עולם חדש אמיץ

אז בטרדות,  כדרך הטרדות,  יש תמיד אספקה שוטפת:  אחת נגמרת,  אחרת נולדת.  עכשיו,  למשל,  פרץ סוף שנת הלימודים בכל עוזו  –  והו,  זו טרדה מארץ הטרדות,  על זה אין בכלל ויכוח.

סאגת הטריפל שעליה דיווחתי בפוסט הקודם טרם הגיעה אל קיצה   –  כי הספקים הזנוחים פתחו במסע שכנוע מרשים,   עד שכמעט הציעו לשלם לנו כדי שנחזור אל חיקם הבטוח.  אני חושבת שמה ששבר את ראש המשפחה הוא העובדה שבטריפל החדש חסר אחד מערוצי הספורט החביבים עליו,  והחיים קשים ומרים לו בלעדיו.  אז יש מצב שנחזור אל הסידור המקורי,  בתנאים נוחים בהרבה.  אותי זה די מביך (שלא לדבר על מלחיץ),  אבל אולי זה רק בגלל שאני זרה ומוזרה.

כל זה הוא בגדר זוטות,  ובכל זאת זה מעורר כמה הרהורים נוגים.  למשל,  המחשבה על הטכנאים של החברות השונות:  הנה הם מתקינים את המערכת החדשה כאן ושם, מתרוצצים מלקוח חדש אחד למשנהו  –  ושבוע אחרי זה באים טכנאים של החברה המתחרה,  מפרקים הכול ומתקינים משהו חדש במקומו.  וחוזר חלילה. איזה בזבוז מפואר של אנרגיה.

ולא רק זה.  פעם,  בעולם שהיה מוכר לי,  היו הלקוחות הוותיקים בגדר מועדפים,  בזכות התמדתם ונאמנותם.  היום מתמקדות החברות בלקוחות החדשים,  מציעות להם שמיים וארץ  –  ולאחר שהם עולים בחכתן,  אומרות להם:  טוב,  מעתה ואילך,  זב"שכם.  וכשהם עוזבים בכעס,  משדלות אותם לחזור ומבטיחות להם הטבות מופרזות,  הרבה יותר ממה שהם ביקשו מלכתחילה,  וכאילו שכחו לגמרי שהם כבר היו לקוחות מקודם.   ואפילו לא מרגישות כמה זה מביך.

*

עוד ממעללי העולם החדש האמיץ:  יש לי השנה כמה תלמידים שמרבים להתווכח אתי על ציוניהם.  הם מלינים שלא ניסחתי את השאלות כהלכה,  ועל כן פספסו את כוונתי והפסידו כמה נקודות (לא הרבה,  אגב) מן הציון.  או,  גרוע מזה   –  מלינים שאני מורידה להם ציונים סתם, ואפילו,  בעוונותיי,  מתנכלת(!) להם.  שום פירוט או הסבר שאני מציעה על הבעיות שמצאתי בעבודתם אינו מתקבל על דעתם.

אני לא אתחיל אפילו לדון כאן בשכבות השונות של חוצפה שמעורבת בעניין הזה  –  אבל מה שמפתיע אותי כל פעם מחדש הוא באמת העולם החדש והאמיץ הזה,  שבו אנשים הפסיקו להרגיש מבוכה.  ולמה מבוכה? ראשית,  מפני שראשי המתווכחים הם דווקא אלה שקיבלו ציונים גבוהים,  גם אם לא מושלמים.  ושנית,  משום שהמחשבה שאולי משהו לא היה מושלם בעבודתם שלהם בכלל לא עוברת במוחם:  הם יודעים בדיוק מה הציון שמגיע להם,  לדעתם,  ואם לא קלעתי למטרה  –  זו בוודאי בעיה שלי.

עשיתי חשבון השבוע:  יותר משלושים שנים מחיי העברתי כתלמידה.  למדתי כל מיני דברים,  בכל מיני מקומות,  לכל מיני תארים.  היו לי כל מיני מורים,  שנקטו כל מיני שיטות ונתנו לי כל מיני ציונים.  לא את כולם אהבתי:  לא בהכרח חשבתי שהם מורים טובים,  בוודאי לא תמיד.  אבל מימיי,  בכל עשרות השנים הללו,  לא התווכחתי עם מורה על ציון.  איכשהו היה לי ברור שקביעת הציון היא בסמכותם הבלעדית של המורים,  ושזה לא משהו שאפשר בכלל להתווכח עליו. אולי זו עוד עדות להיותי נטע זר,  ומהמאדים דווקא.

