It Ain't Necessarily So

אמנם הסמסטר נגמר, אבל זה לא אומר שיש לי עכשיו יותר זמן. מעבר לענייני בחינות וכו', יש למחשב שלי איזו תקלה קשה שבגללה הוא מסרב, למשל, לפתוח קבצים – מה שגורם לי לנדוד למחשבים אחרים, למשל איזה נייד קטנטן ונטול מקלדת עברית, ולעבוד משם – וגם ללמוד כל מיני דברים על עבודה בעננים, וגם לא להירדם בלילה מרוב דאגות. אל תשאלו. בינתיים המחשב בטיפול, ראש המשפחה לוקח את הזמן שלו, והילד אומר: תקנו כבר מחשב חדש, מה זה הענתיקה הזה. אבל איש תמיכת מחשבים שדברתי איתו אתמול אמר, אצל הילדים האלה (בני שלושים פלוס), המחשב מתיישן כבר כשהוא בדרך הביתה מהחנות.

בתוך כל זה נפלה עליי אתמול נסיעה שלא מן המניין לעבודה בירושלים לצורך השתתפות ב'יום סגל'. אני מודה שהיו לי תוכניות להבריז, אבל נרשמתי מראש לסדנאות ולא היה לי נעים, שלא לדבר על כך שהברזות קבועות הן פשוט חוצפה, וכמה כבר אפשר להסתתר מאחורי הטיעון (הנכון) שאני באה בימים ומרחוק ובאוטובוסים. אז חרקתי שיניים ונסעתי.

אי אז בעבר הרחוק, כשהילד הגיע לצבא, הוא בישר לי פתאום בטלפון שלדעתו יש לו הפרעת ריכוז וקשב. לי זה נשמע תמוה – לא כך הכרתי אותו לפני זה – אבל כשחשבתי על זה קצת הגעתי לשתי מסקנות: האחת, אולי הוא צודק, זה מסביר כמה קווים באופיו. והשנייה, אולי הוא ירש את זה ממני. כי לי נורא קשה להקשיב להרצאות בכנסים, כולל בסדנאות. הקושי הופך לפעמים לכאבים פיזיים ממש. זה אף פעם לא אובחן, וכנראה כבר לא יטופל, וחוץ מזה, גם אני וגם הילד שלי יודעים להתרכז יפה מאוד כשמדובר במשהו שחשוב לנו, אז כל העניין אינו קריטי.

בשביל מה אני מספרת את כל זה? כי אתמול, בסוף הכנס, הייתה סדנה/הרצאה אחת מעולה כל כך, שכל הפרעות הקשב שלי התפוגגו. בחרתי את הסדנה הזאת לפי הכותרת – משהו שהיה קשור לסיפורי המקרא ולאוֹמנות – וזו הייתה אחת ההרצאות הכי טובות ששמעתי בחיים. ישבתי שם חמישים דקות בלי לפהק או להתגרד או לשאול את נפשי למות אפילו פעם אחת, וחזרתי הביתה מלאה במחשבות.

המרצה דיברה על החצי הראשון של פרק א' בספר רות. אני מכירה את הפרק הזה היטב, כי כשלימדתי את טעמי המקרא השתמשתי בו לא פעם. אני אפילו מכירה את הגרסה שלו בחבשית עתיקה (wakona bamawa'ela yekwennenu masafent [=ויהי בימי שפוט השופטים], וכך הלאה), ותמיד ראיתי בו את התיאור האולטימטיבי לנאמנותה של סבתו-רבתתו (הלא-יהודיה!) של דוד המלך. אבל אתמול הסתבר לי שאפשר לראות את זה גם קצת אחרת (מבחינת הנאמנות), ובהרצאה הראו לנו גם ציורים של סלבדור דאלי ושל שאגאל, למשל, שעשויים לרמוז גם הם בכיוון הזה. למשל, שנעמי לא כל כך רצתה שכלותיה יבואו איתה משום שחששה, ואולי בצדק, שהן יהיו קצת ריחיים על צווארה. בקיצור, שאפילו המודל האולטימטיבי לנאמנות הייתה בסופו של דבר בן אדם שמנסה לשרוד איכשהו במציאות לא פשוטה, ושהיא לא בהכרח הייתה מושלמת – מה שלא פוגם בסיפור המקראי בכלל, אלא להפך. אה, וגם נדונה ההשערה שספר רות נכתב על ידי אישה. השערה כלבבי.

