במוסף 'ספרים' של הארץ הופיע בסוף השבוע מאמר קטלני במיוחד של יהודה ויזן, שבו שפך את מררתו על המשוררת אגי משעול, לרגל פרסום ספרה החדש, מה לך נשמונת. לא אחזור כאן על הדברים המכוערים שכתב, די לי בכותרת ("קנו לדודה מתנה לחג" [ונניח לשאלה מה חטאו הדודות]). האמת שלא קראתי את הספר (בכלל נראה לי מוזר 'לקרוא ספר שירה' – עדיף בעיניי לטעום שיר פה ושיר שם. וגם אם לא אוהבים אחד מהם, אין מניעה לכך שבעמוד הבא ניפול על שיר נפלא). אבל קראתי ספרים/שירים אחרים של אגי משעול, למשל את ספר הפרידה הזעיר מן ההורים, נרות נץ החלב. דווקא הייתי שולחת את יהודה ויזן לקרוא אותו, אבל היות שהוא לא דודה, וכנראה גם לא יהיה, אולי יקשה עליו להתמודד. רק אזכיר כאן את שיר מס' 11:
בגינתך הדליק מישהו את נץ-החלב / לא ייאמן איך עלו ופרחו כולם לכבודך / כל הגינה / היית צריכה לראות –
יכולתי לתהות כאן איך מרשה לעצמו עיתון כמו הארץ, שמתיימר להיות רציני, לפרסם ביקורת כזאת – אבל הרי זאת לא הפעם הראשונה. אז אסתפק בהגיג הבא:
בפתח מאמרו – בגסות אופיינית – מתוודה ויזן כי "אין זה אתי להיטפל לספרים שכאלה" (כנראה משום חולשתם. הייתי אומרת שלשיטתו זה מייתר את המאמר כולו, אבל אני אתאפק). ועל זה אני יכולה רק להציע, בפרפראזה, שאין זה אתי להיטפל למאמרי ביקורת מן הסוג שכתב יהודה ויזן: זה סתם נותן להם רוח גבית ופרסום מיותר, ומוסיף לכותביהם שביעות רצון עצמית, ובאמת שאין בזה שום צורך ואין לזה שום הצדקה. כמאמר חז"לינו, יפה שתיקה לחכמים, וגם לטיפשים (ולדודות) היא אינה מכוערת.
אמרה ועשתה.
בלוגיעדה 
מסכים עם כל דברייך ומסקנותיך – לגבי המבקר, לגבי עיתון הארץ ולביקורת על המבקר עצמו. ואני רק על עצמי לדבר ידעתי – אינני קורא שירה שאינני מתחבר אליה (בין השאר למרבית יצירותיה של אגי משעל), אבל גם נמנע לבקר אותה לרעה (כנאמר, על טעם וריח אין להתווכח). ובכלל דרכי להתעלם (בקריאה) ממבקרים תרבותיים מקבלי שכר ומדושני אגו, והייתי לי מבקר לעצמי.
אהבתיLiked by 2 אנשים
אני אוהבת שירים רבים של אגי משעול ומאוד מעריכה את אופן ההתבוננות שלה, אבל מבינה כמובן שלא כולם חושבים כמוני, ואין בזה פסול. אפשר גם לפרסם בעיתון ביקורת שאיננה אוהדת, זה לגמרי לגיטימי. אבל סקילה בכיכר העיר זה כבר גועל נפש, ויש לי השגות קשות על עורכי עיתון שמרשים דבר כזה, בעוד הם מתיימרים להיות תרבותיים ולהטיף מוסר לכל מה שזז.
ואכן, מביקורות אפשר (ואולי אפילו רצוי) להתעלם באופן קבוע, הן לא באמת חשובות. אלא שהן יוצרות באזז, והניוז-פיד שלי בפייסבוק התמלא בו פתאום. אני מניחה שעורכי העיתון חפצו בדיוק בבאזז הזה, ואני, כמו רבים אחרים, נפלתי ברשתם.
