בְּפתח הפסח

בעניין קרב-החמץ בבתי החולים,  שעלה שוב לכותרות:  זה לא עניין חדש.  לפני עשר שנים,  כשאמי הייתה מאושפזת בבית החולים בחג הפסח,  חיפשו המאבטחים בתיקי בכל פעם שנכנסתי למתחם.  האמת שלא הייתי מעלה בדעתי להכניס חמץ למקום שבו שומרים על כשרות  –  ומצד שני גם לא היה אכפת לי כל כך שבודקים:  היו לי אז צרות יותר גדולות.  אבל חייבים להודות שיש משהו לא-מכבד בחיפוש הזה בכניסה,  והמשהו הזה אינו מועיל לשום דבר,  במיוחד לא לדת.

יש לי הצעת ייעול למשגיחי החמץ,  ודי חבל לי שהם לא שואלים אותי,  כי היא הייתה יכולה לעזור.  ההצעה שלי היא לאמץ את השיטה האמריקאית (או שמא רק אני החלטתי שהיא אמריקאית?).  התוודעתי אליה עוד כשהייתי סטודנטית בתל אביב:  בקורס מבוא לפסיכולוגיה של החינוך (בחיי שלקחתי פעם קורס כזה!) סיפרה המרצה על נוהל כזה ועל הסיבות להצלחתו.  זה הולך ככה:  במקום לאסור על הקהל לעשות כך ואחרת (דבר שמיד יעורר את עוינותו המרדנית),  תודו לו מראש על שהוא נענה לבקשתכם.  זה נשמע חסר היגיון  –  כי מי אמר שהוא נענה?  מצד שני,  מי אמר שהאיסורים והחיפושים יעילים?  מי שרוצה להבריח  –  יבריח,  תסמכו עליו.

ראיתי איך זה עובד בטיסת פנים אחת בארה"ב,  שהמראתה התעכבה כמעט עד אינסוף:  ישבנו סגורים בתוך המטוס,  על המסלול,  אורות מהבהבים והכול  –  ולא המראנו ולא המראנו ולא המראנו.  כל רבע שעה פנה אלינו הקברניט ברמקול ואמר:  'ושוב הייתי רוצה להודות לכם על סבלנותכם'.  (מתה על הסגנון הזהיר והמרוחק הזה:  'הייתי רוצה להודות'.  הוא אפילו לא באמת מודה!).  האמת שלא היינו סבלניים בכלל,  אבל אחרי שהוא כבר כאילו-הודה כל כך יפה,  וכל כך הרבה,  לא היה לנו נעים לאכזב אותו.

וזה בדיוק הסוד של הפנייה הזאת.  היא פונה לרצון הטוב של בני אדם,  במקום לרצונם הרע (וידוע שהם התברכו גם בזה וגם בזה,  ובמנות גדושות). לכן הייתי מציעה למשגיחי החמץ לתלות בכל חדר אשפוז ובכל מסדרון בבית החולים שלט בזו הלשון:

תודה על שאינכם מכניסים לכאן חמץ!

(היות שאיננו אמריקאים,  אנחנו יכולים לוותר בשקט על ההתפתלות של 'היינו רוצים להודות לכם':  כיאה למורשתנו הצברית,  אנחנו מודים וזהו,  בלי לבלבל יותר מדי את המוח).

בקיצור,  ברצינות:  יש לדבר הזה פוטנציאל להצליח.  באמת.  שווה לנסות.

*

ושיהיה חג שמח ורגוע לכולנו.

31 מחשבות על “בְּפתח הפסח

  1. האמת שישנם דברים לא מעטים שראוי היה לנו לאמץ מהאמריקאים. הצעתך בהחלט מתנוססת בראש הרשימה הוירטואלית שלי של הצעות לשיפור.
    הנושא הזה של שימוש מושכל בקשפה ככלי ליחסים.
    אנשים משום מה מעדיפים להאשים ולהתלונן במקום לבקש, למשל.
    וההתייחסות הזאת של הרשויות כולן (בדוגמא שלך הבדיקות בכניסה לבתי החולים) לכולנו כאל עבריינים מועדים די מרגיזה ומקוממת 😣
    בכל מקרה שיהיה חג שמח עדה, עםצאו בלי חמץ 😘

    אהבתי

    • כן, השימוש בשפה קשור לזה. וזה גם עניין של חינוך ושל תרבות, כפי שגם טענה המרצה ההיא בקורס שעליו סיפרתי. נדמה לי שהיא גיבתה את העניין גם בממצאים מחקריים, אבל כבר שכחתי מאז. איסורים נראים אמצעים יעילים יותר, אבל בפועל, זה לא תמיד נכון – ונדמה לי שהורים רבים (וגם מורים) יודעים את זה מניסיונם.

