עניינים בלוגוספריים

שוב הבלוגוספרה הישראלית רוגשת:  ישראבלוג נעלם וחזר והפציע,  לא ברור לכמה זמן.  שוב תנועה תזזיתית בין הפלטפורמות השונות,  ושוב אנשים מחפשים בית,  ושוב אני נפנית לחשוב איפה עדיף בשבילי,  אף שאני כאן בוורדפרס כבר כמה שנים.

אז החלטתי לשבת ולערוך רישום מדויק של התרשמויותיי משתי הפלטפורמות העיקריות:  וורדפרס החינמית מצד אחד, מול בלוגספוט/בלוגגר של גוגל (שהם שלושה שמות בשביל אותה מערכת;  להלן:  בלוגספוט) מצד שני. יצא פוסט ארוך כאורך הגלות,  ואני לא אכריח אף אחד לקרוא עד הסוף (למרות שאולי דווקא את הסוף כדאי).

יש גם ויקס,  שמחייב קצת ידע (לא הרבה) בבניית אתרים (בלי צורך לתכנת).  ויש סלונה,  שעליו אני לא יודעת הרבה.  ויש בלוגר (ב-ג' אחת),  שהבנתי שהוא חלוש-במקצת.  ויש קפה דה-מרקר, ואולי גם תפוז, וייתכן שיש עוד.  אבל השתיים העיקריות כרגע הן עדיין וורדפרס החינמית ובלוגספוט,  ואת שתיהן ניסיתי בהרחבה.  אני מתה על בלוגספוט אבל כותבת בוורדפרס.  כזאת אנוכי:  מבולבלת.

אז הנה,  מחולק לסעיפים:

מחיר:

בלוגספוט חינמית לגמרי,  תמיד. אשר לוורדפרס,  אני כותבת בגירסה החינמית של וורדפרס-דוט-קום (לא להתבלבל עם דוט-אורג, זה משהו אחר).  יש גם גרסה בתשלום,  אבל אפשר להסתדר היטב בלעדיה.  בלוגרים מתחילים בוורדפרס מקבלים כל רגע מייל שמציע להם שדרוג עבור תשלום.  אחרי שהם מסרבים בעקשנות,  המערכת מוותרת ומפסיקה לשלוח להם מיילים כאלה.

עם השנים התרגלתי לקבל בהבנה את בקשות התשלום:  ניצולי ישרא למדו על בשרם מה קורה למערכת חסרת תקציב.  וורדפרס היא מערכת ענקית,  ורוב אתריה ובלוגיה עובדים בתשלום.  אנחנו,  הבלוגים החינמיים,  נהנים מהריקושטים של מערכת שמפותחת (ביעילות ובחריצות,  לפעמים בחריצות-יתר) עבור משלמיה.   זה קצת כמו לשלוח לַגן ילדים לא מחוסנים:  אוכלוסיית הילדים שכן חוסנו מגינה עליהם.

תשאלו:  אז מה עם גוגל?  למה בלוגספוט שלהם היא כן חינמית?

תשובה: כי גוגל זה גוגל.  מצד אחד הם קנו את בלוגספוט ממפתחיה המקוריים ומאז פחות או יותר הזניחו אותה.  מצד שני,  כשמשהו שם לא עובד טוב,  הם אומרים:  טוב,  קחו מוצר חינמי שלנו במקום.  למשל,  לא מרוצים ממערכת התגובות המיושנת?  קחו את דיסקוס,  מתנה מאתנו,  חינם.  לא מרוצים ממערכת הסטטיסטיקות שלנו?  קחו גוגל-אנליטיקס,  בלי תשלום.  חברו את כל אלה לבלוג שלכם,  והכול יהיה טוב.  וכך הלאה.

שזה נכון.  רק שברגע שצריך להוסיף את כל התוספים האלה למערכת המקורית של בלוגספוט,  זה קצת מסבך את הדברים,  וזאת כבר לא המערכת הפשוטה והחמודה שהייתה להם שם בהתחלה.

עיצוב:

בשתי המערכות צריך ללמוד לשחק עם זה קצת  –  אבל אחרי שלומדים,  יש הרבה אופציות.  בבלוגספוט יש כמעט אינספור אפשרויות:  לא רק תבניות מוכנות,  אלא גם וריאציות אינסופיות על כל תבנית.  בין השאר אפשר לבחור את סוג הפונט,  גודלו וצבעו,  את צבע הרקע של הטקסט,  צבע הכותרת וכותרת המשנה,  צבע הקישורים,  צבע הריחוף מעל הקישורים,  צבע קישורים שנפתחו כבר,  צבע השוליים,  צבע הגבול בין הטקסט לבין השוליים,  רוחב הבלוג,  ועוד ועוד ועוד.  להעלות תמונת רקע בראש הבלוג דווקא לא תמיד הצלחתי,  אבל אולי זה גם תלוי בתבנית  –  אני מעדיפה את התבניות הישנות יותר,  והן אולי קצת פחות גמישות.

בוורדפרס האפשרויות מן הבחינה הזאת יותר מוגבלות:  רוב הבלוגרים כותבים בשחור על לבן,  באותו פונט,  ואפשרויות הצבעים הן יחסית (אבל רק יחסית) מוגבלות.  כשמבקשים צבע נוסף,  יש שמתבקשים לשלם.    מצד שני,  העלאת תמונת רקע אינה מסובכת.  גם שם יש הרבה תבניות מוצעות,  אבל חלקן בתשלום.  לי אישית כל זה מספיק  –  זה חוסך לי זמן התלבטויות.  אבל יש בלוגרים שהעוני היחסי הזה באפשרויות עיצוב מפריע להם.  ממה שהבנתי,  כשעוברים לגרסה בתשלום,  אזי,  מבחינה עיצובית, השמיים הם הגבול.  אבל לי נוח עם שתי רגליים על האדמה.