אהבתיאהבתי
לא קראתי אבל בכללי אני דוגלת בזה שאם אין לך משהו טוב לומר, אל תאמר, על אחת כמה וכמה לכתוב או לפרסם
מה גם שמהשירה גם ככה קשה להתפרנס
זה פשוט רוע לשמו מצד הכותב ומצד המפרסם 😦
ובשבילך אני מקווה שכתיבת הפוסט הרגיעה אותך והביאה ל ך מעט מזור
אהבתיאהבתי
גם לי נראה שמוטב 'לייבש' את מה שלא אוהבים במקום לקטול אותו. אבל אז, איך יתפרסמו יהודה ויזן ודומיו?
תודה.
אהבתיאהבתי
מודה שמדור הביקורת בעיתון הארץ חביב עלי, בפעמים הבודדות שאני מעלעלת בו (הריני נמנעת בעקביות מקריאת עיתונים). אלא שכרגיל, ביקורת שלילית משיגה הרבה יותר תגובות מחיובית. וגם נחרטת בזיכרון היטב. חבל לי כי לביקורת יש תפקיד תרבותי חשוב, ורשעות מכתימה אותו.
אהבתיאהבתי
כן, כנראה שכולנו נמשכים לשערוריות. חבל, בעיקר כשזה מגיע מכיוונו של עיתון שיש לו יומרות תרבותיות וחינוכיות מאוד מרחיקות לכת.
אהבתיאהבתי
אספר לך סיפור על שני חברים:
האחד – חבר שלי מתחילת שירותי הצבאי.
השניה – חברה של אישתי.
שניהם "תרבותיים". כלומר, סרטים, הצגות, הופעות.
לפני כמה שבועות, שניהם הביעו דעתם על סרט שראו, על "רומא" של אלפונסו קוארון.
החברה אמרה שזה סרט נפלא – החבר טען שהסרט משעמם.
מכיוון שהביקורת של החבר היתה מוקדמת יותר – כשהחברה המליצה, אמרתי לה שהוא טען שהסרט משעמם ושאני מעדיף להסתמך על חוות דעתו. היא שאלה מדוע. עניתי לה, שלאורך שנים הוא הוכיח עצמו שמבקר שטעמו תואם את טעמי. הוא גם לא בוחר את הסרטים שהוא רואה לפי ההמלצות של עיתון "הארץ" – מה שהיא כן עושה. אני, אישית, כבר נמאס לי, נניח, מהסרטים האיראנים/התורכים האומנותיים האחרונים. סבלנותי נתקצרה ופגה.
רוצה לומר: כל אדם צריך לבחור לו את המבקרים, שהוא סומך על טעמם ועל חוות דעתם.
אני, לדוגמה, אוהב את יהודה סתיו כמבקר סרטים – וממש מתעב חלק מהמבקרים האחרים.
על ביקורת התיאטרון ב"ידיעות אחרונות" אינני סומך, אחרי שנתגלעו פערים ניכרים בין הביקורת בעיתון ובין ההצגה על הבמה.
מבקרים למיניהם הם רק אנשים, חלקם מוכשרים יותר – וחלקם מוכשרים פחות. חלקם קולעים לטעמך – וחלקם לא.
כבר באת בטענות, בעבר, אל המבקרים בעיתון "הארץ" לאחר מותו של עמוס עוז.
ואני מציע: הרפי.
בחרי לך את המבקרים, שקולעים לטעמך. התעלמי מכל הטיפשים, הרעים, המשמיצים, מחפשי תשומת הלב.
הוואקום וההתעלמות יאים להם.
אהבתיאהבתי
למען הדיוק: אין כאן הסתמכות על טעמו של מבקר כלשהו, וגם לא אכפת לי לקרוא מישהו שאני לא מסכימה אתו. בין כך ובין כך אני נסמכת בעיקר על דעתי, אפילו אם זה נשמע מתנשא. מה שהיה במאמר הנ"ל לא היה סתם דעה שונה מדעתי, אלא מה שכיניתי באחת התגובות הקודמות 'סקילה בכיכר העיר'. זו לא דעה – זו שיטה, וזה בדיוק הדבר שאני מתנגדת לו, בעיקר כשזה מגיע מכיוונו של עיתון יומרני כמו 'הארץ'.
