לא רק אני

הַשְכֵּם הַשְכֵּם בַּבֹּקֶר
עַל מִדְרְכוֹת הָעִיר הַמְּנֻמְנֶמֶת:
אֲנִי,  לְבַדִּי.
וְיוֹנִים.
וַחֲתוּלֵי רְחוֹב.
מַאֲפִיָּה פּוֹתַחַת שְעָרֶיהָ.
בְּתוֹךְ שְקִיפוּת הָאוֹר
הַמַּעֲמִיק
הַצִּפּוֹרִים
נוֹשְׂאוֹת דְּבָרִים

13 מחשבות על “לא רק אני

  1. את לא לבדך השכם
    את בחברה טובה מאד בבקרים
    שומעת ציוצי טעם
    ובני האדם הם הנעלמים
    כשדלתות המאפיה נפתחות מעצמן
    והניחוחות מדברים עבורם

    אהבתי

  2. כל כך מסקרן אותי לדעת מה הציפורים אומרות כל כך הרבה זו לזו…בעיקר השכם בבוקר וגם לעת שקיעה

    אהבתי

    • מוקדם בבוקר זה עוד יחסית שקט – אבל לעת שקיעה הן יוצאות מגדרן לגמרי. אני תוהה אם מדובר אז בריבים/ויכוחים, או סתם פטפטת.

      אהבתי

  3. לתמונה האידילית שציירת לנו כאן הייתי צריכה להוסיף לעצמי גם את עונת השנה וכמובן שהאביב התנחל בכל שורה.

    אהבתי

    • הצרה היא שאני בכלל לא בן אדם של בוקר. הבקרים שבהם אני צריכה להשכים כך קשים לי מאוד, והשעון הפנימי שלי לא מתרגל. בשבילי, כל בוקר כזה, גם אחרי שנים, זה חוצלארץ.

      אהבתי

      • לא הגיע הזמן, בגילך המתקדם, להשאיר את ההשכמות המוקדמות האלה מאחור? כלומר, או לפרוש לגמלאות, או להתעקש על מערכת שעות שאינה מערבת את הצורך בהשכמה מוקדמת, או כל פיתרון אחר.
        כשאני קורא "הבקרים שבהם אני צריכה להשכים כך קשים לי מאוד" – נצבט לבבי.
        זו תחושה שהכרתי משך שנים רבות מדי. 😦

        אהבתי

        • אכן שקלתי כבר את עניין הגמלאות, וכל שנה אני מתעקשת על מערכת כזאת ואחרת, ואומרים לי 'בסדר', ואז ברגע האחרון מתברר שמישהו טעה ושיבץ לא נכון ואז תלך תתווכח (או תעשה שריר, מה שאיננו הסטייל שלי). בינתיים יש מצב שבשנה הבאה תהיה לי מערכת סבירה. אפשר להחזיק אצבעות שאכן כך: ראה נראה.

          אהבתי

          • לא "אומרים לי 'בסדר'" אלא "כותבים לי".
            לא "תלך תתווכח" אלא "לכתוב מכתב, המודיע על אי עמידה בסיכומים קודמים ותביעה לעמוד בהם".
            לא "מישהו טעה" אלא "שמישהו יתקן".
            יש מקרים רבים, שבהם המעבר מדיבור לכתיבה עושה פלאים.

            אהבתי

סגור לתגובות.