קיבוץ גלויות

בספר Vinegar Girl של אן טיילר, פיוטר אומר לקייט:


Why Americans always begin inch by inch with what they say?… They must begin every sentnece with 'Oh…' or 'Well…' or 'Um…' or 'Anyhow…' They start off with 'So…' when there has been no cause mentioned before it that would lead to any conclusion, and 'I mean…' when they have said nothing previous whose significance must be clarified. Right off from a silence they say that! 'I mean…' they begin. Why they do this?" [ p . 103

וכך,  בבלי דעת,  הוא מדבר על סמני שיח,  שבהם אני שקועה עכשיו בין כך ובין כך עד צוואר.  משעשע. 

*

בלי קשר,  לא-פרוזה משלי:

אחד-אחד נצנח
בחול הרך
שבשולי הדרך.
הנותרים
ימשיכו בלעדינו.
אַחַר
לא ייודע עוד כלל
דבר היותנו

*

Windy morning:

סחופי-רוח,  הברושים, 
ניצבים אלכסונית,
–  And yet
,Holding their ground
.Won't give in
.Solid

*

כמו רבים וטובים, גם אנחנו התחלנו לצפות בסדרת הטלוויזיה 'החברה הגאונה', המבוססת על הראשון מתוך ארבעת הרומנים הנפוליטניים של אלנה פרנטה (זהירות, ספוילרים). קוראי הבלוג מן הסתם זוכרים כמה הרביתי להתלונן על הספרים, על כן אין סיבה מיוחדת לחשוב שאני משתגעת על העיבוד לטלוויזיה: אני לא. אבל בניגוד לנוהג המקובל, אני לא אומרת ש'הספר יותר טוב' (כי הוא לא). והסדרה לא מקלקלת לי כלום, להפך: היא מפרידה בין העיקר לטפל, מסננת החוצה את מה שפחות חשוב, מדגישה את מה שחשוב, עושה לי סדר בראש בכל הנוגע לאוקיינוס הפרטים של הטטרלוגיה הזאת. אגב כך היא מזכירה לי דברים שלא שמתי לב אליהם בקריאה הראשונה (בושות, עדה ק.).

לילה שבסרט יותר מקסימה מזו שבספר: גם לילה הילדונת הקטנה, וגם לילה הנערה. אלנה, לעומת זאת, היא אותה אלנה: איטית, מהוססת, פסיבית, דיכאונית, לא מבריקה משום בחינה. אולי זה רק אני ורשעותי הידועה לשמצה, אבל באמת יש בה משהו שאין לי סבלנות אליו.

התפאורה דומה יותר לזו של הצגת תאטרון מאשר לתפאורה של סרט. זה מוזר בעיניי, וקצת מפריע – אבל אולי זו מסורת הבימוי האיטלקית, מה אני יודעת.

והשפה. הסדרה דוברת איטלקית, אבל רוב הזמן מדברים שם בדיאלקט של נפולי (?), שגם מוזכר תכופות בספר. יש לי אי אילו ידיעות קלות באיטלקית, אבל הדיאלקט הנפוליטני הוא סיפור אחר: רוב הזמן זה בכלל לא נשמע כמו איטלקית, ואני בקושי מזהה בו מילים מוכרות. אני עוקבת אחריו בסקרנות וכבר מבינה כשאומרים 'לא יודע/ת': זה ביטוי שימושי מאוד כשמנסים להבין שפה לא מוכרת.

ונינו? הו, נינו. הוא כבר הופיע פה ושם, ברפרוף, וטרם גרם לצרות מיוחדות. אבל אני סומכת עליו, בהמשך הוא כבר יקדיח את התבשיל, אין לי ספק בזה.

