בשבוע שעבר נודע לי שמורה שהיה לי בחוג לספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב, לפני עידן ועידנים ממש, נפטר לאחרונה. חשבתי כך וכך ונזכרתי שפעם, בזמן אחד השיעורים בקורס שלו, הייתה רעידת אדמה קלה – מה שעורר משב, או שמא גל, של התלחשויות נסערות בכיתה. דומה שהוא לא חש ברעידה ולא הבין על מה כל המהומה. כשקטע את דבריו על השירה האנגלית ושאל מה קרה, אמרו לו שהייתה רעידת אדמה. שאז הוא ענה בחיוך תמה:
אבל אני עדיין כאן.
.I am still here
נזכרתי בזה תכופות בשנים שעברו מאז, בכל פעם שחשבתי על רעידות אדמה (אני תמיד חושבת עליהן). ושוב נזכרתי בזה בשבוע שעבר כשהבנתי שהוא כבר לא כאן.
עולם נעוריי הולך ונעלם.
עדה זה עצוב כל כך!
אהבתיאהבתי
כן.
אהבתיאהבתי
עצוב להבין שמורינו הולכים בדרך כל בשר, כמו הורינו ובאיזשהו שלב – מתחילים גם בני דורנו.
לכאורה זו דרך הטבע, ולא אמורה להיות "רעידת אדמה" עבורנו – אבל כן. שוב ושוב משהו בגוף נרעד ומזדעזע, כשאנחנו מגלים שעוד מישהו, מישהו שהיה משמעותי עבורנו ולו בתקופה כלשהי, כבר לא כאן……………. 😢
אהבתיאהבתי
נכון.
אהבתיאהבתי
זיכרון מעניין טירגרה הידיעה על מותו. באמת אולי כל מוות הוא סוג של רעידת אדמה, שהולכת ומכה במעגלים הולכים ומתרחבים, אבל קודם כל באיון המת עצמו. הוא כבר לא כאן.
אהבתיאהבתי
אכן.
אהבתיאהבתי
😦
אהבתיאהבתי
זהו.
אהבתיאהבתי
מעניין איך דברים שהם כאילו זוטות בזמן התרחשותם יכולים להזכר שנים אחר כך. אז בזכות רעידת האדמה יש לך את הזכרון הזה ממנו. אני זוכרת את רעידת האדמה שהתרחשה בסוף 1995. זו היתה תקופה רבת שינויים עבורי, כך שהיה ברעידת האדמה הזו גם משהו סימבולי.
אהבתיאהבתי
רעידת אדמה זה משהו שקשה לשכוח. אירוע מטלטל מכל הבחינות.
אהבתיאהבתי
איזה פוסט יפה
אבל מצד שני , זה ,הוא לצערנו לא כאן לא מהווה עדיין חשש מרעידות אדמה ושאר מרעין בישין
לא ?
אוגניה
אהבתיאהבתי
לא, אין קשר. תודה.
אהבתיאהבתי
מרגש
עצוב
יהי זכרו ברוך
כן, זוהי לדעתי רעידת אדמה…
אהבתיאהבתי
אולי גם. תודה.
אהבתיאהבתי
עצוב 😦
אהבתיאהבתי
כן.
אהבתיאהבתי
😐
מידי פעם מבליחה לי המחשבה שגם המורים שלי הולכים ומזדקנים. רק בשנה האחרונה נפטרו שני פרופסורים במחלקה שבה גדלתי ובכל פעם מחדש זה נראה לי מופרך. מה פתאום מתו? האנשים האלה תמיד נראו כאילו שהם הולכים לחיות לעד
אהבתיאהבתי
מין חוק-טבע שכזה, שאין דרך לעקוף.
אהבתיאהבתי
המורים הולכים ומתים וכבר גם חברים ללימודים ובכל פעם כשזה קורה זה מרגיש באמת כמו רעידת אדמה. הרס אותי שכתבתי בפוסט על המורה למוזיקה שלי ביסודי (כנראה גם שלך- גרשוני) וכשרציתי לבדוק איזה פרט עליו – החיפוש באינטרנט העלה שבדיוק סיימו לשבת עליו שבעה.
אהבתיאהבתי
כן, הוא היה גם מורה שלי. בשיעור הראשון למוזיקה הוא לימד אותנו את השיר הבא:
כל על פני ארץ / הוא בן חלוף / רק שיר הזמר / חי עד אין סוף.
אהבתיאהבתי
משפט שטוב לזכור בהרבה הזדמנויות…
יהי זכרו ברוך.
אהבתיLiked by 1 person