רק ציטוט

מתוך שׂרה, שׂרה של רונית מטלון,  עמודים 200 – 201:

"הוא מופיע לפעמים בלילה,  כשהם יושבים במטבח,  שקט כמו טלה,  עומד בפתח בסרבל השינה המוֹכִי שלו,  מפלבל בעיניו מול האור עד שמבחינים בו.  בוא,  מושיטה לעברו שרה את זרועותיה,  בוא לאמא.  הוא מטפס לברכיה,  ספוג שתן,  אוחז בתלתל הארוך שלה,  זה שנשמט מהפקעת האסופה בגומיה,  כורך אותו על אצבעו,  מוצץ במרץ ונח,  נח ומוצץ,  חלומות מבצבצים מתחת לעפעפיו השמוטים כמו חריץ אור מתחת לדלת."

אני יכולה לראות את זה.  ולשמוע את המוצץ.

21 מחשבות על “רק ציטוט

  1. אני לא הצלחתי להתחבר לכתיבה של מטלון,הספר האחרון שלה לא דיבר אלי ולא ממש הבנתי על מה הייתה המהומה.הציטוט שהבאת יפיפה ,לא קראתי את הספר הזה,אבל קראתי עוד אחד ששמו כרגע פרח מזכרוני וגם פחות אהבתי

    אהבתי

    • אולי קול צעדינו?
      הכתיבה שלה לא קלה, אבל על הספר האחרון שמעתי הרבה טובות (בינתיים לא זמין בספרייה, כי הוא כל הזמן בקריאה). קשה לי עם הבלגן האסוציאטיבי שבו הדברים מוצגים, וגם עם זה שחלק מהם מתנהלים 'סנטימטר מעל לראשי' ואני לא מבינה אותם לאשורם. 'שרה שרה' היה לי מאוד מסובך בהתחלה, אבל לקראת הסוף זה מתחיל להתבהר, ואפילו מושך לקריאה.

      אהבתי

  2. אין שום סיכוי שאקרא את הספר הזה, כך שתודה שאת מעניקה מתנות קטנות כאלה – ציטוטים קסומים שזורקים גם אותי לזכרונות שכל כך קל להתחבר אליהם……….

    אהבתי

  3. נזכרתי שאני עדיין חייבת לך דיווח על "והכלה סגרה את הדלת". אני חושבת שהציטוט שלך מסכם את המסקנות שלי בתמציתיות – פה ושם היא מבליחה בתיאורים יפים ואנקדוטות נוגעות ללב, אבל רוב הזמן הקריאה בה היא סתמית. אהבתי את הרעיון בספר, אהבתי את הקצב שלו, הוא היה קריא מאוד ועדיין, עבר פחות מחודש מאז שסיימתי לקרוא אותו ואני בקושי זוכרת מה היא רצתה להגיד. באופן מקרי ראיתי גם את הסדרה (הקצת ישנה, אבל אני תמיד מאחרת כשזה נוגע לטלויזיה) – אהבה זה כואב, וגם שם יש איזה נסיון לגעת בזוגיות חוצת עדות. הייתי שם בגוף ראשון – כל התיאורים האלו אותנטיים. הקרע מתואר בדיוק מופלא, אבל בשני המקרים מוצג הקונפליקט ושום דבר מעבר. זה אולי הספיק ל2004 (השנה שבה אהבה זה כואב הופקה), אבל קצת פחות מספיק להיום

    אהבתי

    • אולי היא רק רצתה לתאר מצב קיים? לפעמים די בזה.
      מה שמפריע לי במיוחד הוא שלא תמיד ברור למה היא מתכוונת (אבל שמעתי כבר שאין בעיה כזאת ב'והכלה סגרה'). לפעמים זה די חידתי, ואני לא כל כך אוהבת חידות בספרים, במיוחד כשלא פותרים לי אותן אפילו בסוף.
      ותודה על הדיווח 🙂

      אהבתי

  4. ציטוט שבהחלט מצית את הדימיון.
    מניפה הזכירה לי את חריץ האור שאם אינני טועה כבר בשיר שלך על אמך(כשהקראת בעבר בסדנא) הוא הופיע.

    אהבתי

סגור לתגובות.