בדיוק אחרי שכתבתי את הפוסט הקודם הגעתי לשני פרקים יפהפיים בגינת בר: 'לילה בגינה' ו-'זמר נוגה' (זהירות, ספוילרים). שניהם עוסקים בקולות הלילה, ולכן איכשהו קשורים לפוסט הנ"ל. בפרק הראשון מבין השניים כתוב, ש"הלילה הוא ממלכת הקולות ואת עיקר ההתרחשויות הליליות קולטות האוזניים" (עמ' 97). ובשני מתואר השָׂעיר המצוי, שהוא סוג של ינשופון חולה אהבה. בלילות הוא שר אל אהובתו שטרם נמצאה לו, והגנן מקשיב לו. בסוף הפרק מדמיין שָלו שהנה מגיעה ינשופונת כמענה לתפילת/שירת החיזור, ושהשעיר המצוי אינו יודע את נפשו מרוב נחת. "וכל זה אצלי בגינה, ממש מעל לראש," מתמוגג הגנן לסיכום (עמ' 102).
אכן, יש סיבה להתמוגג. זה פרק ממוגג במיוחד. בגללו אני מפרסמת פוסט יום אחרי הפוסט הקודם, למרות שאני בדרך כלל לא חוטאת בזה. אבל הייתי מוכרחה.
בלוגיעדה 
החוק הבלתי כתוב נגד פרסום פוסט מידי יום הוא שערוריתי…
אהבתיאהבתי
גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.
אהבתיאהבתי
לקחתי השבת הפסקה ממאיר שלו. אבל הפיסקה הזו יפה אכן מאוד מאוד.
אהבתיאהבתי
שתהיה ההפסקה נעימה (:
אהבתיאהבתי
"ההתנצלות" מתקבלת בהבנה 🙂 אחרי תיאור מסוג זה, רק טבעי שיעלה פוסט .
ובנימה יותר רצינית, תיאור יפהפה שאינו יכול להשאיר אותך אדישה.
אהבתיאהבתי
תודה על ההבנה 🙂
את קוראת את הספר?
אהבתיאהבתי
לא, יש לי כל כך הרבה ספרים שממתינים בתור…
אהבתיאהבתי
כל כך כיף לקבל ממך פוסט יום אחר יום………….😍
אהבתיאהבתי
תודה על התמיכה 🙂
אהבתיאהבתי
אפשר לקנא בשלו על יכולת הכתיבה, אבל כרגע אני בוחרת לקנא בו על השעיר המצוי שבגינתו.
אהבתיאהבתי
נראה לי שהוא יסכים אתך. הוא נשמע נורא מרוצה.
אהבתיאהבתי