סתם יום של חול (המועד)

יצא לאחרונה שהתחלתי לעקוב אחרי מה שבני ציפר כותב בפייסבוק, כדי שאבין סוף סוף מהו הדבר שמוציא חברים נבחרים שלי שם מדעתם.  מסתבר שמאז הופסקה כתיבתו בהארץ מפרסם ציפר תכופות כל מיני הגיגים ברשת החברתית,  ובהם הוא מתוודה בדרך כלל על הערצתו למנהיג הדגול נתניהו.  אני מודה שנואשתי מליישר את פיתוליו של השבלול הזה.  בתחילה חשבתי שהוא צוחק על כולם   –   ועל נתניהו (וגם על עצמו) בכלל זה   –   אבל עכשיו אני כבר לא כל כך בטוחה.  לפעמים נדמה שהוא ממש רציני.  אז טוב,  כבר נתקלתי באנשים שעברו משמאל לימין (וגם בכיוון ההפוך),   וגם בכאלה שסבורים שנתניהו בסך הכול עושה גם דברים טובים,  ולדעתי אין ההליכים  הנ"ל מעידים בהכרח על טירוף או שחיתות.  אבל לא נתקלתי עד עתה בשירי הלל המתארים את נתניהו פחות או יותר כשמש העמים (ונניח עכשיו לתיאורים של רעייתו),  כפי שקורה במשנתו המוזרה של ציפר.

אתמול פרסם ציפר פוסט לרגל הולדת נכד חדש שלו.  הפוסט כולל גם את דברי השבח הרגילים לנתניהו ("שהוא לכל הדעות סוג של נפוליאון ישראלי… [אשר] מבצר את מעמדנו מכל הבחינות ושומר על מלכות ישראל שלא יארע לה רע"),  וגם הצהרה המיועדת 'לחברים מן השמאל' שקוראים לו 'מתקרנף' ("איני שייך לשום עדר אלא עומד כאקזמפלר בודד   –  ולכן אני מעצבן כל כך").  עם הציטוט השני אני די מסכימה,  אבל ההשוואה עם נפוליאון שוב מעלה בי את התהיות האלה   –  אולי הוא בכל זאת מתבדח.  זה הרי לא כבוד מי-יודע-מה גדול להיות נפוליאון. ומה פתאום "לכל הדעות"?  ובכלל,  ממתי הפכנו פתאום ל"מלכות"?

אבל לא על זה רציתי לכתוב.  רציתי לכתוב שלרגל הולדת הנכד החדש כתב שם ציפר  גם כמה דברים יפים על סַבָּאוּת, שמזמנת לשרויים בה את ההזדמנות "להתבונן על הכעסים היומיומיים ממעוף הציפור ולהבין שהכול ייפתר".  בעיניי זו הגדרה יפה עבור הפרספקטיבה של מי שיכול להרשות לעצמו קצת ריחוק ונהנה עם זאת גם מהרבה ניסיון.  ותהיתי איך ייתכן שהתובנה הנאה הזאת לוותה בדברים התמוהים שעליהם דיווחתי בפסקה הקודמת.

לא משנה.

האירוע העיקרי שקרה לי בחג סוכות הנוכחי הוא שנפלה עליי צננת עיקשת,  ושכל תוכניותיי החגיגיות נגנזו.  והאירוע העיקרי שקרה אתמול הוא היורה,  שהוא תופעה מרנינת נפש (אם כי אולי פחות מכך ליושבי הסוכות,  אבל אני מקווה שהם יכלו לחזור אליהן בתומו).  בכל הספרים והשירים כתוב שהסגריר גורם לדיכאון,  אבל אני חושבת שכותביהם לא חוו את הקיץ הישראלי ולפיכך אינם יודעים מה הם שָׂחִים.  אני כשלעצמי יכולה להעיד שהדיכאון (החלקי) היחידי שאני חווה בימים אלה קשור אך ורק באַפּי הדולף ובתופעות הרעות הנלוות אליו,  ושבשום אופן אין לו נגיעה למזג האוויר,  שהוא,  באופן כללי,  פשוט נהדר.

21 מחשבות על “סתם יום של חול (המועד)

  1. היורה, לגמרי שמחה גדולה. והריח הזה הנלווה אליו, ריח של אבק שנשטף, של צבעים שמתרעננים, של התחדשות. גם אותי הוא מרנין לגמרי, וחיכיתי שמישהו יכתוב על כך 🙂
    גם אני אהבתי את התובנה הסבאית שלו, ולדעתי כל העיסוק שלו בזוג המלכותי הוא סוג של אצבע בעין. יש כאלה, דווקאיסטים להכעיס, שצריכים להיות הילד שקורא שהמלך הוא לבוש בין אם הוא עירום או לאוו. איקונוקלסטים באופיים, ובמקרה של ציפר, זה אומר דווקא לשיר שירי הלל לנתניהו. שיהיה.
    מקווה שתרגישי טוב. גם אני הצטננתי, אבל קלות יחסית. אין לי ספק שברגע שהחופש יעבור אבריא לחלוטין :/

    אהבתי

    • כן, אבל כששיר ההלל שלו משווה את נתניהו לנפוליאון, אני מתחילה לתהות. כי לא ייתכן שציפר אינו יודע שנפוליאון, שהיה לו אופי מאוד בעייתי, המיט על עמו וארצו אסונות לא קטנים. האם הוא סומך על כך שקוראיו אינם חושבים על זה? מה שמאפשר לו בו זמנית לצחוק גם על 'חבריו השמאלנים', גם על נתניהו וגם על הנוהים אחריו. תעלומה.
      תרגישי טוב.

