קלפים טרופים

רציתי לפרסם פוסט על הג'ירו,  שאפילו ראיתי מקרוב (באמת!), והיה יפה  –  אבל למי יש עכשיו ראש בשביל הג'ירו.  והיה לי גם פוסט מוכן בסדרה האינסופית 'הגיגים לשעת בוקר מוקדמת של מי שקמה לפני הציפורים',  אבל גם אותו גנזתי.  הלילה בכלל אי אפשר היה לישון, כי העירייה אצלנו פצחה בעבודות חפירה,  או משהו,  סמוך לרחוב שלנו,  והרכבים הכבדים נשמעו כאילו הם סוללים (בחושך!) כביש-חוף חדש בחצר האחורית שלנו.  כשהם נחו לרגע,  התמלא חלל האוויר בשאון המטוסים העוברים מעל,  והם נשמעו באמת מאיימים,  וחשבתי על כך שבעוד דקות אחדות מישהו,  איפה שהוא,  הולך למות.  לא משהו שמקל על ההירדמות.  בבוקר התברר שהייתה מלחמה קטנה על יד הגולן,  והעתיד כולו לוט בערפל.

אם לסמוך על חבריי בפייסבוק,  או לפחות על חלקם (אלה שתמיד בטוחים במה שזה לא יהיה),  סוף העולם ממש בפתח.  אם לסמוך על ראש המשפחה,  אין מה להתרגש.  ואם לסמוך עליי (לא רעיון טוב בשום מקרה),  הרי שבעיקר חבל לי שאני לא מצליחה לסמוך על השלישייה המנצחת על המלאכה,  נתניהו-ליברמן-טראמפ,  אף שמנגד,  קשה עד מאוד לדעת.

מדי בוקר אני מבקשת מראש המשפחה שיסכם בשבילי 'מה אומרים בעיתון הארץ'.  התשובה היא,  כמובן,  שתלוי מה קוראים בו.  ראש המשפחה מדלג על גדעון לוי – רוגל אלפר – אורי משגב ושות',  מפני שהוא רואה את הקריאה אצלם כבזבוז זמן.  מה נשאר?  הרבה כלכלה,  חדשות חוץ,  ספורט,  וגם חדשות בענייני ביטחון  –  בלי פרשנויות של השילוש הקדוש הנ"ל, לוי-אלפר-ושות'.  מסתבר שאם קוראים כך,  נתקלים בהרבה פחות תחזיות היסטריות:  דומה שכשצריך פשוט לדווח על עובדות, יש פחות זמן לתלות בחלון הראווה את כל הרגשות הענוגים/מחוכמים של הכותבים.

לי עצמי נגמר הסוס מהעיתון הזה.  אני חושבת שמה ששבר את גב הגמל (גן חיות שלם יש לך כאן,  עדה ק.) הוא הפרויקט החגיגי שלהם ליום העצמאות,  שבו התבקשו הכתבים הכוכבים לבחור את השיר הישראלי השנוא עליהם ביותר.  לא התעמקתי בבחירותיהם,  אבל נמאס לי מהפוזה המתחכמת וה-הו כה מקורית שלהם.  אני תוהה אם הנשאלים יכלו לבחור שלא לענות על השאלון.  זו לבטח הייתה הבחירה שלי,  לו רק היו פונים אליי.  אבל איש לא פנה.

א-פרופו שירים:  אז אירוויזיון.  ראש המשפחה ואנוכי הגענו למסקנה המצערת שלגמרי עברנו את הגיל בשביל הדברים האלה.  הפירוטכניקה מעייפת לי את העיניים,  ואני לא מצליחה למצוא בשירים האלה שום בדל של מנגינה שאפשר לעקוב אחריה.  לא משנה,  שיהיה בהצלחה.  סך הכול הנציגה שלנו נראית טיפוס לעניין  –  ילדה אמיצה ונחמדה.  וגם אם לא תזכה,  לא נורא. מה שכן  –  הצחיקו אותי מִתקני החתולים (מה זה הדבר הזה) שעמדו ברקע המיצג שלה.  הזכירו נורא את ארונות הקלסרים/דיסקים של נתניהו,  וכפי שכבר טענתי בפוסט הקודם,  מעתה ועד עולם יעלה הרעיון של ארון קלסרים חיוך אצל רבים.

