בהמשך לקודם

אחרי כל הדיבורים על החצב-פורח-הקיץ-בורח-לא-ראיתי-ורק-שמעתי,  ראיתי שלשום מושבה שלמה של חצבים פשוט בדרכי למכולת.  לגמרי קל"ב.  צומחים בחצר של בית,  על יד המדרכה,  בתוך ענן של איזה שיח אחר,  אחד מהם משתחל דרך הגדר החוצה,  השאר שואפים ישר למעלה.  על רקע השמיים המעוננים נראו פרחי החצבים כמו פנסים.  מרחיב לב.  וזה בכלל מרגש כי בחצר הסמוכה לשם צומח עץ חרובים.  שזה לגמרי אקזוטיקה.

*

עכשיו באמת הגיע גם החופש שלי,  באיחור ניכר, אחרי הרבה טרדות והכנות ועבודות וסידורים.  יש לי עכשיו כמה ימים שבהם אין לי שום דבר דחוף לעשות  –  אבל מועדי ב' כבר ממש בפתח,  ואז חזרה למירוץ העכברושים.  בינתיים חזרתי לשיעורי ציור,  כי דומה שהשרבוטים מיטיבים אתי. וחוץ מזה אני גם משתדלת לצלוח מהר את הכרך השני של הרומנים הנפוליטניים (= הסיפור של שם המשפחה החדש),  שמכיל כמעט חמש מאות עמודים (496,  ליתר דיוק),  רחמנא ליצלן.  אני עושה את זה בריצה,  כי עוד מעט צריך שאחזיר אותו לספרייה,  ולא בטוח שיתנו לי הארכה,  כי מדובר בספר מבוקש מאוד (משום מה).  זה מעין אינבנטר אינסופי של קמתי-התרחצתי-התלבשתי-הלכתי-לים-אמרתי-אמרו-לי-הרגשתי-חזרתי-התרחצתי-קראתי וכו'.
אפשר היה לקצר את זה לפחות בחצי,  אם לא יותר.  בינתיים אני ממשיכה לקרוא,  כי אני מאוד סקרנית בנוגע לעתיד של העלילה,  רק הייתי מעדיפה שלא יבלבלו את המוח כל כך באריכות בנוגע להווה שלה. מתנצלת על חילול הקודש,  אבל זה המצב.

ועדיין נראה לי שלילה היא היותר חכמה מבין השתיים,  למרות כל השטויות שהיא עושה.  אהבתי את מה שהיא אמרה ללנה על נינו,  שאותו לנה מעריצה כל כך בשל השכלתו הרחבה:
'אם את תוציאי מהראש של נינו את הדברים שקרא בספרים,  לא תמצאי שם יותר כלום' (עמ' 217).
לדעתי,  מי שיודעת להגדיר דברים ככה (ונניח עכשיו לעובדה שדעתה על הנ"ל אולי השתנתה בהמשך),  סימן שיש לה הרבה שכל.  ולו הייתה היא כותבת את הרומנים הנפוליטניים (במקום חברתה הגאונה),  יש מצב שגם היו יוצאים יותר קצרים.

*

ועוד מעוללות הימים האחרונים:

ביום הולדתֵךְ
לא ביקרתי את קברֵךְ
ורק זכרתי את זכרֵךְ
בתוכי

30 מחשבות על “בהמשך לקודם

  1. ימים אחרונים של החופש יקרים אך חולפים מהר, טוב שהחגים בפתח שנותנים עוד קצת ארכה…
    ולמצוא חצבים כך סתם בחצר בית זו חוויה נהדרת.

    אהבתי

  2. בסוף עוד תקראי את כל הארבעה כדי לגלות מה קורה בהמשך 🙂
    אולי זה ה-נושא של הרומנים הללו: מהי חכמה, נרכשת או מולדת, ואיך מפתחים אותה. ויש כל כך הרבה דמויות שמציגות פנים שונים שלה, חכמת חיים, חכמת רחוב, חכמת שפות, חכמה פוליטית ועוד.

    אהבתי

  3. החצבים נפלאים. בהליכה עם חברה ראיתי חצבים ממש בתחילת הפריחה וזה עושה לי שמח המעבר הזה. וכרגיל נהנית לקרוא אותך. אני נתקעתי עם הספר השלישי של הגאונה וגם הרביעי נוזף בי. את הסופרת ואת הראשון אהבתי מאד אבל מבינה שקצת נמאס.

