים למלחמת עולם (צפון קוריאה,  וזה).  אמרתי לה,  אין לי זמן עכשיו למלחמת עולם,  אני שקועה בסילבוסים.  העולם יחכה.
*
ואז שלחתי את הסילבוס האחרון אתמול בלילה,  לקראת חצות.  בבת אחת השתלטה עליי התחושה המוזרה שכרגע אין משהו דחוף שאני חייבת לטפל בו מיד,  או מוטב,  לפני יומיים. אפילו לא הרגשתי את ההקלה המתבקשת.
*
אבל, נחמה פורתא,  הנה מצאתי דברים דחופים:  הבית הפוך,  האבק הארור חוגג, שכחתי לתלות את הכביסה,  ויש הכנות הכרחיות ומציקות לקראת נסיעה שממשמשת ובאה.  עד עכשיו הזנחתי הכול,  אבל עכשיו חייבת לטפל גם בכל זה,  ומהר.
*
עוקבת בתמיהה אחרי חדשות היום במקומותינו.  בזמן שהייתי שקועה בעבודה מסתבר שההבדל המתבקש בין תפקיד התקשורת לבין תפקיד ההנהגה טרם הופנם במלואו.  אני מנסחת לעצמי (בלבד,  כי הרי בין כך ובין כך אף אחד לא שואל אותי) שוב את המובן מאליו:  תפקיד התקשורת הוא לבקר את השלטון.  אפשר להתווכח בשאלה אם היא עושה את זה טוב או רע,  אבל זה תפקידה.  תפקיד השלטון/הנהגה,  לעומת זאת,  הוא למלא את המוטל עליהם  ולא להתקוטט עם התקשורת.  הנימוק 'הם היו גועליים אליי אז אני אהיה גועלי אליהם בחזרה' לא תופס.
*
לא מבינה איך פתאום נעשה ברור לנתניהו ולדובריו שמפלגת העבודה ודומיה הם  'שמאל קיצוני'.  אפילו על היסוד 'שמאל' אצלם אפשר להתווכח,  אבל 'קיצוני'?  חירפון תמוה.  ומתי כבר יבינו ש'שמאל' ו'ימין' אינם כינויי גנאי.
*
נאום נתניהו בכנס האוהדים היה מביך בעיניי.  נתניהו נראה רע.  אני לא יודעת אם זה רק העייפות והמתח.  היה משהו מבהיל בהבעת פניו,  שלא לדבר על הדברים הרעים שאמר שם.
*
וגם זה לא השתנה בעיניי מאז הימים שטרם מהומות הסילבוסים אצלי:  עדיין לא מתעניינת בכלבה של נתניהו.  גם לא בבן שלו.  אפילו,  עדיין,  לא באשתו.  העיסוק האובססיבי בהם נראה לי רק מזיק.
*
שמעתי על אי ההסכמה המתוקשרת בין דפני ליף לאלדד יניב.  האמת שאלדד יניב לא מעורר בי הרבה אמון.  כבדהו וחשדהו,  וכו'. המעבר שלו מקיצוניות אחת לשנייה חד מדי בעיניי.   נכון שרק חמור לא משנה את דעתו (מי אמר את זה?  רבין?),  אבל יש מקום לשקול גם את זווית השינוי.
*
פנינים:  שולה עוד ועוד מהספר  אותו הים של עמוס עוז:  האב שהתאלמן זה עתה כועס על בנו המאחר לשוב ממסעו למרחקים:  'אין שלום לעצמותיי / מפני נדודיך: / עד מתי?'  ומיד,  בעמוד הבא,  כותרת:  'אבל אמו מגוננת עליו'.  ובעקבותיה:  'אמו אומרת: / דעתי אחרת. / יפים הנדודים / לאובדי דרך.'  (עמ' 34 – 35).  והיא כבר בכלל לא בחיים,  אבל בספר הזה גם המתים מדברים. הכול מתערבב בהכול.
*
במזג האוויר הזה אין מצב שאתחיל לפרט למה הציטוט למעלה מדבר אליי כל כך.
*
אבל בינתיים תליתי את הכביסה.