ל-BDS היה כמובן מה להגיד נגד הנציגה הנ"ל,  וגם קראתי איפה שהוא מאמר ישראלי שהסביר שהיא הרי שירתה בלהקת חיל הים,  ושרה 'המלח שלי הוא המלאך שלי', בפני חיילי החיל לפני צאתם להפגיז את עזה,  ועל כן,  כמו כולנו,  היא אשמה בכיבוש.  מעניין  –  אני דווקא התרשמתי שחיל הים הוא צבא פרווֶה למדי,  וזוכרת בעיקר את חייליו שטים בסירות גומי (ובתחתונים לא מיליטריסטיים בעליל) ברחובות המוצפים של דרום תל אביב כדי לחלץ את מי שנלכדו בדירות נמוכות ונטולות ניקוז.  טוב,  זה רק אני וזיכרונותיי מעידן הדינוזאורים.

הכי אין לי סבלנות לכל מיני דגי רקק בחיתולים שכותבים מאמרים מלומדים על אשמת הכיבוש.  בקושי אני מתאפקת מלצעוק בפניהם,  אבל אנחנו ידענו את כל זה עוד לפני שנולדתם  –  ולא נראה שאתם מצליחים להציע פתרונות טובים יותר ממה שאנחנו ניסינו.  אלא אם כן בירבורי פייסבוק (מה שבאמת לא היה בתקופתנו) נחשבים לפתרונות.

טוב,  הפוסט הזה גולש לתהומות של נרגנות,  אז אולי מספיק.  הנרגנות היא פשוט מפני שלא ישנתי בלילה,  וכבר הסברתי למה ואין טעם להמשיך.  אז אסתפק באיחולי שקט ורוגע לכולם.  זה אף פעם לא יכול להזיק, לאף אחד.

29 מחשבות על “קלפים טרופים

  1. ה-BDS שמתנגד לנטע היה דף פייסבוק אלמוני עם 500 לייקים (מכל מאות מליוני תושבי אירופה) עד שהפך בכותרת ראשית לידיעות אחרונות. לכל מטומטם יש מישהו שמתפרנס ממנו.

    אהבתי

    • אבל המאמר בכתב העת האינטרנטי הישראלי לא היה אלמוני.
      מכל מקום, אתה צודק: על עופות השמיים שנושאים את קולות הטמטום היה אפשר בהחלט לוותר.

      אהבתי

  2. נחמד שיש לך מי שעושה לך תקציר מעיתון הארץ וחוסך לך את הקריאה. גם אצלנו אני מקבלת רידר'ס דייג'סט מהשותף, לפעמים גם בלי שאבקש.
    אותי די מצחיקים כל המומחים שלא מטעם הללו לעניני דיומא: ביטחון דיפלומטיה ואפילו אירוויזיון. בדיעבד כולם אומרים 'אבל היה ברור שטראמפ יבטל את ההסכם', או 'אבל היה ברור שטראמפ יעביר את השגרירות לירושלים', כשאך שבוע קודם הם אמרו בדיוק ההיפך. זה לא מונע מהם להמשיך בתחזיות מסוגים שונים שנאמרות באותה נימה של ביטחון מופרז וידיעת הבאות. מישהו אמר יאיר לפיד?

    אהבתי

    • יאיר לפיד הוא באמת כמו שבשבת. כשאני חושבת על ספקותיי העמוקים בנוגע לנתניהו, אני מזכירה לעצמי שיאיר לפיד באותה עמדה עכשיו לא היה מעורר בי יותר אמון, להפך. שנאמר, הכול יחסי.