אשר לשורה האחרונה שכתבת – נדמה לי שהיא עולה בקנה אחד עם מה שכתבתי אני בפסקה האחרונה של הפוסט שלי. יוצא שאנחנו די מסכימים.
אהבתיאהבתי
קראתי את הביקורת וואלה קראתי,רק בגלל שהיה ראיון עם הוויזן הזה לפני כשנה בטלויזיהוהוא הוכתר כילד הפרוע של הביקורת הספרותית טו משהו,לומר לך את האמת ,לא קראתי לא שירים ולא סיפורים של משעול זאת,אבל כמובן ששמעתי עליה,הבנתי שיש לה ייחוד וכאחד שקצת מכיר עבודה של מבקרים,נו מה לעשות,זה תפקידם,לעורר סערות כי אחרת איך יזכרו אותם,שניצר ביקר קשות סרטים של זאב רווח ויודה ברקן ויכול להיות שצדק בחלק מדבריו,נו אז מה? מישהו זוכר אותו מחוץ למילייה הקולנועי? אז רווח וברקן עשו כסףוהמשיכו לסרט הבא ושניצר נשכח,אותו דבר יהיה עם ויזן הזה
אהבתיאהבתי
אני לא בטוחה שזה תפקידם, מצד שני אני חושבת שפועלם די מיותר ושאפשר בהחלט להסתדר בלעדיהם (ויסלח לי אלוהים על מחשבת הכפירה הזאת). ייתכן שגם הם יודעים זאת, ושחלקם מנסים להתגבר על מרירותם בשל כך באמצעות רשעות.
אהבתיאהבתי
קשה לי עם הרוע. הוא יכול לטעון שהסגנון שלה לא לטעמו, אבל לזלזל? נהייה מאד in (קראתי כמה בקורות על הספר לפני זמן קצר, לא זוכרת מי היו הקוטלים) למתוח בקורת על אגי ולא ברורה לי הסיבה.
לא מזמן סיימתי לקרוא את ספרה "קורים דברים" ומאד נהניתי. אולי אני לא משתייכת לקוראים המורמים מעם.
אני רוצה לקרוא שיר וליהנות בלי לאמץ את ראשי יתר על המידה כדי להבין למה התכוון המשורר. נחמד שיש רובד נוסף או אפילו כמה רבדים אבל זו לא צריכה להיות חידה מתמטית.
לעומת זאת הרעיפו שבחים על יאיר הורביץ וכלן קניתי את ספרו. אני קוראת ומתקשה להתחבר. יש כמובן שירים טובים אך מצריכים קריאה חוזרת ונשנית כדי להפיק את ההנאה המרבית.
כמו קוץ ממליצה להסתמך על חוות דעת של אנשים שטעמם קולע לטעמך.
אהבתיאהבתי
נראה לי שאנשים חושבים שאם יגידו רעות על משוררת אהובה, זה יוכיח את מקוריותם ותחכומם. על זה אני יכולה רק לענות שאין שום דבר מקורי ברשעות, אבל איש לא שואל אותי.
אני לא כל כך מסתמכת על דעתם של מבקרים, ובמקרים קיצוניים ממליצה פשוט להתעלם מהם לגמרי. לא הצלחתי להתעלם עד כדי כך שאמנע מלכתוב את הפוסט, אבל לפחות הגעתי להתעלמות תוך כ-250 מילים, זה די מהיר בשבילי 🙂
אהבתיאהבתי
אני מאד אוהבת את שיריה של אגי משעול. הם מתאימים לטעמי הלא מעודן אולי
לכן התפלאתי מאד לקרוא את נבקורת של וויזן.