28 מחשבות על “קיבוץ גלויות

  1. קיבוץ גלויות מאמריקה ועד לנפולי? הפתיע אותי השיר המעורב שלך, עברית אנגלית.
    אני חושדת שצורות הביטוי המסבירות הפותחות את המשפטים באנגלית הם אכן חלק מתרבות ותפיסת עולם אמריקאית שהיא האנטי-תזה לאנדרסטייטמנט: הכל מוחצן, מבואר, שום דבר לא נשאר מכוסה או מוסווה, ואת הכל עוטפות עשרות ומאות ואלפי מילים, רובן הגדול מיותר. ואגב 'לא יודע/ת' – מתי לאחרונה ראית דמות אמריקאית אומרת 'לא יודע/ת' בסרט?

    אהבתי

    • קיבוץ גלויות מפזורי המחברת שלי (:
      סמני השיח נמצאים בשפות רבות, לא מן הנמנע שבכולן, כולל עברית. הנטייה שלי הייתה תמיד לראות בהם 'סותמי חורים' למיניהם, שתפקידם להתגבר על העובדה שאנחנו חושבים יותר לאט ממה שקצב החיים המודרני מכריח אותנו לדבר. אבל המדע בתחום הזה, שאליו אני מתוודעת עכשיו יותר לעומק מאשר מקודם (בגלל אילוצי עבודה), טוען שזה לא כל כך פשוט, ושיש להם גם תפקידים רבים אחרים.

      בעניין 'לא יודע/ת' – את שואלת בעניין המגדרי, או בעניין ההודאה באי-ידיעה?

      אהבתי

  2. באמת קיבוץ גלויות 😊
    ה"מחלה" האמריקאית הזאת הגיע גם לישראל כמדומני. בצורות קצת שונות אולי. מכירה את אלה שכל הזמן מתחילים משפט ב"האמת היא ש…" למרות שזה לא בא כדי לסתור עובדה קודמת. בכלל, יש לי הרגשה שחלק מאלה שפותחים ב"האמת היא" ממשיכים בשקר כלשהו 😉
    השירים יפהפיים ודומה שהשני מתאים מאד למזג האוויר בארץ (שאני רחוקה ממנו מאד כרגע).

    לגבי הסדרה – שלא בטוח שאצפה בה כשאחזור, למרות שהורי מתמוגגים – תודה על כל מה שאת כותבת. זה עוזר לי, לא יודעת אפילו במה בדיוק. כרגע אני באמצע הספר השלישי…אולי כבר אחרי האמצע (קוראת בקינדל באנגלית ).
    בספר השלישי לילה אומרת משפט (בהקשר של הספר השני שאלנה כתבה, זה שלא פורסם), שלא מספיק סיפור טוב מהחיים, דרוש הרבה דמיון כדי ליצור ספר טוב. וזו בדיוק דעתי על הספרים האלה. יומן חיים כתוב כפשוטו בלי דמיון….

    אהבתי

    • וברשעותי אוסיף גם, שלא רק דמיון דרוש, אלא גם – ובעיקר – כישרון כתיבה. אני יודעת שזה חילול קודש להגיד את זה, ואני מתנצלת על זה מראש ומקווה שאלוהים יסלח לי על זה מתי שהוא (:

      אהבתי

      • לא יודעת לגבי אלוהים אבל אני סלחתי מיד 😊 ובא לי להוסיף: אם כשקראתי את שני הספרים הראשונים בעברית הרגשתי שכשרון כתיבה אין לה, אזי כעת משאני קוראת את השלישי באנגלית זה עוד יותר גרוע. אפילו עלה בי החשד שהיא תרגמה בעצמה לאנגלית (ושגיאות התחביר לפעמים מוציאות אותי מדעתי) או שמי שתרגם לא ממש יודע אנגלית ואף אחד לא עשה לו הגהה ועריכה לשונית או שאהיה נדיבה ואחליט שבכוונה תרגמו לאנגלית קצת איטלקית בשביל התיאטרליות של העניין…..
        כך או כך ממשיכה לדבוק באמירה שאני קוראת מתוך סקרנות מה יקרה לשתיים האלה ולא מתוך הנאה ספרותית כלשהי 😣

        אהבתי

        • היום דיברתי על הספרים עם כמה נשים שאמרו שהפסיקו לקרוא אי שם בספר השני או השלישי, ואני אומר לך את מה שאמרתי גם להן: אם את מדלגת – אל תדלגי על הרביעי. לא משום שהוא כל כך טוב, אלא משום שהסיפור לא שלם בלעדיו.