אהבתי גם שהמרצה רק הראתה את האפשרויות אבל לא חרצה דעה: פותחת דלת, מניחה למי שרוצה להיכנס, מעוררת מחשבה ונסוגה חזרה לרקע. אני אוהבת את זה. וחוץ מזה היא קראה מתוך תנ"ך מלא בהוצאת קורן, כזה שיש לי גם בבית, אבל במקום כריכה קשה כחולה הייתה לו כריכה רכה ורודה. עפתי על זה לגמרי, גם אני רוצה אחד כזה.

23 מחשבות על “It Ain't Necessarily So

  1. גם אני רוצה את התנ"ך שלה.
    מדהים כמה הילדים שלנו חושבים על הצורך בהחלפת מחשבים, למרות הצרכים השונים שלנו.
    אגב ענן, זה מעולה כי זה כל כך מקל לעבוד מכל מחשב בכל מקום.
    זכור לי שהאתר "זוטא" פתאום נעלם בלי להשאיר עקבות ובלי הודעה מוקדמת ואז בני הסביר לי שאני יכולה למצוא את השירים שפרסמתי באתר, בענן. לקח לי זמן להבין:-) אבל האסימון ירד לי די מהר כשהתחלתי לעשות בו שימוש בעצמי.

    אהבתי

  2. לרבים מהדור שלנו ( וכמובן הדורות שקדמו לנו ) יש כנראה הפרעות קשב וריכוז או ליקויי למידה כמו דיסלקציה או דיסגרפיה ובימי טרום האבחון תויגו כעצלנים או טפשים . דודים של T חטפו מכות מאביהם בגלל זה, והם בתורם החטיפו לבניהם ורק בדור הנכדים התברר שהם סובלים מדיסלקציה קשה, שעם אבחון נכון וטיפולים שונים חוללו פלאות. אבל שמחתי לשמוע על ההרצאה המוצלחת. כשיש כאלה, כמו שכתבתי לפועה, אפילו אחת כזאת בכנס, אני כבר מחשיבה את הכנס לשווה.
    הענן בהחלט מקל על החיים גם במחשב וגם בטלפון. כבר לא צריך לדאוג מאובדן, קלקול, תקלה בדיסק….אפשר מיד לעבור להשתמש במכשיר אחר והכל שם. הפלא ופלא.
    זה נכון שהצעירים רוצים תמיד חדש. זה מוגזם, אבל מצד שני הם צודקים. יש מן קונספירציה כזאת בין יצרני החומרה לבין יצרני התוכנה….אלה האחרונים מגדילים את צריכת המשאבים עם כל שדרוג, ובשלב כלשהו המחשב/טלפון כבר לא סוחב…..ואלה הראשונים מרוויחים מכך שאת נזקקת למכשיר חדש בעל משאבים חזקים/גדולים/מהירים יותר

    אהבתי

    • מה שמלחיץ בענן הוא שהוא תלוי-אינטרנט. עד עכשיו תמיד חשבתי שגם אם אין אינטרנט, לפחות אפשר לעבוד על קבצים. עכשיו גם זה לא מובן מאליו. איך היה כיף כשהייתה רק ניירת…