*

אין מנוס מלהסיק:  העולם השתנה.  אני לבטח משתנה בקצב איטי הרבה יותר ממנו.  בעניינים רבים אני זורמת,  או לפחות משלימה עם השינוי,  ואומרת:  אני אמנם לא כזאת,  אבל מכירה בכך שככה זה עכשיו,  ושזה לא בהכרח נורא.

אבל בעניינים שמניתי לעיל  –  קשה לי לזרום.  נשארתי תקועה בעולמי הישן,  ואינני מתקדמת.
ככתוב:  נטע זר.

מודעות פרסומת

24 מחשבות על “עולם חדש אמיץ

  1. ראיתי במו עיני תלמידים מתווכחים עם מרצה על ציון בתרגיל בסוף השיעור מטווח אפס בעוד היא מסבירה להם עניינית שהיו דברים נקודתיים חסרים בעבודה. זה לא סיפק אותם אבל גרם לי להיות נחושה בדעתי לא להיות מרצה.הייתי אומרת דור המילניאלס אבל זו הייתה אישה בת 40 פלוס.לפעמים גלגול עינים זו התגובה היחידה ההולמת מצב כזה.

    אהבתי

    • זה קשור אולי לעובדה שמשווקים עכשיו השכלה כמו שמשווקים אבקת כביסה: הלקוח תמיד צודק, גם כשהוא טועה. והלקוח התרגל לחשוב שבאמת הוא צודק ובאמת הכול מגיע לו, תמיד.

      אהבתי

  2. עדה, דווקא "הגיוני" שתלמידים עם ציונים גבוהים מתווכחים על כל חודו של ציון.. זה על אותו משקל שדווקא אנשים בעלי ממון מתווכחים על כל פרוטה והחזרים כספיים. מכירה את זה. מה לעשות, עולם מעצבן כזה…

    אהבתי

  3. אם את פותחת מועדון לנפגעי מעללי נותני השירות השונים, אני מצטרפת.
    היום לדוגמא החלטתי להתקשר לבזק לאחר שאתמול לא היה לנו אינטרנט (איזה מזל שאין לי טריפל) כשהבנתי שהתקלה לא תסתדר למרות ועל אף הניסיון "לשכנע" את המודם, התקשרתי לקבל תמיכה.
    לאחר אין ספור ניסיונות כושלים, קבלנו הצעה להוריד את מהירות הגלישה עד שיגיע טכנאי וכך ליהנות בינתיים מאינטרנט.
    גם כך אנחנו משלמים על מהירות גלישה של 100 מגה, תשעים אחוז מהזמן גולשים על מהירות נמוכה ממנה. וראה פלא נוסף על כך התחייבנו לשלם 100 ש"ח על הביקור שלו אם יתברר שהביקור מיותר ????
    כמובן שהסכמנו וכי היתה לנו ברירה? ככה זה כשאין אכיפה של חוקים וכל אחד עושה ככל העולה על רוחו.

    אהבתי

    • המשחקים האלה עם מהירות הגלישה ממש מעצבנים – אבל למה שהביקור יתברר כמיותר? הרי לא הזמנתם אותו בשביל הכיף שלכם, שלא לדבר על כך שהם מחויבים לתיקון תקלות. מרגיזים.