האם עתון צריך לפרסם בקורות כאלה זו שאלה קשה כי אני חושבת שצריך לתת במה לדעות שונות גם אם לא מסכימים
אהבתיאהבתי
כמובן, צריך לתת מקום לכל הדעות ולשמוע גם דברים שלא מסכימים אתם – אבל הרי לא על הדעות של יהודה ויזן מדובר כאן, אלא על גסות הרוח שלו. אני בטוחה שהיה יכול לכתוב את דעתו (שאגי משעול איננה משוררת טובה) בצורה אחרת. האם הצורה האחרת הזאת הייתה מגדילה את התפוצה של עיתון הארץ? אולי לא. האם זה תירוץ לאפשר למבקר להשתלח כך? לדעתי לא.
אהבתיאהבתי
היו שם לא מעט ביקורות מעצבנות במדור הזה, זכור לי במיוחד זה על בוקובסקי. זה קליקבייטינג עם אוצר מילים ופרוזה טיפה יותר בוגרת, לא הרבה מעבר.
אהבתיאהבתי
יכול להיות שהם מאמינים שם שזה מה שרוב הקוראים אוהבים לקרוא. גרוע מזה: יכול להיות שהם צודקים.
אהבתיאהבתי
זהו, שאני באמת מתחיל להאמין שזה בעיקר כדי למשוך קליקים ועיניים עבור סטטיסטיקות למען חברות פרסום, פחות כי יש לנו שם דסק של מורדים כנגד אליטה של מיעוט משועמם שקורא את ההבלים שלהם.
אהבתיאהבתי
כאמור, יש הבדל בין לבקר לבין לזרוק עגבניות על האמן באמצע ההופעה…
מאוד נהנית מהניתוח שלך של הביקורת, ומהתהליך שאת עוברת כדי שתוכלי להשלים איתה ואז להתעלם ממנה. ומן הסתם, למודעות העצמית לתהליך.
בואי נלך לזרוק עליו ביצים.
אהבתיאהבתי
אולי עדיף שנתעלם. חבל על הביצים (:
תודה.
אהבתיאהבתי
בכל פעם מחדש אני שמחה שאינני קוראת ביקורות (ואינני קוראת עיתונים בכלל, אבל זה סיפור אחר). בשביל מה צריך את כל הרעל הזה? אז אני מאד מעריכה את העובדה שאת כן קוראת, ומתייחסת, ונגעלת ואז מתעלמת….אבל את לא מרגישה שזה בסך הכל מיותר? בעצם מכל הביקורת הזאת הדבר היחיד השימושי (להרגשתי) הוא שיצא ספר שירה חדש של אגי משעול…..בשביל זה מספיק משפט אחד. לא מאמר ביקורת שלם.
אהבתיאהבתי
אני בדרך כלל לא קוראת את מוסף הספרים הזה. אין לי סבלנות, וחוץ מזה עדיף לקרוא את הספר ולא את מה שחושבים עליו. אבל הפעם ראיתי הרבה התייחסויות בפייסבוק, אז הסתקרנתי וקראתי.
אגב, יכול להיות שאגי משעול תצא נשכרת מן המאמר הזה של ויזן: עכשיו כולם יודעים שהיא כתבה ספר חדש, ורבים יסתקרנו, יקנו ויקראו. מעז עוד ייצא מתוק: צדק פואטי.
אהבתיLiked by 1 person
פינגבק: ביקורתיות ביקורתית ומבקריה – הירהורים אקראיים
פינגבק: ביקורתיות ביקורתית ומבקריה – הירהורים אקראיים
אני מאוד נהנית לקרוא את הביקורות שלל על ביקורות. אני נהנית מהחדות והעוקצנות העדינה. גם אני קראתי את הביקורת הזאת ובדומה לך אני חושבת שהיא נגועה באינפנטיליות יהירה.
אהבתיאהבתי
תודה רבה, אימהות (:
אהבתיאהבתי
אז אולי אני צריכה לכתוב לו ולבקש מתנה לחג? בשם כל הדודות 🙂
אהבתיLiked by 1 person
אפשר לנסות 🙂
אהבתיאהבתי