      אהבתי

  2. אני סקפטית, כי זו חלקלקות לשון שלא עוברת היטב בארץ, נדמה לי, ואולי אפילו תגרום לתגובה הפוכה. אבל אולי גם לא:)
    חג שמח, עדה!

    אהבתי

    • אני לא בטוחה כל כך שהציבור הישראלי נופל ביכולותיו מן הציבור האמריקאי, ולכן עדיין חושבת ששווה לנסות. בהקשר הזה אני גם חושבת על הנסיך הקטן ועל הסיפור של המלך שציווה על שר צבאו להפוך לפרפר: צריך לדעת איך להשיג מאנשים שיתוף פעולה – ופקודות הן לא בהכרח הדרך היעילה לשם כך.

      אהבתי

  3. וואלה? ובסופר פארם ובסופרמרקטים נתלה שלט ״תודה שאינכם גונבים״? זה בטח יעבוד.
    והחרדים בטח יסתפקו בכך שנכנס חמץ לשטח בית החולים – אבל לא לחדרי החולים. בטח.

    אהבתי

      • לא ממש הבנתי מה את מנסה לומר. האם את מנסה לומר שבחנויות מאמינים לנו? כי הם לא מאמינים. מפזרים מצלמות, מדביקים זמזמים, בודקים את החשבון בצאתך מהחנות ושמים עליו חותמת כדי שלא תעשי בחשבון שימוש חוזר. ואם יחשדו בך, שאכן גנבת – ינסו לבדוק בכלייך, או לפחות לעכב אותך עד להגעת שוטר.

        אהבתי

    • גם האמריקאים אינם תולים שלטים בנוסח: 'תודה שאינך עובר על החוק'. נראה לי שאחת הבעיות אצלנו היא שאנחנו מצפים ממערכת החוק והמשפט להתמודד עם בעיות של חינוך ותרבות – בשעה שאין לה כלים לעשות זאת. החרדים ייאלצו בהדרגה לתת את דעתם לעניין הזה, כי למרות הנבואות השחורות הם הולכים ומפסידים בתחומים רבים, והם יפסידו גם בתחום הזה אם לא ילמדו לבקש במקום לדרוש.

      אהבתי

      • הרשי נא לי להפריד בין העניינים:
        1. אני כופר בזכותם של החרדים להפוך מוסדות כמו בתי חולים ל"שטח סטרילי" מבחינת חמץ. לדוגמה, בביקורָי בבתי חולים גיליתי שיש שם המון ערבים. גם מאושפזים – גם אנשי צוות. האם נאסור על מאושפזים ערבים, על בני משפחותיהם הבאים לבקר, על רופאים ואחים ואחיות, סניטריים, אנשי צוות הניקיון – האם נאסור על כל אלו לאכול חמץ? ואני, כיהודי שכן אוכל חמץ, חייב לשמור כשרות אם אתרע מזלי ואושפזתי?
        2. כמו שיהודי חרדי שמאושפז בבית חולים בניו-יורק מצליח לשמור כשרות אישית בבית חולים שאיננו כשר – גם בארץ אפשר לנהוג כך. ממילא, יהודי חרדי לא יגע באוכל של בית החולים או בכלי האוכל של בית החולים – גם אם הכל יוכשר לפסח. (אפשר להרחיב את העניין הזה, כך שחרדים בארץ ילכו לעבוד – בדיוק כמו שהם הולכים לעבוד בארה"ב, ששם אף אחד לא מתקצב אותם.)
        3. גם אם יבקשו ממני יפה – לא אעתר לבקשה. כי אני רואה בה כפייה דתית. אינני חושב שלמישהו יש זכות להיכנס למישהו אחר לצלחת, גם אם הוא מאושפז.
        4. אני חושב, שהחרדים באים בדרישה ל"בדיקת חמץ" בתיקי הנכנסים בשערי בתי החולים מאותה סיבה שהכלב מלקק את אשכיו: רק כי הם יכולים. מבחינתי, ראוי להראות להם שהם אינם יכולים.
        5. בקשר לכל העניין הזה של חינוך:
        אני מסכים איתך, שיש דברים שנרכשים בחינוך, לאו דווקא בחוקים ובתקנות.
        אני, למשל, הייתי מציע להתחיל בחינוך לדברים בסיסיים יותר, שניחנים גם בהיגיון מעשי. נניח, ללמד שיש להמתין ליציאת אנשים ממעלית/אוטובוס/רכבת בטרם מנסים להתפרץ פנימה. ובאותה הזדמנות – לחנך אותם גם לא לדבר בסלולארי בקולי קולות באותם המקומות.
        אבל, למרבה הצער, אנחנו עָם שרק הולך ומתבָּהֵם – לא להיפך.

