ירד מבול בלילה (ארבע לפנות בוקר). אבל ממש מבול. כולל (ברקים ו)רעמים, and all that jazz. בבוקר נותר הכול רטוב, עד הצוהריים ואף הלאה משם.
*
המלחמה בדרום נדחתה בינתיים, עד להודעה חדשה. מחזיקה אצבעות חזק שההודעה החדשה לא תגיע מחר.
*
שני ניצנים חדשים ברקפת המתורבתת שלי שגרה מחוץ לתריסולים, ושאמורה בכלל לפרוח בחורף (?). הישג גנני חסר תקדים שלי.
*
המשך חגיגות הסתיו: חיסון נגד שפעת, הבוקר. עבר בשלום, נדמה לי. כלומר, מקווה.
*
שואב אבק חדש, אחרי שהישן שבק חיים. מתחילה להבין מי נגד מי. אחרי הטיפול איתו, הספה בחדר העבודה קיבלה פתאום צבע אחר, דומה למה שהיה לה בהתחלה – צבע שהתחבא במשך שנים מתחת לאבק.
*
הגיג: מעניין עד כמה אפשר שאכתוב על עצמי בלי להשתמש במילה 'אני'.
כל הכבוד על הרקפת המתורבתת שהוציאה ניצנים. אצלי כל המתורבתות הוציאו בשנה שאחרי הפריחה, רק עלים. אבל יש לי רקפות שהבאתי מחיפה ממקומות שעמדו בפני בניה, ושנים רבות שהן חיות אצלי. אוכל לאסוף זרעים ולתת לך כדי שיהיו לך גם רקפות בר, אם תרצי…
אהבתיאהבתי
הרקפת הזאת באמת הייתה הצלחה גדולה (ובלתי צפויה), אולי משום שרימיתי אותה באופן קבוע עם קוביות קרח, כדי שהיא תחשוב שבאמת קר. והיא האמינה לי…
תודה
אהבתיאהבתי
גשם מבורך. ניקה את כל הג'יפה ובבוקר הדבר הראשון שעשיתי היה לשפוך את כל המים מהדליים, תחתיות של עציצים, ועוד. כלומר בכל מקום שיכול להוות חממה ליתושים.
מעניין שכששמעתי את הגשם הרגשתי שקר לי, למרות שלא היה שינוי בטמפרטורות.
מסכימה איתך שקשה לכתוב בלי שהמילה אני תסתנן, פעם כתבתי בתגובה למניפה שאני מרגישה כמו איזו אגו מנייקית, כי איך שהוא המילה הזו מוצאת את דרכה בכל משפט כמעט.
השנה לראשונה התחסנתי, הרופא הוביל אותי אחר כבוד לאחות וממש אלץ אותי להתחסן גם נגד דלקת ריאות כך שלא די בחיסון נגד שפעת דקרו אותי םעמיים..
אהבתיאהבתי
וכשמנסים לכתוב בלי 'אני', זה יוצא כמו במשחק כן-לא-אני-שחור-לבן, שאפרים קישון טען שאבא אבן שיחק כל חייו (:
אהבתיLiked by 1 person
הגעתי לעבודה הבוקר ב0400 כהרגלי וירדו טיפות זעירות זעירות,10 דקות אחכ ירד גשם,לא יודע אם מבול,אבל ירד גשם בתל אביב
בשבוע שעבר עשיתי זריקה נגד שפעת,התנפח קצת אחרי יום אבל בניגוד לשנים קודמות היד לא כאבה נוראות.
אני משתדל להורמד כמה שיותר את המילה אני כשאני כותב.
לא תמיד מצליח לי
אהבתיאהבתי
כאן באמת ירד המון גשם, והרבה זמן – יותר מחצי שעה. שמחה אמיתית באמצע הלילה (ורק הרעמים הפריעו).
אהבתיאהבתי
בת"א זה חיכה עוד לילה, וירד בין אתמול להיום!
אהבתיאהבתי
וגם אצלנו הייתה עוד נגלה, בלילה הבא, לפנות בוקר (:
אהבתיאהבתי
אכן ירד מבול, כיף ממש. עדיין חם אבל הסתיו כבר כאן.
לא יודעת מה יהיה בדרום……..ולא יודעת מה נראה לי שאני רוצה שיהיה. רוצה שקט לתושבנו, שקט ורווחה לתושביהם….ויש לי הרגשה שיש יותר מדי גורמים שלא זה ולא זה מעניין אותם.
גם אצלנו פתאום זקפו ראש רקפות ש-T שתל בשנה שעברה באדניות שמשני צידי דלת הכניסה שלנו. איזה כיף.
מקווה מאד שחיסון השפעת יעבור לך בשלום. אין לי מושג אם וכיצד הוירוס שלי שייך או לא שייך לחיסון שקיבלתי לפני שבוע וחצי.
תתחדשי על שואב האבק. ועל הצבע המחודש של הספה נטולת האבק.
עכשיו גרמת לי לרצות לבחון אחורה את כל הפוסטים שלי כדי לספור עד כמה אני משתמשת במילה אני…….