      אהבתי

  4. אכן חוצפה נוראית להתווכח על ציון (מלבד מקרים נדירים של טעות בחישוב). אני אומרת להם שהם רשאים להגיש ערעור לראשת החוג (אה, זו אני), ושאפשר גם להמשיך הלאה. רק שידעו שערעור יכול להיות חרב פיפיות, כי כשפותחים את העניין הציון יכול גם לרדת בעקבות הערעור :/
    משהו אכן השתנה בשנים האחרונות: יש אינפלציית ציונים מוגזמת לגמרי. הייתי בטקס מ"א השנה והמצטיינים היו בעלי ממוצע 95 ומעלה, ובהצטיינות יתרה זכו אלה שקיבלו 99 ומעלה (! זה אומר שקיבלו 100 באופן קבוע בכל התואר). אני לא חושבת שפעם היינו טפשים יותר, אלא שהיום הציונים קלים יותר, והתלמידים למדו שאין להם מה להפסיד מהויכוח. אני מוכיחה להם שיש להם מה להפסיד. מזמן כבר לא ערערו על ציון שלי. ממליצה לך גם: פעם אחת תורידי ציון אחרי ערעור. זה הכל.

    אהבתי

    • מסכימה לגמרי בעניין האינפלציה בציונים. 88 כמעט נחשב היום לכישלון, ולא יעזור שאוכיח באותות ובמופתים שעל פי הסקאלה המקובלת זה ציון טוב מאוד.

      קיוויתי שהשמועה על העובדה שאני אף פעם לא מוותרת תעשה לה כנפיים ותתפרסם כך שיפסיקו לנסות – אבל זה לא עובד. המתווכחים מפסידים את דעתי הטובה עליהם, אבל זה כנראה לא ממש אכפת להם. אולי באמת הייתי צריכה לשמוע בעצתך…

      אהבתי

  5. כמוך אני, לא נהירים לי סדרי העולם החדשים. אולי לכן בחרתי להתגורר במורד ספרד שמאלה. בחיי לא ערערתי על ציון. היום, בביקוריי אצל חבריי באוניברסיטה אני עד לכך שברבים מביקורי הסטודנטים במשרדו של הפרופ, לא ברור לי היכן מסתיים הפרופ והיכן מתחיל הסטודנט. עולם חדש ומוזר?!

    אהבתי

    • ראה נא את תגובתי לתגובה הראשונה למעלה: אי שם במהלך הדרך הפכה ההשכלה למוצר שמשווקים אותו בהתאם לעקרונות השוק. והלקוח הרי תמיד צודק, גם כשלא. אז הוא מתמקח. זה העולם החדש, והוא לא לטעמי.

      אהבתי

  6. פעם אחת ערערתי על ציון. זה היה במבחן אולי הכי קל בתואר, בשיעורים שרוב התוכן שלהם אמורפי ואינטואטיבי, מבוסס על תחושות ומחשבות ופחות על דברים מוצקים.
    כיוון שזה היה תחום שהיה מוכר לי, לא השקעתי במיוחד בקורס, ולא בלימוד למבחן. ידעתי את החומר ויכולתי לענות על שאלותיה מתוך שינה כמעט. (באמת הרביתי לנמנם בשיעורים שלה.)
    המבחן עצמו היה קל עד מביך ולכן לא היתה מופתעת ממני כשקיבלתי ציון נמוך מאד , נדמה לי שזה היה 78. הציון הכי נמוך שקיבלתי אי פעם בלימודים האקדמיים והכי נמוך בכיתה. מכאן הסקתי שמאחר ומדובר במבחן שבו מסמנים את התשובות הנכונות על גבי גליון תשובות על ידי מילוי העיגול הנכון בעט, שכנראה נפלה טעות, או במיקום התשובות שלי, כלומר שלא בדקתי אם אני מסמנת את התשובה הנכונה במקום הנכון, או שנפלה טעות בבדיקה (רוב הבוחנים משתמשים בכמה חוברות מבחן, שונות זו מזו במיקום השאלות, על מנת להפחית סיכוי להעתקות, ושיכול להיות שדף התשובות שלי קודד לא נכון).
    פניתי למרצה וביקשתי שתבדוק את המבחן שלי. היא היתה בחו'ל ולכן ענתה לי באיחור ואמרה שהיא בטוחה שהציון נכון. ביקשתי שתבדוק בכל זאת, והיא (בהיותה בחו'ל) טענה שבדקה ושהציון נכון.
    ביקשתי להבחן במועד ב' והיא אמרה שהיא מאשרת את זה, ומיסמסה את התשובות שלה אלי עד שחלף מועד המבחן, כאמור היא היתה בחו'ל ולא התחשק לה להתעסק עם מבחן של סטודנטית מעצבנת אחת.
    בסוף הציון נשאר, ועד היום אני בטוחה שהוא לא הציון הנכון ולא זה שמגיע לי.