      אהבתי

  3. כלכך סבוך ומלא פלונטרים המצב שישראל נקלעה לתוכו.
    כמו שעושה למענך ראש המשפחה, בכדי להבין את תקציר החדשות. הנפש מבקשת רק את התקציר ללא פרשנויות כאלה או אחרות.

    אהבתי

    • אכן, שבעתי מפרשנים, בעיקר מאלה שמינו את עצמם לתפקיד ללא סיבה נראית לעין. בגדול נדמה לי שלהם ולנו יש מכנה משותף די ברור: לאיש אין מושג מה יהיה.

      אהבתי

  4. תנועת המטוסים בשמיים היתה ערה ומפחידה, ניסיתי להבין באלו סוגי מטוסים מדובר, כי היה לי הרושם שלא מדובר במטוסי קרב (שכנעתי את עצמי :-)) וכיוון שהלכתי לישון בידיעה שמשהו עלול להתרחש, די היה בו כדי להדיר שינה מעיני.
    שמעתי אתמול אחד מהבכירים בצבא, שאמר שהיה מעדיף התקפה אירנית בעיתוי זה מאשר בעוד כעשר שנים.
    להוריד את עוצמת המכה.
    הוא נשמע משכנע מאד. אבל המחשבה שלאף אחד אין מושג איך זה יתפתח אינה תורמת לשקט הנפשי שלי.

    אהבתי

  5. הטוקבקיסטים מעצבנים וכן הפרשנים, אבל אני חושבת שזה טוב שאנשים מוצאים במה לבטא מה שהם חושבים.
    לי מעניין לדעת מה הרוחות שמסתובבות בדעת הקהל ולכן אני קוראת לפעמים קצת מאלה. בכל מקרה אני מעדיפה לחפש בעתון בעצמי מה מעניין אותי, כי כל אחד מוצא בעתון דברים אחרים.
    ורק שלא תהיה מלחמה.

    אהבתי

    • בכיף, שיתבטאו. ובכל זאת הייתי מצפה מהם לשמור קצת על מידת הענווה. ובמיוחד נראה לי ראוי שלא יצעקו כל כך הרבה, כמו הצעקות של מי שפוחד ללכת לבד בחושך. פחד והיסטריה הם מדבקים, כדאי לנהוג באחריות.

      אמן על השורה האחרונה שכתבת.

