הגיגים אלמוגניים

בחצר האחורית של הבניין שלנו צומחים שני אלמוגנים. הם מתאפיינים בעלווה ירוקה וצפופה בקיץ (מה שגורם לא פעם לקריסת ענפים, מפאת כובדם המופרז), ובעירום כמעט מוחלט בחורף. באביב, אי שם בין מרץ לאפריל, הם נדלקים בפריחה אדומה משגעת, שאז פותח ראש המשפחה לרווחה את כל החלונות בצד ההוא של הדירה ועובר מחלון לחלון עם מצלמה (אמיתית, לא סמרטפון) ועדשה משובחת ומנציח אותם מזוויות שונות. אחר כך באים החמסינים והאובכים ומייבשים את הפרחים שצונחים באלפיהם על האספלט שמתחתם. ואז מגיע הקיץ עם עלוותו הצפופה שנעלמת בחורף. וחוזר חלילה.

השנה, בערך בפברואר, ראיתי שהדררות (עופות רעשניים ומעצבנים) פשטו על האלמוגנים העומדים בעירומם החורפי והתחילו מנקרות בהם בהתלהבות. חששתי שהן טורפות את ניצני הפרחים והתחלתי לדאוג: מה יהיה עם הפריחה היפהפייה? גם בדקתי בגוגל ומצאתי שאכן הדררות חובבות אלמוגנים ומזיקות להם, אם כי בגלל איזו התחכמות אלמוגנית (שלא הבנתי בדיוק מהי) הנזק איננו פטאלי.

כך או כך, כבר סוף מרץ, ובשבוע שעבר בדקתי ומצאתי שעדיין אין פריחה. נחרדתי וכתבתי את השורות הבאות:

האלמוגן שבחצר
כבר לא יפרח באביב הזה.
הדררות טרפו את כל ניצניו:
אני ראיתי.
בטרם יבשיל זעמי
אני אומרת לי:
הניחי,
כל פזורֵי הטבע
צריכים לחיות.
לא אַת תחליטי.

הייתי מאוד מרוצה ממסקנתי הנבונה, היפה לכל מצב בחיים, לא רק לדררות ולאלמוגנים – אלא שאז התברר לי פתאום ש – ובכן – נדמה שהפריחה מתחילה.

עבר שבוע, והמצב לא לגמרי ברור: יש התחלה של ניצנים, אבל אולי פחות מבדרך כלל. חלק (קטן) מהם כבר ממש פורחים. צריך לחכות עוד שבוע שבועיים ואז נראה: אולי התגבר הטבע על נזקי הדררות, והאלמוגנים ידליקו פריחה מרשימה כבכל שנה. או שאולי יכלו הדררות לאלמוגן, והפריחה תהיה חלושה במקצת, ואני אצטרך לבלוע את זעמי.

על כן רק שלוש שורות מתוך ההגיג הנ"ל ימשיכו להיות רלוונטיות בכל מקרה:

אני אומרת לי:
הניחי,
לא את תחליטי.

עכשיו נראה אותי מיישמת.

מודעות פרסומת

18 מחשבות על “הגיגים אלמוגניים

  1. צריך להתאזר באופטימיות זהירה, השנה החורף היה שונה מבשנים קודמות ויתכן שהוא זה שמשפיע על זמן הפריחה.
    אהבתי את המסקנה , הרי ממילא לא תוכלי לשנות את המצב ואם הדררות היו בסכנת הכחדה יתכן שהיית סלחנית יותר כלפיהן.

    אהבתי

  2. במו חיינו אנו עדות להשתלטות של מינים חדשים שלא היו בילדותינו: מייאנות ודררות פושטות בחצרות ובשדות ודוחקות מענפי העצים את הנחליאלים ואפילו הדרורים של ילדותינו. אני גם כן מתקשה לשחרר ולתת כביכול לטבע לעשות את שלו, יודעת שאלה מינים שהגיעו בהתערבות האדם. אבל גם האדם הוא חלק מן הטבע. סוג של.