      אהבתי

  3. יש ציירים שהשתמשו בסיפורי התנ"כ לאינטרפרטציות משלהם, ואלה שלא פחדו מהכנסיה היו מנצלים לאינטרפרטציות מהפכניות יותר. כי תקופה ארוכה ציירו רק לפי מוסכמות והציורים נראו לא מפותחים
    ולםני שלמדתי תולד אמנות ילד בגן שלי בת 5 הייתה מציירת מציאותי לגמרי ען נפח וםרוםורציות. ציירת. ואז הבנתי שמשהו כאן לא מסתדר. אחרי שלמדתי את המוסכמות התקוםתיות נראה לי הנושא יותר ברור. ובדיטק כמו שקטרה לי איתל הרבה, רציתי לכתוב על זה פוסט 🙂

    אהבתי

    • התכוונתי לראשון (:
      התרגום העברי הרשמי של זה הוא 'זה לא בדיוק ככתוב', אבל זה כבר תפוס לי ככותרת של פוסט אחר, אז הפעם כתבתי במקור האנגלי.

      אהבתי

  4. שקוראים את התנך בלי פרושים אלא כך סתם, מקבלים לפעמים רושם אחר ממה שהפרושים נותנים, וממה שלמדנו בבית הספר. אז לקחתי עכשיו את ספר רות וקראתי אותו. צודקת המרצה שניתן להבין שנעמי מנסה להפטר משתי הכלות שלה ומנסה כל שכנוע אפשרי לשכנע אותן שתלכנה לבתי הוריהן. זה מצליח עם אחת מהן, אבל רות רוצה בכל זאת לבוא אתה. אחר כך יש המון תכסיסים ותכמונים שלא הצלחתי להבין. קודם נעמי אומרת לרות ללכת ללקוט בשדה של בועז, אחר כך ללכת לישון לידו, ואחר כך יש סיפור של נעלים שבכלל לא הבנתי…… העיקר שיצא דוד המלך וזה מה שחשוב. נעמי הייתה, כך נראה לי, תככנית לא קטנה…

    אהבתי

    • את עניין הנעליים אני לא זוכרת (אני בעיקר מתמצאת בפרק א'), אולי זה שייך לעניין החליצה??
      איך שלא יהיה, נחמד לזכור שדוד המלך נולד כתוצאה מנישואים מעורבים. יש מי שצריך להזכיר להם את זה, כי עושה רושם שהם שכחו לגמרי.

      אהבתי

  5. איזה כיף הרצאה כזו, שאפילו סיפקה השראה לפוסט חיובי בסך הכל. גם אני עוד לא ממש נהנית מחופשת הסמסטר, עבודות, בחינות וכמובן גם צינון, כי אני אף פעם לא חולה כשאני צריכה ללמד. מאוד אוהבת את מגילת רות, סיפור שכולו חסד, ואם פירשו את דברי נכמי לכלותיה כניסיון להפטר מהן מתוך דאגה לעצמה זה מעניין, אם כי לדעתי עומד לגמרי בניגוד לרוח המגילה כולה, שבה כל הדמויות למעט הגואל הפלוני אלמוני (שאכן לא זכה בשם) דואגות לאחרים. גם שמה של עורפה מתפרש על דרך מעשיה (הפנתה לחמותה עורף), ואילו רות כולה רעות ודאגה לחמותה. בקיצור, לא השתכנעתי. אבל נחמד לחשוב שאפשר להכניס פרשנויות שסותרות אפילו את רוח הכתוב, ואמנות היא כלי רב עוצמה לשם כך.

    אהבתי

    • בנוגע לרוח הכתוב דובר שם גם על פסוק י"ג, שבו נעמי אומרת "כי מר לי מאוד *מכם*", ועל הפרשנויות האפשריות (זה לא בהכרח במשמעות "יותר מכן", אלא אולי במשמעות של "בגללכן". כלומר, היא קצת מתלוננת עליהן). אבל – וזה אולי הכי חשוב כאן – הרי מותר לה להתלונן, סך הכול לא ממש שפר גורלה.

      כך או כך – תרגישי טוב.