        אהבתי

        • 1. בית חולים הוא שטח ציבורי. לא נראה לי שיקרה אסון לאף אחד אם לא יאכלו בו חמץ בשבוע הזה. וכן, אפילו לא יהודים. המאושפזים והצוות בין כך ובין כך אוכלים שם את האוכל שמוגש בחדרי האוכל, כך שזה לא דורש מהם התארגנות מיוחדת.
          2. לא מומחית לענייני אשפוז בניו יורק, אבל זוכרת במעומעם שיש שם בית חולים יהודי. ייתכן שהחרדים מתאשפזים שם.
          3. בעניין הזה אני לא מסכימה אתך. נראה לי שאנשים יכולים להתחשב זה בזה, בעיקר בהסתמך על העובדה שרבים מאוד מאזרחי הארץ הזאת אכן לא אוכלים חמץ בפסח (לא ספרתי, אני מודה).
          4. בדיקת החמץ מיותרת, על זה גם כתבתי בפוסט. במוקדם או במאוחר החרדים יצטרכו להבין שהם לא יכולים.
          5. אני בהחלט בעד לחנך גם לדברים שהזכרת. אשר להתבהמות – לא מסכימה אתך. אין לי דרך להוכיח, כפי שלדעתי גם לך אין.

          אהבתי

        • 2. את נתפסת לזוטות. שיהיה לא בית חולים בניו-יורק.
          שיהיה בניו ג'רסי/במיאמי/ בבוסטון/בטקסס/ וכו'.
          שיהיה בלונדון/בפריז/בבריסל/באמסטרדם וכו'.
          עכשיו בסדר?
          3. "אנשים יכולים להתחשב זה בזה".
          בטח.
          שהחרדים יתחשבו במי שרוצה להגיע בתחבורה ציבורית לים בשבת.
          או מי שסתם רוצה לנסוע לטייל בשבת – ואין לו רכב פרטי.
          5. דווקא יש לי דרך להוכיח:
          את נוהגת? יש לי הרגשה שלא ממש. יש לי הרגשה, שאת בעיקר יושבת באוטובוס או ברכבת ומחפשת רקפות/חיות בר/שקיעות יפות. לא שיש לי משהו נגד זה.
          אבל אם את נוהגת – בכל פעם שאת עולה לכביש, תקבלי הוכחה.
          בכל פעם שתלכי על מדרכות ת"א וכמעט תידרסי ע"י רוכבי אופניים חשמליים – תקבלי הוכחה.
          ובכל פעם שאכן תידרסי ע"י אופניים כאלו, או ע"י רכב ממש, והנהג יעלם מיידית – תקבלי הוכחה.
          מספיק שתאזיני לחדשות, ותפנימי עד כמה חדר לנורמה האירוע הזה של "פגע וברח" – כדי שתביני היכן את חיה. פעם אירוע כזה היה ממש נדיר. היום? – פשוט תאזיני לחדשות.
          ואם את מתכוונת לסוג אחר של הוכחות – אנא הודיעיני דבר. איזה הוכחות את רוצה?

          אהבתי

        • תנוח דעתך, קוץ. למרות שאני נוסעת הרבה בתחבורה הציבורית, אני גם מרבה לשבת במושב שליד הנהג ברכבנו הפרטי, ורואה את מה שהוא רואה מן הנעשה בכבישים. אני גם מרבה ללכת על המדרכות, אפילו בתל אביב, ואפילו במעברי חציה. וגם מאזינה לחדשות וצופה בתוכניות אקטואליה, וקוראת עיתונים – בעיקר עיתון הארץ, שכתביו הזריזים לא יחסכו שום מאמץ כדי לספר לי עד כמה רע ומר המצב במקומותינו. יתרה מזו: העובדה שאני נוסעת בתחבורה ציבורית ומבלה שעות באוטובוסים ובתחנות מרכזיות וכו' מאפשרת לי להתבונן במציאות שנוסעי הרכבים הפרטיים לא תמיד מכירים.