מודעות פרסומת

14 מחשבות על “סופעונה

  1. מאחלת לך חופשה נעימה.
    למרות שמייחלת לסוף הקיץ, כשמתחילה האפרוריות הזו אני מתמלאת עצב ואפילו סלחנית כלפי אוגוסט, מוכנה לשכוח לו את כל מעלליו.
    אהבתי ממש 'אמו אומרת: / דעתי אחרת. / יפים הנדודים / לאובדי דרך.

    אהבתי

  2. אני דווקא חשבתי שהקיסר והקיסרית נראו טוב. השקיעו מאמצים רבים באיפור, בגדים, תסרוקות, וכו'.
    נראה שביבי רזה, אני מקווה שזה מהדאגות למצבו האישי.
    להשלמת המראה המוצלח – אני חושב, שסורגים בקִדמת תמונתו של ביבי יכולים לעשות רק טוב לעם ישראל.

    אהבתי

    • השקיעו מאמצים, כן. ולמרות זאת.
      נראה לי שעוד ארוכה הדרך עד לסורגים. אלא שאין לי אינטרס מיוחד לשלוח אותו לכלא. פרישה מן התפקיד תספיק לי בהחלט.

      אהבתי

  3. יחסית למזג האוויר בכל זאת כתבת רבות מתוך אשר על לבך (תמיד מניחה שיש עוד שטרם כתבת כאן).
    סופעונה? באמת WISHFUL THINKING. בעלי מתווכח איתי שבאוגוסט כבר יותר "קריר" תמיד מאשר ביולי. מאיפה הוא מביא את זה? מבחינתי גם ספטמבר ובדרך כלל גם אוקטובר עדיין בלתי נסבלים בעליל.
    אנחנו לא השכלנו להתקין מאווררי תקרה בבית הזה (אני רציתי אבל לא התעקשתי, בעלי התנגד בתוקף) ומאווררי רצפה מחרפנים אותי (אהבתי את ההתייחסות שלך לשורש של המילה הזאת) אז מזגן. מזגן. ומזגן. אבל בדרך כלל 25 מעלות. זה נעים, יבש, מעולה.
    הסיפור שלך על הדד ליינים ושיעורי הבית מזכיר לי את המורה שלי, שסיפרה שאצלה בבית (4 אחים, 2 אחיות) נאלצו האחיות לעשות את עבודות הבית כשחזרו מבית הספר, לפני שהותר להן לצאת לשחק. אחותה היתה עושה את המטלות ויוצאת, ואילו היא היתה מקטרת ומקטרת וכך היה חולף כל אחר הצהריים…..
    אז את לפחות כן הספקת בזמן, עם כל הקיטורים – בהחלט מוצלחת 🙂
    חייכתי לשם חוסר היכולת להתייחס למשבר עם צפון קוריאה בגלל הסילבוסים. תכל'ס את צודקת. אני הרי נוסעת ליפן בספטמבר, ושמעתי שהציבו פטריוטים בטוקיו….אוף. תארי לעצמך שכל הסכסוכים הקטנים שלנו כאן מתגמדים לעומת עימות כזה בין שתי מעצמות גרעיניות!
    כל הכבוד שתלית את הכביסה.
    נתניהו ורעייתו אכן נראו נורא (והוא נשמע נורא) בכנס המטופש (בעוונותי פתאום מצאתי דימיון בין הבעות הפנים של שרה לבין אשתו של גיסי, ואת שתיהן אני מחבבת ומכבדת בערך באותה המידה, שלא נדע).
    "שמאל" ו"שמאל קיצוני" הפכו לשמות גנאי, ומשתמשים בהם באופן הכי LOOSE שיש. כלומר, לא קשור לכלום.

    האם כל ספרו של עמוס עוס בחרוזים?

    אהבתי

    • הספר הוא מין תערובת של פרוזה ולא-פרוזה. הוא מורכב מקטעים קצרים (תכופות פחות מעמוד) שכתובים בסגנון הזה. מאוד מיוחד, מאוד יפה. ונוגע ללב.

