ועכשיו בנרגנות

שוב נעלמתי להמון זמן.  גם בגלל שהצננת שלי מנהלת סדר יום עיקש משלה ועל הדרך מנהלת לי את החיים  –  בעיקר את הלילות,  שהם קודש לשיעולים (אני לא מקנאה בשכנים שלי). וגם משום שכשיש לי וירוס מסדרת הווירוסים הרעים האלה הוא גורם לי לדיכאון ולא מתחשק לי לעשות כלום (חוץ ממה שחייבים. ובלוגוספירה זה לא חובה). וגם היות ששנת הלימודים מתחילה ביום ראשון והייתי עסוקה בכל מיני הכנות ובניתי אתרים לקורסים השונים.  כלומר,  לא לכולם,  רק לאלה שהכי דחופים.  אבל זה גזל הרבה זמן.

בינתיים העולם כמרקחה.  יש מצב (אולי) למלחמה עם צפון קוריאה,  נתניהו ממשיך להתקוטט עם התקשורת ועם כל פונקציונר אפשרי אחר,  בפייסבוק כולם רבים עם כולם,  בחיים עצמם כולם מחרימים (כמעט) את כולם,  או לפחות מגנים את כולם,  גדעון לוי ממשיך להתלהם כדרכו  ובני ציפר נעשה תמוה יותר ויותר.  בכבישים,  לעומת זאת,  הפקקים נמשכים,  ואף פעם אי אפשר לנחש מראש איפה ולמה ועל ידי מי תהיה חסימה הפעם.  זה כבר הפך כמעט לגזירת גורל שאין להתלונן עליה,  אבל אני מתלוננת,  כי זה אופיי.  בקיצור,  שמח.  וכמה מאכזב  –  לא הבעתי לאחרונה דעה על אף אחד מן האירועים הנ"ל,  ולמרות זאת הם המשיכו להתארע (?) באופן עצמאי לחלוטין,  גם בלעדיי.

אבל,  נו,  אני חייבת.  אז אבי גבאי.  ההכרזה שלו שלא יישב עם הרשימה המאוחדת?  לא שאני בטוחה שהם היו מוכנים לשבת אתו,  אבל ההכרזות האלה תמיד מרגיזות אותי.  אני זוכרת שהלנתי בזמנו גם על שזהבה גלאון בזבזה חצי ריאיון או יותר כדי להסביר למה לא תשב עם ליברמן.  בשביל מה זה טוב, המשחקים האלה?  תגידו מה התוכנית שלכם ואיך אתם חושבים להוציא אותה לפועל,  תכריזו שתשמחו לשבת עם כל מי שיביע הסכמה להשתתף בתוכניתכם,  וגמרנו.  ואת משחקי הצ'ילבות תשאירו לגנון,  אתם כבר מבוגרים מדי בשבילם.

כמובן,  ישיבו לי שאני תמימה, ושככה לא מנצחים בחירות.  אולי.  אבל עד עכשיו לא ראיתי הצלחה גדולה של שיטת  'לא אשב עם',  כך שאני מרשה לעצמי להיות סקפטית.

נותר רק לקוות שהשבועות הבאים יהיו מוצלחים יותר מבחינת אבי גבאי,  כי אם לא,  הביקורת הטהרנית משמאל תטרפד אותו לגמרי,  כפי שהיא הכי אוהבת.  ואחר כך היא תמשיך ליילל עוד כך וכך  שנים על איך זה ששוב לא הצלחנו להחליף את נתניהו.

אני רואה שהפוסט הזה נעשה נרגן יותר ויותר מרגע לרגע.  מסתמן אם כך שמוטב לעצור ולחתום,  ויפה שעה אחת קודם.

אמרה ועשתה.

14 מחשבות על “ועכשיו בנרגנות

  1. נרגנת או לא, כיף תמיד לשמוע ממך עדה. מתבאסת בשבילך על הוירוס והשיעול – ומזדהה לחלוטין. אני אמנם בריאה, לכאורה, אבל תפוס לי הצוואר באופן מוזר כבר כמעט שבוע, השיעול שלי לא נעלם (למרות שאינו מציק עד כדי כך כמו אצלך) ובאופן כללי אני מאד מזדהה איתך.
    העולם באמת כמרקחה, אולי או-טו-טו יתפוצץ לנו בפרצוף – אי אפשר לדעת. ככל שאני מתבגרת אני פחות ופחות מבינה איך בכלל החזקנו מעמד (המין האנושי) עד עכשיו, בהתחשב באופי המחורבן שלנו (כמין, לא כל אחד לחוד).
    הפרשנים השונים ששמעתי ברדיו (ברכב, בפקקים) דווקא אמרו שאבי גבאי חכם ולו רק בשל העובדה שמזכירים אותו כמעט כל יום בתקשורת. כנראה שזו היתה המטרה לאורך כל הדרך.
    נדמה לי שכבר הבעתי כאן את דעתי עליו, אינני מאמינה לו או בו, אבל אם נצליח בעזרתו להחליף את נתניהו, אני בעד.
    הרבה בריאות עדה, תרגישי טוב ומאחלת לך גם שנת לימודים/הוראה מהנה ופוריה

    אהבתי

    • הצוואר יכול להיתפס בגלל השיעול… לי זה קרה.
      לפעמים אני חושבת שתמיד היינו כאלה: גרועים כמו עכשיו. רק שלא שמענו על זה כל כך הרבה, כי לא היו רשתות חברתיות מהירות כרעם.
      קשה לי לגבש דעה על גבאי – אבל, כדברייך, אם יצליח להחליף את נתניהו, דיינו. והוא נראה לי תחליף עדיף על בנט או ליברמן. איך אמרו מי שאמרו: פוליטיקה היא אמנות האפשר. טהרנות אינה חביבה עליי בשום מקום, אפילו לא במקצוע שלי – בוודאי שהיא נראית לי מיותרת בפוליטיקה.
      תודה רבה, ושלומות גם לצווארך ולשיעולייך (:

      Liked by 1 person

  2. אני לא בטוחה שכאשר הם מכריזים שהם לא ידברו עם מישהו הם בעצמם מתייחסים לכך ברצינות. ממילא הכל נזיל, ואם יירצו לדבר, שום דבר לא יעצור בעדם. אז מה אכפת להם להכריז?

