לא כל כך מהר

בהמשך לפוסט הקודם, נזכרתי בציטוט הראשון שאהבתי משל עמוס עוז: קראתי את מיכאל שלי כשהייתי כמעט ילדה, ולא הרבה הבנתי ממנו – אבל בין השאר אהבתי את דמותו הקומית של דוקטור אורבך, שהיה הרופא שטיפל בתחלואיהם השונים של חנה ומיכאל גונן, ושנהג לדבר אל מטופליו בלשון 'אנחנו' יֶקית (כנראה) ולקנח בפסוק שיעודד את רוחם.

חיפשתי את זה היום בספר, ומצאתי, בעמ' 149. אני מעתיקה לכאן קטע קצר מאחד המונולוגים הרפואיים שלו, ומדגישה את המשפט שנשא חן בעיניי כבר בילדותי והצחיק אותי במיוחד:

"אנחנו צריכים להמשיך לנוח עוד איזה ימים. לנוח הרבה מאוד. לא להתאמץ במחשבות. השינה היא התרופה היותר טובה. במובן מסוים, השינה היא גם-כן המצב היותר-טבעית אצל בן-אדם. הכאבי-ראש אינם צריכים להפחיד אותנו. מול המיגרֶנה נצא חמושים באספירין. המיגרנה איננה מחלה עצמאית. דרך-אגב, בן-אדם לא מת כל-כך מהר כפי שאולי נדמה לנו במצב-רוח קיצונית. רפואה שלמה."

איכשהו, למרות צוק העיתים והעצב על דאבדין ואווירת הנכאים הכללית שהשתלטה על מקומותינו לקראת הבחירות, יצא פוסט די אופטימי. והתודה לדוקטור אורבך.

מודעות פרסומת

22 מחשבות על “לא כל כך מהר

  1. אני לא רוצה לקלקל את המסיבה, אבל אני עומד להכניס נימה פסימית לסיפור. המשפט "בן אדם לא מת כל כך מהר כפי שאולי נדמה לנו במצב רוח קיצונית", נשמע אחרת כשזוכרים שאמו של הסופר עשתה בדיוק את זה.

    אהבתי

    • אין מסיבה, הרי 'מיכאל שלי' איננו סיפור שמח. אבל אולי – אם לערבב אמת ובדיון – היה דוקטור אורבך מצליח להציל את אמו של הסופר, כפי שאולי הציל גם את חנה גונן (שאותה התרגלתי לראות, בצדק או שלא בצדק, כבת דמותה).

      Liked by 1 person

  2. יפה הציטוט, ויפה גם המחשבה שלך שדר׳ אורבך היה יכול לשנות את בחירתה של אמו של עמוס עוז. לפעמים מה שצריך הוא המילים הנכונות בזמן הנכון מהאדם הנכון.

    אהבתי

    • נכון. אם כי, על פי 'סיפור של אהבה וחושך', היא סבלה כנראה מדיכאון קליני, ושם, למיטב ידיעתי (המצומצמת), מלים לא כל כך יכולות לעזור, אפילו כשהן טובות ומלאות הומור. במחשבה שנייה: היום לא כל כך יודעים מה יכול לעזור, אבל אולי עוד יגלו פעם, ואולי בתמהיל המתאים ייכללו גם מילים טובות. הלוואי.

      אהבתי

  3. לא זוכרת כלום ממיכאל שלי, רק מוכיח שקראתי בשביל לרצות את המורה.
    מודה ומתוודה רק עכשיו קוראת את סיפור על אהבה וחושך. הייתי מין דווקאית שכזו, לא אוהבת את העדריות וכשכולם המליצו, אני בחרתי לא לקרוא.
    עכשיו קוראת ומאד נהנית ואולי אקרא עוד שלושה ספרים שלו שיש ברשותי.

    אהבתי

  4. ציטוט נהדר. אני זוכרת ציטוט אחר (והספר לא אצלי, אז זה מהזיכרון) שאומר הדוד של המספר ב'סיפור על אהבה וחושך', על כך שאנשים מבוגרים מתקשים להתיידד עם המוות כי הם 'רגילים' לכל כך הרבה דברים.

    אהבתי

    • אבל את הציטוט הזה אני לא אצליח למצוא 🙂 זה ספר ארוך מדי, וקראתי אותו רק פעם אחת (בניגוד למיכאל שלי שקראתי המון פעמים ולכן פחות או יותר ידעתי איפה לחפש).

      אהבתי

  5. חמוד ד"ר אורבך הזה
    ואני קראתי מיכאל שלי בצעירותי המוקדמת ולא אהבתי. אפילו כעסתי על האישה, הדמות הראשית. הייתי צריכה לקרוא שוב לבקיאות בספרות בגיל 40 וממש אהבתי. אבל את אורבך לא זכרתי.
    בדיוק חשבתי שאני צריכה כנראה לקרוא הספר שוב במרחק הזמן ולראות, זה בטח יהיה כאילו קראתי עוד ספר 😉
    בהחלט טוב קצת מצב רוח בימים פוליטיים הזויים אלה. אני כ"כ כועסת שאיני מצליחה לנסח פוסט. כשארגע משהו, אם. אכתוב תקוותי

    אהבתי

  6. יושבת פה באיזו מסעדה דרום אפריקאית ומחכה למנה העיקרית וצוחקת בקול רם כשמדמיינת את דוקטור אורבך אומר זאת במבטא ייקי. נראה לי שאחזור לקרוא את מיכאל שלי ….ואנסה שוב את סיפור על אהבה וחושך…ובעיקר אחפש את אותו הים. כשאחזור כמובן…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s