    אהבתי

    • כאן מדובר על טעות טכנית, זה דבר שעלול לקרות והוא אכן מחייב בדיקה ותיקון במידת הצורך. אבל התלמידים שעליהם סיפרתי בפוסט מערערים על עצם היכולת שלי לנסח שאלות ולהעריך את איכות התשובות: הם בטוחים שהם יודעים טוב יותר, ושאני בסך הכול קטנונית, אם לא גרוע מזה. ועכשיו תלכי ותתווכחי, וזה מסוג הוויכוחים שאין להם סוף.

      אהבתי

  7. בכלל לא מנסה להכנס לעולם הטריפל ולתהות על קנקנו , נשארת במה שמוכר לי. בסופו של דבר נראה לי שהכל אותו הדבר . בעניין טרדות זה לא מסתיים לעולם , נראה לי . אנחנו קנינו כיריים חדשות וכאנשים מסודרים ואחראיים הזמנו מתקין גז מקצועי , שלמנו את התשלום שבקשו ואנוכי חתמתי על אישור התקנה ב…פלאפון של המתקין . כשבקשתי מהחברה המספקת ביטוח לשנה אישור של הביטוח בקשו ממני אישור בכתב על ההתקנה .טלפנתי לחברת הגז והם הבטיחו לשלוח אישור בפקס ובמייל . לא אמרו מתי . טלפני שוב עוד מספר ימים לוודא אמרו לי וכך אני "מבלה" את זמני בטלפונים בין חב' הביטוח לחב' הגז ( וזה רק על קצה המזלג) אוי, כבר יכולתי לכתוב פוסט בנושא. סליחה על שהעמסתי כאן .

    אהבתי

    • לא העמסת, ואין צורך להתנצל, והרי מכל מקום אני זו שהתחילה 🙂
      נזכרתי במאמרון מבודח של אפרים קישון. הוא קרא לו 'המרדף', ותיאר בו את כל הטרדות הביורוקרטיות האלה בצורה כל כך מצחיקה, שכמעט השתכנעתי שזה לא נורא. אבל זה גרוע למדי.

      אהבתי

  8. סוף שנת הלימודים, תחילת שנת הלימודים, תקופות בחינות…..כל אלה מהווים מקורות ללחץ בלתי פוסק. תוסיפי על זה את החוצפה של הסטודנטים להתווכח על הציון – ואני מסירה את הכובע בפני כל המורים והמרצים באשר הם. אכן הבנתי שלימודים הפכו לסוג של מצרך, והסטודנטים מתייחסים אל המרצים כאל ספקי שירות. הזוי. הוסיפי על כך את בעיית החינוך שהתחילה עוד עם ההורים שלהם בבית – היום כל ילד יודע שאם הוא יתווכח מספיק, ינדנד מספיק….ההורים יישברו באיזשהו שלב. אז כעת כשהם גדולים, למה לא להמשיך עם זה למורים?
    וצודקת מי שכתבה שדווקא בעלי הציונים הגבוהים מתווכחים על קוצו של יוד.
    לגבי הטריפל – אמרתי לך שחתני משחק עם זה, בכל פעם שהוא נוטש חברה, היא אחר כך מחזרת אחריו ונותנת לו תנאים עוד יותר טובים ממה שהיה קודם, אפילו ממה שהיא נותנת למצטרפים חדשים. זו חוצפה.
    ואגב טיפ קטן: לא תמיד השיווק של החברה יודע מה המחלקה הטכנית מסוגלת לתת בפועל. ואף אחד (פרט לטכנאי ישר במיוחד) לא יגלה לך, שלעיתים הם מוכרים לך רוחב פס שבפועל אין להם שום דרך לספק אותו.
    ועוד תופעה של העת האחרונה – פעם טכנאי היה מגיע להתקנה ועושה הכל כדי שהמערכת תוקם ותעבוד. היום הם "ראש קטן". אם יש איזה סיבוך, מורכבות, ההתקנה כוללת יותר מאשר הכנסת תקע כלשהו לשקע כלשהו ….הם אומרים לך להזמין חשמלאי/איש תקשורת משלך….בתשלום מלא כמובן.
    בקיצור – עולם חדש ולא ממש אמיץ, רק חוצפן יותר.

