נועזת

בשנים האחרונות התרגלתי להסתדר רוב הזמן בלי שעון היד שלי.

גם משום שבכל אשר אפנה יש שעונים,  כך שאין לי צורך באחד שישב על פרק ידי.  וגם משום שיש לי השפעה רעה על שעוני יד בכלל:  משהו גורם להם לקרטע,  לאחר ולעצור כשאני עונדת אותם;  הם מדייקים רק כשהם יושבים לבטח במגירה או על השידה,  במרחק בטוח ממני.

אבל כשאני מלמדת בכיתה אני חייבת שעון.  אז יש לי לצורך כך שעון יד של Swatch  –  משהו פשוט ומסיבי למדי ולא-רגיש בעליל,  מפלסטיק סגול,  עם לוח-מחוגים ברור וגדול שאותו אני יכולה לראות גם בלי משקפיים. אני עונדת אותו בעיקר לעבודה,  ובשאר הזמן משאירה אותו בשקט על השידה כדי שיתאושש מהשפעתי המחשמלת הרעה.  באופן הזה הוא מצליח לדייק רוב הזמן,  ובתמורה למדתי לסמוך עליו רוב הזמן,  וכך הגענו לאיזה מודוס ויוונדי.

אלא שלפני ימים אחדים נקרעה הרצועה הסגולה שלו.  'נקרעה' זו בעצם מליצה בלבד:  היות שמדובר ברצועת פלסטיק קשיח המזכירה יותר מכול יציקת בטון,  מדויק יותר לומר שהיא פשוט נשברה.

הלכתי לחנות של Swatch כדי למצוא רצועה חדשה.  קיוויתי למצוא רצועה סגולה זהה לזו שנשברה,  אבל התברר שאין עכשיו כאלה.  תחת זאת קיבלתי ספר-רצועות שלם שבו אפשר לדפדף ולעיין ולבחור משהו אחר  –  בשאיפה משהו שיתאים לשעון סגול (משימה לא פשוטה בעליל,  כפי שהתברר חיש מהר).  שקעתי בדפדוף,  וראש המשפחה שהיה אתי עזר בעצות כאלה ואחרות.

בשמחה הייתי קונה רצועת פלסטיק-יציקת-בטון בצבע ורוד (איום למדי,  יש להודות,  אבל אני אוהבת ורוד),  שדווקא כיכבה בספר הרצועות והייתה זמינה וזולה יחסית  –  אבל ראש המשפחה הטיל עליה וטו מיד.  בצר לי בחרתי (בהסכמתו) רצועה לבנה מפלסטיק קצת פחות קשיח (כזה שיוכל להיקרע במקום להישבר),  עם דוגמה כחולה נחמדה שמזכירה כלי קרמיקה הולנדיים מדֶלפט. קצת מוזר,  אבל היי,  זה בסך הכול שעון מפלסטיק,  לא צריך לקחת אותו יותר מדי ברצינות.

הצבעתי בפני המוכר על הרצועה שבחרתי   –  והוא עיין בה בתמיהה,  הרים גבה אחת ופסק:  בחירה נועזת.

המממ.

עד עתה יצא לי לחשוב על עצמי כל מיני דברים  –  למשל שאני משעממת,  אפרורית,  נרגנת,  מחשמלת (וע"ע מה שאני מעוללת למנגנוני שעונים),  טורפת גברים צעירים (נו,  כן,  רבים וטובים כבר סברו שראש המשפחה הוא הבן שלי),  ועוד כהנה וכהנה.  אבל מעולם לא עלה בדעתי שאני נועזת.  שנאמר,  That's a first .

וככה הלכנו הביתה שמחים וטובי לב:  ראש המשפחה שמח שלא קניתי את הרצועה הוורודה,  ואני שמחתי שיש לי שעון מתפקד וגם שכבונוס הפכתי פתאום לנועזת.

אם כי,  במחשבה שנייה,  יש מצב שהתעוזה האמיתית הייתה להתעקש ולקנות דווקא את הרצועה הוורודה.   באסה.

27 מחשבות על “נועזת

  1. נכון. וורוד זה צבע מאד יפה. אני אוהבת מאד וורוד והצלחתי לשרש דעות קדומות נגדו במשפחה, פשוט כי הוא מתאים לי וזאת לא ניתן להכחיש.

    אהבתי

  2. אני אוהבת את הפוסטים שלך. את הקריצות, טורפת גברים נועזת שכמותך.
    כמוני כמוך בעניין שעונים, מתעבת אותם מבגיל צעיר, תמיד הלכתי נטולת שעון (גם היום) כשדוד שלי הפך לסוכן שעונים זכיתי לשלל שעונים ססגוניים ומאירי עיניים. לכל בגד היה לי שעון תואם, מלבני,סגלגל או עגול
    לדעתי השיר "חשמל זורם בכפות ידיך" נכתב עלי, אני חושבת שאני משתקת מכשירים חשמליים, סדרתית, גם המחשבים סובלים ממני קשות. אבל עד שהם לא יתלוננו ולא יעשו רק שרירים, כנראה שלא אבדוק את הנושא לעמוק..
    סגול הוא הצבע המועדף עלי.

