היֹה היָה

לא מצליחה להיכנס לישראבלוג מאז יום ראשון אחר הצהריים.  אמנם כבר לא כותבת שם הרבה זמן,  אבל עדיין יש בלוגים שאני קוראת.  עכשיו אין כלום.  זה כמובן לא רק אני: הבעיה כללית וידועה,  אבל אף אחד מהפונקציונרים שאמורים לנהל את האתר,  אם עוד נשארו כאלה (ערוץ 10??),  לא מגלה מה קרה,  והאם זה סופי או לא.  האם עוף החול ימריא שוב,  או שהפעם זה סוף פסוק,  בקול דממה דקה.

נדמה לי שכמעט כל הבלוגרים הישראלים גדלו בישראבלוג,  גם אם בהמשך פרשו כנפיים ועברו למקומות אחרים.  ורבים מהם  –  מאיתנו  –  עוד קשורים רגשית למקום ההוא,  שלימד אותנו כל כך הרבה.  למשל,  את העיקרון המוביל בתקשורת בין בלוגים:  'בלוג יפה,  מוזמנת לשלי'.  מנטרה חביבה ונשכחת.

שוטטתי אל ויקיפדיה כדי לראות מה הם אומרים.  אז הם אומרים, "ב-12 באוגוסט 2018, כחצי שנה לאחר ההכרזה על הסגירה האחרונה, האתר חדל מלפעול באופן פתאומי, ולא פורסמה אף הודעה על כך."  קצר ומדויק.  אבל הכי נוגעת ללב היא ההגדרה בראש הערך: "ישרא-בלוג היה אתר אינטרנט ישראלי פופולרי שסיפק בחינם שירותי אחסון לבלוגים."

בעבודה יוצא לי ללמד הרבה על המילה 'היה',  ולדון בפרשנויות השונות על תפקידה:  פועל מלא או חלקי,  אוגד או לא.  אבל אף פעם לא העליתי בדעתי עד כמה היא יכולה להיות פשוט עצובה.  היא המילה הכי עצובה בערך ההוא בוויקיפדיה,  וגם בפוסט הזה.

 

[עריכה מאוחרת,  17 באוגוסט אחה"צ: חזר!  עוף החול,  שוב.
18 באוגוסט: בוויקיפדיה החליפו את 'היה' בחזרה ל-'הוא'.]

30 מחשבות על “היֹה היָה

  1. כן, גם אני ראיתי את הפרסום בויקפדיה, והוא זה ששכנע אותי שאכן ישראבלוג נסגר. אכן עצוב, כמו שכתבתי גם אצלי, ומוזר לחשוב על ישראבלוג במונחים של משהו שהיה בעבר.

    אהבתי

    • לדעתי לא בטוח שזה סופי. יש לישראבלוג מין כוח חיים מוזר. אולי עוד יפתחו שוב, ולו רק כדי לתת למי שעוד כתבו שם לאחרונה לגבות את החומרים שלהם.

      אהבתי

  2. הכותרת של הפוסט שלך מיד מחברת את הפועל 'היה' עם נופך אגדי. היה היה. זה כבר נראה בלתי נתפס, איזה מקום ישראבלוג תפס בהווייה הבלוגרית. אני מניחה שיהיו שיסבירו מה נסיבות עלייתו ונפילתו, אבל גם לי פשוט עצוב עכשיו. מאוד.

    אהבתי

    • זאת הייתה, למיטב ידיעתי, הבלוגיה הצברית הראשונה. ציון דרך בתולדות הרשתות החברתיות לסוגיהן. לא דבר של מה בכך.

      אהבתי

    • לישרא באמת היו ימי זוהר, אני עוד זוכרת את חלקם, ובלוגרים ותיקים ממני זוכרים אפילו יותר.
      אבל לא רק נוסטלגיה – עוד היו בלוגרים שכתבו שם עד לרגע האחרון, ואף אחד לא הודיע להם שזהו, מחר מכבים את השאלטר.