עריכה וניהול:

דף העריכה של בלוגספוט הוא פשוט,  נוח וכייפי,  ממש.  הכול הולך טוב ומהר. ממש מגרד באצבעות להתחיל לכתוב. זה קצת בניגוד לוורדפרס,  שיש בו תמיד משהו קשה ועצי ובלתי מתפשר  –  הוא פחות כייפי,  אבל לא פחות יעיל.

לוורדפרס יש גם אפליקציה מושקעת ומשובחת לסמרטפון,  שדרכה אפשר לנהל כמעט הכול,  וגם לקרוא אצל אחרים ולהגיב ולקבל סטטיסטיקות וכל מה שרוצים.    האפליקציה של בלוגספוט הרבה פחות משוכללת.

עדכונים על פוסטים חדשים:

הפיד-ברנר (Feed Burner) של בלוגספוט שולח למנויים במייל עדכונים על פוסטים חדשים רק פעם ביממה.  צריך סבלנות.  כל בלוגר יכול להיכנס לפיד-ברנר שלו ולתאם את שעת המשלוח הרצויה לו.  הוא אפילו יכול לתאם לכל פוסט בנפרד. יש גם אפשרות להוסיף מערכת דיוור אחרת,  אבל אני לא יודעת איך עושים את זה.

וורדפרס שולח עדכונים למנויים במייל מיד עם פרסום הפוסט.  לא צריך להתעסק עם שום פיד-ברנר.  תקלות בעניין זה הן נדירות.

קטגוריות ותגיות:

בישרא היו רק קטגוריות.  בבלוגספוט יש באופן אוטומטי תגיות (שחשובות כנראה מאוד לצורך מנועי החיפוש),  אבל יש דרך להתקין גם קטגוריות.  בוורדפרס יש גם וגם.  באחת ההדרכות שקראתי על וורדפרס הם הסבירו:  קטגוריות הן כמו פרקים של ספר.  תגיות הן כמו האינדקס שלו.  אני מוצאת שזו הבחנה נהדרת,  ואוהבת מאוד את העובדה שוורדפרס מאפשר לי בקלות את שתיהן (הנה,  אמרתי משהו טוב על וורדפרס,  סוף סוף).

תגובות:

מערכת התגובות המקורית של שתי המערכות די מיושנת,  בעיקר זו של בלוגספוט.  המגיבים בדרך כלל שונאים את העובדה שאם הם רוצים עדכון במייל על תגובה לתגובתם,  הם חייבים להירשם לקבלת מיילים על כל התגובות של כולם (זה כך גם בוורדפרס וגם בבלוגספוט).  אני דווקא לא חושבת שזה כל כך נורא.  מה שרע בבלוגספוט הוא שהמערכת מאפשרת משלוח מיילים רק למי שיש לו תיבת דואר בגוגל;  ושהיא שולחת לי עדכון גם על תגובתי שלי(!).

בוורדפרס,  לעומת זאת,  כמשתמשת רשומה אני מקבלת גם בדף העריכה שלי עדכון על תגובות לתגובותיי ולכן לא חייבת להירשם לקבלת עדכונים במייל.  וחוץ מזה וורדפרס זוכר שאני אני,  ולא שולח לי למייל הודעה על כך שהגבתי באיזה מקום,  כי הוא יוצא מן ההנחה ההגיונית שאני מן הסתם יודעת שהגבתי. וורדפרס גם מוכן לשלוח עדכון על תגובות לכל תיבת דואר,  לא רק בגוגל.

כאמור,  מי שמערכת התגובות של בלוגספוט עולה לו על העצבים,  יכול להחליף למערכת התגובות של דיסקוס  (בוורדפרס אפשר לעשות זאת רק תמורת תשלום).  זה לפעמים מחייב קצת אקרובטיקה,  אבל בסוף מצליח.  אם יש לכם בעיות,  תבקשו מאמפיארטי שתעזור לכם  –  היא אשפית.

אני בערך האדם היחיד בעולם שלא מת על דיסקוס ודווקא מעדיף את מערכת התגובות המקורית של בלוגספוט.  אבל אני אדם מוזר ביותר,  לא חייבים להתחשב בדעתי.

תקשורת בין בלוגים:

מערכת תגובות שעובדת כמו שצריך מאפשרת למי שקורא את תגובתו של מישהו להגיע דרכה בקלות לבלוג שלו.  על זה מבוסס העיקרון הישראבלוגי הגורף,  'בלוג יפה מוזמנת לשלי'.  בוורדפרס זה עובד היטב:  הקלקה על שם המגיב תוביל לבלוג שלו;  הקלקה על תמונת המגיב תוביל לפרופיל גראווטר שלו,  שבו,  בשאיפה,  הוא הכניס גם קישור (בולט לעין) לבלוגו (לא כל הבלוגרים עושים את זה,  וחבל).

לעומת זאת בבלוגספוט יש בעיות.  אני לא יודעת אם זו תוצאה של הזנחה,  או של מקלות שגוגל תוקע בכוונה בגלגלי הבלוגיה שלו,  מתוך שאיפה להכריח את כולם להשתמש בגוגל פלוס.  אבל הקלקה על שם המגיב מובילה אל הפרופיל שלו בבלוגגר או בגוגל פלוס (לבחירתו),  ולא ישירות לבלוג שלו.  נכון שבפרופיל בלוגגר יש קישור לבלוג, אבל חבל לדעתי על המעקף.  הקלקה על תמונת הבלוגר בתגובה אינה מוליכה לשום מקום.  הקלקה על התמונה ברשימת הקוראים שבשולי הבלוג גם היא לא מובילה לבלוג של בעל התמונה.  הקלקה על שם המגיב בדיסקוס מובילה אל הפרופיל שלו בדיסקוס,  ורוב הבלוגרים לא יודעים שהם יכולים להוסיף שָם הפניה לבלוג שלהם.  גם אם הם מוסיפים,  הקישור אינו בולט לעין המתבונן.  בקיצור:  מבוי די סתום שמקשה על התקשורת בין בלוגים,  וחבל.  נראה לי שזה מין גול עצמי של גוגל,  ואני לא מבינה את זה עד הסוף.