    אהבתי

  4. נהניתי לקרוא את מבטך על נדברים . כמו תמיד , ואני במתח , כי אני יודעת שבסופו של דבר כן תביני מדוע הספר כל כך מבוקש (רמז ' נינו )

    אהבתי

    • נינו הוא אכן דמות מפתח שמשפיעה כהוגן על העלילה. יש לי כמה השגות והשערות בעניינו, אני מעדיפה לשמור אותן לעצמי בינתיים, ליתר ביטחון (:

      אהבתי

  5. חצבים, חרובים…….ממש ליד הבית. תענוג!
    בסוף קניתי את הספר (הסיפור על שם המשפחה החדש) כך שאם לא סיימת ותהיי חייבת להחזיר לספריה תגידי לי ואקפיץ לך את זה. יש לי אחרים לקרוא בינתיים
    מאמינה לך שלו היתה ליילה כותבת את הספר הוא היה נראה ונקרא אחרת לגמרי
    איזה כיף שחזרת לשיעורי הציור. תעלי פה מידי פעם?

    ובמעבר חד – השיר פילח את לבי. בדיוק עשינו אזכרה לאמא של T ביום ששי……….

    אהבתי

    • אני מקווה שאספיק, ואם לא, יהיה לי תירוץ לנוח מזה קצת – מצד שני, יהיה לי נחמד לראותך שוב כשתקפיצי אותו (:
      תודה.

      אהבתי

  6. רציתי להעביר לך צילום של החצבים ששלחו לי ולא יודעת איך עושים את זה בתוך הפורמט של התגובה.
    איזה כיף שחזרת לצייר, האם עדיין בשכונה בנווה עמל או שהיה כבר מעבר לכתובת החדשה?
    סתם סקרנית, את יודעת היום רשמית פרשתי לגמלאות ואני מחפשת חוג לציור. יש כמה על הפרק ואבחן את הכי מתאים.
    מרגש מאד השיר, איך שהזמן טס….

    אהבתי

    • אם הצילום נמצא בקישור כלשהו, אפשר להעתיק את כתובתו לתגובה כאן, ואוכל להגיע אליו.
      אם זה שמור אצלך בקובץ – אפשר לדעתי רק במייל.

      כן, השיעורים ממשיכים להתקיים אצל איריסיה, באותו מקום. אם את רוצה פרטים, תגידי לי, אכתוב לך במייל.

      תודה.

      אהבתי

  7. מצתב חצבים ליד הבית? מדהים
    איזה כיף שחזרת לצייר. אני הלכתי השנה לסדנה של פיסול בעיסת נייר. אהבתי את זה כל כך שאני חושבת להעמיק בכך..

    אהבתי

    • ממש קל"ב, ברחוב הסמוך.
      כן, גם לי כיף. עיסת נייר לא פגשתי מאז ימי הגן, אבל אני מבינה שאפשר לחולל בה נפלאות.

      אהבתי

      • עיסת נייר זו אמנות נהדרת. ממש חומר ביד היוצר. תסתכלי בבלוג שלי על הפוסט "כמעט והיתה לי סבתא" את הבובה הזו אני עשיתי. היא השתתפה בתערוכה שעשינו ביישוב שלי לקראת 70 שנה למדינה.

        אהבתי

  8. פרחים מרשימים החצבים. מקווה שהחצבים שראית גבוהים במיוחד, כי יודעי דבר אומרים שגובהם מבשר אם שנה גשומה או שחונה תהייה השנה הבאה עלינו. שתהיה זו שנה טובה ומאושרת לך ולבני ביתך.

    נ.ב
    השיר נוגע ללב ביופיו ובצניעותו. שלא תדעי עוד צער עדה.

    אהבתי

  9. ה"רומן" שלך עם הרומנים הנפוליטניים מזכיר לי קצת בחורות שמעודדות את עצמן לצאת לדייט אחר דייט עם בחור כי הן מרגישות שיש בו גרעין של משהו 🙂
    אז בסך הכל, האם מבחינתך החוויה יותר מייגעת מאשר מהנה? לא קראתי את הספרים, מחכה לשעת כושר וצלילות דעת סבירה.

    וחצבים! אחד מדברי הפרא האהובים עלי, כמו דרדרים כחולים!

    אהבתי

    • השוואה מעניינת (:
      החוויה לדעתי די מייגעת, אבל חלקים ממנה מהנים ומושכים לקריאה (למשל השליש האחרון של החלק השני, שהוא ממש מותח). בסך בכול מדובר כמעט על אלפיים (!) עמודים, שזה יותר מדי בשבילי.
      החצבים קרובים לליבי בעיקר בשל בשורתם.

      אהבתי

סגור לתגובות.