      אהבתי

  3. אכן עצוב ומרגיז שלא הוציאו הודעה כלשהי לבלוגרים. יש שיגידו שיצאה הודעה לפמי למעלה מחצי שנה
    אבל אז השאירו את האתר באוויר בלי לתת תאריך סיום
    אז ככה מורידים את השלטר בלי אזהרה?
    היה היה פעם אתר בלוגים באמת משובח
    ואיננו עוד …כנראה

    אהבתי

    • נכון שמבחינה משפטית הם הרי הודיעו בדצמבר, אז אי אפשר לבוא בטענות. ובכל זאת: לא יפה. יש להם אתר של ערוץ עשר, יכלו להתכבד ולהודיע דרכו. ואם לא עשו זאת, יכולים לפחות לתת שם עכשיו הבהרה, ולא לתת לבלוגרים לשלוח להם אינספור פניות בלי שמישהו יענה.

      אהבתי

  4. אכן, המילה "היה" מכילה כל כך הרבה עצב לפעמים. כמו כשאנחנו נאלצים לתקן את עצמנו כשאנחנו מדברים על מישהו שמת לא מזמן, ועוד לא התרגלנו.

    לא הכרתי את ישראבלוג אבל אני משתתפת בצערך. (אני הגעתי לכאן מתפוז, שם היתה אווירה חברותית באופן כללי, והייתי נשארת שם בכיף אלמלא הבעיות הטכניות המרובות והפרסומות שנהיו יותר ויותר אגרסיביות.)

    מעניין שאת רואה כחיובי את גישת "בלוג יפה, מוזמנת לשלי". אותי זה מרגיז, כאילו הסיבה היחידה שביקרתם היא להשיג עוד קוראים – אם מישהו מגיב אצלי ואם אני מסוקרנת, אקח את היוזמה בעצמי ואקליק לבדוק את הבלוג שלהם. אולי מפני שראיתי יותר מדי אנשים במדיה חברתית מגיבים על פוסטים עם "תוסיף אותי" סתמי, בלי שום תוכן. אבל הרי את טובה בלראות דברים באופן חיובי 🙂

    אהבתי

    • 'בלוג יפה מוזמנת לשלי' הפך בהדרגה למעין בדיחה ישראבלוגית פנימית. היו אפילו חולצות עם כיתוב כזה. ברור שהמניעים של מי שכתבו את זה כתגובה לפוסטים לא היו טהורים, מצד שני היה בזה היגיון עמוק: באינטרנט, את צריכה שידעו על קיומך. בעידן שבו לא היה 'לוח המודעות' של פייסבוק ודומיו, לא באמת הייתה דרך אחרת מלבד תגובה בבלוגים אחרים, ומי שכתבו את זה בניסוח הנ"ל היו בדרך כלל ילדות די קטנות ולא מאוד מתוחכמות. אז קיבלתי את זה בהבנה 🙂

      Liked by 1 person

  5. את יודעת, אקדח שמופיע במערכה הראשונה – יירה במערכה השלישית…
    איום סגירה רציני, שמופיע בסוף שנת 2017 – ימומש במהלך 2018.

    האמת? גם לי עצוב.
    מה שעוזר למָתֵן את העצב – זו העובדה שהאתר ממילא הלך והתדרדר.
    כתבתי על כך אצל "פרי העץ", וקצת לא נעים למחזר, אבל העצב האמיתי הוא על מה שהיה פעם, בימי "היּה היָה" – ולא על מה שהיה, בפועל, לאחרונה.
    כי בזמן האחרון היה רע ועצוב ועילג. ומלא בבלוגרים דכאוניים, אובדניים, נערות אנורקטיות ובולמיות שגם חותכות חתכים בגופן. מלא במסוממים בדרגות חומרה שונות. גם מריחואנה, גם סמים קשים יותר – וכמובן, אלכוהול, שזרם כמים. אפילו אכסניה להומלסים מודרניים, בעל מוּדעות עצמית בגובה הרצפה. אכסנייה לנערות צעירות, שמתנהלות בחוסר אחריות מבחינה מינית, טועות לחשוב, שהן רק "חוגגות את מיניותן" (כטענת הפמיניסטיות). אפילו סיפורי זימה היו גם היו.
    כך, שאם פעם נכנסתי לאתר והיה מה לקרוא – לאחרונה היה הרבה פחות. הרבה-הרבה פחות. והבלוגרים האיכותיים יותר, והבלוגרים המבוגרים יותר – נטשו מכבר את הספינה הטובעת. כמוך, למשל.
    ישרא נותר בעיקר כשלד מת, מלא בתוכן חלוּל. מה שהתבטא באופן בולט בטבלת ה"פוסטים החמים": ארבע-חמש תגובות הספיקו כדי להכניס פוסט לרשימה…
    כשאין כותבים ראויים, כשאין מגיבים, כשאין "תעבורה" – אין לאתר ערך כלכלי. מפרסמים לא מוכנים להשקיע כסף כדי להגיע למספר קוראים זעום. ובלי כסף – אין אתר.
    פלטפורמות חדשות נולדו. האנשים הלכו אליהן. כך גם הכסף. זה עולמנו.