      אוגוסט חם כהוגן, כמובן. אבל הימים קצת מתקצרים, והעננות מתגברת. וזה מצביע על איזה קצה של מנהרה (:

      אהבתי

  4. ביבי נראה רע אבל אני חושבת שהוא יודע טוב מאד מה הוא עושה, ותהיה לנו עוד דרך ארוכה וקשה עד שמישהו אחר יחליף אותו.
    גם אני מעדיפה מאוורר בלילה וביום אם ניתן.
    אסתי

    אהבתי

    • גם לי נראה שזה תהליך ארוך מאוד שעוד צפוי לנו. השמחה נראית לי מוקדמת.

      יש כמה שעות בצהריים שדי חייבים מזגן, אבל בערב ובלילה המאווררים מתמודדים לא רע עם מזג האוויר הקשה.

      אהבתי

  5. את באמת אופטימית אם את מחפשת סימני סוף קיץ באוגוסט, כי אחרי הכל החום נשאר פה עד אוקטובר,בעיקר גלי החום של סוף העונה, הם מייאשים במיוחד.
    אני לא מבינה איך את חיה בלי מזגן, במקום בו אני גרה זה בלתי אפשרי. אצלי יש מזגן בכל חדר ומאוורר תקרה בכל חדר. פחות מזה זה מוות איטי (70-80 שנה) בייסורים קשים.

    אהבתי

    • אני חיה עם מזגן, רק לא סומכת עליו באופן בלעדי, ולפעמים מסתדרת בלעדיו.
      גלי החום, עם החמסינים והאובך, הם אכן איומים – אבל הם שייכים לעונה אחרת (סתיו).
      והחיפוש אחרי סימני סופעונה הוא בשבילי סוג של הישרדות (:

      אהבתי

  6. כמה כיף חופש אמיתי, בלי מטלות, בלי מבחנים ועבודות וסילבוסים וישיבות. לא יודעת איך הצליחו ללחוץ אותך (אותך!) לאיום בהתפטרות. נשמע לי כמו מישהו מהזן של 'עבד כי ימלוך' שצריך להפגין שררה ומרות רק כי הוא יכול. אני לצערי עוד לא שם – אחרי מועדי א' יש מועדי ב', ועבודות, ומישהו אמר סילבוסים? אבל הייתי בכנס (לא ה-4 שנתי. עליו ויתרתי השנה, לראשונה מזה עשרים שנה), והרציתי, ושמעתי דברים מעניינים, ובעיקר ירד עלי גשם. 4 ימים של אפרוריות ברוכה וקרירה. ואחר כך חוזרים לאבק ולפרשות ולחום וללחות. עד העונג הבא.

    אהבתי

    • אצלנו הסילבוסים היו הישורת האחרונה לשנה זו. כל שנה הם מרגיזים אותי יותר, כי הביורוקרטיה המוסדית לוחצת בעניינם בלי שהיא בכלל תבין על מה מדובר. הם בעיקר לא מבינים שכשמרכיבים קורס חדש, או משפצים קורס ישן, הסילבוס צריך להיות השלב האחרון ולא הראשון – צריך לחבר אותו רק אחרי שלומדים את הנושא וקוראים מסביב ומחליטים מה לעשות ואיך. הדרישה ההזויה שלהם שהכול יהיה מוכן חודשיים (!!) לפני תחילת שנת הלימודים, הורגת כל סיכוי להכין משהו ברצינות בתקופה שבה יש זמן בשביל זה, קרי בקיץ. השנה כבר כל כך התרגזתי על זה שהתחלתי לחשוב שבאמת, אני כבר עברתי את גיל הטירונות, והגיע הזמן לפרוש: שישחקו בביורוקרטיה בלעדיי. לא נשארו לי כוחות להתכופף כל פעם בכיוון הרוחות המִשתנות. אבל בסוף הסתדר, לפחות לבינתיים (:

      אהבתי

  7. עשית לי חשק לטי-שרט עם הכיתוב: אין לי זמן למלחמת עולם.

    ותודה על התזכורת שכמה שאני מצטערת שהקיץ כמעט נגמר, בארץ זה מרגיש אחר לגמרי וסוף הקיץ מלווה באנחת רווחה. (צר לי שהטכנולוגיה לא מאפשרת לי לשלוח לך קצת בריזה מכאן. ממש כיף.)

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s