      אהבתי

  6. אמש התפרסם סקר מנדטים עדכני בטלוויזיה. ביבי זוכה בו ל – 35 מנדטים, שיעור המנדטים הגבוה ביותר מזה עשור. אפילו אני, שמתעב אותו עמוקות, נאלץ להודות שהתקופה האחרונה היטיבה עם ביבי. טראמפ בבית הלבן מתָפקד טוב יותר מאשר בחלומותיו הוורודים ביותר של ביבי. וגם כשהוא נוסע לפוטין, הוא נהנה מהתמיכה הגורפת שטראמפ תומך בגבו מאחורה – וזוכה לכבוד גם מפוטין. אז מה היה לביבי – ולנו – לאחרונה?
    חשיפת תוכנית הגרעין האיראנית ==> ביטול הסכם הגרעין ע"י טראמפ ==> ביקור נוסף אצל פוטין, שבעיקבותיו קיבל חיל האוויר אור ירוק לתקוף את האיראנים בסוריה באופן נרחב.
    אין ספק, ביבי יצא גדול. גם בטלוויזיה, אבל גם במציאוּת. הסכם הגרעין האיראני, שביבי נלחם בו משך שנים – בוטל ע"י טראמפ. בהחלט נתפס כהישג. התקיפות בסוריה, נתפסות כהישג ביטחוני – למרות שאי אפשר לדעת מה ילד יום ואם המצב יסלים ויתדרדר. גם האישור של פוטין – אותו פוטין שהוריד לנו F16 מעל שטחה של מדינת ישראל, ממש לא מזמן, כן? – לתקוף בסוריה, הוא הישג. לרגע נדחקו תיקי 1000, 2000, 4000 אל מחוץ למהדורות החדשות.
    את כותבת על עיתון "הארץ", עיתון שאינני קורא, שכן הוא מיועד ל"אנשים חושבים" בלבד. "הארץ" הוא עיתון שמאלני במופגן. אבל עיתונאים שמאלנים יש בכל התקשורת. ב"ידיעות אחרונות" יש את אורלי אזולאי, ממקום מושבה בארה"ב. אורלי המסכנה, שטרם הצליחה להבין כיצד טראמפ נבחר לנשיאות – למרות שהיא, אורלי, לא אישרה את המהלך. וכך כתבה אורלי:
    "דונאלד טראמפ עמד בחדר הדיפלומטי בבית הלבן ומול פני העולם ניפץ לרסיסים את אחד ההישגים הדיפלומטיים הגדולים של ארה"ב בעת המודרנית, וההסכם המוצלח ביותר לפיקוח על נשק שנחתם אי פעם".
    וואללה? הישג דיפלומטי גדול, ההסכם הזה? וביבי סתם אידיוט, שהתנגד לו בעיקביות? אלו מילים של ישראלית, ששלום מדינת ישראל חשוב לה? איראן התגבשה כאיום ביטחוני חמור לא רק אצל ביבי – אין מישהו בצמרת הביטחונית הישראלית, שאיננו חושב שאיראן היא איום חמור.
    ההסכם, ההוֹ כה מוצלח, שיחרר המון כסף לאיראן. כסף לתמוך בחיזבללה בלבנון, בלוחמים בסוריה, בחמאס בעזה, בטרור בינלאומי בכלל – וגם להמשיך לפתח טילים בליסטיים, שלא נכללו בהסכם. כאילו, את האמצעי להביא את הפצצה עד אלינו – מותר להם להמשיך לפתח. כשהם יחליטו לפתח גם את הפצצה – רק ישאר להם לשים אותה בראש הטיל, שכבר מוכן, ולשגר.
    אבי גבאי ויאיר לפיד? בהחלט לא במיטבם. הולכים ודוהים אל מול ביבי המנצנץ באור יקרות. לעשות? – הם ממילא לא יכולים לעשות כלום. אבל אפילו להגיד את הדברים הנכונים – אינם מצליחים. עצוב.

    אהבתי

    • אבל חלקים נכבדים מן הצמרת הישראלית דווקא טענו שאיראן מקיימת את תנאי ההסכם. תלך תדע למי להאמין. מאז מלחמת המפרץ (השנייה?) שבה טענו שיש לעיראק נשק גרעיני, או כימי, שכחתי כבר מה, ובסוף התברר שלא היה כלום – מאז אני נוטה אפילו יותר מקודם ל'כבדהו וחשדהו'. ההתרשמות שלי היא שלאף אחד אין אינטרס מיוחד לספר לי את האמת.

      כרגע אנחנו די תלויים בנתניהו, אז אני בהחלט מקווה שיצליח לו.