רשימת קריאה:

גם בלוגספוט וגם וורדפרס מאפשרים יצירת רשימת קריאה,  מעין RSS.  זה מצוין.  צריך לשים לב שהרשמה לקריאה דרך רשימת הקריאה לא בהכרח פוטרת מן הצורך להרשמה במייל.  כלומר,  מי שלא רוצה לכתת את רגליו לרשימת הקריאה שלו, אלא רוצה לקבל עדכונים על פוסטים חדשים למייל שלו,  צריך להירשם גם במייל במקום המיועד לכך  –  וצריך שהבלוגר המארח יוודא שאכן הבלוג שלו מציע את האופציה הזאת.  לא קשה לארגן זאת אם צריך.

אני כמעט לא נרשמת לעדכונים במייל,  אלא מקבלת מידע על עדכונים חדשים דרך רשימות הקריאה שלי,  בשתי הפלטפורמות. כל אחת מהן מאפשרת,  אגב,  להוסיף אליה בלוגים מפלטפורמות אחרות.

סטטיסטיקות:

בלוגספוט סופר גם כניסות של בעל הבלוג,  אפילו כשהוא מחובר עם סיסמה.  אני לא אוהבת את זה.  גם ל-Feed Burner שלו יש סטטיסטיקות, אבל עד כמה שהצלחתי לברר,  גם שם יש אי-אילו בעיות.  כאמור,  אפשר לחבר לבלוג של בלוגספוט  את גוגל אנליטיקס,  אם כי ממה שהתרשמתי,  גם הוא סופר כניסות עצמיות.

וורדפרס מדויק יותר,  לא סופר כניסות עצמיות,  מבחין בין צפיות לבין מבקרים (לכל מבקר עשויות להיות כמה צפיות)  –  אבל,  אם אינני טועה,  לא סופר את מי שקורא דרך האפליקציה,  וזה חבל. אפשר לחבר גם את וורדפרס לגוגל-אנליטיקס  –  אבל רק בתשלום.  אני לא חיברתי. בכלל עדיף לי לפעמים לא לדעת כל כך הרבה.

דף הבית של הפלטפורמה:

ניצולי ישראבלוג התרגלו לדף בית של הבלוגיה, שמתעדכן כל העת ומפרסם את הבלוגים של כל הקהילה,  גם בלוגים חדשים ולא מוכרים.  בבלוגספוט היה משהו כזה אבל הוא כבר לא פעיל.  במקומו אפשר לקשר בין בלוגים על ידי הקהילות של גוגל פלוס.  הקהילה הרלוונטית ביותר לענייננו היא זו של בלוגגר בשפת הקודש,  שאותה התחיל בזמנו הבלוגר אליפל.

גם בוורדפרס יש קישור ל'בלוגים שהתעדכנו לאחרונה',  אבל הוא לא מאוד מרשים ולא נגיש בקלות.  אפשר למצוא אותו בתחתית של לוח הבקרה הישן (wp-admin).  זו לא מציאה גדולה.  חוץ מזה, בפייסבוק אני מוצאת לא פעם הפניות לבלוגים שלא הכרתי.  בעניין הזה,  הרשתות החברתיות יכולות לעזור:  ישראבלוג נוצר עוד לפניהן ולא היה תלוי בהן,  אבל הפלטפורמות החדשות מסתמכות יותר על הרשתות החברתיות השונות.

מה כדאי:

הממ.  תלוי מה רוצים.  אין מערכות מושלמות.  לכל אחת יש בעיות משלה. בלוגספוט  קצת מוזנחת,  אבל תמיד עם תוספות גוגליות משובחות שמצילות את המצב. וורדפרס כבדה ועקשנית ויחד עם זאת בתנועה מתמדת,  וסובלת מעודף שינויים חדשים לבקרים,  מה שדי מייגע.  אני חושבת שכדאי לנסות את שתיהן,  לראות עם אילו חסרונות כל אחד יכול להשלים ומה לעומת זאת ייהרג ובל יעבור מבחינתו,  ולהחליט לפי זה.  אחרי שמחליטים,  מומלץ להתחיל לכתוב הרבה,  כדי שהבלוג יתפוס תאוצה,  וכדי שהבלוגר עצמו יתרגל אליו.

אשר לי  –  כבר אמרתי שאני מתה על בלוגספוט,  כי היא פשוט כל כך חמודה,  ולמרות זאת אני נשארת עם וורדפרס,  על אף עציותו המייגעת.  אבל זה רק אני,  ורק בגלל שאני אדם מאוד מוזר.