          אהבתי

  3. מי אם לא סופר, שהמילים הן מקצועו, ישים לב לסמני-שיח?
    אני דווקא לא חושב שיש כאן ביטוי למנטליות האמריקנית, אלא לאופי האנושי בכללותו. סמני-שיח הם אוניברסליים. הם מכניסים את השפה לנעלי-בית, הופכים אותה למאיימת ונחרצת פחות ומאפשרים מרחב נסיגה במקרה שלא הובנת נכון על-ידי הצד השני (כלומר, מה שהתכוונתי להגיד, יעני, כזה כאילו).
    והשירים יפים – שניהם:)

    Liked by 1 person

    • הם אכן אוניברסליים, ומתברר – מה שלא ידעתי לפני חודשים אחדים – שיש להם תפקיד חשוב גם במונחים מטא-לשוניים: כלומר, הם לא מתארים את המציאות שבחוץ, אלא מתייחסים לעולם הטקסט ולאופן שבו יש לפרש אותו. ולמרות זאת תמיד נדמה לי שמי שמדבר יותר לאט ומאורגן לא זקוק להם בכלל.
      תודה (:

      אהבתי

    • תודה על הקישור. השתעשעתי, וזה גם מעורר מחשבה. בעיקר הקביעה שלא מספיק to question authority, צריך גם לעשות עם זה משהו.

      אגב, בספר של אן טיילר יש אחות קטנה שמדברת כל הזמן באינטונציה של שאלות, גם כשהיא קובעת קביעות / טוענת טענות, ואפילו כשאיננה מעמיסה עליהן סמני שיח לעייפה.

      אהבתי

  4. שקועה עד צוואר? זה מוכיח שאת נהנית וזה נהדר.
    מסכימה עם הבהיר ואגב זוכרת שפעם אמרת שהשפה חיה, אלה סימני החיים שלה 🙂 אפילו אני לא מצליחה להיגמל מ"כאילו" שמסתנן לכל משפט שני שלי.
    השירים מקסימים. הראשון מאד מזכיר לי שיר שכתבתי והשני כל כך שונה ויחד עם זאת דומה מאד. .

    אהבתי

  5. סקרנית עכשיו מה המים שאת שוחה בהם, שיש בהם סמני שיח 🙂 הגעתי מאוחר, תוכלי לעדכן אותי מה הנוף של כאן?
    אפילו אם השירים שאחרי היו אמורים כבר להיות ציוני דרך.
    (אני אהבתי במיוחד את השיר הראשון).

    אהבתי

    • בהנחה שהבנתי את שאלתך: המקצוע שלי הוא בלשנות, ובסמסטר שמסתיים עכשיו לימדתי קורס שעסק בין השאר בפרגמטיקה, שהיא אחד מענפי הבלשנות (אם כי לא הענף החביב עליי). במסגרתו יש עיסוק נרחב בסמני השיח. השתדלתי להתעמק בנושא לקראת הקורס, ומאז, בכל פעם שמישהו בעולם האמיתי בחוץ מתייחס לזה, ולו גם במקרה, אני מיד קופצת (:

      אהבתי

  6. – ההמהומים חסרי המשמעות האלה בשביל להרויח זמן
    נחמד
    – התובנה (בספר) בקשר לנינו לשמור על קשר חיובי עם כולן וכולם ומסתבר שזה היה בשביל הפוליטיקה, מצאה חן בעיני
    – שיר עצוב על ההולכים בשולי הדרך
    – אהבתי את השיר המשולב, זה מזכיר לי את האימרה 'באידיש זה נשמע יותר טוב', אם כן באמת למה לא לשלב? לפעמים באמת חסרות מילים בעברית ומשתמשים באנגלית ולא תמיד כדי להישמע איש העולם עם נוצות בחלק האחורי של הגוף, אלא כי באמת חסר

