ושוב ידיים

אם אני לא אכתוב כל הזמן פוסטים על גינת בר של מאיר שלו,  איך ידעו שאני אני?

אז מה שקראתי אתמול (ספוילרים וכו') היה הפרק 'איטליה בגינה',  שבו נמסר גם מתכון לרוטב מרווה בשביל הפסטה.   ההוראות הרלוונטיות לפוסט הזה הן כדלהלן:  צריך "חופן עלי מרווה טריים,  ישר מהגינה.  אם שולחים אל הקטיף ילד,  עדיפים חופניים,  ואם ילד קטן  –  שלושה חופנים" (עמ' 107).

אני לא מתה על פסטה ולא זוכרת מה טעמה של מרווה (בושות,  עדה ק.)  –  אבל המתכון,  מסיבות ברורות*,  מצא חן בעיניי.

_______________
(*וככתוב בסוף הפוסט הזה)

מודעות פרסומת

10 מחשבות על “ושוב ידיים

  1. ממוגג הדימוי של הידיים הקטנות מביאות מרווה מלוא חופניים זעירים
    איזה כיף שאת את 🙂
    כיון שאין שום סיכוי שאקרא את הספר הזה, נהנית מאד מכל מה שאת מביאה משם………

    אהבתי

  2. שאת תעברי "לסדר היום" עם תיאור הידיים הזעירות? לא ולא! 🙂
    למרות שיש לי מרווה בגינה, לא מכירה את הטעם, כי יש לי איזו הנחה שהיא מרה כלענה.

    אהבתי

    • זהו, אני די נעולה על העניין הזה של ידיים קטנות. אני זוכרת שהבחנת בזה פעם, נדמה לי שבתגובה לפוסט שאליו הפניתי בסוף הפוסט הזה. חדת-עין שכמותך (:

      בעניין טעם המרווה – אני צריכה לברר את העניין הזה, ראי תגובותיי למעלה.

      אהבתי

סגור לתגובות.