31 מחשבות על “עניינים בלוגוספריים

  1. מחשבה בסגנון של great minds think alike עלתה בי כשראיתי שפרסמת פוסט על הבלוגיה, כי גם לי התחשק היום לכתוב על זה. אבל התברר לי שאת כתבת מעין סקירה למתלבטים, בעוד לי עלו הרהורים מהסוג של איך היה בישראבלוג ואיך מאז שעברתי לבלוגספוט וכמה בלוגרים אהובים נעלמו לי בשנה/שנתיים האחרונות וכמה קוראים (או אולי רק מגיבים) נעלמו לי מאז שעברתי לבלוגספוט….כזה. עדיין לא כתבתי את הפוסט הזה אבל אולי הוא עוד ייכתב.
    בכל מקרה, יצא לך פוסט מעולה ומושקע, וברשותך אגיב על הנקודות כדי לתת לקוראייך את נקודת מבטי:
    כמי שפתחה אתר אינטרנט (עסקי) ב-WIX אני מאד מאד מרוצה ממנו ומהקלות שבה ניתן להקים בו אתר, אבל לא התנסיתי בבלוג שלו כך שלא יודעת להמליץ.
    כשניסיתי לקרוא פוסטים של בלוגרים בסלונה ובקפה דה מרקר קיבלתי סחרחורת וגם כאב ראש מרוב הרעש והבלגן שיש שם על המסך, ולהגיב התברר כמשימה כמעט בלתי אפשרית (אלא אם אתה מוכן להגיב דרך פייסבוק – לא תודה).
    תפוז מאד לא אסתטי, לטעמי, ולא נוח. אי אז בפרה-היסטוריה פתחתי שם בלוג….לא "עשה לי את הזה". כמו שאומרים. בלוגר (עם ג' אחת) ממש מסכן ועלוב. חבל על האנרגיה.
    אז באמת נותרו וורדפרס החינמי ובלוגספוט, שממש היטבת לתאר אותם ואת יתרונותיהם/חסרונותיהם השונים.

    לא כתבתי כמעט בוורדפרס (למרות שיש לי שם בלוג, וגיביתי לתוכו את כל הבלוג שלי מישראבלוג, ואני גם כותבת בו בטיוטות כל פוסט שאני מעלה בבלוגספוט, ליתר ביטחון "שיהיה" כמו שאומרים) אז לא ניסיתי לעצב ולערוך במיוחד, אבל מה שכן עשיתי שם הלך לי די בקלות,

    כשאני מגיבה בוורדפרס אני כמובן צריכה לסמן אם אני רוצה לקבל חיווי במייל על התגובות לפוסט הזה – ואז מקבלת את התגובות של כל מי שמגיב.
    אם אני לא מסמנת – אני גם לא מקבל מייל אם בעל הבלוג הגיב לי ישירות.
    מצד שני – כאשר אני מסמנת בקשה לקבל חיווי במייל, בכל מייל כתוב מי מגיב ולמי הוא מגיב. זה יתרון. אני יכולה לבחור לקרוא את התגובה גם אם היא לא אלי. או להתעלם.
    אם אני לא מסמנת בקשה לקבל חיווי במייל – אני כן מקבלת חיווי באתר עצמו וגם באפליקציה, כאשר מגיבים לי ישירות. וכאשר מישהו עושה לתגובה שלי LIKE. זה ממש נחמד.

    במערכת התגובות הבסיסית של בלוגספוט, לעומת זאת, גם כן צריך לסמן אם לקבל את התגובות במייל, אבל אז אני באמת גם מקבלת את התגובות שאני עצמי כותבת (הא?) וגם לא כתוב למי התגובה מיועדת (האם ענו לי? האם למישהו אחר?).
    מצד שני, מרגע שמתקינים את דיסקוס (שפשוט לכאורה להתקין אותו אבל לא תמיד זה עובד במכה ראשונה) אז מערכת התגובות דומה מאד לישראבלוג, כל אחד מקבל תגובה לתגובה של עצמו, כל אחד יכול לערוך או למחוק את התגובה של עצמו, אפשר לצרף תמונות….נחמד ביותר.

    לגבי האפליקציות – זו של וורדפרס נהדרת לקריאה ולתגובות, לא יודעת אם אפשר לכתוב בה – לא ניסיתי. מצד שני זו של בלוגספוט טובה לכתיבה אבל לא משמשת כלל לקריאה של בלוגים אחרים. מוזר.

    בנושא עיתוי פרסום הפוסט בבלוגספוט: האתר מבחין בין מועד פרסום הפוסט לבין מועד שליחת הודעה על כך למנויים במייל. אפשר בבלוגספוט (אגב, גם בוורדפרס) לתזמן פרסום הפוסט בתאריך ובשעה מסוימים.
    אין למועד זה קשר למועד שליחת מייל למנויים על הבלוג.
    את זה כפי שכתבת – עושים באתר של feed burner – והאמת היא שאפשר עבור כל פוסט ללכת רגע לשם, לשנות את שעות הפרסום לטווח השעות הרצוי, ואז לפרסם את הפוסט. בפוסט הבא שוב אפשר לשנות את השעה ב-feed burner. זו התעסקות אבל פשוטה יחסית, וכך אנחנו קובעים מתי יישלח המייל בכל פוסט מחדש.

    הבעייתיות העיקרית בשתי הפלטפורמות, כפי שכתבת, היא באמת התקשורת בין הבלוגים השונים. ישראבלוג היה מעולה מהבחינה הזאת ואין דומה לו ממה שראיתי בשום פלטפורמה אחרת.
    לכן כל כך חשוב שבכל מקום אפשרי (גוגל, דיסקוס) נעדכן את כתובת הבלוג שלנו, שיהיה מזוהה עם משתמש הגוגל שלנו, הדיסקוס שלנו, הבלוגגר שלנו….כך שכל מי שלוחץ על הכינוי שלנו – יגיע לבלוג שלנו.

