זוטות לחנוכה

יצא שאתמול בערב טיילנו קצת ברחובות תל אביב,  וראינו שם גם מה שאני קוראת 'חנוכיות באקווריום'.  שתיים.  עד עכשיו ראיתי כאלה רק בירושלים,  אבל מסתבר שיש גם בתל אביב.  אני מקווה שזה לא יתפרש כסימן להדתה, זה פשוט כל כך יפה:  הפמוטים הם כוסיות קטנות עם שמן (?) בתוכן,  והכול מותקן בתוך מין ארון זכוכית שמגונן על שלום הלהבות,  ומונח דולק בחוץ  –  על מעקה המרפסת,  או על גדר החצר.  בתוך החושך.

עוד מעוללות החג:  ראש המשפחה קנה  –  לראשונה  –  סופגניות אפויות.  זה לא הדבר האמיתי,  אבל קיווינו לטוב.  היות שאני לא חובבת מיקרוגל,  שבדרך כלל הופך כל מאפה לדייסה,  ניסינו לחמם אותן לזמן קצר בתנור.  יצאו לחמניות.  טעימות,  אבל לחמניות. וקצת יבשושיות.  אז אתמול כבר החלטנו שלא שווה לטרוח בשבילן בתנור  –  וחיממנו את הנותרות במיקרו (10 שניות לכל אחת).  הפלא ופלא:  הפעם יצאו סופגניות.  כמעט כמו הדבר האמיתי.  מה שלא סותר את העובדה שהעדפתי את לביבות תפוחי האדמה (שאני[!] הכנתי בעצמי).

את הנרות אנחנו מדליקים כל ערב,  למרות שהילדים היו כאן רק בהדלקה אחת:  חנוכה זה לא רק לילדים.  אני אפילו שרה בהדלקה כמה שירים,  למשל את 'מעוז צור' במנגינה הפחות מוכרת שלמדתי פעם בבית הספר,  ואת 'הבה נרימה' שהוא בעצם של הנדל.   ולפעמים גם את 'באנו חושך לגרש',  ובקושי מתאפקת לא לרקוע ברגלי ברגע הקובע ('סורה חושך,  הלאה שחור').

אנחנו משתמשים כל שנה בחנוכיית העץ שראש המשפחה בנה בשיעורי מלאכה כשהיה תלמיד בית ספר.  אני ממש קשורה לחנוכייה הזאת,  ומעדיפה אותה על פני חנוכיות חדישות יותר. כשהילדים היו קטנים, והיו צריכים להביא לכיתה חנוכיות-דוגמה,  הם תמיד הביאו את זאת.  השם של הקטנה עוד רשום בתחתית החנוכייה,  זכר לדרישתי להקפיד להחזיר הביתה בתום ההדגמה.

כנראה גם ראש המשפחה וגם המורה למלאכה לא היו בקיאים בהלכות החנוכה,  ולכן לא ידעו שהשמש צריך להיות גבוה משאר הנרות  –  כך שבחנוכיית העץ שלנו השמש הוא דווקא הכי נמוך.  כבר העירו לי כמה פעמים שזאת חנוכייה לא תקנית,  אבל לדעתי אלוהים מבין.

חג שמח לכולם!

שמש נמוך ובודד,  נר שביעי, חנוכה תשע"ט.
באדיבות ראש המשפחה. 
אפשר להקליק להגדלה.
וזה צילום מהסמרטפון של החנוכייה בכבודה ובעצמה.
נר שמיני,  חנוכה תשע"ט.
כנ"ל.
מודעות פרסומת

29 מחשבות על “זוטות לחנוכה

  1. נחמדה מאוד המסורת המשפחתית הזו שהתחילה בחנוכיה מעץ שבנה ראש המשפחה כשהיה ילד בעצמו. ואני כאן כדי להרגיע (ומקווה שלא הרסתי לך את המרידונת הקטנה במסורת, שדי מאפיינת אותך): זה כשר. כך מצאתי בשו"ת ברשת:
    "בימינו הבתים מוארים בחשמל, כך שלכאורה לא חייבים שמש. אעפ"כ עדיין נהגו להדליק שמש. במקרה זה השמש יכול להיות נמוך יותר." (בשם הרב אפי קיציס). נכון שהמנהג הוא שהשמש גבוה יותר, ומנהג בישראל דין הוא, אבל את בסדר, ואני מחייכת למחשבה שלך רוקעת ברגל עם שירת 'סורה חושך'.