אהבתיאהבתי
נראה לי שהבלגן בדרום הוא חלק ממשא-ומתן קשוח במיוחד, שלא תמיד מתנהל על פסים של היגיון צרוף. הצרה היא שמישהו עלול למתוח את החבל יותר מדי, ואז באמת תהיה מלחמה, למרות שכנראה אף אחד לא רוצה אותה.
השאלה הגדולה בנוגע לחיסון אם הוא באמת יגן עליי משפעת. נצטרך לחכות ולראות…
אהבתיLiked by 1 person
משהו מעשי:
איזה שואב אבק קנית?
אהבתיאהבתי
דייסון (לא הדגם הכי חדש שיש). צעצוע נחמד, וכנראה יעיל מאוד.
אהבתיLiked by 1 person
אותי הגשם העיר כהוגן. גם ברעש המטח העז, וגם כי הרטיב לי את הראש כשנכנס מהחלון היישר עלי. נהניתי ממנו והחלטתי שלא נורא אם נרטבים…המשכתי להירטב, ובסוף החלטתי שהגזמתי…סגרתי את החלון. מה לעשות. לא הייתה ברירה.
אהבתיאהבתי
זה מזכיר לי את הטירונות שלי, שבה טיפטף עליי הגשם מהרפפה שנשברה (באשמתי) בחלון שמעל מיטתי.
וירד גשם גם היום לפנות בוקר!
אהבתיאהבתי
אצלנו לא ירד גשם
שני עציצי הרקפות עם עלים ירוקים ואני ממתינה לניצנים שלפני שנה הפתיעו אותי ( גם אני שמתי בקיץ קוביות קרח )
תתחדשו לשואב האבק !
ונזכרתי : אני לא מתחסנת …( בלי הסבר הגיוני) רק בנזוגי .
אהבתיאהבתי
חיסונים תמיד מעוררים איזה חשש. גם אני חוששת, בעיקר מתגובה אלרגית לאחד המרכיבים. אבל זו כבר השנה השלישית שאני מקבלת חיסון שפעת, וזה עובר בלי תופעות מיוחדות. היות שווירוסים נוטים להתנחל אצלי לתקופות ארוכות, החלטתי שכדאי לי להיות זהירה ואחראית במידת האפשר, כיאה לגילי (:
תודה.
אהבתיאהבתי
לחלק מזני הרקפות התרבותיות יש גל פריחה שני באוגוסט/ספטמבר. מסיבות כלשהן גל הפריחה השני התאחר. אבל למדתי שכדאי דווקט להוציא את הפקעות מהאדמה לאחר נבילת העלווה והתייבשותה באביב, לעטוף היטב בנייר עיתון ולשמור בשקית במקרר, לפחות חודש לפני השתילה מחדש – כדי לקבל פריחת חורף עשירה בפרחים ולא רק סתם עלים.
בעברית זה קל: יש הטיית גוף ראשון לפעלים ואפשר גם להחליף את אני באנוכי 🙂
אהבתיאהבתי
באופן מאוד מפתיע, במיוחד בהתחשב בכך שאני גננית מאוד גרועה, הפריחה נמשכה ללא הפסקה מינואר עד ספטמבר בערך. אחר כך הפרחים נעלמו, והשבוע הופיעו שוב ניצנים. כמראה מצאתי לרקפת ההיא איזו פינה שהיא ממש מאוד אוהבת מחוץ לתריסולים, עם כמות אופטימלית של אור וצל, רימיתי אותה היטב עם הרבה קרח, וזה הצליח. אבל אני מתקשה להאמין שזה יימשך כך גם בחורף הקרוב. ואני לא שותלת – זה בסך הכול עציץ קטן, בבית משותף. אמצעיי הגינוניים מוגבלים, שלא לדבר על כישוריי (:
אהבתיאהבתי
הגשם הראשון מעורר תחושה של התחדשות וניקיון. מניחה שבארצות קרות זה מקביל למה שקורה עם הניצנים הראשונים של האביב, והפשרת השלגים. אני אוהבת את התחושה הזו.
ואשר להגיג החותם את הפוסט: זה תרגיל לשוני מענין. אבל הרי בלוג אישי בהגדרה הוא על העצמי, כך שבין אם תשתמשי באקרובטיקה לשונית אם לאוו, המושג 'אני' (אגו) יצוץ מבין המילים כמו רקפת ביישנית בכל מקרה.
אהבתיאהבתי
צודקת, הרי לא ייתכן בלוג אישי בלי 'אני', יהיה ניסוחו אשר יהיה.
מזכיר לי שיש שמלינים על 'סיפור של אהבה וחושך' בטענה שעמוס עוז נורא אגוצנטרי ושקוע בעצמו. אבל זה הרי אמור להיות כך ברומן אוטוביוגרפי.
ואהבתי את הרקפת ששירבבת לכאן 🙂
אהבתיאהבתי
לא ירד אצלי גשם, וזה בהחלט מעורר קנאה באלה שאצלם כן ירד, אין כמו להתעורר לפנות בוקר ולשמוע מטח של גשם.
