ריקים ופוחזים

בימים האלה אי אפשר לי שלא להרהר שוב בניסוח הקולע שבו השתמש יוסי שריד המנוח כשכתב על איזו החלטה מטורללת שאושרה על ידי ממשלת נתניהו,  או על ידי הקואליציה שלו,  לפני כמה שנים.  אני כבר לא זוכרת על מה היה מדובר,  אבל שריד כינה את חברי הממשלה/הקואליציה (שהצביעו בעד ההחלטה) בכינוי 'ריקים ופוחזים',  ואת נתניהו כינה 'הקברניט הנפחד'.  וזה כל כך,  אבל כל כך,  קולע,  גם לאחר כך וכך שנים.

וזה מתאים להכול:  לחוק הלאום החדש,  שכולל גם פגיעה נוספת במעמדה של הלשון הערבית בארץ;  לאיסור הפונדקאות על זוגות להט"בים (נכון שיש בעיות עם עצם הרעיון של פונדקאות,  אבל ברגע שמתירים אותה,  אין הצדקה למנוע אותה רק מפלח אחד של האוכלוסייה);  וגם להתנכלות לרב קונסרבטיבי שערך חופות שהרבנות לא מחבבת;  ובטח יש עוד כמה דברים ששכחתי.

אני רואה שהמחאות על העניינים הנ"ל הולכות ותופסות תאוצה (למשל כשמוסדות מכובדים מאוד מצטרפים לשביתה המתוכננת ליום ראשון)   –  וזה טוב,  מפני שזה עשוי להשפיע על הקברניט הנפחד,  שנוטה להיבהל מדברים כאלה ולזגזג מהר בחזרה למסלול בטוח יותר.  רק נקווה שהריקים והפוחזים לא יפריעו.

ואחרי שיזגזגו בחזרה,  שיחשבו מה הם יכולים לעשות במקום לחוקק חוקים מטורללים:  שישבו ויהרהרו למשל בשאלה מה אפשר לשפר במוכנות לקראת רעידת אדמה צפויה.  זה יהיה יותר הגון ויותר מועיל,  ואולי אפילו יתרום להצלת כמה חיים.  והרי כל המציל נפש אחת,  וכו'.

מודעות פרסומת

14 מחשבות על “ריקים ופוחזים

  1. את קול של שפיות בתוך בליל של שטויות שלולא היו כה מפחידות (בעצם סכנתן לחופש ולדמוקרטיה) היו סתם מגוחכות. הלוואי שהקברניטים המפוחדים היו מקשיבים לך עדה

    אהבתי

  2. בקשר לחוק הלאום לא התעמקתי בנושא כי אני חושבת שאנחנו זקוקים למדינת לאום אבל חוק בקשר לזה עלול להיות מטופש כמו שקרה ( להבדיל אלפי הבדלות ) עם החקיקה של הפולנים כלא אחראים . . .
    – בקשר לחוק הפונדקאות גם בחרתי לטמון ראשי בחול
    – ובקשר לרב שנעצר על חוק חיתון אני כל כך מרוגזת שאיני מסוגלת לומר דבר מעבר לכך שמא אתפס במילתי
    המדינה שלנו כל כך הזויה עם כל הנ"ל והעפיפוני … שטוענים למאבקם כלא לא אלים שבאמת אולי כדאי להתעמק בחיזוק מבנים
    כמה חבל שהמונדיאל נגמר וחזרנו למציאות חדר הבריחה הזה היה זמן בריאות קצר מידי עבורי

    אהבתי

  3. זה כבר בנאלי, אבל הקברניט הנפחד מפחד בעיקר על כסאו. לא יודעת לאן הולכת המדינה שלנו, אבל לכל פעולה יש פעולת נגד, ולפעמים זו הדרך להתקדמות. או כמו שכתבתי לאבו אלמוג, באו לקלל ויצא לטובה. אינשאללה.