      אהבתי

      • זה נכון, אף אחד לא מספר את האמת. אף אחד לא מספר לך מה האינטרסים האמיתיים של המעורבים בעניין. גם כאן נכון הכלל הישן FOLLOW THE MONEY.
        תראי, פוטין הוא בעל הבית בסוריה, הוא בן ברית של האיראנים – אז מדוע הוא מרשה לנו לתקוף? אני מניח, שזה טוב לנפט של רוסיה. גורם לעליית מחירי הנפט – אבל לא רק. הסנקציות הכלכליות שמוטלות על טהרן מפריעות לה למכור את הנפט. חלק מאלו שלא יוכלו לקנות נפט מאיראן – יחליטו לקנות אותו מרוסיה.
        גם המעורבות האמריקאית בעיראק היתה בגלל אותו העניין עצמו – הנפט. קצת קשה להצהיר "אנחנו נלחמים בעיראק בגלל הנפט" – אז מצהירים שנלחמים בנשק הכימי של סדאם.
        אבל זה לא באמת משנה. במבחן התוצאה זה היה טוב עבורנו שסדאם חוסיין נפרד מכיסאו – ובאותה הזדמנות נפרד גם מחייו. מה זה משנה באיזה תירוץ השתמשו?
        ולגבי קיום תנאי ההסכם:
        אם ההסכם מניח לטהרן לקדם את כל מה שהיא זוממת חוץ מהנשק הגרעיני עצמו, אם הוא משאיר לה מספיק צנטריפוגות שמחכות לשעת הכושר, אם הוא לא מאפשר ביקורות במה שמוגדר "מתקנים צבאיים", אם הוא מלא חורים כמסננת – מדוע שאיראן לא תקיים את תנאי ההסכם?
        העובדה שאיראן קיימה את ההסכם – לא הופכת אותו להסכם טוב.

        אהבתי

    • אה, ושכחתי עוד משהו: האירוויזיון.
      פעם, ממש-ממש מזמן, הייתי חובב של התחרות הזו.
      אני התבגרתי, מצאתי סוגי מוזיקה מהנים יותר, השירים באירוויזיון הלכו והדרדרו – ודרכינו די נפרדו. ועדיין, לאורך השנים, השירים שישראל שלחה לאירוויזיון לא צרמו באוזני.
      השנה היתה השנה הראשונה, שבכל פעם שהשיר הושמע ברדיו – מיהרתי להחליף תחנה…
      אשכרה נמלטתי מהשיר הזה.
      אולי סתם זָקנתי – אבל השיר הזה הוא נורא באוזנָי.
      שיהיה לנטע בהצלחה! 🙂

      אהבתי

      • ללא ספק זקננו – גם אני וגם אתה 🙂 מה שלא צריך להפריע לנו לאחל לה הצלחה, למה לא.
        בתגובתי הקודמת התכוונתי ל'חלקים נכבדים מן הצמרת *הביטחונית*'.

        אהבתי

        • נו, ראית איך האיחולים שלנו עבדו? 🙂
          היום אי אפשר להימלט מהשיר המעצבן הזה ברדיו… 🙂

          אהבתי

        • ולא רק ברדיו: במכללה אצלנו, בהפסקה, רקדו הסטודנטים לקול ההקלטות (בקולי קולות).
          אבל בסך הכול זה שמח ומשמח. נחמד.

          אהבתי

  7. אני מזדהה עתל כ-ל מה שכתבת , ואני מזועזעת מהרעיון למצוא שיר שהכי פחות אהבו , אני אפילו לא יכולה להגדיר את הסלידה שלי מהרעיון
    אני ישנה עם רדיו כדי להיות מוכנה וזה הכי מרדים אותי אבל השינה לא טובה והמטוסים מעירים ומפחיד אותי לדעת מה קורה שם ובחשש גדול אני מקשיבה בבוקר ומרחמת על ילדי הגן
    אתמול שמעתי אצל גיא פינס (אני תמיד שומעת התקציר בהתחלה , אח כ עוברת להעולם הערב בכאן ) ושמעתי על הזמרת שהייתה כאן ועל היחס שזכתה בו ברחוב (כאלמונית) והיא אמרה שלעולם לא תחזור לכאן למרות שההופעות היו מוצלחות . הבוז , המצ'ואיזם , הזילזול וזה מתבטא גם בפייס ואני באמת לא מבינה מה קרה כאן שכל כך הרבה אנשים תוקפים , לא מדסקסים , שונאים , ואילו ביטויים ושגיאות כתיב
    לא מבינה , מי נרדם בשמירה ולמה ואיך זה יכול להיות כי האנשים סביבי לא ככה
    כואב

    אהבתי

    • נדמה לי שרוב האנשים לא ככה. בניגוד לרושם המתקבל, פייסבוק לא בהכרח מייצג כל כך הרבה אנשים . אמנם נדמה שכולם שם – אבל אני חושבת שהרוב דווקא לא שם.
      ושיהיה ליל מנוחה עם חלומות פז.