      אהבתי

  6. כל כך נהניתי מ"באה בימים ומרחוק ובאוטובוסים" 🙂
    (נדמה לי שזה מה שנקרא באנגלית zeugma – משהו שאמורים להימנע ממנו בכתיבה אבל כשעושים את זה בכוונה ועם כשרון זה יוצא ממש יפה)

    ואני שמחה לדווח שספר הכתובים שלי באנגלית הוא בכריכה רכה ורודה! נורא כיף.

    אהבתי

    • אני שמחה ששמת לב ל-zeugma. גם לי נדמה שזה שמה. זו מילה שקשורה ב-זיווג וב-עוֹל (שמזווג בין שני שוורים חורשים), ובמעורפל נדמה לי שהיא קשורה איכשהו גם ליוגה. ומורה שלי פעם הדגים את זה בשיעור באמצעות המשפט 'אני משאיר לך את ליבי ואת הכביסה המלוכלכת' 🙂

      אשר לכריכה הוורודה – אני רואה שאני אתקשה להירגע מהעניין הזה. אולי כדאי שאחפש בחנות (:

      Liked by 1 person

  7. בנושא המחשב הלוואי שיתוקן במהרה ותחזרי אל המנוחה והנחלה.

    בנושא הפרעות קשב וריכוז, גם אני לא אובחנתי מעולם, ולרוב אני יכולה להתרכז זמן מסויים בדברים לא מענינים וזמן ארוך למדי בדברים מרתקים.
    בלימודים לתואר ראשון גיליתי שאם אני לוקחת כדור ריטלין 10 מ"ג לפני מבחן קשה או כשאני צריכה ללמוד שעות ארוכות ברצף (ללמוד למבחן, לכתוב עבודה) זה מאד מאד עוזר לי.
    הלכתי לרופא משפחה וביקשתי לקבל קופסא אחת בלי להדרש לאבחון. מסתבר שאפשר לקבל מרופא משפחה ריטלין במינון כזה, ומאז יש לי קופסא של ריטלין בארון התרופות ואני מחדשת את המרשם פעם פעמיים בשנה, תלוי אם אני לומדת או לא. ובא לציונה גואל. (אולי הייתי צריכה לקחת ריטלין לפני הכנס שלי).

    אהבתי

    • עד עתה הסתדרתי בלי תרופות, וכנראה שכך זה גם יימשך, בעיקר בגלל פחדי הגדול מהשפעות של תרופות שאני לא מכירה. מעדיפה לסבול בשקט (:

      אהבתי

  8. חייכתי על "באה בימים ומרחוק", ואיזה כיף זו הרצאה כזו שמפתיעה אותך לטובה כשאפילו לא ציפית לכך. היא אכן נשמעת מעניינת ומעשירה, היה שווה.
    תקלות מחשב הן מעצבנות. לי במשך זמן רב לא נפתחו המיילים בטאבלט שאני קוראת ממנו את הבלוג, והנה הבוקר הם נפתחים! לפעמים גם זה קורה.

    אהבתי

    • מה שקורה בתוך המוח של מחשב הוא בעיניי תעלומה אפילו יותר גדולה ממה שקורה במוח האנושי. יש שם כל כך הרבה דברים קטנים שלא עובדים טוב אחד עם השני, אפשר להשתגע מזה – וכשיש תקלה, הוא מוסר איזה מידע אניגמטי בנוגע לגורמיה – מידע שאין לו שום קשר למציאות – ועכשיו לכי תתמודדי. וזה נכון – לפעמים זה פתאום מסתדר מעצמו, לכן ראש המשפחה לא ממהר בדרך כלל לנסות לפתור. אבל הפעם זאת כבר תקלה עקשנית שנמשכת יותר משבוע, ואני זקוקה לקבצים האלה ולא נוח לי לעבוד על התחליפים השונים.

      אהבתי

  9. פינגבק: ענייני מחשוב | בלוגיעדה

סגור לתגובות.