      אהבתי

  2. בטעות כנראה, הקדשתי פעם פוסט שלם לדגנרט הזה,
    https://theshingimel.wordpress.com/2014/10/26/ziper-flex/
    ליתר דיוק – לסוגה הספרותית שהוא המציא, לדעתי.

    לא פלא שהיורה משמח. מזג האויר משתפר פלאים לאחריו, וגם האויר נקי יותר לפתע. תענוג.

    וגם הנחל (טירה) זורם.

    אהבתי

    • אז זהו שאני משוכנעת שהוא לא דגנרט. לכן קשה לי כל כך לרדת לסוף דעתו. אבל אולי זה ניסיון עקר, חבל על הזמן.
      וראה גם תגובתי למעלה, למניפה.

      אהבתי

  3. שמחתי מאד ביורה והתאבלתי על הקיץ שנגמר. כזו אני אמביוולנטית. סובלת בקיץ ומייחלת לחורף וכשהסתיו מגיע נכנסת לדכדוך מהאפרוריות האופפת.
    גם אני מקוררת ונדבקתי מבן זוגי, שאין מצב שיגיע הסתיו מבלי שהוא יצטנן.
    חוץ מאשר ביקור במוזיאון ארץ ישראל אתמול, לא עשיתי שום דבר, בעיקר רבצתי על הספה וקראתי.

    אהבתי

  4. אני חושבת שציפר נהנה לצחוק עלינו. פגשתי את אח שלו בבית של חבר והוא אומר שגם הוא לא מבין את אח שלו….
    בזמן הגשם הייתי בחיפה והיה לי ממש כיף לחוות אותו בנוף מולדתי. המים הזורמים בירידות, ריח הצנוברים, וצבע מחטי האורנים.

    אהבתי

  5. הי. ציפר לא מעורר בי אמון . נידמה לי ששועי כתב השבוע משהו מעניין על סוגית האמון. מסכימה איתך שסבאות כמו הורות מעניקה ניסיון ופרספקטיבה אחרת. גשם ראשון בדיוק חזרתי ומרגש . הסתיו מתחיל.ומקוה שהאף כבר לא דולף ושימחת תורה שמח.:)

    אהבתי

    • קשה לתת אמון במי שמחליף את דעותיו מן הקצה אל הקצה. זה אמנם יכול לשקף תהליך אמיתי, אבל לי יש תמיד הרגשה שהנה, או-טו-טו, הוא יקפוץ חזרה לדעה הקודמת. משהו בקיצוניות הזו מעורר חשד.
      תודה, וחג שמח!

      אהבתי

  6. לא מכירה את ציפר – לא קראתי דבר שהוא כתב – ואולי עלי להתבייש בכך (סוג של בורות….אולי?) אבל שמעתי אותו וראיתי אותו כמה פעמים בטלוויזיה ונשארתי פעורת פה. לא ידעתי איך להתייחס אליו, ולכן (שוב עלי להתבייש?) החלטתי להתעלם ממנו.
    לגבי הסבאות/סבתאות זה בהחלט נכון שזה מוציא ממך תובנות ורגשות מופלאים. מומלץ בחום.
    היורה היה מרהיב ממש. כאן ביישוב ממש ירד בזלעפות גם בלילה וגם ביום, שטף הכל ורענן הכל והיה נפלא.
    מקווה שהבראת. לי עוד יש שיעול מעצבן שאריות מהשפעת הגדולה של ראש השנה/יום כיפור….מקווה שגם זה יעבור במהרה.

    אהבתי

    • למרבה הפליאה כשהוא מדבר הוא עוד נשמע יחסית יותר אמין. בכתב הוא מאבד את זה לגמרי.
      עדיין לא הבראתי לגמרי. דברים כאלה בדרך כלל לוקחים אצלי הרבה זמן, ובשבוע הבא (שייגמרו כבר החגים סופסוף) אפנה לעצה רפואית, כי באמת, כמה אפשר… תודה.

      אהבתי

  7. מקוה שהחלמת , עדה , ושאת חשה בטוב !
    היורה היה קצר, אבל נפלא ! ( הספקתי לראות שלוליות "גנוזות" 🙂 )

    אהבתי

  8. גם אני דלפתי כל החג פלוס חום ולא הבנתי על מה ולמה ומה פתאום עד שבבגלל השקט של החג , שמעתי מחלונות השכנים אפצ'ים ושיעולים והבנתי שאיני לבד במערכה.
    אני שונאת קולות בגוון אחד ושונאת קולות רעים בלבד וחושבת שאין דבר כזה רק שלילי ורק רע , אז בני ציפר האינטליגנטי בדרך כלל , והססגוני קפץ לאזן וגם הוא בגוון 1 בלבד ולכן גם הוא לא אמין לגמרי בעיני , המציאות מורכבת ושלילת נתניהו בלבד לא מביאה כבוד לאיש ולא תביא את המכפישים לדבר פרט לאנטגוניזם נגדם הם צריכים להוות דוגמא ובשורה
    ואם לא ייתפתח כאן דיאלוג אינטליגנטי משני הצדדים איני רואה שיפור במצב , ובודאי לא רייטינג לאיש
    ואני אמשיך לחפש ערוצי מוזיקה וטבע בשדות זרים , ולקרוא

    אהבתי

  9. את כל כך צודקת בעניין הסגריר – רק כאן באנגליה גיליתי את דכאון החורף, בארץ אף פעם לא התעצבתי כשהשמש הפסיקה להכות בי…

    מאחלת לך החלמה מהירה מהנזלת.

    אהבתי

סגור לתגובות.