    אהבתי

  4. כל כך חסר אדם כמו יוסי שריד בתקופה הזאת,לא שהיה מצליח לעשות משהו נגד הביביזם אבל לפחןת חדות לשונו הייתה מצליפה במתחסדים ובצבועים שאין להם גבול ואין להם לא דין ולא דיין והמדינה הולכת ונעשית ימנית,דתית ואירנית

    אהבתי

    • על פי התרשמותי, חדי לשון לא חסרים אצלנו. רק חבל שהם משחיזים את לשונותיהם רק בפייסבוק (או בעמודי הדעות של עיתון הארץ), מתוך איזו אמונה תמימה שזה ישנה סדרי עולם. למרבה הצער, זה לא: פייסבוק זה נחמד מאוד, אבל זה לא הרבה יותר מנחמד. ההחלטות בין כך ובין כך מתקבלות במקום אחר.

      אהבתי

  5. רקים ופוחזים זה תאור מדויק של חברי הקואליציה שלנו. אני לא מבינה איך הגיעו בכלל להיות חברי כנסת. ביניהם ובין עשיה יעילה לטובת החברה המרחק כל כך עצום שאין בכלל סיכוי שיגיעו למקום הזה. אני גם לא מבינה מאיפה ניתן לשאוב אופטימיות כל שהיא….

    אהבתי

    • לנתניהו יש איזה כישרון ללקט סביבו כל מיני חדלי אישים. יכול להיות שהמניע שלו הוא לוודא שאף אחד מהם לא יוכל להתחרות בו. אפשר אולי להתנחם בצרת רבים – כי זה קורה בכל כך הרבה מקומות בעולם עכשיו. אבל כבר היה מי שאמר שצרת רבים היא נחמת טיפשים, ויש מצב שהוא צדק.

      אהבתי

  6. עם כתיבת המשפט על המוכנות שלנו לרעידות האדמה הזכרת לי משהו:
    לפני מספר ימים, מהדורת החדשות המרכזית בטלוויזיה, בשעה שמונה בערב, התחילה עם הסיפור של הח"כית – איילת נחמיאס ורבין – שנגעו לה בתחת. לא הטרדה מינית אמיתית, אלא נגיעה לעיניי קהל רב, רק על מנת שהח"כית תזוז קמעה ולא תסתיר. זו הידיעה, שפתחה את מהדורת החדשות.
    באותו יום התפרסם דו"ח מבקר המדינה על המוּכנות לרעידות אדמה. מהדורת החדשות התפנתה לעסוק בעניין רק בשעה שמונה וחצי.
    לא הצלחתי להתאפק, ואמרתי לאישתי שתשים לב לסדר הדברים – ולמידת החשיבות המוקנית להם.
    זה סדר העדיפויות האמיתי במדינת ישראל. לא רק של השלטון שמעוניין להסתיר את ערוותו, לאחר שבמשך עשרות שנים לא בוצע דבר פרט לתמ"א 38 הכושל. זה גם סדר העדיפויות של הפמיניזם הלוחמני, של התקשורת הפופוליסטית, של כל מי שוטף את מוחנו בסדר עדיפויות מעוות.

    אהבתי

    • זה סדר העדיפויות בכל מקום, לא רק במדינת ישראל. רכילות תמיד תתפוס יותר כותרות מאשר העיסוק הסיזיפי בעניינים חשובים ומייגעים. אולי זו גם הסיבה שהמערכת הפוליטית לא מעוניינת לעסוק בעניינים הסיזיפיים: לא רק שזה קשה – אלא שגם לא מקבלים על זה פרסום וקרדיט. שלא לדבר על כך שרעידות אדמה נורא מפחידות, שלהתכונן אליהן באופן מושלם בין כך ובין כך אי אפשר, ושכל אחד יחשוש להוציא אינסוף משאבים על סכנה שאולי (הלוואי) לא תתממש. שהרי אם לא תתממש, יערפו את ראשו בשל 'הבזבוז', כביכול. והאומץ, כידוע, הוא מצרך יקר.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s