          לא טחו עיניי מראות את כל מה שלא טוב פה, קוץ. ההבדל בינינו לא נובע מחוסר מידע, אלא מהבדל בדרכי ההתבוננות בכל הנוגע לכוס המלאה/ריקה.

          Liked by 1 person

  4. מצטערת, אבל מתקשה להשאר עם פנים רציניים לנוכח הדרישה שיבדקו תיקים בכניסה לבתי חולים למציאת חמץ. פסח מוציא מאנשים תגובות הזויות על גבול הפסיכיות ממש, או סי די שדורש טיפול. נתקלתי בידיעה הזויה שכתב אחד כזה בעלון בית כנסת. אני מנסה להעלות את הצילום של הקטע ולא כל כך מצליחה, אבל אנסה בתגובה נפרדת, כי כבר כתבתי את התגובה הזו פעמיים והיא נמחקה לי כשניסיתי להעלות את התמונה. בכל אופן, רעיון ההודייה על שיתוף פעולה יכול לעבוד, אבל לא בטוח שפסח זה הזמן המתאים להתחיל ליישם. משהו שמנוגד לדנ:א הישראלי, כמו שהוכיחה התגובה של קוץ והסקפטיות של הפרי פה למעלה. אנשים יגחכו וימשיכו במעשיהם, ואולי חלק כן ישתפו פעולה. אפשר לקוות.

    אהבתי

    • מסכימה אתך שאולי זה לא הזמן להתחיל (או לפחות לא הזמן לצפות למאה אחוזי הצלחה). אבל גם לפשפוש בתיקים אין מאה אחוזי הצלחה, אני בטוחה בכך. זו לא שאלה של דנ"א אלא של חינוך, ורצוי להתחיל כבר בגן (כפי שאני מניחה שהאמריקאים עושים): במקום להתנפל ולאסור, אפשר לפנות לרצון הטוב. זה עובד בהרבה מקומות אחרים, ואין סיבה לחשוב שלא יעבוד אצלנו: למרות הדעה הרווחת, אני לא מאמינה שהישראלים גרועים יותר מבני עמים אחרים.

      אהבתי

  5. ראשית , את ממש צודקת , שנית הייתי רוצה שההצעה תתקבל אבל קשה לי להאמין כי בתקשורת לאחרונה יוצרים 'סערות' ואפילו גונב לאוזני שאוי לעיתונאי שלא ישתמש במילה 'סערה' כי העורכים ב ט ו ח י ם. שזה מוכר
    לגבי בדיקת חמץ בתיקים אסיים בבדיחה שקיבלתי בוואטסאפ :
    "הלכתי לסופר לקנות חומץ.
    נעמדה מולי אישה ואומרת לי שחומץ לא כשר לפסח.
    שאלתי למה והיא מסבירה לי שבתוך המילה חומץ יש את האותיות חמץ ואני יכולה להתאפק שבוע בלי החומץ.
    הסתכלתי עליה ואמרתי לה שגם במילה חמצן יש את האותיות חמץ , ולא יקרה כלום אם תתאפק שבוע…"
    וככה יישאר לנו מעט יותר חמצן

    אהבתי

  6. דודי ז"ל חשב כמוך בזמן שנהג והגיע לצומת (טרום עידן הכיכרות ושפע הרמזורים) היה מרים את היד ומודה לנהג האחר שממול ונכנס לצומת. כי תמיד אפשרו לו לעשות זא.ת.
    חג שמח.

    אהבתי

  7. מזכיר לי שלט שראיתי במלון בסיני, בעברית: "תודה לכם שלא מעשנים".
    בכל אופן, נראה לי שפה מלחמות הדת קשות מכדי לקוות לרצון טוב. ובהשוואה למה שהיה לפני עשור – ההקצנה היא בולטת.

    אהבתי

    • לפני עשור היה בדיוק אותו דבר בבתי החולים. מה שכן – פייסבוק לא היה (או, ליתר דיוק, היה הרבה פחות). אני רואה אותו כסוכן ההקצנה הפעיל ביותר, בכל התחומים.

      אהבתי

  8. חייכת אותי, כי איך שאת קוראת את "I would like to" זה בדיוק איך שהמוח העברי/הגיוני שלי קורא את זה, אבל אני יודעת שזה לא באמת המובן של הביטוי – זה פשוט ביטוי מנומס שפירושו "אני מודה לכם". (אני מניחה שאת יודעת את זה, כי בלשנות.)