המלחמה נדחתה, אבל התחושה היא שאם לא מחר אז מוחרותההים, מעניין מה השיקולים הפוליטים שמונעים מהקבינט לא להחליט על תקיפה מאסיבית יותר לטרור הפסיכי שתושבי עוטף עזה חווים כבר חצי שנה.
השנה אין לי רקפות מתפקדות בכלל, אזלו לי כבר בשנה שעברה. אולי אקנה חדשות השנה. אבל מה שכן, הצלחתי, לראשונה בחיי להנביט גלעין אבוקדו ולהעביר אותו בהצלחה לאדמה, נראה אם יצא ממנו עץ של ממש.
וחיסון שפעת – אצלי הוא גורם לתגובה מקומית של נפיחות וכאבים בשלושה ימים לאחר מתן החיסון, מה שלא מונע ממני להתחסן כל שנה ושנה על השעון.
אהבתיLiked by 1 person
אני מניחה שמנסים להימנע ממלחמה כי חוששים שהמחיר שלה יהיה גבוה והיא בין כך ובין לא תשיג הרבה: בעיניי זו מערכת השיקולים הנורמלית, הצרה היא שבחמאס חושבים בפרמטרים אחרים, והמחיר לא מעניין אותם: ככל שהם מוכים יותר, הרווח שלהם עולה. נורא קשה להתנהל בתוך עולם הפוך כזה, שבו שום שיקול הגיוני לא פועל.
גם אצלי החיסון גורם לכאב בזרוע, אבל בעיניי זה זניח: כל זמן שתופעות הלוואי לא גורמות לי להרגיש רע, לא אכפת לי.
אהבתיאהבתי
ברכות לרקפת שזכתה למנה הגונה של מי גשמים
ואם לא העיריה באופן יוצא דופן השנה לא ניקתה המדרכות לא ראה"ש לא כיפור ולא סוכות , הנה הגשם הטוב עשה זאת
וכן , אין לנו רגע דל , חדשות מטלטלות אח"כ גשם אח"כ עוד חדשות מטלטלות , הטלויזיה אצלי סגורה עד 18:00 , ואז אני מקבלת את כל השטף ,
וצריך גם חיסון
יש חיסון נגד חדשות מטלטלות השכם והערב ?
אהבתיאהבתי
כנראה שאין, נגד זה נצטרך להתמודד לבד, בלי עזרה 😦
אהבתיאהבתי
תרגיל כתיבה מעניין, לכתוב על עצמך בלי "אני" – אם כי בעברית זה הרבה יותר קל מאשר באנגלית, כי יש לנו המון פעלים שעובדים בלי זה. קמתי, התרחצתי, התלבשתי… שמתי כביסה במכונה, קראתי, חשבתי, אהבתי את מה שקראתי… ועכשיו הולכת לאכול משהו לפני שאקרא עוד… בהווה זה אמנם ניסוח בלתי פורמלי, אבל בכל זאת אפשרי. (משעשע אותי שבהווה זאת האופציה הפחות פורמלית, בעוד שבעתיד זה דווקא להיפך: "אקרא" מרגיש לי הרבה יותר רשמי מאשר "אני הולכת לקרוא".)
אהבתיאהבתי
בעברית, בעבר ועתיד נטיית הגוף מוטמעת בתוך צורת הפועל, לכן ציון הגוף בנפרד (אני כתבתי / אני אכתוב) הוא די מיותר. לעומת זאת בנטיית ההווה אין ציון גוף (כי ההווה נוטה רק על פי מין ומספר), ויש להוסיף אותו בנפרד. זה אולי מסביר את עניין המשלב הפורמלי יותר או פחות.
אהבתיאהבתי
כן, זה מסביר את מה שקורה עם הווה – השמטת ציון גוף זה משהו שעושים רק במשלב לא פורמלי. מה שיותר מעניין בעיניי זה ההבדל בין עבר לעתיד: בשניהם הפועל כולל את הגוף כך שאין צורך במילה נפרדת, ובעבר זה השימוש הנורמלי בכל המשלבים: קמתי, התרחצתי, התלבשתי. אבל בעתיד התחושה שלי היא שבמשלב בלתי פורמלי אנחנו דווקא נוטים להוסיף, ופועל בגוף ראשון עתיד בלי "אני" נשמע לי כמו דן כנר. (אבל אולי זאת רק אני, או רק שכבת הגיל שלי, או משהו.)
אהבתיאהבתי
אולי באמת עלית פה על נושא שצריך לחקור. לא רק את ההתנהגות השונה של עבר ועתיד, אלא אפילו של הגופים השונים בתוך אותו זמן. למשל, 'אדבר אתך מחר' (בלי אני) נשמע משלב גבוה. אבל 'נדבר מחר' (בלי אנחנו) נשמע רגיל לגמרי.
שווה בדיקה 🙂
אהבתיLiked by 1 person
כן! גוף ראשון יחיד וגוף ראשון רבים מתנהגים כל כך שונה – אם הייתי בלשנית הייתי חוקרת את זה 🙂
אהבתיLiked by 1 person