    אהבתי

    • אכן, צריך להכיר אותי כדי לדעת עד כמה הצירוף 'טורפת גברים נועזת' הוא מופרך (:
      לא רק על שעונים אני משפיעה – לדעתי אני גם מכבה פנסי רחוב בכוח ההשראה (החשמלית?) בלבד. תופעה יוצאת דופן (: תודה.

      אהבתי

  3. ניקח את המחמאות שלנו בכל מקום שאפשר, אפילו ממוכר רצועות שעון סווטץ'. אגב, אני מזמן הסקתי ששם הכסף הגדול שלהם, כי שנים היה לי שעון סווטץ' שהרצועות שלו התבלו בקצב מדאיג למדי. (ואגב, אם יש לך פלאפון דיגיטלי הרי שעל המסך יש לך שעון שאומר לך בדיוק מה השעה).

    אהבתי

    • כן, אפשר גם בסמרטפון. אבל אני לא אוהבת להניח אותו על השולחן בכיתה (מחשש שמא אשכח אותו שם בסוף השיעור), מה גם שהוא נוטה לצייץ ולהמהם לפעמים ואני מעדיפה שיעשה זאת בעמקי התיק שלי. וחוץ מזה צריך כל פעם להעיר את מסכו המוחשך כדי לראות מה השעה, וזה גוזל זמן. עם שעוני-יד יש לי ניסיון רב שנים: הצצה אגבית כזאת, בלי שישימו לב, מאפשרת לי לראות תוך שבריר-שנייה איפה אני עומדת ביחס לסוף השיעור. פשוט התרגלתי. אולי הגיע הזמן להתחיל הרגל חדש. אגב, יש כיתות שיש בהן שעוני קיר, אבל לצערי לא בכולן – ולא תמיד הם מדייקים.

      אהבתי

  4. אני אוהב שעונים.
    פעם הייתי אוסף שעונים מכל הבא ליד. קיבלתי שעון מהעבודה, קיבלתי שעון כשקניתי מכונית.
    וגם קניתי. בטח שקניתי.
    ומדי פעם, הייתי צריך לדאוג להחליף סוללות לכל השעונים האלה.
    מי שנשחק – זה אני, לא הם. הם נעצרו מלכת, הסתכלו בי בפרצוף נוגה וביקשו סוללה חדש.
    אבל לי נמאס.

    בסופו של דבר קניתי שעון מתוצרת מותג יקר. מלא כסף. במונחים שלי, לא של שרי אריסון.
    אוטומטי, כמו של פעם, שנטען מתנועות היד. ולא צריך להחליף לו סוללה!
    מאז שקניתי אותו – לא קניתי אף שעון אחר.
    אה, והרצועה ממתכת.
    היו לי שעונים עם רצועות עור, רצועות פלסטיק – ואין כמו רצועת מתכת. האלגנטיות של רצועת עור משובח מתחילה להתעמעם כשהיא מתחילה להסריח מהזיעה, גם כשהרצועה עדיין שלמה ותקינה.
    האמת, כשראיתי את השעון הזה בחלון הראווה – מיד נקשרה נפשי בנפשו. הוא היה בדיוק מה שרציתי. ממש בדיוק.
    אני מקווה, שנמשיך לחיות יחדיו ללא קלקולים מהותיים.
    של שנינו.

    אהבתי

    • בהצלחה לשניכם (:
      (ואכן, עניין הסוללה מייגע – ואף פעם אי אפשר לצפות מראש מתי זה יקרה: פתאום היא שובקת חיים ואתה נשאר בלי שעון. אני עוד מתגעגעת לקפיצים של פעם).