    אהבתי

    • כן, אני מניחה שזה היה בלתי נמנע. לאחרונה קראתי רק כחמישה בלוגרים שעוד המשיכו לכתוב שם, וזהו. לא הכרתי אחרים. דף התגובות קרטע ונטען באיטיות וסיבך את האפשרות להגיב. ברור שהנוסטלגיה היא למה שהיה פעם, ויש עוד בלוגרים רבים שזוכרים את ישרא בכל תפארתו. אבל יכלו לפחות להודיע מראש, גם אם משפטית הם כבר לא מחויבים. ואם זו תקלה שבעטיה הם כבר לא יכולים להודיע, אז יש להם עדיין את האתר של ערוץ 10: שיתכבדו ויודיעו ויסגרו עניין שם. להשאיר ככה אנשים תלויים באוויר בלי מילת הסבר – זה ממש לא לעניין.

      אהבתי

  6. ואני כבר כתבתי על ההעלמות הפתאומית כאילו התאיידו להם הבלוגים פוסט ארוך בפייסבוק שצובר תאוצה עם הרבה תגובות גם לא מ"חברים" קבועים שלנו בישרא ( אני יודעת שראית והגבת) ואולי עוד יבואו ימים אחרים…

    אהבתי

  7. לולא הפוסט שלך ושל מלו, לא הייתי מודעת להיעלמות האתר.
    הנופך הנוסטלגי שהענקת כאן דרך "היה" מקסים בעיניי.

    אהבתי

    • זה אולי עוד לא סופי – כי אתמול בערב הודיעו שהיום האתר ייפתח שוב (לא קרה בינתיים).
      אנחנו רק צופים בזה מן הצד, ולכן גם לוקח זמן עד שאנחנו שמים לב שמשהו לא בסדר – אבל יש מי שעוד כתבו שם עד השבוע, ובשבילם זו שאלה בוערת ומדאיגה הרבה יותר.
      תודה.

      אהבתי

  8. זה מוזר, בקבוצת הפייסבוק של הקבוצה אמרו שהוא יחזור, (שהוא יבוא, אע"פ שיתמהמה הוא יבוא) והנה אנחנו הפכנו לפזורות ישראל בגולה בעת החורבן, אבל הבית הוקם שנית, ואולי בבניינו ננוחם. אינני יודע מדוע יש לי מעין תפישה תיאולוגית לכל זה, אבל זה מרגיש כך.

    אהבתי

    • לצערי הם (בערוץ 10) כבר הבטיחו כל כך הרבה פעמים כל כך הרבה דברים, שאני כבר לא מתפלאת כשאינם מקיימים. אולי לא מתוך רשעות שלהם, אלא סתם זלזול וחוסר יכולת. ואולי עוד יצליחו בשבוע הבא, מי יודע. התפיסה ההומלסית-תיאולוגית מובנת: זה באמת חורבן, ויש אנשים שנשארו עכשיו בלי בית, בלי אזהרה מוקדמת, והם המומים . אני מבינה לליבם, רק מקווה שיסיקו מסקנות ויעברו מהר לחוף מבטחים, ויבנו את ביתם מחדש – ויתנחמו בו.

      אהבתי

סגור לתגובות.