    אהבתי

    • אני לא יודעת אם חסרות מילים בעברית, אבל זה (=טקסט דו-לשוני) הוא מה שעלה לי בראש, וחשבתי, ממש כפי שכתבת, למה לא. אבל אין לי שום נוצות 🙂

      אהבתי

  7. לא קראתי את הספר אבל צפיתי בפרק הראשון בסדרה. המסקנה – אולי אמשיך לצפות בה במצב הרוח המתאים 🙂
    אגב נורא מרגיז אותי החיטוט בזהותה של המחברת. לדעתי שערורייה שלא ננקטו צעדים כנגד העיתונאי החוצפן והעבריין שהתחקה אחרי העברות כספי תמלוגים לחשבון הבנק שלה, כדי לחשוף את זהותה ברבים. נורא לא פחות שבנק מוסר למישהו פרטי בעל החשבון.

    אהבתי

    • אני לא בקיאה בפרטי ה'ריגול' שהופעל, אבל בעניין החיטוט אני יכולה לומר רק דבר אחד: סופר שבוחר לפרסם בעילום שם צריך להביא את זה בחשבון: בני אדם הם סקרנים, והם לא ישתנו. לפעמים אני אפילו חושדת שהזהות העלומה נשמרת בדיוק לצורך הזה: לעורר סקרנות, לייצר באזז, להגדיל את הפרסום ואת המכירות. זה כמובן לא פוטר את הבנק מהצורך לשמור על האינטרסים של הלקוחות שלו, זה רק אומר שסופר שרוצה להימנע מחיטוטים, עדיף לו להופיע בשמו האמיתי.

      אהבתי

  8. פסלתי את הספר עוד ב"דוגמה" בקינדל (באנגלית מאמזון) וגם בסדרה לא הצלחתי לחצות את הפרק הראשון (אם כי שם אני מודה שהשפה והתרגום לאנגלית הקשו מעבר לפרק עצמו שנע בין משמים למתיש). מסתבר שניתן לחלל קודש בדרגות שונות.

    אהבתי

    • אמפיארטי כתבה כאן למעלה שהתרגום לאנגלית בספר לא טוב. אשר לסדרה – ראינו אותה עם תרגום לעברית, אז זה הקל עלינו. אבל לא השתגעתי עליה.

      אהבתי

      • לספר ציון 3.9 בגודרידס (פחות גבוה משצפיתי) ונראה לי שאפשר להמר שרוב הקוראים קראו אותה באנגלית (מעניין באמת איפה אפשר אם אפשר לבדוק סטטיסטיקה כזו). הפרווילגיה לקרוא באיטלקית או בתרגום ישיר ממנה היא של קהל לא דובר אנגלית.

        אהבתי

  9. "לא-פרוזה" זה מונח נפלא.

    ואני כל כך אוהבת את השילוב של עברית ואנגלית שם.

    ואני מתה על איך שאנשים נוטים להתלונן על סמני שיח, כאילו ששימוש בשפה צריך להיות סופר הגיוני כל הזמן. כל כך הרבה אנשים מקטרים על ה"so" התחילי, כי זה לא הגיוני כי לא אמרת כלום לפני כן, אבל כולם משתמשים באיזשהו סמן שיח חסר הגיון בלי לשים לב.

    אהבתי

    • והשנה, אחרי שהתעמקתי בעניין, התברר לי שזה אפילו לא בלתי הגיוני. במאמרים המקצועיים כבר מתארים את סמני השיח כבעלי תפקוד דקדוקי, לא פחות.
      ותודה.

      אהבתי

סגור לתגובות.