      אהבתי

  5. תתחדשי על הרצועה עדה, ועל ההגדרה החדשה שלך: נועזת. התנגדותו של ראש המשפחה לצבע הוורוד הזכירה לי את גיסי ששונא ורוד. אני מנסה לחשוב אם יש בעולם הזה צבע שאני לא אוהבת. יש צבעים שלא נראים עלי טוב (כל החרדל/זית למיניהם, וגם הורוד הבהיר, צהבהב וכו' – בגלל הלובן הצהבהב של עורי כנראה) אבל זה לא אומר שאני לא אוהבת אותם על אחרים, על קירות או רהיטים….אה, כן. שמנת. פיתחתי אלרגיה לצבע "שמנת" כי היתה תקופה (כשבנינו את הבית) שזה מה שכולם בחרו – לקירות, למטבח….והלכתי על לבן בוהק בשילוב עם חום כהה (היה לחום הכהה שם אבל אני לא זוכרת אותו בעוונותי). יצא מדהים.
    גיליתי שגם אני לאחרונה מקלקלת שעונים, וזה מבאס אותי מאד. יש את ההוא שבעלי קנה לי מתנה ליום הנישואים ה-25, אם אינני טועה, שהתחיל לפגר ומחכה במגירה שמישהו ייקח אותו להחליף סוללה, ויש את החדש שקניתי בגרמניה בקיץ, שמתמלא אדים ככה סתם, ומחכה שניקח אותו שוב ליבואן (הוא עדיין באחריות)….כרגע אני עונדת סייקו פשוט יחסית שקנינו בשדה התעופה לפני שלוש שנים והוא מהווה שעון גיבוי לא רע. בינתיים עובד יפה…..אני אוהבת לענוד שעון, לא מסתפקת בטלפון כמו הצעירים היום, ובנוסף אוהבת שבכל חדר יש שעון על הקיר או המדף.

    אהבתי

    • ראש המשפחה סופג הדרך כלל בגבורה את שגעון-הוורודים שלי. הוא לא מניד עפעף אל מול הקרוקס הוורודים שלי, ואפילו קנה לי פעם טוסטר ורוד והוא משתמש בו בלי להתלונן. אבל כנראה משהו בשילוב האופציונלי של ורוד מזעזע עם פלסטיק סגול היה יותר מדי בשבילו 🙂

      Liked by 1 person

  6. כבר שניייים שאין לי שעון יד. כלומר יש לי שניים או שלושה במגירה ואין מצב שאוציא אחד מהם ואשמיש אותו. למעשה מאז הטלפונים הסלולאריים אני לא רואה צורך בשעון. יש שעונים בכל מקום, כמו שאמרת. על כל צג ובמקרי קיצון – לאנשים אחרים.

    בכל מקרה, שעון סגול ורצועה לבנה עם עיטורים כחולים, אכן נשמע מעט לא רגיל. אבל מי שאמר שלא רגיל זה רע.
    אגב אני זוכרת את החיפוש הסזיפי אחרי רצועה מתאימה לסווטש מהתקופה שעוד היה לי שעון. אף פעם, אבל אף פעם אין רצועה בדיוק כמו הקודמת שהיתה לך…

    אהבתי

    • כשאני חושבת על זה, אולי באמת הגיע הזמן להרגיל את עצמי גם ללמד בלי שעון יד. מן הסתם אפשר, אני רואה מורים רבים שמסתדרים. אולי אתחיל לעבוד על זה השנה (:

      אהבתי

  7. לאחרונה חברה ואני אחרי כנס מחזור נזכרנו במורה שהיה מניח כל תחילת שעור את השעון שלו על השולחן .
    מאז שיש פלאפון אני לא עונדת שעון, אבל מסכימה איתך שבכתה יש צורך בשעון
    אצלי הצבע השולט והבולט הוא שעונים בצבע ירוק 🙂
    תתחדשי !
    ומי יודע מה תקני לאחר הרצועה הנועזת 😉

    אהבתי

  8. טיהי. אני חושבת ש"בחירה נועזת" זה בדרך כלל יופמיזם ל: השתגעת? זה לגמרי לא הולך ביחד 🙂

    אבל למי אכפת מה חושב המוכר בחנות 🙂

    חוץ מזה, אני כל כך לא מסוגלת לחיות בלי שעון יד שכשהשעון הקודם שלי הלך לעולמו, מיהרתי לקנות חדש – זול ופשוט ובלתי נועז לחלוטין, אבל כל זמן שהוא עובד אני שמחה לחיות אתו. (איזה עולם זה שבו יש שעונים בכל מקום כך שאת לא זקוקה לשעון יד? אני לא מכירה את הפלנטה הזאת.)

    אהבתי

    • הא כיצד לא מכירה? יש שעון במחשב ויש שעון בסמרטפון. יש שעון בממיר של הכבלים. יש שעון בתנור הבישול ובמיקרו, וגם בטרמוסטט של הדוד החשמלי, בשעון המעורר שבחדר השינה, ועוד ועוד. אצלנו אפילו בפארק שבו אני לפעמים יוצאת להליכות בקיץ יש שעון דיגיטלי בנקודת הפתיחה של המסלול הסיבובי. י שעון במכונית. וחלק מתחנות האוטובוס הן כבר מקוונות (באמת, יש בהן לוח זמנים דיגיטלי), וגם שם יש שעון! בקיצור, בכל אשר אפנה.

      אהבתי

  9. אני דווקא מתפעלת מבחירת הצילה ה"נועזת" של מוכר השעונים , לא כל יום , אם בכלל מוצאים מוכר שעונים עם כושר ביטוי לשוני עברי שכזה ועד עם כל כך הרבה סאב טקסט

    אהבתי

סגור לתגובות.