      אהבתי

  8. יצא לך דווקא פוסט משעשע ואני כרגיל מסכימה לנאמר. לפעמים חבל לי שאני לא מנויה על הארץ עד שאני נזכרת שהכותבים שם נפוחים ומלאים בעצמם עד זרא. תודה שהזכרת.
    ואני דווקא ראיתי את הג׳ירו! והוא היה מקסים למרות שחלף ביעף. ובעיקר היה נחמד לראות את הסולידריות שהפגינו הצופים, מן אחדות-עם שכזו בכחול לבן (שאיכשהו לא סותרת את ההאשמות והטרוניות שהושמעו כלפי זו שמחזיקה בלונים ומסתירה, ההוא שגבוה מדי וכו').

    אהבתי

    • כנראה היו לנו חוויות דומות בג'ירו: בדיוק כמו שהגדרת, 'מקסים למרות שחלף ביעף'. ועוד איך ביעף! חכינו יותר מחצי שעה, במקום תצפית מעולה, ובסוף כל המאתיים טסו במרחק נגיעה מאיתנו, בדבוקה אחת, תוך פחות מעשר שניות (: עד כדי כך שאפשר לומר שלא הספקתי לראות אותם. אבל כל המסביב היה כייף, ואצלנו גם היה מזג אוויר מעולה ביותר, שאותו הרווחנו לגמרי ביושר.

      אהבתי

  9. והנה הצלחת ליצור פוסט אסוציאטיבי מקסים שדיבר אלי בכל הרמות!
    את הג'ירו ראה T, בצומת נתניה דרום – כשנסע לשם במיוחד על האופנוע (ובכך פסח על הפקקים ובעיות החניה) – בעוד אני נמתי את שנת הצהריים האהובה עלי כל כך בשבת (ובכל יום שבו זה אפשרי). הוא מאד נהנה וגם התרגש מאווירת הנחת והגאווה הקולקטיבית….
    T מדבר על החשש האמיתי מהתלקחותה של מלחמה ממש, מזה כמה שבועות. אני מאד מקווה שהוא טועה.
    אף אחד משנינו לא קורא את "הארץ". הוא קורא המון דברים אחרים, אני גם זה לא. פה ושם צופה בחדשות (אולי עכשיו יותר מהרגיל).
    חייבת להודות שהשנה, אחרי עשור או שניים שזנחנו אותו לגמרי, צפינו בחצי הגמר של האירוויזיון. לא חיכינו לראות את התוצאות, אבל יש משהו בנערה הזאת. איך היא אמרה באחד הראיונות: "אם היתה נטע אחת כזאת כמוני כשאני הייתי ילדה, הילדות שלי היה נראית אחרת לגמרי". גם אם לא תזכה (ויש סיכוי סביר שלא תזכה, אבל מקווה שכן תגיע למקום חד סיפרתי מכובד) היא את המסר החשוב (לדעתי) כבר העבירה.
    מאד מאד (אבל מאד!) התחברתי למה שכתבת על הצעירים שכותבים נגד הכיבוש (ובצורה הכי שטחית ומוקצנת). מה שמערער את שלוותי יותר מכל היא הבורות שלהם. כן, גם אני נגד הכיבוש. גם אני הייתי רוצה לפתור את זה איכשהו לטובת כל הצדדים. אבל אני יודעת מה היה קודם. אני יודעת את ההיסטוריה של האזור, של המדינה, של עמי האזור. אני יודעת על המשטר הצבאי שבו חיו ערביי ישראל עד לשנות הששים. אני יודעת על האיום הקיומי שחיינו תחתיו בשנותיה הראשונות של המדינה (והאמת היא שגם היום, בין אם אנו מודים בכך או לא). ומצד שני אני יודעת ששנים רבות לא התייחסה הציונות כלל למי שכבר היה כאן לפני שהבנו שצריך לחזור. "כיכר השוק ריקה" בשירה המצמרר של נעמי שמר הוא שקר גס והתעלמות מוחלטת מכל מי שמילא את כיכר השוק…..
    אני זוכרת את ימי הסכם אוסלו, ואת הפיגועים הנוראיים "קורבנות השלום" קרא להם רבין….ואני יודעת שזה לא פשוט בכלל "לסיים את הכיבוש" חד צדדית. אבל אני יודעת שבמינימום של המינימום אנחנו חייבים כל הזמן לנסות. כל הזמן לחתור למשא ומתן, לקשר, לניסיון………….וכבר שנים רבות (תחת שלטון הימין) כבר איננו עושים זאת……..
    אז תודה על הפוסט הזה עדה…..