    לגבי רשימות קריאה – אני כן נרשמת כמנויה במייל לבלוגים שאני עוקבת אחריהם (וכמו שכתבת, אני גם עושה "עקוב" וגם מוסיפה לרשימת הקריאה שלי וגם עושה מנוי במייל אצל מי שזכר להוסיף את הווידג'ט של מנוי במייל לדף שלו), אבל בנוסף הוספתי ווידג'ט של בלוגים שאני קוראת בצד ימין של הבלוג שלי, וכך אני יכולה לראות כאשר פורסם פוסט חדש אצל מישהו.
    חיסרון אחד – אם בוורדפרס הבלוג הוא פרטי אז הרשימה הזאת לא מתעדכנת. אגב אם הבלוג הוא פרטי, אני גם לא מצליחה לקרוא אותו דרך האפליקציה.של וורדפרס………..תמוה ביותר.
    טוב – זו היתה תגובה באורך פוסט ארוך במיוחד……………מקווה שאת לא כועסת

    אהבתי

    • ראשית, אני מקווה שתכתבי את הפוסט המתוכנן ובטוחה שזה יהיה מעניין (ובטח יהיה לי מה להגיד גם על זה).
      שנית, גם אני לא ניסיתי לכתוב באפליקציה של וורדפרס, אבל לדעתי אפשר.
      שלישית, מבחינת התקשורת בין הבלוגים – וורדפרס בסדר, במובן הזה שהקלקה על שם המגיב אכן מובילה לבלוג שלו (אפשר גם לבלוג מחוץ לוורדפרס, אם רוצים). אבל דף בית של הבלוגיה באמת חסר.
      רביעית, עם בלוגים פרטיים בוורדפרס באמת יש בעיה מן הבחינה הזאת שלא מקבלים בדף העריכה שום הודעה על תגובה לתגובה. הם גם לא זמינים ב'שיחות', שהיא אופציה חביבה של רשימת הקריאה. כנראה שאת העניין הזה הם עוד לא פיתחו שם בוורדפרס. מצד שני, יש יתרון אחד עצום: בניגוד לנוהל של ישראבלוג, קוראי הבלוג הפרטי בוורדפרס אינם זקוקים לסיסמה מיוחדת כדי להיכנס אליו. זו הקלה עצומה.

      אחרון חביב: מה פתאום שאכעס על אורך התגובה? אדרבה, תודה לך על הקריאה היסודית והתגובה המושקעת 🙂

      Liked by 1 person

    • כן, אני יכולה להבין את זה: יצאת מתחנת ישראבלוג, הגעת לתחנת הביניים של וורדפרס, ירדת מהרכבת לרציף, התבוננת כה וכה ואמרת: 'הממ, לא רע. בעצם, למה שלא אשאר כבר כאן?' 🙂
      ותודה.

      Liked by 1 person

  2. המחשבה הראשונה שעלתה במוחי: "ברוך שלא עשה אותי בעל בלוג"…
    נראה לי ממש מייגע.
    מצד שני, כל כך הרבה אנשים מצליחים להיות בלוגרים – כך, שאני מניח, שזה לא באמת מסובך מדי.

    ישרא באמת הפתיעו בכך שהאתר עלה שוב, כאילו כלום…
    הרבה נשמות יש לו, לישרא הזה.
    ולמרות נשימת ההקלה של כל אלו, שישרא משמש בית עבורם – אני לא חוזר בי ממה שכתבתי.
    למרבה הצער, ישרא עושה רושם של DEAD MAN WALKING.

    אהבתי

    • גם לי נראה שישרא אבוד, כך או אחרת, למרות אינסוף נשמותיו.

      האמת היא שפתיחת בלוג היא עניין קל יחסית. התחזוק שלו הוא סיפור אחר, זה דורש קצת מאמץ.

      לדעתי חבל שאין לך בלוג: נראה לי שזה היה מוצא חן בעיניך לנהל אחד. נסה ותראה 🙂

      אהבתי

  3. קראתי הכל , כי השקעת וכי עניין אותי
    וככל שקראתי יותר תקעתי יתד עמוק יותר בישראבלוג שכל כך ידידותי למשתמש שאין לי מילים , ממש לא בא לי משהו אחר אחרי הסקירה שלך ובמקרה של חלילה וחס רק וורדפרס מועמד יחיד שלי בגלל מספר יוצאי ישראבלוג שהיכרתי שעברו לכאן ובגלל שגוגל מרגל – לא אשתמש במתנות שלו
    – לסלונה יש דף בית דומה לזה של ישראבלוג.
    אבל הנושאים שם משהו 'שמעניין נשים' לי זה לא מספיק
    – לא הבנתי את המשפט – 'בפייסבוק אני מוצאת לא פעם הפניות לבלוגים שלא הכרתי'
    איך מקבלים הפניות לבלוגים בפייסבוק ?

    אהבתי

    • לדעתי בלוגספוט אפילו יותר ידידותי למשתמש מישראבלוג (לצערי לא יכולה לומר זאת גם על וורדפרס). בכל מקרה, לא הייתי ממליצה לסמוך על ישראבלוג. אני מבינה את הרגשות כלפיו, אבל מדובר בספינה טובעת. זה נראה לי די אבוד.

      בפייסבוק אנשים מפרסמים לא פעם את הבלוגים שלהם או של החברים שלהם. לפעמים הפרסומים האלה מגיעים לניוז-פיד שלי. זה לא משהו שנרשמים אליו – זה פשוט מקרה, אבל זה קרה לי כבר כמה פעמים, וקרה שהגעתי בזכות זה לכל מיני בלוגים שלא הכרתי קודם.

      אהבתי

  4. שאפו על ההשקעה, גם במשחקים בפלטפורמות וגם בתיעוד ההתנסות. מבחינתי, WP זה מספיק טוב, והעיקר הוא בסופו של דבר, הכתיבה.

    אהבתי

    • יש רבים שיאמרו שוורדפרס הוא הכי טוב. אפשר כמובן להתווכח על זה, אבל גם אני מתרשמת שהמערכת הזאת עובדת לא רע בכלל, גם כשהיא מעצבנת.