    אהבתי

    • האמונה הפשוטה שלמילים אמור להיות איזה משקל, עדיין, אמורה להפריע להם להכריז סתם. אבל אולי הם איבדו אותה. חבל. דומה שמרוב מילים, היער הלך לאיבוד.

      אהבתי

  3. אבי גבאי נראה לי על הספקטרום (לדעתי, סוג של אספרגר, אבל אני לא מאבחנת), ואמר את הדברים האלה גם קודם, רק שאנשים היו עסוקים במסכי הטלפון שלהם כשהוא דיבר. פתאום מישהו שם לב והמשפט הזה (וגם השני שאליו לא התייחסת, שהוא לא יפנה התנחלויות) תפס כותרות. הוא מאוד עקבי. לא מנהיג, יותר מנהל, אבל מי יודע, אולי באמת הגענו לשלב שבו עדיף מנהל טוב על מנהיג בעייתי לגמרי?

    אהבתי

  4. חתכי בצל יבש והניחי קרוב ליד המיטה, תאמיני או לא, זה עושה פלאים. גם אם לא מועיל, בטח לא מזיק .
    תרגישי טוב.

    אהבתי

  5. כפי שאולי אמרתי כאן פעם ואולי אצלי , קצתי במניפולציות של יועצי התקשורת שאומרים ליושבים בראש מה לומר , ( אמש התברר לי שיועץ תקשורת מסוים קבע את הסיסמא ביבי שקרן ) , קצתי במזלזלים באינטליגנציה שלי ואפילו שדיברתי אצלי על תגובות אוטומטיות ממימיןלששמאל , ולהיפך , ואפילו שאבי גבאי גילה את האמריקה הזו אמש אצל דב אלבוים עדיין זה נשמע לי סיסמתי ולא אמין אלא חיפוש טקטיקה . אני רוצה מנהיג אמיתי שמדבר משכלו וליבו שיודע לקרוא מפה פוליטית ולא אחד שמתייחס אלינו כאל כת
    גם האף שלי עדיין דולף , ועם כל הצביעות שהזכרתי למעלה , אני שומעת כותרות ועוברת למוסיקה ומה זה נהנית
    שלשום במקום חדשות שמעתי דבוז"ק מס 8 והתמוגגתי כהוגן
    עכשיו שמעתי שומן לפסנתר ושוברט מס 9 , לזה יקרא חיים

    אהבתי

  6. ראשית, החלמה מהירה.
    שנית, שנת לימודים מוצלחת.
    ובאשר לפוליטיקה, אנחה. זאת התגובה הכי טובה שיש לי.
    אתמול ראיתי סרט שנקרא the ides of march, סרט טוב (בעיני) שניתן להגדרה כדרמה פוליטית, ובסרט, אחת הדמויות, עיתונאית, אמרה משהו כמו – ייבחר מי שייבחר לבית הלבן, זה לא ישנה את חייו של הבן-אדם הקטן מן הרחוב. ואני חושבת שיש במשפט הזה הרבה אמת, ולכן, אני משתדלת לא להקשיב יותר מדי לפוליטיקאים שחלק מעבודתם היא הצהרת הצהרות שונות ומשונות שהקשר בינן לבין המציאות הוא מקרי בהחלט, בערך כמו הדמויות בסרט. 🙂

    אהבתי

    • מצד שני – האם לעובדה שטראמפ יושב בבית הלבן אין השפעה על האדם הקטן שברחוב? על ביטוח הבריאות שלו, למשל?

      אבל כן, אפשר לוותר על ההקשבה להם. רוב הזמן הדיבורים שלהם זניחים למדי.

      ותודה (:

      אהבתי

  7. ראי, בוז'י הצהיר שלא יתמוך בביבי – ואח"כ עשה כל שביכולתו כדי לזחול לממשלתו. יאיר לפיד הכריז שאין הדתה, שיש הדתה – וחוזר חלילה. ליברמן הכריז שאצלו, כשר ביטחון, הנייה ימות תוך 48 שעות – והנייה עדיין מאד חי.
    הגדול מכולם, קיסרנו לעד, הכריז שיעשה אך טוב לאזרחי המדינה הזו – וממשיך להזיק להם, באופן עקבי.
    אז מדוע את בוחרת להתגולל דווקא על אבי גבאי?

    ובלי קשר – הרבה איחולי בריאות!

    אהבתי

    • כי מאבי גבאי יש לי ציפיות גבוהות יותר מאשר משאר הפונקציונרים שהזכרת.
      וגם משום שהרעיון המרכזי בשיטה הקואליציונית הוא לא להודיע עם מי לא נשב, אלא לחפש עם מי אפשר לשבת למרות הפערים במטרה לגבור על היריב המשותף. הצהרות בנוסח 'לא נשב עם' הן קשקוש ובזבוז הזמן של כולנו.

      בלי קשר – תודה (:

      אהבתי

סגור לתגובות.