שוב סנובית

קוראת את The Best of Friends של ג'ואנה טרולופ.  משהו על משפחות מתפרקות,  משבריהן והתאוששותן.  בינתיים העלילה צפויה מראש,  הסגנון לא מאוד מרשים, ואני לא מתה על זה,  וכבר עברתי את האמצע.  אבל שמחה שחזרתי לקרוא באנגלית,  כי די יצאתי מזה לאחרונה והיה לי קשה (ואיטי) לחזור.

מפריע לי שבכל הופעה של כל דמות,  טרולופ מספרת מה היא לובשת.  נראה לי מיותר.  אולי זה כלל-אצבע לספרות בינונית:  תיאור בגדים,  במקום מי שלובשים אותם.
או שאני סתם סנובית. המממ.  אבל באמת,  מה זה חשוב מה הם לובשים?

מצד שני,  גם בלזאק תיאר בגדים.  וחדרים,  ורגלי שולחנות.  והכול בפירוט מכאיב.  אבל זה בכל זאת משהו אחר.
או שאני סנובית.

*

בלי קשר בכלל:

צחוק ילדים עולה מן הבניין הסמוך.  אולי הם מפריעים לאמם לחטוף תנומת צהריים בעת משחקם השובב.  או שאולי היא רק עושה עצמה ישנה,  ובעצם מקשיבה לצלילים הערבים הללו.  לי נדמה תמיד שהם מוסיפים להדהד בחלל האוויר,  על פני מדשאות ובפינות חדרים,  הרבה אחרי שמחולליהם כבר בגרו.

12 מחשבות על “שוב סנובית

  1. לא מכירה את הספר אבל סנובית או לא, גם אותי היה מטריף תיאור בגדיה של כל דמות
    וקול צחוק ומשחקם של ילדים הוא אחד הצלילים האהובים עלי

    אהבתי

  2. אני זוכרת את הספר "הבושם" התייאשתי מהתיאור המפורט והמעייף של כל הריחות. יתכן שפיספסתי משהו אבל זה היה כבר בלתי נסבל.
    בנוגע לתיאור הבגדים לי זה מסייע לדמיין את הדמות ואולי אפילו להשליך על אופיה.

    אהבתי

    • לי זה איכשהו לא עוזר. אולי משום שגם כשמדובר במפגש עם אנשים אמיתיים, לא בסיפורים, אני בדרך כלל לא שמה לב מה הם לובשים.
      וחיפשתי בוויקיפדיה כדי למצוא מה זה 'הבושם' (ומצאתי).

      אהבתי

  3. לא הייתי קושרת את העניין לסנוביות, אלא לסגנון ואופי ספרותי. הכתיבה שלך, תמציתית וממוקדת, שרשיה נטועים בספרות המקראית, שהיא מאוד אליפטית ואף פעם לא מספקת תיאורי דמויות למעט ההגדרות הכלליות נוסח 'יפת תואר ויפת מראה', בניגוד גמור לספרות הקלאסית שמתעכבת על כל פרט ופרט. מכירה את המאסה הנפלאה של אריך אורבך 'צלקתו של אודיסאוס' בספרו 'מימזיס?

    אהבתי

    • זה נכון שאני בדרך כלל די תמציתית, ואפילו ארחיק לכת ואומר שהתמציתיות היא בעיניי עניין די עקרוני.

      נגע לליבי מה שכתבת על השורשים הנטועים בספרות המקראית. לא שאני כל כך בקיאה בה, אבל לפעמים יש 'תאונות' כאלה, שכתוצאה מהן משהו מזכיר משהו אחר גם שלא מתוך היכרות מעמיקה.

      לא מכירה. אברר. תודה.

      אהבתי

  4. פינגבק: החופש הגדול | בלוגיעדה

  5. ואני קוראת ספר אחר של אותה סופרת, שאני אוהבת באופן כללי אבל לא מטורפת אחריה. אני אתך בעניין התיאורים, אבל מודעת לזה שיש אנשים שזה ממש נחוץ להם, שצריכים פרטים כאלה כדי לדמיין ויזואלית את הסצינה – אצלי המוח פשוט מסרב לעכל כאלה פרטים, כך שבקריאה אני מדלגת ובכתיבה אני נוטה לא לחשוב על זה בכלל… זה לא עניין של סנוביות, אלא איך שהמוח שלנו מעכל את מה שאנחנו קוראים.

    אהבתי

    • סביר מאוד שכך. אני גם לא רואה מה אנשים שיושבים מולי לובשים: אחרי פגישה של שעה ויותר, אחרי שנפרדים, פתאום אני נזכרת שאין לי מושג מה הם לבשו. די מביך.

      Liked by 1 person

      • טיהי… גם אני בדרך כלל – אלא אם כן זה משהו שמשום מה מושך את תשומת לבי, אבל 99% מהזמן אני עסוקה מדי במה שבאמת מעניין אותי: הבפנוכו של בני אדם, רגשות ומחשבות ולא איך הם נראים.

        אהבתי

סגור לתגובות.