    אהבתי

  3. עצה יפה נתת לעצמך, בלי קשר ליכולתם או אי יכולתם של האלמוגנים להתאושש מנזקי הדררות…
    אך יישום העצה הטובה יהיה מעט קשה….להערכתי 🙏

    אהבתי

  4. הדרדרות היא דוגמה למינים אקסוגניים שפלשו לבית הגידול, ולכן משנים את האקולוגיה הסביבתית (שרשרת המזון). אין מה לעשות עם זה עם, כשעם הגלובליות הגיאוגרפית – אנשים מייבאים (ביודעין או שלא ביודעין) מיני חיות וצמחים במזוודותיהם…
    בשל החורף המתמשך מעבר לרגיל, בהחלט אפשרי שהפריחה מתאחרת השנה. ואם כך יהיה – עם מחיקת החלק השני של ההגיג, תעלי כאן צילומי הפריחה? 🙂

    אהבתי

  5. 1. הדררות אינם סתם "עופות". הם תוכים. תוכים גדולים, יפים – וכן, מאד מעצבנים.
    2. אם אצלך קיים הפחד של פגיעה בפריחה – אצלנו התוכים האלו זוללים את אגוזי הפקאן. בצד הכעס על זלילת הפקאנים (בעיקר מצידה של אישתי) – זה ממש מחזה יפה לראות אותם אוכלים אגוזי פקאן. עיקרו של תהליך: ברגל אחת הן אוחזים בענף עליו הם יושבים. הרגל השניה משמשת כיד, האוחזת בפקאן – אותו הם מפצחים בעזרת המקור החזק, וזוללים את התכולה בלי שום בושה. אגב, למרות זעקות השבר של אישתי – השנה היו המון פקאנים. מספיק פקאנים, גם לנו – גם לדררות.
    3. היום הסתכלתי החוצה וראיתי שתחת עצי התפוז והקלמנטינות ישנו מרבד לבן: פרחים שהרוח הפילה מהעצים. מצד אחד, יש בזה צער: כל פרח כזה יכול היה להיות תפוז או קלמנטינה. מצד שני: זו דרכו של אלוהים לעזור לעץ לדלל את פירותיו. אי אפשר שכל כך הרבה פירות יתפתחו על העץ. ישנם מקרים, שהאדם עוזר לתנובת העץ ע"י דילול מכוון, כך שהפירות יהיו גדולים ויפים. כאן, הרוח עושה את העבודה.
    4. הטבע חזק וחכם מאיתנו. יש לו את החוקים והכללים שלו. כשהעניין מצליח – הטבע מצליח להתגבר על השפעתו הרעה והמזיקה של האדם. בעיקרון – זה מה שאנחנו מייצרים: בעיקר הרבה נזק.
    5. וגם – לכל דבר יש צדדים שונים:
    גם לנו יש בחצר עץ נוי – את שמו לעולם איני זוכר – שבזמן הפריחה משיר אלפי פרחים, גדולים וורודים. זה פחות נחמד, כשאת זו שצריכה לאסוף את גוויות הפרחים שנשרו…

    אהבתי

    • גם אצלנו הדררות גילו תושייה מופלאה באכילת מה שאכלו על האלמוגנים. צפיתי בזה הרבה זמן (והתעצבנתי כהוגן). אשפיות בשימוש ברגליים, שלא לדבר על המקור.

      אהבתי

  6. לראות כל שנה וכל השנה את אותו העץ בשינוייו אין יפה מזה. מזכיר לי את הסרט עישון (פנטסטי, יש לו מבנה כמו מטסיקלי, ראיתי כמה פעמים) שם מצלם בעל החנות כל יום בשמונה בבוקר בדיוק את אותה פינת רחוב ומסדר את האלבום של כל הצילומים

    אהבתי

  7. דררות הן נזק סביבתי אמיתי, ולפי מיטב הבנתי הן מין פולש.
    אבל, למרות שגרה על העץ לידי (עד שכרתו אותו משפחה של דררות על כל צרחותיהן וריביהן וכל הבלאגן שעשו, לא הצלחתי לכעוס עליהן, איך אפשר לכעוס על תוכי ירוק?

    אהבתי

  8. פינגבק: לא רק חמוץ | בלוגיעדה

סגור לתגובות.