    Liked by 1 person

  2. אולי סימן להדתה ואולי פשוט יופי שכזה ברחובות תל אביב……..רעיון מקסים. חנוכיה באקווריום.
    תקנית או לא תקנית, חנוכיה אהובה תוצרת עצמית היא ה-דבר!
    כל הכבוד לכם שהדלקתם כל ערב. אנחנו התעצלנו וחבל. בכל ערב אמרתי ל-T "לא הדלקנו נרות" ובכל ערב הוא ענה לי "וגם לא אכלנו סופגניות, אולי מחר" ובסופו של דבר הדלקנו רק כשכל המשפחה היתה כאן.
    טעמנו לפני כמה שנים את הסופגניות האפויות האלה ובאמת זה הרגיש כמו לחמניה מתוקה. לדעתי אם כבר אז כבר או בכלל לא. השנה לא אכלנו בכלל לביבות…………..
    אז היום נר אחרון. חנוכה שמח.

    אהבתי

  3. חחח אהבתי את החנוכיה,גם אני בדעה שלא דרושה חנוכיה מפונפנת לצורך מנהג הדלקת הנרות ,שהשנה הקפדנו להדליק כל יום וגם אם אף אחד מהילדים לא התייצב,זוגתי ואני הדלקנו ברכנו ואפילו רקדנו כששרנו את מעוז צור ישועתי.היום ניצלנו את העובדה ששניים מהילדים היו בבית(השלישי חזר לצבא) וגייסנו אותם להדלקת נר שמיני ,הפינאלה.
    אז הגשם פסק והחג עבר ונחכה לחג הבא:-)

    אהבתי

  4. עדה, רציתי לראות את החנוכייה עצמה…
    והעניין הזה עם לא תיקני- את ההדלקה הראשונה עשיתי על יד מיטתה של אמי. משקצרה סבלנותה לחכות עד יכבו הנרות כיביתי אותם בתנועת יד והחזרתי ציוד למטבח. ועל זה יאמר: נו נו נו לשוברת המסורת . מקווה שלא שמו לב לזה בשמיים.
    וחוצמזה בנווה עמל יש כמה חנוכיות כאלה בתוך תיבות בחצרות /פתחי הבתים. לא חסרים כאן דתיים מהזרם המקפיד כנ"ל…

    אהבתי

  5. אני מתפלא עליך, עדה. הרי ידוע לכל שהמילים הן: "סור החושך על השחור". אמנם אין להן שום משמעות, אבל כך שרנו כילדים, מה שהופך את זה להכי נכון שיש.

    אהבתי

  6. בילדותי היתה לנו חנוכיית עץ זית שבנה סבא שלי וחשבתי שרק ככה צריכות להיות חנוכיות, עוברות במשפחה ומיוחדות. למעשה עד היום אני די המומה מזה שאפשר לקנות חנוכיה זולה ולהתנהג כאילו היא חנוכיה שסבא בנה ועוברת במשפחה…
    החנוכיה שלכם נהדרת בעיני ולא אכפת לי איפה השמש, היא הכי מיוחדת וקרובה למה שחנוכיה צריכה להיות בעיני.

    🙂

    אהבתי

  7. גם אנחנו מדליקים את החנוכיה בכל יום, עם הילדים והנכדים ובלעדיהם, מסורת אהובה שחבל להפסיק.
    קניתי השנה סופגניות ממינים שונים. חשבתי שהנכדים יעדיפו את מילוי השוקולד על פני הריבה, וקניתי יותר סופגניות שוקולד, אבל מסתבר שטעיתי. טעיתי גם בכך שחשבתי שהם יאהבו את הסופגניות האפויות אבל הם רצו רק את המטוגנות. בשנה הבאה כבר אקנה רק את הרגילות המטגנות עם ריבה…

    אהבתי

    • גם אני הכי אוהבת את ההכי פשוטות עם הריבה (ושתהיה ורודה!)
      אבל מטעמים מובנים משתדלת להימנע מכל הסוגים (:

      אהבתי

  8. אני רוצה להאמין שאם יש אלוהים (שבו אני דווקא לא מאמינה), הוא יותר מכבד את העובדה שאתם מדליקים כל יום ללא קשר לילדים, מאשר מאיזה נר נמצא באיזה גובה…

    אהבתי

    • לפעמים (אם כי לא בקביעות) אני די מאמינה – אבל נראה לו שלא אכפת לו מה גובה השמש. ואם כבר חושבים על זה, יש להניח שגם לא אכפת לו אם מדליקים נרות כל יום או לא.
      חנוכה הוא באמת חג שאני נורא אוהבת, כולל טקס ההדלקה, בחירת הצבעים של הנרות, קופסת הנרות ההולכת ומתרוקנת מיום ליום, החנוכייה שהולכת ומתמלאת, האור, המנגינות, הזיכרונות – בקיצור, בשבילי זה כיף.