      ברור שהעיקר הוא הכתיבה – אבל פלטפורמה מקרטעת (וע"ע ישראבלוג) יכולה למרר לכותבים בה את החיים. טבעי שנחפש מקום בטוח ונוח.

      אהבתי

  5. סקירה מצוינת, תודה!
    אני מרוצה מבלוגספוט בצירוף דיסקוס, זה נראה לי מתאים יותר מוורדפרס לטכנופובים שכמוני.
    הדבר היחיד שמפריע לי בממשק בין הבלוגרים, שהוא אכן נקודת התורפה בפיצול הזה לשתי מערכות, הוא כידוע לך העדר האופציה לראות את התגובה לתגובה שלי בבלוג בוורדפרס, אם בעל הבלוג לא סימן 'אהבתי׳. אפשר אמנם לקבל תגובות של כולם אבל זה יותר מדי בשבילי. חבל שהמערכת של וורדפרס שאת אומרת שמתעדכנת תכופות, לא מעדכנת את האופציה הזו כלפי מי שאינו בעל בלוג בה.

    Liked by 1 person

    • הנה עכשיו זכרתי לסמן לייק 🙂
      האמת שהמיילים הם לא מטרד כל כך גדול בעיניי: ג'ימייל למשל מסדר את כל התגובות ב'שיחה' אחת, שאת יכולה אחר כך למחוק בשלמותה. שלא לדבר על כך שמיד כשקיבלת תגובה לתגובתך, את יכולה לסמן שם שאת לא רוצה מיילים נוספים מן הפוסט המדובר.
      אני חושדת שאולי בכוונה הם לא ממסדרים את זה – כי הם רוצים למשוך יותר בלוגרים לכתוב אצלם (שאז, כזכור, אין צורך להירשם לתגובות בכלל). או אולי הם מנסים למשוך בלוגרים לעבור לאופציה הלא-חינמית, שבה זה אולי עובד יותר טוב. ערמומיים שכאלה…

      אהבתי

  6. סקירה ממצה ומושקעת. הקסם של ישראבלוג היה בזמינות הרבה של הבלוגים האחרים, החשיפה שקיבלת לאנשים שהם לא כמוך, כיכר העיר ההומה של פוסטים חדשים ומנצנצים שהתעדכנו בזמן אמת. מישהו שם עשה עבודה טובה, בכוונה או שבמקרה, וזה עבד. זה עדיין עובד. אני רואה את הענן שירד על הכותבים שנותרו שם, ומבינה שעבור חלק לא קטן מהם אין תחליף, ולבי לבי להם. בוורדפרס אני משוטטת מפעם לפעם, מחפשת חומר חדש. לא נתקלתי במגוון העצום של ישראבלוג, לא במנעד הגילאים הרבגוני, לא בכתיבה המשובחת שכיף למצוא בין (מודה) ערימות הבלוגים של המעצבים מזה והדכאונים עלי אדמות מזה. אני יודעת שבודקים ברשימות הקריאה של בלוגרים אחרים, אבל זה קצת מעגל סגור. עוד לא פתרתי את העניין, ואני רואה שגם רשימות הקוראים של בלוגים אחרים די סטטיות. אבל כל זה ממילא לא רלוונטי כי ישראבלוג כבר לא אופציה. וכנראה שגם עצם התבנית של כתיבת בלוג כבר ארכאית כיום, ולכן מתאימה לי. וגם לך.

    אהבתי

    • בימיי הישראבלוגיים לא כל כך השתמשתי באופציה של דף הבית המתעדכן ולא חיפשתי – ולכן גם לא מצאתי – בלוגים של מי שלא היו ב'מעגלים' הרגילים שלי. לכן זה לא כל כך חסר לי עכשיו.

      אבל נזכרתי בעוד דרך חיפוש בוורדפרס: כשאת נמצאת בלשונית 'קריאה', בצד ימין, מתחת ל'זרמים', יש אופציה של 'תגיות', שבה את יכולה להכניס נושאים שמעניינים אותך, ותקבלי הצעות לקריאה בהתאם. (למשל, בישול, אקטואליה, צילום, אמנות וכו'). תחת 'חיפוש', באותו דף קריאה מימין, מקבלים את ההצעות השונות בהתאם לתגיות שנבחרו. גם כשאת בדף הקריאה עצמו צצות לפעמים כמה הצעות כאלה מבלוגים שאינך מנויה עליהם.

      מעבר לזה, אין ברירה אלא להכיר בכך שהיום הרשתות החברתיות, לא רק שהן דוחקות הצידה חלק מן הבלוגים, אלא שהן גם מפיצות את הבלוגים שנשארו (ודווקא נשארו לא מעט). במרוצת השנים אני הגעתי ללא מעט בלוגים דרך פייסבוק, פשוט מפני שהַפניות אליהם צצו פתאום בניוז-פיד שלי. זה העולם החדש, והיות שאת מחפשת חומר קריאה חדש כל העת – אולי בכל זאת כדאי לך לשקול להצטרף לפייסבוק. אפשר לעשות את זה בשכל ובזהירות, בלי לחשוף על עצמך מידע שאינך רוצה שיסתובב שם – כדי שפשוט תוכלי לראות כל מיני פיסות מידע שבעליהן דווקא כן מבקשים לפרסם, ושאין דרך אחרת להגיע אליהן.

      בהקשר הזה אני תכופות אומרת לעצמי: העולם השתנה. לא יעזור לי להתגעגע למה שהיה: אם חשוב לי להכיר את מה שיש היום (ויש), אי אפשר להסתפק בישיבה על הגדר.