    אהבתי

    • כן, אני מכירה את עניין ההבטחות לרוחב פס/מהירות גלישה שאין להן כיסוי.
      לכן אני תמיד אומרת לראש המשפחה: אם זה עובד, אל תיגע. אפילו אם עולה יותר. אבל אני בדרך כלל לא מצליחה לשכנע אותו.

      Liked by 1 person

  9. טוב לזכותי יאמר שאני מעולם לא ביקשתי שיתקנו לי ציון ,מצד שני השיח של עם מורים היה כזה שהוא כלל בעיקר דיבורים על בעיות משמעת ועניין הציונים התייתר מאליו. באשר לחזרה לחברה הקודמת,אני מתפלא על ראש המשפחה,ספורט וערוציו הם בעדיפות עליונה וכשאני מדבר על חברת טתויזיה כזאת או אחרת אני דואג קודם כל לספורט ולכן אני לא מתפלא שהראש רוצה לחזור לקבל את מה שהוא רגיל אליו.שיהיה בהצלחה

    אהבתי

    • ספורט בעדיפות עליונה? בטח לא בעיניי 🙂
      אני באמת לא יודעת איך הוא לא שם לב. עכשיו הוא פועל לתיקון המצב. תודה.

      אהבתי

  10. התחושה של להיות נטע זר מוכרת לי היטב, מלווה אותי מאז ומתמיד ואני פשוט לא מכירה קיום אחר. וזה שהעולם משתנה – גם זה מצב תמידי וככל שהגיל שלנו מתקדם, כך מתרבים השינויים שקשה לנו לחיות אתם.

    אהבתי

    • כן, גם אני כך. אבל חלק מהדברים הם יחסית זניחים. לעומת זאת מה שסיפרתי בעניין התלמידים קשה לי במיוחד, כי זה כולל איזו חוצפה שאני פשוט לא מצליחה לבלוע.

      אהבתי

  11. מסכימה איתך בכל. גם אני משתוממת על תרבות – "הצועק הוא הצודק", שבאה לידי ביטוי גם ביחס לציונים ובכלל. עצוב שהמורים הפכו להיות מעין משרתים של התלמידים. ואם תלמיד לא בא לבקש ציון גבוה יותר, אז הוא ישאר עם ציון נמוך יותר רק בגלל זה? ממש לא תקין. אבל זה באמת העולם כיום, וגם לי קשה עם זה.
    וסאגת המתקינים והטכנאים היא ענין כאוב בפני עצמו. אצלנו באו לתקן מזגן, והענין הסתיים בכך ששרפו לנו פאזה שלמה של חשמל בבית, כך שגם חשמלאי מקצועי שהוזמן לא יודע מאיפה להתחיל את התיקון, ובינתיים המצב לא נפתר (הוא הצליח לתקן חלקית כך שתאורה יש אך שקעי החשמל באזור מסוים לא עובדים). וחוץ מזה אותם טכנאים שברו לנו גם חלק של המזגן. ואלה היו טכנאים מורשים של תדיראן! כך שאני באמת כבר לא יודעת מה לעשות במקרים כאלה.

    אהבתי

    • בנוגע לשאלתך 'ואם תלמיד לא בא לבקש ציון גבוה יותר, אז הוא ישאר עם ציון נמוך יותר רק בגלל זה?' – התשובה היא שאם אין סיבה לתת לתלמיד המתווכח ציון גבוה יותר (ובדרך כלל אין), ואם המורה יקפיד לא לוותר ולא להעלות את הציון סתם רק כי מבלבלים לו את המוח – אז התלמיד המנומס שלא התווכח לא יפסיד כלום. זו אחת הסיבות שאני לא מוותרת בעניינים האלה: כדי שלא יעלה בדעתו של מישהו שהתנהגות מנומסת תגרום לו הפסדים.

      ובהצלחה עם הפאזות! נשמע כמו כאב ראש אמיתי.

      אהבתי

סגור לתגובות.