      אהבתי

  9. הכי אני אוהבת מכל שירי החגים הם שירי חנוכה . יש בהם מלודיה ונשמה והכי מכולם את הנרות הלו אנו מדליקים ע-ה-ל הניסים ועל הנפלאות ואני מקפידה לשיר אותו כ-ל הדלקה
    זה בהחלט חג אמיתי ולא רק לילדים. הזדהתי איתך לגמרי ברקיעה ברגל
    בבני ברק יש סיורי חנוכיות ורואים את אלה שאת קוראת להן באקווריום
    החנוכיה של ראש המשפחה ייחודית ומעניינת ולא מפליא שהחזיקה מעמד . למיטב ידיעתי השמש צריך להיות יוצא דופן , לאו דווקא גבוה יותר

    אהבתי

  10. חנוכה הוא החג הפחות חביב עלי בגלל שהורי נפטרו בחנוכה. עדיין זוכרת את הנסיעות לשיבא, לסעוד את אבי שהיה על ערש דווי ובדרכי חזרה משם, השקפתי מחלון האוטובוס בחנוכיות באקווריום שדלקו בבני ברק.
    עד אתמול לא נגעתי בסופגניה, רציתי להכין לוקמאדס (ספגניות קטנות טבולות בדבש) ודחיתי עד שהחג נגמר. אבל…. אתמול באו חברים לבקר עם סופגניות קטנות ואכלתי חצי, אחרי שהם הלכו אכלתי גם את המחצית השניה.
    איך נפלו גיבורים…

    אהבתי

    • אני מתארת לי איך אורות החנוכיות באקווריומים מבעד לחלון נראו לך עצובים.
      בעניין הסופגניות: פעם בשנה מותר ליפול (:

      אהבתי

  11. הזכרת לי את החנוכיה שעשיתי בשיעור מלאכה עם הפקקים כתושבות לנרות.
    בשנים האחרונות, לנו חבילת נרות מספיקה ליותר משנה אחת. אנחנו מתעצלים להדליק אלא כשהילדים או אחרים באים להתארח.

    אגב וורדפרס מעצבנים. לא רק שבאחרונה הוסיפו פרסומות מתחת לציורים ולתמונות שלך. היום גם בצבץ ראש קרח בראש הבלוג שלך. אינני יכול לצרף כאן תמונות. אז אצרף אותן ברשותך כדוגמאות, לאחר התגובה האחרונה שלך בבלוג שלי.

    אהבתי

    • ראיתי את הדוגמאות שצירפת בבלוג שלך. את הפרסומת שבראש הבלוג באמת אף פעם לא יצא לי לראות – לא אצלי ולא בבלוגים של אחרים. אין לי הסבר לזה.

      אהבתי

      • פרסומת למעלה ראתי לראשונה רק היום.
        (שוב לא נותן לי לשלוח דרך חשבון גוגל)

        אהבתי

      • למיטב הבנתי, הפרסומות מוצגות רק לאנשים שאין להם חשבון בוורדפרס. (אם את רוצה, עדה, את יכולה לשלם תשלום שנתי כדי להסיר את הפרסומות מהבלוג שלך. היתה תקופה שעשיתי את זה, אבל בסוף החלטתי לקצץ בתקציב.)

        Liked by 1 person

  12. חנוכיה חמודה! אחד הדברים שאני אוהבת בחג הזה זה הדמיון והיצירתיות – כל כך הרבה סגנונות שונים, כל חנוכיה והאופי הייחודי שלה! (חוץ מהחנוכיה שלנו, שאין לה אופי בכלל… אבל ניחא…)

    (ובעניין השמש, בוודאי שלאלוהים זה לא מפריע – הוא לא המציא את הכללים האלה. זה חג נחמד אבל הוא המצאה של בני אדם, לא משהו שאלוהים ציווה.)

    אהבתי את סיפור הסופגניות – נפלא שיש משהו שיוצא טוב יותר דווקא במיקרוגל 🙂

    אהבתי

סגור לתגובות.