      עד כאן דרָשָתי להבוקר 🙂

      אהבתי

  7. תודה על הסקירה המקיפה.
    לא יודעת להגיד מה היתה הסיבה לבחירה שלי בוורדפרס, אולי הנהייה אחרי העדר. נדמה לי שרוב פליטי ישרא בחרו באתר זה. כאלה שיש להם הבנה גדולה יותר משלי ועשו את הבדיקה של עדיפות של אתר אחד על פני האחר ולא רציתי להשקיע עוד מאמץ, אז סמכתי על שיקול דעתם.
    יתכן שנכנסתי לבלוגספוט הצצתי ולא נפגעתי. לא עשיתי סקר או בדקתי אותו לעומקו, רציתי בית שיחליף את ישרא והבית הראשון שבקרתי בו (וורדפרס) והסכים לקבל אותי בחינם, התרציתי.
    אוף איזו חסרת עמוד שדרה אני. אני רואה מה החולשות שלו ומתפשרת.

    אהבתי

    • אל תהיי מוטרדת: אין פלטפורמה בלי חולשות. אין ברירה אלא להתפשר, וכפי שנכתב באחת התגובות למעלה, העיקר בכל זאת היה ונשאר הכתיבה, ולא הפלטפורמה.

      אני לא יודעת אם רוב פליטי ישרא אכן בחרו בוורדפרס – פשוט רבים מהם גיבו לכאן, כי אי אפשר היה לגבות ישירות לבלוגספוט. ואחרי שכבר גיבו לכאן, חלקם התעייפו ונשארו 🙂

      אהבתי

  8. סקירה ארוכה וטובה ! תודה !
    למדתי
    בישרא היה נוח לפרסם, להגיב, לעצב, להעלות תמונות אבל מסתבר שלא ישאר לעד.

    אהבתי

    • אני חושבת שבבלוגספוט זה אפילו יותר נוח, ורק מצטערת שלא יכולה להבטיח זאת בנוגע לוורדפרס. אבל בדבר אחד אני די בטוחה: ישראבלוג אבוד. אפילו אם יקרה מה שכולם חולמים שיקרה – שמישהו ייקח אותו לידיו וישפץ אותו באופן מסיבי – אפילו אז זה כבר לא יהיה ישרא שאליו התרגלנו: השיפוץ יחייב שינויים רציניים ולמידה של מערכת חדשה. לדעתי, ועכשיו אני כבר אומרת אותה בפה מלא: חבל על הזמן והכוחות שעוד משקיעים שם.

      אהבתי

  9. סקירה מרתקת! כל כך הרבה זמן מאז שניסיתי את בלוגספוט – אני כבר לא זוכרת את כל הסיבות שבגללן החלטתי לעבור לוורדפרס, ומן הסתם דברים השתנו מאז. אבל באופן כללי התחושה שלי היתה שוורדפרס הרבה יותר נוח למשתמש, ומסך העריכה בוורדפרס גורם לי להרגיש רצון לכתוב – מעניין איך שאנחנו מגיבות הפוך 🙂

    (חוצמזה בינתיים גם עברתי לעולם הסמארטפונים וגיליתי את האפליקציה הנפלאה של וורדפרס, ומצאתי את עצמי יושבת לפעמים על הספה – או אפילו בבית קפה – ומבלגגת* ישר מהנייד! תענוג!)

    (מה שאני עוד זוכרת שעצבן אותי בבלוגספוט זה מהצד השני – לא בתור בלוגרית אלא בתור קוראת, כשגיליתי שאם אני רוצה עדכונים על תגובות לתגובה שלי, אני חייבת להגיב עם קישור לחשבון גוגל ולא קישור לבלוג שלי. מאד מרגיז, כי אם בלוגר אחר רואה את התגובה שלי ומסתקרן, אני רוצה שהוא יגיע לבלוג שלי ולא לגוגל פלוס.)

    אהבתי את מה שאמרת על זה שאת מעדיפה להישאר עם מה שהוורדפרס החינמי מציע מבחינת אפשרויות עיצוב, כי זה חוסך לך זמן התלבטויות 🙂 אם כי עכשיו שאני חושבת על זה, אני מוצאת את עצמי מתמלאת בנוסטלגיה לפלטפורמה הראשונה שלי (אתר קטן בשם מלטיפליי, שאף אחד כמעט לא שמע עליו, והלך לעולמו לפני איזה שש-שבע שנים) שם יכולתי באמצעות קוד CSS לשנות המוני פרטים בעיצוב. אבל בינתיים התרגלתי למה שוורדפרס החינמי מציע, ובאמת יש רק 24 שעות ביממה ולמי יש כוח… כבר אמר מי שאמר שהחיים קצרים מכדי למלא פטריות, ונראה לי שהעקרון עובד גם לגבי הגדרת הכותרות שלי בגוון הסגול הספציפי שבדיוק מתאים…

    *כן, אני יודעת ש"לבלגג" זאת לא מילה בעברית
    בלגגתי על זה מזמן:
    https://mekalefet.wordpress.com/2011/01/18/%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C-%D7%91%D7%9C%D7%AA%D7%99-%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%99/

    אהבתי

    • לבלגג זו מילה מצוינת בעיניי, ובתודעה של הדוברים ב' קשה ורפה עדיין יכולות להתחלף בלי לגרום לשינוי במשמעות (כלומר, בז'רגון המקצועי, הן אלופונים של אותה פונמה), והעובדה שגוזרים ממילה זרה שורש בן שלוש אותיות ומכניסים אותו לתבנית מוכרת (פיעל/מרובעים) היא נהדרת בעיניי. תחשבי רק על מה שעשו בעברית עם to unfriend (אינפרנדתי, להתאנפרנד, מתאנפרנדים), ותראי שגם מי שמעידים על עצמם שאינם יודעים דקדוק בכלל, מסוגלים לנווט בהצלחה יתרה בין נבכי המורפולוגיה העברית. אני מוקסמת מזה.