    אהבתי

    • ואנחנו נסענו לרשפון, בג'יפ, בדרכי עפר שראש המשפחה כל כך מחבב. וזה נכון, האווירה מסביב הייתה שמחה ומרגשת. וגם לראות את כביש החוף שומם מתנועת היומיום זו חוויה יוצאת דופן.

      כן, אני חושבת שאנשים בגיל שלנו, שעברו כאן את מה שעברנו, יודעים שזה לא כל כך פשוט, ולא שחור-לבן, וזוכרים את כל הניסיונות לתקן שלא עלו יפה. בדיוק היום נתקלתי באיזה מאמר (מ'הארץ', כמובן) שמאשים את הישראלים בחטא ההיבריס (בהקשר של ההתפתחות הביטחונית האחרונה). מודה שלא קראתי את כולו (אני משתדלת לחוס על עצביי הרעועים ממילא), אבל אני חושבת לא פעם: לכתוב כמו שכותבים שם, במאמרי הדעה שלהם – זה לא היבריס?

      על לא דבר, ותודה לך, על קריאתך המדויקת ותגובתך המושקעת (:

      Liked by 1 person

  10. חחח אהבתי.אז ראשית את ודאי שמחה שנטע זכתה:-)
    תארת היטב את המצב שלי מול הארוויזיון:לא ראיתי,לא הלהבתי ולא כפת לי שנטע זו זכתה,לא שמעתי עד היום את השיר שלה מההתחלה ועד הסוף ולי זה נשמע צרמוניה לא מענינת.
    את הארץ אני קורא דרך דה מארקר שעד עכשיו איפשר חדירה דרכו לאפליקציה של הארץ אבל כנראה שגם הוא יסגור את דלתותיו בפני ההמון.
    אני לא קורא את הטריומיוויראט לוי אלפר ומשגב שאת האחרון אני קורא בפייסבוק והוא השמאלני היחיד האמיתי שאני קורא.
    לו היו חופרים ליד ביתי,הייתי משתגע מזמן

    אהבתי

    • זה אכן משמח. אמנם לא מתה על השיר, אבל לא היה שם שיר שאהבתי יותר, אז מבחינתי זה בסדר (:
      מודה, בשביל משגב אין לי סבלנות.
      בנוגע לחפירות: אנחנו עכשיו בהפוגה, שאני מקווה שתימשך זמן רב.

      אהבתי

      • זה היה ניסיון (לא מוצלח במיוחד, מסתבר) להדהד את עבודות החפירה שבשכונה שלך, יחד עם אווירת המלחמה והפטריוטיזם השוטפת את המדינה בימים אלה.

        אהבתי

        • חשבתי על כל נקודות ההשקה האפשריות בין הפוסט לבין הציטוט שלך, ורק זו של עבודות החפירה לא עלתה בדעתי 🙂
          פיספוס שלי.

          אהבתי

סגור לתגובות.