    ואני שמחה לאשר שזה לא רק האמריקאים – הבריטים גם הם נוהגים להודות לציבור על שהוא מתנהג יפה, למשל כשעוברים דרך איזה כפר ויש שלט שמודה לנהגים על שהם נוהגים בזהירות, או הודעות ברמקול ברכבת התחתית שמודות לציבור על סבלנותו. אני באמת חושבת שזאת מניפולציה שימושית, אם כי אני לגמרי לא בטוחה שהציבור ישראלי ייענה ל"אנחנו מודים לכם שאתם לא מכניסים לכאן חמץ בפסח".

    וכל זה מזכיר לי משהו ששמתי לב אליו לפני שנים בנתב"ג – זוכרת ששמעתי הודעה ברמקול בעברית שמזכירה לציבור הנוסעים שאין לעשן בשדה התעופה למעט באזורים המוקצבים, ומייד אחר כך היתה הודעה באנגלית שאמרה שהעישון מותר רק באזורים המוקצבים – ההדגש בעברית היה על האיסור, ובאנגלית על ההיתר. אני חושבת שמי שהחליט על זה ידע איך אנחנו…

    אהבתי

    • כן, אני מבינה שזה רק אופן ההתבטאות. אבל אפשר ללמוד ממנו דבר אחד או שניים על אופן החשיבה. הדוגמה שלך מנתב"ג היא נהדרת, אני חושבת שאולי אספר עליה לתלמידים בשיעור פרגמטיקה 🙂
      ואם ברצינות לרגע: היחס שאנחנו נותנים לאנשים חוזר אלינו בסופו של דבר. אם משחר ילדותם משדרים להם ש'אסור', הם לא ייענו לשום דבר שמנוסח כבקשה (וייתכן שיזלזלו גם באיסור). הדעה שאני שומעת תכופות היא משהו מעין 'קודם שהישראלים ילמדו להתנהג בנימוס, אחר כך אולי באמת נבקש מהם יפה ונראה מה יהיה'. ואני אומרת, להפך: קודם תבקשו יפה, במשך שנים, מגיל הגן – אחר כך אולי הם יהיו מנומסים ונראה מה קורה.

      ואיזה כיף למצוא אותך כאן!

      Liked by 1 person

      • כן, אני בטוחה שאיך שמחנכים ילדים משפיע על ההתנהגות שלהם כבוגרים, ואם מרגילים אותם לבקשות מנומסות הם יתנהגו ביתר נימוס. (ואשמח מאד אם תשתמשי בסיפור נתב"ג, בעיניי זאת דוגמא פנטסטית, לכן זה נשאר תקוע אצלי בראש כל השנים!)

        (כיף הדדי. אחלה. אני רק צריכה לבקר פה לעתים יותר תכופות.)

        אהבתי

  9. ובכן , לאחר שבקרתי ( לצערי) בבית החולים בחול המועד פסח הנוכחי וראיתי את השלט הנ"ל סברתי לתומי שאכן אין להכניס אוכל מהבית ( גם כשר לפסח, הרי הם לא יכולים לדעת , אם אני שומרת כשרות או לא) , אבל העזתי והבאתי צנצנת עם "קומפוט" והסתכנתי בהשלכתה לפח אם הבודק ( למען האמת הוא בודק בטחוני, לא בודק מאכלים) יורֶה לי על כך . "לא דובים ולא יער" ולא אוכל כשר או חמץ. עברתי מבלי להבדק, ועלי לציין ולהדגיש שרק אני תמימה שכמוני. כל האוכלוסיה הערבית/הדרוזית וכנראה גם היהודית הביאו מאכלים , בעיקר שתיה אני משערת בכליהם. מי בכלל קורא שלטים ?!….

    אהבתי

    • עד כמה שאני יודעת לא אוסרים על הכנסת מאכלים בכלל, אלא רק על חמץ. מצד שני, כבר לפני החג הודיעו כמה בתי חולים שלא יחפשו בכליהם של הנכנסים (וטוב שכך). אני חושבת שדווקא האיסורים הרבים, בעיקר הפחות הגיוניים ביניהם, גורמים לאנשים לזלזל בתוכנם (ולהתעלם מן השילוט).
      מאחלת רפואה שלמה!

      אהבתי

      • ראשית , תודה ( אמסור לחולה שכבר שב לביתו)
        והכוונה שבודקים תיקים ( לעיתים קרובות) והרי המאכל או המשקה בד"כ בתיק או בשקית.

        אהבתי

סגור לתגובות.