      הפלטפורמה של וורדפרס באמת מצוינת, וגוגל באמת מרגיזים ומחוצפים כשהם מחייבים את כולם לפתוח תיבת מייל של ג'ימייל. הם מתנהגים קצת כמו הרבנות אצלנו: הכול בכוח, ובסוף עוד יפסידו את כל הקופה, וזה יגיע להם.

      Liked by 1 person

      • כן, נפלא בעיניי איך דוברים ילידים ממציאים מילים חדשות וזה פשוט אינטואיטיבי לנו איך לייצר את הפעלים האלה. (וחייכת אותי עם ההשוואה בין גוגל לרבנות :))

        אהבתי

  10. סקירה מרתקת, עדה. תודה. מעניין לי לראות מה הקריטריונים שחשובים לך, ואיך את משווה את המערכות השונות. אני לקוחה נאמנה של וורדפרס.קום כי מבחינתי זאת אפשרות לבנות אתרים בוורדפרס (ממש, כמו אתרי וורדפרס שמותקנים על שרת עצמאי) אבל בלי הבלגאן של: התקנה, אכסון, עדכוני גרסאות, אבטחת מידע, גיבויים. אז נכון שיש לה חסרונות (אפשרויות עיצוב מוגבלות, פלגאינים מובנים מראש בלבד), אבל גם הרבה יתרונות.
    דרך אגב, יש לי בה כמה בלוגים ופרויקטים. חלקם בגרסאות פשוטות לא בתשלום, וחלקם בתשלום ועם תוספות ושדרוגים שונים. אחרי שקראתי את הפוסט שלך אני מרגישה כמו אמא שמחסנת חלק מהילדים שלה וחלק לא 😀

    אהבתי

    • צחקתי ממש כשקראתי מה כתבת על הילדים המחוסנים ואחיהם הבלתי מחוסנים 🙂
      במהלך השנים קראתי הרבה בגוגל על האפשרויות השונות, כולל השוואות שלהן, אבל לפעמים הרגשתי שהם משווים דברים שלא מעניינים אותי, ולכן החלטתי לכתוב מנקודת הראות שלי – אולי יש עוד קוראים שזה יעניין אותם ויועיל להם.
      תודה.

      אהבתי

  11. אני בחרתי בוורדפרס אך ורק משום שבלוגספוט שייכים לגוגל. ברגע שגיליתי את זה כל שאר השיקולים לא היו חשובים. לשמחתי אני מסתדרת עם הממשק, ומרוצה מאוד ממערכת ההתרעות, שמבחינתי מייתרת את הצורך בהרשמה למיילים. ומה שיותר חשוב – רוב הבלוגים שהתחלתי לקרוא בהם מאז ה״סגירה״ של ישרא בדצמבר נמצאים בוורדפרס, אז אני מאגישה שיש פה מעין קהילונת תחליפית לישרא, גם אם היא קטנה ומצומצמת…

    אהבתי

    • למה הפריעה לך השייכות של בלוגספוט לגוגל?
      וכן, גם אני מרוצה מן העובדה שכמשתמשת רשומה, אני לא צריכה להירשם במייל לשום דבר – לא לעדכונים על פוסטים חדשים ולא לעדכונים על תגובות לתגובותיי. באמת נוח, ועובד היטב. ויש כאן באמת קהילונת תחליפית – אלא שגם בבלוגספוט יש. בעצם, יש עכשיו שתיים.

      אהבתי

      • כי השלמתי איכשהו עם זה שגוגל קוראת את המיילים שלי, ואת היסטוריית החיפושים שלי, ואת המיקום של הנייד שלי 24 שעות ביממה, אבל לקשר את כל המידע הזה גם למידע שהוא באמת הכי אישי בשבילי – מה שכתוב אצלי בבלוג – זה כבר יותר מידי.
        באופן כללי, מעדיפה להשאיר את גוגל מחוץ לכל מה שאני מסוגלת. אני מכירה אנשים שלא משתמשים במייל שלהם ובמנוע החיפוש שלהם, ובאפליקציות ניווט שלהם וכו, אבל זה כבר מעבר לכוחותיי. להשתמש בוורדפרס לעומת בלוגספוט, לעומת זאת, זה נראה לי מובן מאליו.
        קם מבחינת הקהילה אני מרגישה יותר מחוברת לקהילה שנוצרה בוורדפרס מאשר בבלוגספוט, אז בכלל הסתדר לי טוב.

        אהבתי

        • כן, יש בזה משהו. הם יודעים עלינו המון. מצד שני, לא אכפת להם מאתנו בכלל – הם רק רוצים למכור לנו מוצרים. אבל אני מבינה את הרגשתך.

          אהבתי

  12. אני כידוע בבלוגספוט, למרות שיש לי בלוג לא פעיל בוורד פרס.
    מה שאני יכולה להגיד זה שמידי פעם מישהו "מוצא" את הבלוג שלי בוורד פרס באופן אקראי ושזה לא ממש קורה בבלוגספוט.
    ישראבלוג היה אחר לגמרי מבחינת החברתיות שלו. בבלוגיות האחרות כל אדם הוא כאילו אי בודד וזה מבאס למדי.

    אהבתי

    • אני לא מרגישה כאן כאי בודד, אולי משום שאני מכירה כאן כבר די הרבה בלוגרים. זה כנראה לוקח זמן להתרגל. האמת שאני לא מתגעגעת לישרא – רק צופה בצער בהידרדרות שלו.

      אהבתי

  13. בסופו של דבר לא ישאר הרבה מישרא', הוא גם דיי מונשם מלאכותית על-ידי קבוצה קטנה של בלוגרים. טוב לי בוורדפרס, ואני דווקא מרוצה שגם את בוורדפרס, זה מקל על המעקב 🙂

    אהבתי

סגור לתגובות.